פורת יוסף (שלופר) נו

ס"ל יש אם למקרא כו' ר"ע דתניא ר"ע אומר מנין לרביעית דם שיצאה משני מתים שמטמא באוהל שנאמר על כל נפשות מת לא יבוא שתי נפשות ושיעור אחד ורבנן נפשת כתיב והנה בתוס' שם בד"ה כולהו כתבו ונראה דדוקא הכא שמקרא ומסורת מכחשי אהדדי אית להו יש אם למקרא אבל היכא דלא מכחשי אהדדי דרשי תרוייהו דהא ר' ור' עקיבא ור"ש דסברי הכא יש אם למקרא מחייבי בכריתות (דף י"ח ודף כ"ב) בחתיכה אחת ספק של חלב ספק של שומן אשם תלוי משום דמצות כתיב אלא היינו משום דמקרא ומסורת דהתם לא מכחשי אהדדי ואפשר לקיים שניהם שבא המקרא דמצוות קרינן לחייב בשני מצות דהיינו ב' חתיכות והמסורת בא לחייב על כל מצוה אחת: והנה דבריהם תמוהים דהאיך כתבו דהמקרא בא לחייב על ב' חתיכות דהיינו כשהיה כאן ב' חתיכות אחת של חלב וא' של שומן ואכל אחת מהם (וכ"כ במהרש"ל שם בפי' התוס'] דל"ל קרא להכי כיון דאף בחתיכה אחת מחייב דלא איקבע איסורא כש"כ כשיש כאן שתים דא' מהם בודאי חלב וכיון דהמסורת בא לחייב אף בחתיכה אחת שוב אינו צריך המקרא לחייב על ב' חתיכות [וא"ל דהמקרא משמיענו דאף בב' חתיכות דאתחזק איסורא לספק משוינן ליה ולא מחזיקינן ליה לודאי משום דיש חזקת איסור ז"א דהא כמו דאיתחזק איסורא בהך תערובות כמו כן אתחזק היתרא ג"כ דחדא בודאי היתר ואיך נחשב זה לודאי איסור]: והנ"ל ליישב לפי מה דמבואר במהרי"ט דהקשה לשיטת הרמב"ם דס"ל דספק דאורייתא לקולא מה"ת א"כ אשם תלוי דחייב רחמנא על חתיכה ספק של חלב ס' של שומן היכי משכחת לה כיון דמה"ת ספיקות מותרין באכילה ותי' דזה תליא באמת בהא דמאן דס"ל דחייב אשם תלוי על חתיכה אחת ס"ל דספק דאורייתא לחומרא מה"ת אבל למאן דס"ל דבעינן חתיכה אחת מב' חתיכות שפיר י"ל דספק דאורייתא לקולא והא דחייב אשם תלוי משום דאיקבע איסורא דהא יש כאן חתיכה אחת ודאי חלב ובאיקבע איסורא אף הרמב"ם מודה דספיקא לחומרא עיי"ש שהאריך בזה: והשתא לפ"ז מיושב קושיית התוס' על ר"ע דלא בעי ב' חתיכות אף דס"ל דיש אם למקרא די"ל דר"ע סובר דספק דאורייתא לקולא מה"ת לבד היכא דאיקבע איסורא וא"כ בכה"ג שפיר יכולין לקיים המקרא והמסורת דהמקרא בא ללמד דבעינן ב' חתיכות דליקבע איסורא ואז ספיקו לחומרא להביא אשם תלוי אבל בלא איקבע איסורא דליכא ב' חתיכות רק אחת אז ספיקן להקל ואינו צריך להביא אשם תלוי והמסורת בא ללמד דאם היו ב' חתיכות מתחילה אף בניטל אח"כ אחת וליכא אלא מצות חייב כיון דכבר איקבע איסורא [ואפשר להעמיס דברינו בדברי התוס' דהמקרא בא לחייב מב' מצות דווקא דהיינו ב' חחיכות ר"ל דלכתחילה בעי דלהוי ב' חתיכות והמסורת בא לחייב על כל מצוה אחת ר"ל על כל מצוה מב' מצות הללו אשר מונחים יחד ועל כל אחד מאילו הב' חייב אחת אף על השניה ואף שבשעה שאכל השניה לא היה שנים ולא קרינן ביה מצוות לזה נזיל בתר המסורת דכתיב]: הרי דמוכח מזה דר"ע סובר דספק דאורייתא לקולא מה"ת וגרסינן בתרומות (פרק ד' משנה ח') ר' יהושע אומר תאנים שחורות מעלות הלבנות לבנות מעלות את השחורות כו' ר"א אוסר ור"ע אומר בידוע מה נפלה, אין מעלות זו את זו וכשאינו ידוע מה נפלה מעלות זו את זו כיצד חמשים תאנות שחורות וחמשים לבנות נפלה שחורה שחורות אסורות והלבנות מותרות כו' בשאינו ידוע מה נפלה מעלות זו את זו ועי' בפי' הר"ש דהאי כיצד זהו מדברי ר' עקיבא וא"כ כיון דר"ע סובר דתאנים בתאנים בטלו א"כ הא מזה מוכח דר"ע סובר כחכמים דר' יהודה דמין במינו בטל וא"ל דמזה אין להוכיח לפי מה דמבואר בתוס' עירובין (דף ל"ב) בד"ה תאנים דתרומת תאנים הוא רק מדרבנן וכן מבואר ברש"י ביצה (דף ג') ואיתא בחולין (דף צ"ט) דפריך הגמרא לר' יהודה דס"ל דמב"מ במשהו וס"ל גבי ציר דגים דבטלי ומשני שאני ציר דזיעה בעלמא הוא ומפרשי התוס' פי' דלא אסור אלא מדרבנן אלמא דבאיסור דרבנן אף ר"י מודה דמין במינו בטל וא"כ הא אין להוכיח מזה דר"ע סובר דמין במינו בטל דהא עדיין י"ל דס"ל מב"מ במשהו כר"י רק דבתרומת תאנים כיון דלא הוי רק תרומה דרבנן לכך בטלי במינו ז"א דהנה שיטת הראשונים דלאו בכל איסורי דרבנן אמר ר"י דמין במינו בטל רק בציר דהוי זיעא בעלמא וקיל איסורא אבל בשארי איסורי דרבנן ג"כ ס"ל לר"י דמב"מ במשהו: ועוד דהא שיטת הרמב"ם (בפ"ב מהל' תרומות) דכל פירות האילן חייבין בתרומה ומעשר מדאורייתא עי"ש ועיין במ"ל שהאריך בזה וא"כ הא מוכח מזה דר"ע סובר דמין במינו בטל: י והשתא א"ש הא דקאמר ר' עקיבא אני אלך דלר"ע לשיטתו דס"ל דספק דאורייתא מותר מה"ת כמו שביארתי וס"ל דמין במינו בטל א"כ תקשה לדידי' אמאי אמר רחמנא ואשריהם תשרפון באש הא כיון דבכל חדא איכא ספק דילמא אינה מאשירות דבהדי עגל א"כ הא צריכין להיות מותרין מספיקא וא"ל דכיון דאיכא בודאי אשירות שנעבדו בהדי עגל דאסורים א"כ הוי כל אשרה כדין חתיכה אחת מב' חתיכות דאסורות ז"א דא"כ תקשה דליבטיל האשירות האסורות ברוב האשירות המותרין כיון דר"ע סובר דבמין במינו שייך ביטול וע"כ צריכין לומר דלכך אסורות האשירות משום דכיון דנפל הספק אם נעבדה בהדי העגל בשעה שהי' אסורים בודאי משום אשירה של עו"ג מחזיקינן מאיסור לאיסור כמו שביארתי וא"כ כיון דמוכח דר"ע סובר דמחזיקינן מאיסור לאיסור א"כ מוכח דלא מוקמינן אחזקה דלהבא וא"כ הא ליכא לתרוצי דמשכחת לה שומרת יבם שתשתה בגוונא דלעיל כגון שבא עליה בעודה מעוברת דבזה היא תהי' אסורה אף לאחר שתפיל כיון דבעת לידת הספק היתה בחזקת איסור להיבם כנ"ל וע"כ דצריכין לומר כתי' הגמרא דמשכחת לה שבא עליה בזנות וא"כ הא מוכח דביאה שניה מותר ביבמה וא"כ הא מוכח מהקרא דולקחה דצרת הבת אסורה: מערכה ח א בירושלמי מס' שקלים (פרק ה') אמר ר' אבוהו כתיב ממשפחות סופרים יושבי יעבץ מה ת"ל סופרים שעשו התורה ספורות ספורות חמשה לא יתרומו חמשה דברים חייבין בחלה חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן. שלשים וששה כריתות בתורה שלשה עשר דברים נאמרו בנבלת עוף טהור ארבעה אבות נזיקין אבות מלאכות ארבעים חסר אחת: ב במסכת תרומות חמשה לא יתרומו וחד מינייהו קטן שתרם אין תרומתו תרומה והנה ר"י סובר לקמן (במשנה ג') קטן שלא הביא שתי שערות תרומתו תרומה ועי' בירושלמי דלר"י ה"ה דס"ל דקטן יכול להקדיש ג"כ וא"כ מתני' דלא כר"י ולכאורה היה נ"ל להוכיח דקטן יכול לתרום דהתוס' בכתובות (דף י"א) הקשו אהא דקאמר הגמרא בסנהדרין (ד' ס"ט) אם אין לאיש גואל וכי יש לך אדם שאין לו גואלים אלא איש אתה צריך לחזור עליו אם יש לו גואלים אם לאו קטן אי אתה צריך לחזור עליו בידוע שאין לו גואלים והקשו התוספות דהיכי משכחת לה הא זכיה מטעם שליחות ואין שליחות לקטן ותירצו דמשכחת לה במעוברת כו' עי"ש: והנה בהפלאה בכתובות (שם) מבואר דתירוץ התוספו' הוא דוקא אם נימא דעובר ירך אמו אבל א"נ דעובר לאו ירך אמו לא שייך תי' זה דהא קיי"ל בכתובות דף ז') דהמזכה לעובר לא קנה וא"כ תקשה לדידי' קושיית התוספות והנ"ל דהך מ"ד יסבור כר"י דקטן יכול לתרום וא"כ א"ש דנ"ל לומר מילתא חדתא דלר"י דסובר דקטן יכול לתרום יהא זכייה לקטן ג"כ לפי מה דמבואר