פורת יוסף (שלופר) נד

אותה אחזקת איסור ואסרה לבועל אף לאחר מיתת בעלה: ונחקור עוד לפ"ז האיך הדין בכה"ג אם באו שנים והעידו על א"א שזינתה ואח"כ באו שנים והכחישום ומת הבעל אם זקוקה ליבום לפי מאי דקיי"ל ביבמות (דף י"א) ובסוטה (דף ו') דסוטה אינה זקוקה ליבום א"כ ה"נ לימא לגבי היבם דמחזיקינן מאיסור לאיסור ואסורה ליבם מספק והנ"ל דבכה"ג מותרת להתייבם לפי מה דמבואר בסוטה (דף ו') דהטעם דסוטה אינה מתייבמת משום דנאסרה במותר לה באסור לה לא כש"כ וא"כ כיון דכל האיסור על היבם הוא רק משום דנאסרה במותר לה על הבעל וא"כ כיון דבנ"ד לא נאסרה על בעלה כמו שביארתי א"כ ממילא שריא ליבם ג"כ ונקדים עוד שיטת התוס' לעיל (דף ג') בד"ה לפי שאינה בצרת צרה הקשו התוס' דמשכחת לה צרת צרה לענין בועל דנשאת לאחיו ולו אשה אחרת ומת בלא בנים דפוטרת צרתה מן הבועל דלענין בועל נמי טומאה כתיב כמו לענין בעל כו' ותי' דדוקא טומאה דכתיב לגבי בעל הוי כעריות דכתיב בלשון לאו לא יוכל בעלה לשלחה אבל בבועל לא כתיב אלא ונסתרה והיא נטמאה דהוי עשה עכ"ל עי"ש וכן הסכים לזה המ"ל (בפ"י מהל' יבום וחליצה הל' י"ט) עיי"ש: והנ"ל לומר מילתא חדתא דאף לר' ישבב דס"ל דאין קדושין תופסין בחייבי עשה אעפ"כ תפסי קדושין דהבועל אם קידש סוטתו לפי מה דמבואר בכתובות (דף כ"ט) דאף לר' ישבב דס"ל דאין קדושין תופסים בחייבי עשה אעפ"כ תפסי קדושין בבעולה לכהן גדול משום דהוי עשה שאינה שוה בכל ונקדים עוד שיטת רש"י ביבמות (דף ה') גבי הא דתניא ראשו מה ת"ל לפי שנאמר תער לא יעלה על ראשו שומע אני אף מצורע ונזיר כן ת"ל ראשו ומפ' רש"י ואע"ג דלאו שאינה שוה בכל הוא אם אינו ענין ללאו שאינו שוה בכל דנפקא לן מזקנו דאידך תנא תניהו ענין ללאו השוה בכל נמצא מבואר מדברי רש"י דאיסור נזיר מיקרי לאו שאינו שוה בכל ולכאורה תמוה דא"כ נימא דאיסור אחותו וכדומה מקרי לאו שאינה שוה בכל דהא לגבי כולי עלמא מותרת וע"כ צ"ל דלא אזלינן בתר העצם רק דכיון דהאיסור שאסרה תורה אחותו שוה בכל ממילא מיקרי לאו השוה בכל כן ה"נ נימא באיסור נזיר כיון שהאיסור שאסרה התורה לנזיר שוה בכל נזירים הוי שוה בכל וע"כ צ"ל דסברת רש"י דדוקא באיסור דממילא שפיר מיקרי בכה"ג לאו השוה בכל כיון דהאיסור שאסרה תורה שוה בכל אבל באיסור נזיר כיון שהוא גרם לו האיסור והאיסור בא ע"י מעשה שלו שקיבל עליו נזירות א"כ כיון דלאו כ"ע מקבלים עליהם נזירות מיקרי לאו דנזיר לאו שאינו שוה בכל א"כ לפ"ז נ"ל דבאיסור סוטה לבועל כיון דהוא גרם לאסור אותה עליו והאיסור בא ע"י מעשה שלו שבא עליה מיקרי לאו שאינה שוה בכל וא"כ תפסי בה קידושין אף לר' ישבב משום דהא בעשה שאינה שוה בכל אף ר"י מודה דתפסי בה קידושין: והשתא לפ"ז מיושב קו' התוס' הנ"ל דמשכחת לה צרת צרה אף לר"י בכה"ג כגון שבאו שנים והעידו על א"א שזינתה עם אחיו של הבעל ואח"כ באו שנים והכחישום להעדים שלא זינתה והיה לו עוד אשה אחרת ואח"כ מת הבעל ונופלת שתיהן לפני אחיו הספק בוטל ליבום א"כ בזו שפיר יכול הספק בועל ליבם צרתה אף דלשאר האחין מותרת להתייבם אף הספק סוטה ולא נאסרה משום סוטה משום דהא כל עיקר האיסור על האחין הוא משום דנאסרה במותר לה על הבעל וא"כ כיון דבנ"ד לא נאסרה על הבעל כנ"ל מותרת להתייבם לאחין ג"כ כמו שביארתי אמנם כ"ז לגבי שאר האחין אבל לגבי הבועל כיון דלגבי דידיה הוי איסור מחמת עצמו שנאסרה עליו משום סוטה כדקיי"ל ונטמאה ונטמאה א' לבעל ואחד לבועל ולא מחמת הבעל אם כן שוב אמרינן דמחזיקינן מאיסור לאיסור ואסורה לו להתייבם וא"כ כיון דאינה זקוקה לו ליבום הסוטה א"כ הא אינה נופלת לפניו ליבום רק הצרה בלחוד א"כ הא ליכא תרתי לכך יכולה להתייבם הצרה אבל אעפ"כ אינה נפטרה צרתה משום צרת ערוה משום דהא קדושין דהבועל תופסין בה וכל היכא דקידושין תופסין בהערוה אינה פוטרת צרתה ג"כ: וא"ל דהא קיי"ל ביבמות (דף י"א) דצרת סוטה פטורה מייבום ז"א דהא משום איסור סוטה אינה נאסרה על הבעל כמו שביארתי וא"כ מותרת להתייבם לשאר האחין וכל עיקר האיסור הוא רק משום הבועל א"כ הא אינו אסורה עליו רק באיסור עשה ובזו אינה פוטרת צרתה כנ"ל וא"כ אם ייבם הבועל צרתה ולו אשה אחרת ומת ונפלו שתיהן לפני אחיו ליבום הראשונה אסורה עליו משום צרת ערוה דכבר נאסרה עליו במיתת אחיו הראשון והשניה משום צרת צרה כן נ"ל ליישב קו' התוס': ו והשתא א"ש הא דקאמר ר' עקיבא אני אלך דכיון . דר"ע ס"ל דאין קדושין תופסין בחייבי עשה א"כ תקשה לדידי' ל"ל קרא דיבמתו להורות דהיכא דאיכא תרתי תתקיים מצות יבום הא בלא"ה ידעינן דאל"כ צרת צרה היכי משכחת לה וע"כ צ"ל דמשכחת לה בספק סוטה כמו שבארתי אם כן מוכח דר' עקיבא סובר דמחזיקינן מאיסור לאיסור והנה תורף הך חקירה אי מחזיקינן מאיסור לאיסור נ"ל דתליא בהא אי מוקמינן הדבר אחזקה דלהבא או לא דמאן דס"ל דלא מחזיקינן מאיסור לאיסור סובר כיון דעתה אינו שייך לחקור לענין הספק שנולד בה אם היא אסורה מצד זה או לא כגון בנ"ד בספק זונה להבועל כיון דעתה בלא"ה אסורה להבועל משום א"א וכל עיקר הספק הוא רק דכשימות בעלה ויהיה פקע ממנה האיסור א"א אם תהיה מותרת להבועל או לא א"כ כיון דמעיקרא קודם שנולד הספק זנות היתה עומדת בחזקת דכשימות הבעל תהיה מותרת לכולי עלמא ועתה נולד לן ספק אם תהיה מותרת לאחר מיתת בעלה מוקמינן אותה אחזקת היתר דלהבא שהחזקנו אותה מעיקרא קודם לידת הספק ומותרת להבועל ומאן דס"ל דמחזיקין מאיסור לאיסור ס"ל דאין אנו משגיחין על החזקת היתר דלהבא שהיה לה מקודם לכן דלאחר מיתת בעלה תהיה מותרת רק כיון דעתה בעת לידת הספק בחזקת איסור קיימא א"כ הא לא שייך לאוקמא לענין הספק הנולד בה בחזקת היתר כיון דאין לה חזקת היתר דהא אדרבה בחזקת איסור קיימא כעת . לכך אסורה: והשתא א"ש דכיון דלר' עקיבא לשיטתו מוכח דמחזיקינן מאיסור לאיסור א"כ מוכח דלא מוקמינן אחזקה דלהבא וא"כ הא ליכא לתרוצי דמשכחת לה שומרת יבם שתשתה בגונא דלעיל כגון שבא עליה בעודה מעוברת דבזה הא תהיה אסורה אף לאחר שהפילה דכיון דבעת לידת הספק ע"י הביאה היתה אז בחזקת איסור להיבם א"כ הא צריכין להחזיקה בחזקת איסור לאיסרה אף לאחר שהפיל כיון דלא מוקמינן אחזקה דלהבא לר' עקיבא לשיטתו וע"כ דצריכין לומר כתי' הגמ' דמשכחת לה שבא עליה בזנות וא"כ הא מוכח דביאה שניה מותר ביבמה וא"כ הא שוב מוכח מהקרא דולקחה דצרת ערוה אסור: אמנם הך הוכחה דר"ע ס"ל דמחזיקין מאיסור לאיסור הוא רק לר' ישבב דס"ל דר' עקיבא סובר דאין קדושין תופסין בחייבי עשה אבל לר' סימאי דס"ל ביבמות (דף מ"ט) דר"ע סובר דקדושין תופסין בחייבי עשה רק בח"ל אין קדושין תופסין א"כ הא נסתרה דברינו דאינו מוכח כלל אליבא דר"ע דמחזקינן מאיסור לאיסור דהא לדידי' שפיר משכחת לה צרת צרה בחייבי עשה כתי' התוס' לזה נ"ל להוכיח ממקום אחר דאליבא דר"ע