פורת יוסף (שלופר) נה

לשיטתו מוכח דמחזיקינן מאיסור לאיסור והוא: ז דגרסינן במס' ע"ג (דף נ"ג) אמר ר"י רב ישראל שזקף לבינה כו' אסרה מנ"ל דאסרה אמר ר"א כתחלה של א"י דאמר רחמנא ואשריהם תשרפון באש מכדי ירושה היא להם מאבותיהם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו כו' מדפלחו גלו אדעתייהו דניחא להו וכי אתו עו"ג שליחותא דידהו עבדי כו' ואימא כל דבהדי עגל ניתסרו מכאן ואילך נישתרי מאן מוכח ולכאורה ק"ל לשיטת הרמב"ם וסייעתו דס"ל דספק דאורייתא לקולא אמאי נאסרו כל האשרות הא בכל חדא איכא ספק דילמא אינה מהאשרות דבהדי עגל וצריכין להיות מותרין מספקא וא"ל כיון דאיכא בודאי אשרה דבהדי עגל א"כ הוי כל אשרה כדין חתיכה אחת מב' חתיכות דאיקבע איסורא דבזה אף להרמב"ם אסור כמבואר במהרי"ט. זה אינו דהא לכאורה קשה אמאי נאסרו כלל האשרות כיון דהאשרות דקודם שפלחו העגל היה מותר [דהנטיעה דמעיקרא אינו נאסר כמבואר לעיל (דף מ"ו) דאף שנטעו אז העו"ג לעו"ג לא הועילה מחשבתם לאסור ולא לגרום איסור כשיהיו נעבדים אח"כ כיוו דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו] והאשרות דלבתר העגל הא ג"כ מותרין ואינו נאסר רק האשרות שנטעו לעו"ג בעת דפלחו לעגל וא"כ קשה לשיטת הפוסקים דקבוע שאינו ניכר בטל אמאי לא נתבטלו כל האשרות דבהדי עגל בשאר האשרות לפי מה דמבואר ברשב"א בתוה"א בשם הירושלמי דלבטל מצטרפים מה שיש מן ההיתר אף בעשרה עיירות ומדינות אמנם י"ל דלא שייך ביטול ברוב רק במקום שהספק נולד מכח התערובות ואם לא היה רק אחד לא היה ספק רק מכח התערובות נולד הספק בזה אמרינן דכמו שהאיסור גורם לעשות ספק להתערובות כן הם מתחברים לעומת האיסור ולבטלו משא"כ בדבר שאפילו אם לא היה רק אחד ג"כ היה הספק עליו כגון הכא דאפילו לא היה רק אילן אחד היה הספק עליו א"כ כל חד וחד אסור מדאורייתא משום הספק שנולד עליו בפני עצמו לא שייך ביטול: והשתא לפ"ז קשה ממ"נ דאם נימא דלכך אסור האשרות משום דהא כיון דודאי איכא בעולם אשרה שנעבדה בהדי עגל הוי כל אשרה כדין חתיכה מב' חתיכות א"כ שוב קשה דליבטל האשרות שנעבדו בהדי העגל ברוב היתר דכיון דכל עיקר האיסור הוא מכח התערובות דאם לא היה כאן אותן אשרות שאסורים בודאי רק דהוי ספק על כל אילן בפ"ע אם נעבד בהדי עגל או לאח"כ היו מותרין מספיקא רק דכיון דידעינן דאיכא בעולם אשרות שאסורים לכך אנו אוסרים כל האשרות מספיקא א"כ כיון דאשרות האסורים גורמים לאסור לכל האשרות הנמצאים בעולם הא צריכין להתבטל ברוב דכמו שהאיסור גורם לעשות ספק לכל הנמצאים במקומות ועיירות מפוזרות כן מתחברים לעומת האיסור ולבטלם ואם נימא דאין לצרף האחרות לבטל כיון דאין אנו צריכין לעשות הספק מפאת התערובות כיון דלכל אשירה בפ"ע איכא ספק דילמא הוא נעבד בהדי עגל אם כן הא צריכין להיות מותרין מטעם ספק דאורייתא לקולא כיון דלא מצד האשרות הנעבדים אתינן עלה אין לדון עוד כדין חתיכה מב' חתיכות ובזה ביארתי בחידושי לפרש קושיית הפוסקים על הרמב"ם דס"ל דספק דאורייתא לקולא מסוגיא דאזלינן בתר רובא בחולין (דף י"א) דמאי יליף הגמ' דילמא שם מותר מטעם ספק ומנ"ל דאזלינן בתר רובא והנה צריך להבין תמיהתם דע"כ לא ס"ל להרמב"ם ספק דאורייתא לקולא רק דומיא דספק ממזר דעכשיו דאזלינן בתר רובא א"כ אין חשש על כל הנולדים רק על זה האיש נולד איזה ספק ע"י איזה מקרה אם הוא ממזר או לא וכיון דאין אנו דנין רק על זה האיש לכך אזלינן לקולא בספיקו משא"כ בספק טרפה קודם דגלי לן קרא דאזלינן בתר רובא הספק הוא על כל הבהמות שבעולם א"כ אם לא היה אזלינן בתר רובא הוי הכל כקבוע וא"כ לא שייך לומר ספק דאורייתא לקולא כיון דכל בהמה הוי כחתיכה מב' חתיכות ובזה מודה הרמב"ם דאזלינן לחומרא מדאורייתא וכן העיר בזה החמדת שלמה: אבל לפי מה שביארתי ניחא דקושייתם הוא בממ"נ דאם אתינן לספק על הבהמה דילמא היא טרפה מחמת שידוע שיש בעולם בהמות טרפות והוי כל חדא כמו חתיכ' אחת מב' חתיכות א"כ הא צריכין להתבטל אותן בהמות הטרפות ברוב כשרות [דאף אם לא היה אזלינן בתר רובא מ"מ דין ביטול איסורים היה ברובא כמו לפי האמת אליבא דר"מ דחייש למיעוטא ומ"מ מודה דאסור נתבטל ברוב היתר] ואם נאמר דאין לצרף האחרים לבטל כיון דאין אנו צריכין לעשות הספק האיסור מחמת הטריפות האחרות כיון דלכל בהמה בפ"ע מעת שנולדה יש לה ספק טרפה אי לא אזלינן בתר רובא א"כ מותרת מטעם ספק דאורייתא לקולא כיון דלא מצד טרפות שארי בהמות אתינן עלה אין לדון עוד כדין חתיכה אחת מב' חתיכות: ח אך י"ל לפי מה דמבואר ברמב"ן (שם) מובא בר"ן דאף אותן אשרות של קודם העגל ושאח"כ נאסרו ע"י העו"ג דאף שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו מ"מ כיון דעבדו מעשה אסרו רק דהוכחת הגמ' כיון שנעבדו שלא מדעת בעליהן מהראוי שיהי' דין אותן האשירות כדין אשרה של עו"ג דמהני ביטול וא"כ כיון דכל עיקר הספק אם נעבדו בהדי העגל הוא רק לענין הביטול דאם אינה נעבד בהדי העגל מועיל הביטול אבל עכ"פ קודם הביטול בודאי כולם אסורות מצד אשרה של עכו"ם וא"כ כיון דנולד הספק בשעה שהיו אסורים האשירות בודאי מטעם אשירות של עו"ג מיקרי איתחזק איסורא אף שאיסור אשירה של עו"ג פקע ממנה בודאי ע"י הביטול מ"מ כיון שנולד הספק קודם הביטול טרם שיצאתה מאיסור הראשון ה"ל איתחזק איסורה ושוב אין מועיל הביטול מטעם ספק דילמא הוא לבתר עגל דספק דאורייתא במקום דאיתחזק איסורא אסור מדאורייתא אף לשיטת הרמב"ם: אמנם הך תירוצא הוא רק לשיטת הפוסקים דס"ל דמחזיקינן מאיסור לאיסור אבל להך שיטה דס"ל דלא מחזיקינן מאיסור לאיסור כמו שהבאתי לעיל דרבה ואביי פליגי בהא ביבמות (דף ל"א) א"כ נסתרה דברינו דעדיין תקשה אהא דאמר רחמנא ואשריהם תשרפון באש הא בביטולא בעלמא סגי להו דלבתר הביטול הא פקע ממנה האיסור דאשירות של עו"ג בודאי ולא נשאר לן ספק רק אם הוא אשירה של ישראל משום דנעבדה בהדי העגל או לא א"כ הא מצד הך איסורא צריכין להיות מותרין מספיקא אף דבשעה שנולד הספק היו אסורים מחמת אשירות של עו"ג אעפ"כ כיון דקודם הביטול אין שייך לחקור לענין הספק אם ה"ל אשירות של ישראל אי לא כיון דעתה בלא"ה אסורה מחמת אשירה של עו"ג וכל עיקר הספק הוא רק דכשיבטלם אם יהיו מותרין וע"ז היו עומדות אף קודם הביטול בחזקת היתר דכשיבטלם יהיו מותרין מצד הך איסורא דאשירות של עו"ג ולא נשאר לן לאוסרם אחר הביטול רק מצד הך ספק דילמא הם אשירות של ישראל א"כ הא צריכין להיות מותרין מספיקא וע"כ דלהך שיטה דאין מחזיקי מאיסור לאיסור מוכח מזה כשיטת הראב"ד דספק דאורייתא לחומרא מה"ת וא"כ א"ש הא דאסורים מספיקא: ט אמנם הך הוכחה הוא רק לדידן אבל א"נ כר' יהודה דס"ל במנחות (דף כ"ג) דמין במינו במשהו ושיטת הפוסקים דאפילו ביבש סובר ג"כ ר"י דמב"מ במשהו א"כ עדיין י"ל דספק דאורייתא לקולא מה"ת והא דאסורין מספיקא הוא משום דה"ל כדין חתיכה אחת מב' חתיכות וא"ל דא"כ ליבטיל האשירות של איסור ברוב היתר ז"א כיון דהאשירות של איסור ה"ל מין במינו עם האשירות של היתר ובמב"מ הא לא שייך ביטול ועיין ברש"י יבמות (דף פ"ב): והשתא א"ש דקאמר ר"עאני אלך דלר"ע לשיטתו מוכח דמחזיקינן מאיסור לאיסור והוא דאית' בסנהדרין (דף ד') אמר ר"י בר יוסף אמר ר' יוחנן כו' ור"ע כולהו