פורת יוסף (שלופר) נב

דע שכ קנס לכך איצטריך קרא וא"כ כיון דלראב"ע מוכח דס"ל דעדים זוממים ממונא ולוקין ומשלמין א"כ הא שוב יכולין למילף בכל ממון ומלקות דלוקין ומשלמין מעדים זוממין כיון דעדים זוממין ממונא ועי' בתוס' כתובות (דף ל"ב) בד"ה דאין: והשתא א"ש הא דקאמר ראב"ע אני אלך דלראב"ע לשיטתו דס"ל דפסח אינו נאכל אלא עד חצות מוכח לדידי' דלוקין ומשלמין וא"כ הא שוב מוכח כריה"ג דארוסה אין לה קנס וע"כ צ"ל כר' יוחנן דילפינן ביאה מבעולת בעל א"כ הא מוכח דבחצי' שפחה וחצי' ב"ח פקעו קדושי ראשון וא"כ הא ע"כ צ"ל כתי' הגמ' דמשכחת לה שבא עליה בזנות וא"כ הא מוכח דביאה שניה מותר ביבמה וא"כ הא שוב מוכח מהקרא דולקחה דצרת ערוה אסור: מערכה ז א אמנם אי משום הא לא איריא דעדיין י"ל דביאה שניה אסור ביבמה ואעפ"כ איצטריך קרא למעט דשומ"י אינה שותה משום דמשכחת לה גונא שתשתה דגרסינן ביבמות (דף ל"ה) איתמר החולץ למעוברת והפילה ר' יוחנן אומר אינה צריכה חליצה מן האחין ור"ל אומר צריכה חליצה מן האחין במאי קמיפלגי ר' יוחנן סבר אם יבוא אליהו ויאמר דהא דאיעברה מפולי מפלה מי לאו בת חליצה ויבום היא השתא נמי תיגלי מילתא למפרע ור"ל אמר תיגלי מלתא למפרע לא אמרינן: והשתא משכחת לה ביבמה קדמה שכיבת בעל לבועל כגון שמת אחיו ונשארה היבמה מעוברת ובא עליה היבם בזנות בעודה מעוברת ואח"כ הפילה ואח"כ קינא לה היבם שלא תסתרי עם פלוני והלכה ונסתרה א"כ בזה הא שפיר קדמה בה שכיבת בעל לבועל ואעפ"כ עדיין ראויה לאישות דהא עדיין לא קיים מצות יבום בהך ביאה כיון דבא עליה בעודה מעוברת וביאת מעוברת לא שמה ביאה וצריך לחזור ולבועלה לאחר שהפילה וה"א דשותה בכה"ג לכך איצטריך קרא למעט דשומ"י אינה שותה: ב אך לכאורה יש לסתור דברינו לפי מה דמבואר בנימוקי יוסף דלכך ס"ל לר' לקיש דחליצת מעוברת לא שמה חליצה ולא אמרינן תיגלי מילתא למפרע אף על גב דבהרבה מקומות אמרינן איגלאי מילתא למפרע שאני הכא שאם בשעה שחלץ היתה ודאי שלא היתה ראויה לבוא לכלל לידה אין הכי נמי אלא שאינו כן דאיהו חייש דילמא באותה שעה היתה ראויה לילד ולד גמור אלא שלאחר כן גרם לה איזה דבר שתפיל נמצא דחליצה דמעיקרא לאו כלום הוה לכך לא שייך לומר בזה איגלאי מילתא למפרע עכ"ל: ומעתה אומר אני דלהנימוקי יוסף לר"ל דס"ל דחליצת מעוברת לא שמה חליצה אעפ"כ אם קידשה אחר לאחר שחלץ לה היבם בעודה מעוברת קדושין תופסין בה מספיקא אף לרב דס"ל לקמן (דף צ"ב) דאין קדושין תופסין ביבמה משום דהא דחליצת מעוברת לא מהני הוא רק משום דחיישינן דילמא באותה שעה היתה ראויה לילד ולד גמור אבל אם באמת היתה עומדת באותה שעה ג"כ להפיל אף דאנן לא ידעינן ואסורה להתייבם משום דאנן צריכין להחזיקנה מהרוב דרוב נשים ולד מעליא ילדן ופטורה מהיבום אעפ"כ כיון דבעצם היא זקוקה ליבום אם יבוא אליהו ויאמר דהא דאיעברה מפולי מפלה ובת חליצה ויבום היא לא נסתבב מפאת חסרון ידיעתינו שינוי בעצמיות הדבר להקרא מצד זה אינו עולה ליבום וחליצתו שחלץ לה כשרה דבהא לא פליגי ר' יוחנן ור"ל לשיטת הנימוקי יוסף קא דלר"ל חיישינן דילמא באותה שעה היתה ראויה לילד ולד גמור ולא היתה עועדת בהאי שעתא להזקק ליבום] וא"כ כיון דזה לא הוי אלא ספקא אם היתה עומדת באותה שעה להפיל או לא הוי חליצה מספק ותופס הקדושין: ובזה נ"ל ליישב קושיית המפרשים אהא דפריך ר' לר"ל מהא דתנן אין הולד של קיימא הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה בשלמא לדידי דאמינא חליצת מעוברת שמה חליצה משום הכי פסלה אלא לדידך דאמרת חליצה מעוברת לא שמה חליצה אמאי פסלה מן הכהונה ולכאורה תמוה אמאי לא פריך מרישא דלמה אסור בקרובותיה וכן הקשה המהרש"א ותירוצו דוחק כמבואר למעיין: אבל לפי דברינו ניחא דמהא דאסור בקרובותיה לא מצי להקשות דהיינו יכולין לתרץ דמתני' אתיא כר' עקיבא דס"ל ביבמות (דף מ"ד) דאחות חלוצתו אסור מדאורייתא כאחות גרושתו דהכתוב קראה ביתו ולכך אסור בקרובותים משום דחיישינן דילמא בשעה שחלץ כבר היתה עומדת להפיל ואיגלאי מילתא למפרע דחליצה מעלייתא הוי וספק דאורייתא לחומרא ואעפ"כ שפיר סובר ר"ל דחליצת מעוברת לא שמה חליצה דחיישינן ג"כ להיפוך שמא גרם לה אח"כ איז' סיבה שתפיל וזיל הכא לחומרא וזיל הכא לחומרא כמו בכל ספק דאורייתא אבל מהא דפסולה לכהונה פריך שפיר דהא חלוצה לכהן לכ"ע הוא רק מדרבנן א"כ אמאי פסולה לכהונה הא הוי ספק דרבנן ולקולא [ובעיוני בזה מצאתי בחידושי הריטב"א כדברי אהא דפריך הגמ' לר"ל אמאי פסלה מן הכהונה וז"ל דטעמא דר"ל דצריכה חליצה היינו מספק דאם בשעה שחלץ לא היתה ראויה לבא לכלל לידה ההיא עיבור כמאן דליתי' וחליצה שחלץ לה כשרה אלא דחיישינן שמא בשעה שחלצה ראויה היתה לילד והולד הי' ולד גמור אלא שגרם לה אח"כ איזה סיבה להפיל וחליצה דמעיקרא לאו חליצה היא כלל והא דפרכינן אמאי פסלה מן הכהונה היינו דמשמע דאם נשאת לכהן דתצא ובספק חלוצה לכהן ל"ג בדיעבד ומשנינן מדרבנן לחומרא פי' דמאן דחזא יסבור דחליצה כשירה היא ויסבור דחלוצה כשירה לכהן וא"כ לפ"ז נסתרה דברינו דלא מצינן לאוקמי הקרא בכה"ג דבזה אינו ראויה לאישות אף לאחר שתפיל דהא לפי מה דקיימינן השתא דביאה שניה אסור ביבמה ולא אישתרי איסור אשת אח רק לצורך קיום העשה וא"כ כיון דאף בהך ביאה ראשונה שבא עליה בעודה מעוברת יכול להיות שהיתה עומדת להפיל וקיים מצות יבום בהך ביאה א"כ הא לא הוי אלא ספיקא אם צריכה להתייבם או לא וספק עשה הא אינו דוחה ל"ת כדמוכח מהא דפריך הגמ' בשבת (דף קל"ו) אהא דתני רשב"ג כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל הא לא שהה ספקא הוי מימהל היכי מהלינן דילמא הוא נפל אלמא דמספיקא אינו דוחה ל"ת וכן מבואר בתוס' שם (דף קל"ה) בד"ה ולא ספק עיי"ש אך ז"א דבזה שפיר שרי להתייבם אח"כ לפי מה דמבואר ביבמות (דף ל') וכולן שהיו בהן קדושין או גרושין בספק הרי אילו הצרות חולצות ולא מתיבמות כו' ופריך הגמ' ואלו בגירושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה לא קתני מ"ט אמר רבה אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ומספק אתה בא לאוסרה אל תאסרנה מספק א"ל אביי א"ה קדושין נמי נימא אשה זו בחזקת היתר ליבם עומדת ומספק אתה בא לאוסרה אל תאסרנה מספק התם לחומרא אלמא אף דבשעה שנולד הספק אם היא זקוקה ליבום היתה אז בחזקת איסור אשת אח ואעפ"כ כיון דקודם שקידש הערוה היתה עומדת בחזקת דכשימות בעלה בלא בנים תהי' מותרת להיבם מוקמינן אותה אחזקה דלהבא שהי' לה מקודם לכן ומותרת להתייבם כן הכי נמי כיון דמיד שמת בעלה קודם שבא עליה היתה עומדת בחזקת שאם תפיל הולד דאיעברה תהא זקוקה ומותרת ליבום ועתה כשהפילה הולד נולד לן ספק ע"י הבעילה שבא עליה בעודה מעוברת אם היא זקוקה ומותרת ליבום או לא שפיר מוקמינן אותה אחזקת היתר ליבום דמעיקרא וזקוקה ליבום מדאורייתא ולא נפטרה מיבום ע"י זה שבא עליה בעודה מעוברת: