פורת יוסף (שלופר) נ

לחלק כו' וי"ל דנפקא לי' לחלק מהיכא דנפקא לי' לשמואל כו' עי"ש אלמא דא"נ דמקלקל בהבערה חייב אינו שייך לומר דהבערה ללאו יצאת כיון דהבערה אינו מיותר דהא איצטריך לגופי' להורות דחייב על הבערה אף דהוי מקלקל וא"כ לר' יוסי דס"ל בשבת (דף ע') דהבערה ללאו יצאת ע"כ ס"ל דמקלקל בהבערה פטור וא"כ א"ש די"ל דכוונת הגמרא כן הוא אי בהקטרה והא"ר יוסי הבערה ללאו יצאת וכיון דס"ל דללאו יצאת א"כ הא ס"ל דמקלקל בהבערה פטור א"כ תקשה אמאי מחייב על ההקטרה הא הוי מקלקל ובזה מיושב קושיית התוספות ביבמות שם דהקשו תימא דאטו מי לא מני לאוי גרידי והרי זר שאכל מליקה דליכא אלא לאו דנבלה אבל לפי מה שביארתי דקושיית הגמרא הוא משום דהוי מקלקל איש [והארכתי בזה בחידושי ואכ"מ] וא"כ כיון דבהקטרה איכא מבשל והנה הרמב"ם פוסק (בפ"א מה' יו"ט ה"ד) כל מלאכה שחייבין עליה בשבת אם עשה אותה ביו"ט שלא לצורך אכילה לוקה חוץ מן ההוצאה מרשות לרשות והבערה כו' אלמא דס"ל להרמב"ם דלא אמרינן מתוך שהותרה, לצורך הותרה נמי שלא לצורך רק בהוצאה והבערה אבל לא בשאר מלאכת אוכל נפש וא"כ כיון דבהקטרה איכא איסור מבשל הא בזה לא שייך לומר מתוך וא"כ במאי חלוק בהקטרה יו"ט משבת וע"כ צ"ל דעיקר החילוק הוא משום דשבת הוי איסור כרת ויו"ט אינה אלא בלאו א"כ מוכח דלא אמרינן מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת והשתא א"ש דלרבי לשיטתו דס"ל דבו ולא בחגיגה הוא דאתא א"כ הא מוכח דלא אמרינן מה לי איסור לאו מ"ל איסור כרת א"כ שפיר מצי יליף מובעלה דמקדש בביאה דל"ל דמובעלה הוי אמינא דבעינן מקדש והדר בעיל ז"א דא"כ תקשה נערה המאורסה דאמר רחמנא בסקילה היכי משכחת לה דל"ל בקידשה בשטר ז"א דהא לפי מה דס"ד דבעינן כסף וביאה א"כ הא מוכח מוכתב לה דאינה מתקדשת בשטר דל"ל דהאי וכתב לה קאי למעט דא"א אינה יוצאה בחליצה ז"א דזה בלא"ה ידעינן דלא מצינן למילף א"א מיבמה דמה ליבמה שכן היא רק בלאו תאמר בא"א שהיא בכרת לכך מצי רבי שפיר למילף מהקרא דובעלה דנקנית בביאה אבל ר' יוחנן רוצה למילף קדושי ביאה אליבא דכולי עלמא אף לרבנן דס"ל דבו בכשר, ולא בפסול הוא דאתא וא"כ הא לדידהו י"ל דאמרי מ"ל איסור לאו מ"ל איסור כרת וא"כ הא מובעלה מצינן למימר דבעינן מקדש והדר בעיל לכך יליף מבעולת בעל: אמנם זהו רק א"נ כר' יוחנן אבל א"נ כרבי דלא אמרינן מה לי איסור לאו מ"ל איסור כרת א"כ אם ילפינן קדושי ביאה מבעולת בעל שוב מוכח דפקעו קדושי ראשון והנ"ל דתליא בהא דהנה הגמרא פריך (שם) ורבי האי בעולת בעל מאי עביד לי' מיבעי לי' בעל עושה אותה לבעולה שלא כדרכה ואין אחר עושה אותה בעולה שלא כדרכה ומי אית לי' לרבי האי סברא והתניא באו עליה עשרה אנשים ועדיין היא בתולה רבי אומר הראשון בסקילה וכולם בחנק אר"ז מודה רבי לענין קנס דכולהו משלמי והנה הך תירוץ הגמרא תליא בהא דגרסינן בכתובות (דף ל"ח) נערה שנתארסה ונתגרשה אין לה קנס דברי ריה"ג ר"ע אומר יש לה קנס כו' והשתא הא לא שייך תירוץ הגמרא רק א"נ כר"ע דנערה שנתארסה ונתגרשה יש לה קנס שפיר איצטריך הקרא דבעולת בעל להורות דבעל עושה אותה בעולה אף אם בא עליה שלא כדרכה ופטור מלשלם קנס אם בא עליה לאחר שגירשה אבל א"נ כריה"ג דארוסה שנתגרשה אין לה קנס א"כ הא לא איצטריך קרא כיון דכל עיקר הנ"מ הוא רק לענין קנס ולענין קנס הא בלא"ה אף א"נ דהבעל אינו עושה אותה בעולה שלא כדרכה ג"כ פטור מלשלם קנס כיון דנתארסה דהא אפי' נערה שנתארסה ולא נבעלה כלל דהוי עדיין בתולה ג"כ פטור מקנס דבעי' אשר לא אורשה וע"כ צ"ל לריה"ג דהקרא דבעולת בעל קאי להא דר' יוחנן להורות דאשה נקנית בביאה: והנה הך פלוגתא דריה"ג ור"ע נ"ל דתליא בהא דבכתובות (דף ל"ח) הנ"ל קאמר הגמ' מ"ט דריה"ג א"ק אשר לא אורשה הא אורשה אין לה קנס ור"ע כו' אמר לך האי לא אורשה מיבעי לי' לכדתניא כו' א"כ מה ח"ל אשר לא אורשה מופנה להקיש ליה ולדון הימנו ג"ש נאמר כאן אשר לא אורשה ונאמר להלן אשר לא אורשה מה כאן נ' אף להלן נ' ומה להלן שקלים אף כאן שקלים וק"ל לר"ע דיליף מאשר לא אורשה לג"ש א"כ תקשי הא דגרסינן לעיל (ד' כ"ט) שיתא קראי כתיבי נערה נערה הנערה בתולה בתולות הבתולות תרי לגופייהו חד לכדאביי וחד לג"ש [למילף אונס ומפתה מהדדי מה כאן נ' אף להלן נ' ומה להלן שקלים אף כאן שקלים] אייתר להו תרי חד לאתויי ח"ל וחד לאתויי ח"כ והשתא כיון דלר"ע ילפינן מאשר לא אורשה לג"ש א"כ הא מיותר לדידי' חד קרא מהנך שיתא קראי כיון דלג"ש לא איצטריך: אך י"ל דהנה הגמרא שם (דף ל"ב) פריך אהא דתנן במתניתין דהבא על אחותו ועל אחות אביו כו' וקיי"ל דאין לוקה ומשלם ומשני ר"ל הא מני ר"מ היא דאמר לוקה ומשלם כו' נמצא מבואר דלר"ל דס"ל דחייבי מלקות שוגגין פטור מלשלם א"כ א"נ דאין לוקה ומשלם צריך להיות פטור מקנס בח"ל וח"כ משום דאין לוקה ומשלם והנה התוספות (שם) בד"ה אלמא הקשו וא"ת מאי פריך דילמא בעלמא ס"ל דמלקא לקי וממונא לא משלם והכא דוקא הוא דמשלם ממונא משום דגלי קרא כדאמרינן לעיל (דף כ"ט) נערה נערה הנערה כו' ונראה לר"י דפריך שפיר מדרבינן מחד קרא ח"ל ומחד ח"כ והשתא א"נ דבעלמא ס"ל דאינו לוקה ומשלם א"כ דילמא קאי חד קרא לחייבי עשה להורות דלא בעינן אשה הראויה לקיימה ואידך קרא לח"ל להורות דאע"ג דבעלמא לוקה ואינו משלם אעפ"כ הכא חייב קנס אבל ח"כ לא משום דבעינן אשה שיש בה הויה כו' עי"ש והשתא א"ש די"ל דר"ע ס"ל דחייבי מלקות שוגגין פטור מלשלם וא"כ שפיר איצטריך עוד קרא לאתויי ח"כ דמתרי קראי אינם יכולין לרבות רק חייבי עשה וח"ל דחד קרא קאי לחייבי עשה להורות דלא נימא דבעינן אשה הראויה לקיימה ואידך קרא לח"ל להורות דאע"ג דבעלמא אין לוקה ומשלם אעפ"כ הכא משלם קנס אבל ח"כ לא משום דבעינן יש בה הויה לכך איצטריך עוד קרא לאתויי א"כ [וזהו לדידן אם נסבור כר"ע ולר"ע עצמו יתבאר במ"א]: אמנם זהו רק א"נ דאין לוקה ומשלם אבל א"נ כר"מ דלוקה ומשלם א"כ הא נסתרה הך תירוצא דח"ל ועשה מחד קרא נפקא וא"כ הא מיותר חד קרא וע"כ צ"ל דלא כר"ע דהך אשר לא אורשה לא קאי לג"ש רק דבא להורות דנערה שנתארסה ונתגרשה אין לה קנס כריה"ג נמצא מבואר דהך חקירה אם צרת ערוה מותר להתייבם או לא תליא בהא דא"נ דלוקה ומשלם ע"כ הא א"כ צ"ל כריה"ג דארוסה אין לה קנס א"כ הא א"א לאוקמי הקרא דבעולת בעל להורות דבעל עושה אותה בעולה שלא כדרכה דהא בלא"ה פטור מקנס כמו שביארתי וע"כ צ"ל דהקרא קאי להא דר"י להורות דאשה נקנית בביאה וא"כ דל"ל קרא הא יכולין למילף מובעלה דל"ל דה"א עד דמקדש והדר בעיל דא"כ נערה המאורסה דבסקילה היכי משכחת וע"כ דמוכח מזה דבחציה שפחה וחצי' ב"ח פקעו קדושי ראשון וא"כ הא ליכא לתרץ דאיצטריך קרא דשומ"י אינה שותה בחציה שפחה וחציה ב"ח כיון דפקעו קדושי ראשון וא"כ הא ע"כ צ"ל כתי' הגמ' דמשכחת לה שבא עליה בזנות וא"כ הא מוכח דביאה שניה מותר ביבמה וא"כ הא שוב מוכח מהקרא דולקחה דצרת ערוה אסור אבל א"נ דאין לוקה ומשלם א"כ הא י"ל כר"ע א"כ הא לא מוכח כלל: והשתא א"ש הא דקאמר ראב"ע אני אלך דלשיטת ראב"ע מוכח דלוקה ומשלם דגרסינן בברכות (דף ט') ואכלו את הבשר בלילה הזה ר' אליעזר בן עזרי' ומר נאמר כאן בלילה הזה ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה מה להלן חצות אף כאן עד חצות כו' ועי"ש דמוקי הגמ' לראב"ע פירש הקראי הכי בערב אתה זובח וכבוא השמש אתה אוכל ומועד צאתך ממצרים אתה שורף ופירש"י והא דקאמר מועד צאתך ממצרים אתה שורף כלומר בבוקר הוא נעשה נותר שהגיע זמן שריפה אלא לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט ממתינין לו עד בוקר שני: