פורת יוסף (שלופר) נז

ברש"י בב"מ (דף ע"א) בד"ה מידי דהוי אקטן קטן לאו אע"ג דלית לי' שליחות ומפרש רש"י דכי כתיב שליחות בגדול כתיב בראוי לתרום שיהא הקדישו הקדש ודבורו חל א"כ בקטן דאינו יכול לתרום ולהקדיש אינו עושה שליח וכוונתו משום דבקדושין (דף מ"א) ילפינן שליחות מתרומה דכתיב כן תרימו אתם גם אתם לרבות שלוחכם ומהקדש דכתיב ושחטו אותו כל קהל ישראל עיי"ש א"כ כי כתיב שליחות בגדול כתיב דראוי לתרום ולהקדיש אבל קטן דאינו יכול לתרום ולהקדיש אינו עושה שליח א"כ לפי"ז לר' יהודא דסובר דקטן יכול לתרום ולהקדיש א"כ לדידי' אף הקטן יהא יכול לעשות שליח דהא הקרא דכן תרימו גם אתם קאי אקטן ג"כ וע"כ צ"ל לר' יהודה דהטעם דקטן אינו יכול לעשות שליח הוא מצד הסברא דאין בכח אמירת הקטן שתעשה על ידי זה מעשה שיתהוה שלוחו וכיון דבעצם מדינא הי' יכול לעשות שליח רק דמצד הסברא אמרינן דאין בכחו לעשות שליח א"כ זהו רק בשליחות אבל בזכייה שיהא זכין לקטן כיון דבעצם שייך בי' שליחות לפי לימוד הקראי ובזכייה הא לא בעינן מעשה של הקטן כלל פשיטא דיכולין לזכות לקטן: וא"כ א"ש די"ל דהך מ"ד דסובר דעובר לאו ירך אמו יסבור כר"י דקטן יכול לתרום א"כ אין אנו צריכין לשינויא דמשכחת לה במעוברת דלדידי' בלא"ה ניחא דבאמת אית ליה לקטן זכייה נמצא מבואר דהך דינא דר"י אי קטן יכול לתרום תליא בהא אי עובר ירך אמו אי לא: ג והנ"ל דהאי דינא אי עובר ירך אמו אי לא תליא בהא דגרסינן בתמורה (דף כ"ע) מנא ה"מ דמוקצה מותר להדיוט אמר ר"פ דאמר קרא ממשקה ישראל מן המותר לישראל ואי ס"ד אסור להדיוט ל"ל קרא ממעטינהו מגבוה וכל היכא דאסירי להדיוט לא בעי קרא והתניא כשהוא אומר למטה מן הבקר שאין ת"ל אלא להוציא את הטרפה איצטריך סד"א ה"מ היכא דנטרפה ואח"כ נתקדשה אבל נתקדשה ואח"כ נטרפה אימא דתישרו לגבוה והא מהכא נפקא כל אשר יעבור תחת השבט פרט לטרפה שאינה עוברת איצטריך סד"א הנ"מ היכא דלא היתה לה שעת הכושר אבל היכא דהית' לה שעת הכושר אימא תשתרי לגבוה קמ"ל [ועיי"ש בפירש"י דממשקה ישראל ה"א היכא דלא היתה לה שעת הכושר דווקא ולכאורה קשה לי דעדיין תקשה ל"ל קרא דמן הבקר להוציא את הטרפה הא איתא במנחות (ד' ה') ת"ר כשהוא אומר למטה מן הבקר שאין ת"ל אלא להוציא את הטרפה והלא דין הוא ומה בע"מ שמותר להדיוט אסור לגבוה טרפה שאסור להדיוט א"ד שתהא אסורה לגבוה כו' ודחי הגמרא מה לבע"מ שכן עשה בו קריבין כמקריבין ופריך יוצא דופן יוכיח שלא עשה בו קריבין כמקריבין ומותר להדיוט ואסור לגבוה כו' אלא מה לבע"מ שכן מומן ניכר תאמר בטרפה שכן אין מומה ניכר מש"ה איצטריך קראי והשתא לפ"ז עדיין תקשה דל"ל קרא דמן הבקר להוציא את הטרפה ניליף מהא דממשקה ישראל מן המותר לישראל וא"ל דה"א דוקא היכא דלא היה לה שעת הכושר אבל היכא דהי' לה שעת הכושר תתכשר ז"א דבזה שוב יכולין למילף בק"ו מבע"מ דמותר להדיוט ואסור לגבוה היתה לה שעת הכושר דאסור להדיוט א"ד שיהא אסור לגבוה וא"ל מה לבע"מ שכן מומן ניכר הא י"ל לא היתה לה שעת הכושר יוכיח' דג"כ אין מומם ניכר ואעפ"כ אסורה: והנ"ל ליישב דהנה לכאורה י"ל קושיית הגמרא דל"ל מן הבקר להוציא את הטרפה ניליף מהא דממשקה ישראל מן המותר לישראל באופן אחר דמשכחת לה גוונא דמצד הקרא דממשקה ישראל היתה מותרת בהקרבה אבל השתא דכתיב קרא דמן הבקר להוציא את הטרפה אסורה והוא דגרסינן בזבחים (דף ע"ח) דאמר ר"א כשם שאין מצות מבטלות זו את זו כך אין איסורים מבטלין זא"ז כו' ומעתה משכחת לה גונא שיהא אסור לגבוה ומותר להדיוט כגון שנתערבה טרפה של חולין עם בהמה של כלאים שאסורה לגבוה ומותרת להדיוט כמבואר בתמורה (ד' כ"ח) ועוד בהמה של היתר א"כ הא לענין איסור טרפה להדיוט מותרת באכילה דפקע ממנו האיסור טרפה משום דנתבטלה הבהמה הטרפה בהשני בהמות המותרין להדיוט באכילה ומותרת באכילה מדאוריי' דפקע ממנה האיסור טרפה אבל לענין איסור גבוה שמונח על הבהמה איסור בעודנה טרפה שאסורה להקריבה לגבוה כשיקדישנה הא לענין זה לא שייך ביטול כיון דאינך בהמות ג"כ אסורין בהקרבה לגבוה אף דהוי איסורים מחולקים דזו אסורה משום טרפה וזו משום כלאים אעפ"כ כיון דתרוייהו אסורים בהקרבה לגבוה א"כ הא אין איסורים מבטלין זה את זה ואסורים תרווייהו בהקרבה: אמנם זהו דוקא השתא דכתיב קרא דמן הבקר להוציא את הטרפה והוי טרפה איסור מחמת עצמו לגבוה א"כ אף דלענין איסור להדיוט נתבטלה ברוב אבל לענין איסור גבוה אסורה בהקרבה אבל אי לא הוי כתיב קרא לאסור טרפה לגבוה רק דהוי אסרינן לגבוה מקרא דממשקה ישראל א"כ כיון דאין האיסור טרפה לגבוה איסור מחמת עצמה רק מחמת דאסורה להדיוט לא הוי מן המותר לישראל א"כ בכה"ג כיון דהבהמה מותרת להדיוט משום דנתבטלה ברוב ומותרת באכילה א"כ ממילא אף לענין הקרבה לגבוה דלא שייך בה ביטול ג"כ מותרת בהקרבה כיון דהוי מן המותר לישראל לכך איצטריך קרא דמן הבקר לאסור טרפה בכה"ג ומאי פריך הגמ': אמנם י"ל דהגמרא פריך שפיר דאימתי שייך לומר דלענין טרפה לגבוה כיון דלא שייך ביטול אסורה זהו דוקא במקום שלהדיוט היתה בלא"ה מותר רק דהאיסור הוא רק לגבוה בזה צריכין לומר דלא שייך ביטול לגבוה משום דאיסורים אין מבטלין זה את זה אבל הכא כיון דעל הבהמה היה מונח שני איסורים להדיוט ולגבוה ולענין אכילה להדיוט הא נתבטל האיסור טרפה ברוב היתר ופקע ממנה שם טרפה ממילא אף לענין הקרבה לגבוה דלא שייך ביטול פקע ממנה ג"כ האיסור טרפה ומותרת בהקרבה: אך לפ"ז יש ליישב קושיית הגמרא עפ"י מה דנחקור לפי מה דמבואר בחולין (דף נ"ח) ובתמורה (דף ל') ולד טרפה ר"א אומר לא יקרב על גבי המזבח ור"י אומר יקרב ובחולין (שם) מבואר דלר"א אף להדיוט אסור ולד טרפה האיך הדין אם נשחטה האם ונמצאת טרפה וזה ימים שנולד הולד ואנו מסופקים אם בעת לידת הולד כבר היתה האם טרפה או שנטרפה אח"כ דהיינו אחר הלידה אם מותר הולד או לא והנ"ל דמותר הולד משום דהא הבהמה היה לה חזקת כשרות מכח הרוב דרוב בהמות כשרות הן א"כ מוקמינן אותה אחזקת כשרות ואמרינן דהשתא הוא דאיתרע ונטרפה אבל מקודם לכן בשעת לידת הולד כשרה היתה כמבואר ברא"ש בחולין (דף י"א) דאם נעשה גבינות מחלב בהמה ואח"כ נמצאת טרפה דתלינן הטרפות באיחור הזמן ואמרינן דהשתא הוא דאיתרע ויצאה מחזקת כשרות שלה אבל מקודם לכן כשירה היתה ומותרים הגבינות באכילה א"כ ה"ה בנ"ד ג"כ תלינן הטרפות באיחור הזמן ואמרינן דקודם לכן כשרה היתה: והנה נחקור עוד דהאיך הדין בבהמת הקדש בכה"ג דילדה ולד ואח"כ נמצאת טרפה ולא ידעינן אי נטרפה קודם לידת הולד או לאח"כ אם מותר הולד להקריב לגבוה אי לא. והנ"ל דבזה יש לאסור להקריב הולד לגבוה והוא לפי מה דמבואר בתמורה (דף כ"ד) ילדה טומטום ואנדרוגינוס רשב"ג אומר אין קדושה חלה עליהן ופריך הגמרא אמאי אין קדושה חלה עליהן קסבר רשב"ג ולדות בהוייתן הן קדושים דאי ס"ד ממעי אמן הן קדושים כו' הא תפסינהו קדושה דאמן ובתוספות זבחים (דף קי"ד) בד"ה קסבר מבואר דלר"ש ב"ג אפילו קדושת דמים ג"כ אינה חל עליהם דכיון דקדשי ממילא ולא חזי להקרבה אינו נתפס עליהם שום קדושה אף קדושת דמים. ונקדים עוד הא דמבואר בתוספות חולין (דף י"א) בד"ה ולר"מ דחייש למעוטא כו' דאם לקח בהמה ואינו ידוע אם בכרה לא אמרינן אוקי הבהמה בחזקת שלא ילדה משום דאיכא חזקה להיפוך דמוקמי' הולד בחזקת חולין במעי