פורת יוסף (שלופר) נג

ג אמנם זהו רק לרבה אבל לאביי דמשני התם ביבמות (דף ל"א) יגיד עליו רעו תנא בקדושין וה"ה לגירושין תנא בגירושין וה"ה לקדושין והקשה הכו"פ (בסי' ל) לאביי איך סתם המשנה ותנא בקדושין למילף בגרושין הא אין הנושאים שוים בקדושין שפיר י"ל דהחמירו לחלוץ ואי דיש לחוש דתתייבם מה בכך שורת הדין דמותרת ליבום משא"כ בגירושין איך נחמיר לחלוץ אולי תתייבם ופוגע באיסור של תורה ואף דבאמת לא חיישינן לכך דאם תחלוץ תתייבם מ"מ הא סברא יש לחלק וע"כ צ"ל דס"ל לאביי דאף בקידושין ליכא חזקת היתר ליבום מדאורייתא כיון דבשעה שנולד לן הספק ע"י קדושי הערוה אם היא זקוקה ליבום היתה אסורה ליבם משום אשת אח לא מוקמינן אותה אחזקה דלהבא שהיתה עומדת דכשימות בעלה תהיה מותרת להתייבם לכך כיון דבשעת לידת הספק היתה אסורה להיבם רק דעתה לאחר מיתת בעלה נולד לן ספק אם מותרת להיבם אסורה מספיקא עכ"ד ועי' בש"ך ביו"ד (סי' נ') כן ה"נ כיון דבשעה שנולד לן הספק ע"י הביאה לא היתה אז זקוקה ליבום ממ"נ או מחמת הביאה או מחמת העיבור דאם היתה עומדת באותה שעה להפיל א"כ קיים מצות יבום בהך ביאה ואינה זקוקה שוב ליבום ואם לא היתה עומדת להפיל הא אינה זקוקה ליבום מחמת הולד א"כ אף דעתה כשהפילה זקוקה ליבום דהולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם אעפ"כ כיון דקודם שמת הולד לא היתה בחזקת זקוקה ליבום לא מוקמינן אותה אחזקה דמעיקרא שהיתה עומדת דכשתפיל ולדה תהי' מותרת להתייבם ואסורה ליבום מספיקא: ד לכך קאמר ר"ע אני אלך דלשיטת ר"ע מוכח דלא מוקמינן אחזקה דלהבא והוא דהנה הגמ' ביבמות (דף מ"ד) פריך ואימא כי איכא חדא תתקיים מצות יבום כי איכא תרתי לא תתקיים מצות יבום ומשני א"כ צרת ערוה דאסר רחמנא ל"ל השתא ב' בעלמא אמרת לאו בני חליצה ויבום נינהו צרת ערוה מיבעי אלמא לא איצטריך סד"א ערוה אבראי קיימא ותתייבם צרתה קמ"ל דאסירה אלא יבמתו יבמתו ריבה והנה התוס' בד"ה אלמא לא הקשו דאכתי צרת צרה היכי משכחת לה שהרי צרת ערוה אינה יכולה להנשא לאחיו השני דאסורה לו מדאורייתא דגבי דידיה ערוה לאו אבראי קיימא וי"ל דמשכחת לה כגון שהערוה היא מחייבי עשה או ל"ת ועשה לכל האחין דלאו בת יבום היא וצרתה שריא ולכאורה ק"ל דעדיין תקשה לר' ישבב דקאמר בואו ונצוח על עקיבא בן יוסף שהי' אומר כל שאין לו ביאה בישראל הולד ממזר ואפי' מחייבי עשה ומבואר בכתובות (דף ל') דלר' ישבב לא תפסי קדושין אף בחייבי עשה חוץ מבעולה לכה"ג משום דהוי עשה שאין שוה בכל ומבואר בסנהדרין (דף נ"ג) דלר"ע דסובר אין קדושין תופסין בח"ל אלים ח"ל למפטר הצרה בלא כלום כח"כ ועי' ביבמות (דף ט') וא"כ עדיין תקשה לר' ישבב ל"ל הקרא דיבמתו יבמתו להורות דכי איכא תרתי ג"כ זקוקים ליבום הא בלא"ה ידעינן דאל"כ צרת צרה היכי משכחת לה כקושיית התוס' דל"ל דמשכחת לה שהערוה מחייבי עשה לכל האחין כמו שתי' התוס' ז"א דא"כ אף הצרה אינה יכולה להתייבם לאחיו השני דכיון דאין קדושין תופסין בחייבי עשה אלים החייבי עשה למיפטר לצרתה בלא כלום כח"כ וא"כ מוכח דאף כי איכא תרתי ג"כ זקוקות ליבום וא"כ תקשה לר' ישבב הקרא דיבמתו ל"ל: ואין לומר דמשכחת לה צרת צרה בכה"ג לפי מה דאיתא בגיטין (דף פ"ג) המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני ר"א מתיר וחכמים אוסרים ובעי ר' אבא בקדושין האיך תיבעי לר"א תיבעי לרבנן כו' לבתר דבעי הדר פשטה ויצאה והיתה אמר אביי את"ל איתא לדר"א בא ראובן וקידשה חוץ משמעון ובא שמעון וקידשה חוץ מראובן ומתו שניהם מתייבמת ללוי ואין אני קורא בה אשת שני מתים מ"ט קדושי דראובן אהני קדושי דשמעון לא אהני אלא אשת שני מתים היכי משכחת לה כגון שבא ראובן וקידשה חוץ משמעון ובא שמעון וקידשה סתם דקדושי ראובן אהני למיסרא לעלמא וקדושי שמעון אהני למיסרה אראובן וא"כ לפ"ז מיושב קושיית התוס' הנ"ל דמשכחת לה צרת צרה כגון שקידש ראובן ערוה לכל האחין רק דקידשה חוץ משמעון אחיו ולו אשה אחרת ומת א"כ לכל האחין אסורה הצרה משום צרת ערוה אבל לשמעון יכולה להתייבם דהא לגבי דידי' הערוה אינה מקודשת כלל אפי' לפי מה דמבואר ברשב"א בחי' לגיטין (דף פ"ב) דאף לר"א דסובר דאם קידשה חוץ מפלוני תפסי קדושי פלוני אעפ"כ אסורה לו משום א"א רק דשייר מקום שיהא קדושי פלוני חלין אעפ"כ לא מיקרי הצרה צרת ערוה לגבי פלוני משום דהא זה ברור אף לשיטת הרשב"א דהוי א"א לגבי פלוני אעפ"כ אם קידש אחיו חוץ ממנו ומת דאינה זקוקה לו ליבום כמבואר בירושלמי (פ"ג דקדושין ובפי"ג דיבמות ה' ה' וכי יש מה נפשך בעריית מהו כדון כל יבמה כו' וא"כ ה"ל כיון דלגבי דידי' אינה כולה לפנים דהא שייר מקום שיהא קדושי אחיו חלין אינה זקוקה ליבום וכן מוכח מהתוס' דיבמות (דף י') בד"ה לעולם עיי"ש ואיתא שם (דף י"ב) א"ר הילכתא צרת איילונית מותרת ואפי' צרת בתו איילונית משו' דאין ערוה פוטרת צרתה רק במקום דאם לא היתה ערוה היתה זקוקה ליבום רק דהאיסור ערוה פוטרתה בזו פוטרת צרתה ג"כ אבל צרת בתו איילונית כיון דאף אם לא היתה ערוה ג"כ אינה זקוקה ליבום דאינה ראוי' לילד אינה פוטרת צרתה וא"כ ה"נ אינה נפטרה צרתה לגבי שמעון משום צרת ערוה כיון דהערוה בלא"ה אינה זקוקה לו ליבום אף אם לא היתה אסורה לו משום ערוה משום דהא קידשה חוץ ממנו לכך אין בכחה לפטור צרתה וייבם שמעון צרתה ולו אשה אחרת ומת ונפלו שתיהן לפני אחיו הראשונה אסורה משום צרת ערוה דכבר נאסרה עליו במיתת ראובן משום צרת ערוה והשניה משום צרת צרה: וא"כ לפ"ז א"ש די"ל דר' ישבב יסבור כר"א דאם קידשה חוץ מפלוני הוה קידושין וא"כ משכחת לה צרת צרה בכה"ג ועדיין ה"א דכי איכא תרתי לא תתקיים מצות יבום לכך בעינן קרא דיבמתו אך זה אינו דהא ר' ישבב קאמר בואו ונצוח על עקיבא בן יוסף שהיה אומר כל שאין לו ביאה בישראל הולד ממזר א"כ כיון דר' ישבב קאמר זה אליבא דר"ע ואיתא בגיטין (דף פ"ג) ת"ר אחר פטירתו של ר"א נכנסו ארבעה זקנים להשיב על דבריו ואלו הן ריה"ג ור"ט וראב"ע ור"ע ועי"ש דר"ע השיב ב' תשובות בין בע"מ בין בחוץ וא"כ תקשה אליבא דר' ישבב לר"ע לשיטתו דסובר אם גירש חוץ מפלוני לא הוה גט א"כ ה"ה בקידושין ג"כ לא מהני חוץ לפלוני כמבואר בגיטין הנ"ל וסובר דאין קדושין תופסין בחייבי עשה א"כ תקשה לדידי' צרת צרה היכי משכחת לה: ה והנ"ל ליישב דמשכחת לה צרת צרה לר' ישבב בכה"ג עפ"י מאי דנחקור האיך הדין אם באו שני עדים והעידו על א"א שזינתה עם פלוני ובאו שני עדים והכחישום להעדים שלא זינתה דהוי תרי ותרי אם אסורה לבעל ולבועל מספק או לא. והנ"ל דלבעל מותרת אבל לבועל אסורה לפי מאי דקיי"ל ביבמות (ד' ל"א) דבתרי ותרי וחזקה מסלקינן להעדים כמאן דליתא ומוקמינן אחזקה א"כ ה"נ כיון דהוי בחזקת היתר לבעלה ועתה נולד לן ספק אם נאסרה לבעלה מוקמינן אותה אחזקת היתר ומותרת לבעלה אמנם כ"ז לגבי בעלה אבל לענין הבועל כיון דנולד הספק אם זינתה בשעה שהיתה א"א א"כ לפי מאי דמבואר ביו"ד (סי' נ') באם היה מים במוח וספק אם הקיפו המוח להמים דאסורה מספק ולא אמרינן נשחטה הותרה משום דכיון דנולד הס' טריפות מחיים בשעה שהיתה אסורה משום אבמ"ה מחזיקינן מאיסור אבמ"ה לאיסור טריפות ומוקמי אותה אחזקת איסור ואסורה מספק ועיי"ש בש"ך ובכו"פ (סי' נ') א"כ ה"נ כשמספקא לן אם מותרת להנשא לבועל אסורה מספק דכיון דנולד הספק אם זינתה בשעה שהיתה אסורה משים א"א מחזיקינן מאיסור אשת איש לאיסור סוטה ומוקמינן