פורת יוסף (שלופר) מט

ולענין ביאה ליכא למימר מה הויה בביאה אף יציאה בביאה שלהתרחק ממנה הוא מגרשה והשתא תקשה מאי משני הגמ' כגון שקידשה בשטר הא כיון דקיימינן השתא דכסף בלי ביאה אינה קונה א"כ הא שוב א"צ האי וכתב לה להורות שאינה מתגרשת בכסף דמהיכי תיתי לרבויא אי משום ויצאה והיתה הרי גם אינה מתקדשת בכסף אם לא בצירוף ביאה ובגירושין הא לא שייך ביאה וע"כ צריכין לאוקמי מיעוטא דוכתב לה דבכתיבה מתגרשת ואינה מתקדשת בכתיבה א"כ ודאי ממועט קידושי שטר ואיך משני הגמ' משכחת לה שקידשה בשטר וכן מבואר קושיא ז ו בס' עצמות יוסף: והנ"ל ליישב דאיתא לעיל (דף ד') ותנא מייתי לה מהכא דתניא כי יקח איש אשה כו' אין קיחה אלא בכסף כו' והלא דין הוא ומה אמה העבריה שאינה נקנית בביאה נקנית בכסף זו שנקנית בביאה אינו דין שתקנה בכסף כו' אמר רב אשי משום דאיכא למימר מעיקרא דדינא פירכא מהיכא קא מייתית לה מאמה העבריה מה לאמה העבריה שכן יוצאה בכסף תאמר בזו שאינה יוצאה בכסף ת"ל כי יקח איש: והנה התוס' שם בד"ה מעיקרא הקשו וז"ל הקשה הר"י מאורליינש אכתי ל"ל כי יקח נהי דלא מצי יליף מק"ו מ"מ נילף מהקישא שהקישה לאמה העבריה מואם אחרת יקח לו הקישה הכתוב לאחרת ואין משיבין על ההיקש ור"נ תי' כיון דלא ידענו דאמה העבריה נקנית בכסף אלא מוהפדה דהואיל ויוצאה בכסף נקנית בכסף לא ילפינן מיני' קנין של האשה לפי שביציאתה אינה יוצאה בכסף כמו באמה העבריה: ומעתה נ"ל דבחציה שפחה וחציה ב"ח אם קידשה רבה שלה דלמ"ד דפקעו קדושי ראשון יכולין למילף בהקישא דואם אחרת יקח לו דמקניא בכסף כמו באמה העבריה דל"ל מה לאמה העבריה שכן יוצאה בכסף דהא בחציה שפחה גם לענין קדושיה ג"כ יוצאה בכסף דהא אם שחררה רבה ע"י כסף שנתנה נמצא כי היכי שיוצאה לחירות פקע ג"כ איסור א"א שבה ע"י כסף שחרורה דהא כיון דנשתחררה פקעי קדושי ראשון נמצא זו יוצאה בכסף: והשתא מיושב קושייתי הנ"ל דהיכי מצינו למימר דבעינן מקדש והדר בעיל דא"כ תקשה ל"ל קרא דוכתב למעט דאינה יוצאה בכסף הא לא מקניא בכסף ג"כ אבל לפי מה שביארתי ניחא דאף א"נ דבעינן בקדושי אשה כסף וביאה מ"מ הא בקדושי חציה שפחה וחציה ב"ח יכולין למילף מאמה העבריה שמתקדשת בכסף לחוד בלא ביאה בהקישא דואם אחרת כיון דיוצאה בכסף וא"כ הא בחציה שפחה וחציה ב"ח הוי אמינא דמתגרשת בכסף דמה הויה בכסף אף יציאה בכסף לכך איצטריך הקרא דוכתב לה להורות דבכתיבה מתגרשת ואינה מתגרשת בכסף אמנם זהו רק א"נ דפקעו קדושי ראשון אבל א"נ דגמרו קדושי ראשון א"כ הא לא שייך תי' זה וא"כ הדרי הקושיא לדוכתא דל"ל קרא דבעולת בעל להורות דנקנית בביאה הא יכולין למילף מובעלה דל"ל דה"א דבעי' מקדש והדר בעיל דא"כ נערה המאורסה דבסקילה היכי משכחת לה וע"כ דמוכח מזה דפקעו קדושי ראשון וא"כ א"ש כמו שביארתי וכן תי' הדורש לציון: אמנם אי משום הא לא איריא דקושיא זו יש ליישב ב פשיטות עפ"י מה שכתבו התוס' בגיטין (דף כ"א) בד"ה ואינה מתגרשת בכסף הך דרשה לרבא אבל לאביי נפקא לן דאינה מתגרשת בכסף מסברא דיאמרו כסף מכניס כו' ומ"מ איצטריך לדידי' נמי וכתב למעוטי חליצה והתם ממעט חליצה מספר כורתה היינו דרשה דריה"ג כו' הרי דאיצטריך האי וכתב למעוטי חליצה אליבא דרבנן דאיצטריך להוא הקרא דספר ללימוד אחר לדבר הכורת בינו לבינה עיי"ש: אמנם התוס' בקדושין (דף י"ד) הקשו אהא דקאמר הגמ' ותהא א"א יוצאה בחליצה מק"ו ומה יבמה שאינה יוצאה בגט יוצאה בחליצה זו שיוצאה בגט א"ד שיוצאה בחליצה א"ק ספר כריתות ספר כורתה ואין ד"א כורתה והקשו התוס' וא"ת איכא למיפרך מה ליבמה שכן בלאו ולכן דין הוא שתצא בקל תאמר בא"א שהיא במיתה וי"ל כיון שמצינו שחליצה מפקעת איסורה אין לחלק בין חמור לקל וה"נ אמרי' ביבמות (דף קי"ט) וכי מאחר שהתרתה מ"ל איסור לאו ומה לי איסור כרת אמנם זהו דווקא לשיטת רבא אבל לר"נ דס"ל ביבמות שם לחלק בין איסור לאו ובין איסור כרת נסתרה הך תירוצא: ועפ"ז נ"ל לומר דרבי דיליף מובעלה לשיטתו אזיל דלדידי' מוכח דלא מצינן למימר דבעינן כסף וביאה והוא דגרסינן בפסחים (דף פ"ד) ת"ר ועצם לא תשברו בו בו בכשר ולא בפסול רבי אומר בבית אחד יאכל ועצם לא תשברו בו כל הראוי לאכילה יש בו משום שבירת עצם ושאין ראוי לאכילה אין בו משום שבירת עצם ולכאורה צריכין להבין לרבי דיליף דבפסול אין בו משום שבירת עצם מסמוכין דלא יאכל א"כ תקשה ל"ל מיעוטא דבו וע"כ צ"ל דגרסינן שם (דף ע') בן תימא אומר חגיגה הבאה עם הפסח הרי היא כפסח כו' מ"ט דבן תימא כדמתני' רב לחייא בריה ולא ילין לבוקר זבח חג הפסח זבח חג זו חגיגה הפסח כמשמעו ואמר רחמנא לא ילין איבעיא להו לבן תימא יש בה משום שבירת עצם או אין בה משום שבירת עצם אע"ג דכי אקשיה רחמנא לפסח א"ק בו ולא בחגיגה א"ד האי בו בכשר ולא בפסול הוא דאתא וא"כ א"ש די"ל דרבי יסבור כבן תימא דחגיגה הבאה עם הפסח הרי היא כפסח וא"כ א"ש דאיצטריך האי בו להורות דבו ולא בחגיגה דבחגיגה אין בו משום שבירת עצם נמצא מבואר דרבי ע"כ כבן תימא ס"ל: והנה גרסינן בפסחים (דף נ"ט) רמי לי' רב ספרא לרב כתיב לא ילין לבוקר זבח חג הפסח לבוקר הוא דלא ילין הא כל הלילה ילין והא כתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול ביו"ט א"ל כבר רמי' ניהלי' ר"א ב"ח לר"א ושני לי' הכא בארבעה עשר שחל להיות בשבת עסקינן דחלבי שבת קרבין ביו"ט כו' והקשה הרשב"א לבן תימא דס"ל לקמן (דף ע') דחגיגה הבאה עם הפסח הרי היא כפסח דזבח חג זה חגיגה היכי מתוקם האי קרא בשבת הא מודה דלא דחיא שבת כדמוכח התם וי"ל דבן תימא יסבור כר' ישמעאל דס"ל בשבת (דף קי"ד) דחלבי שבת קרבין ביו"ט וא"כ רבי דכבן תימא ס"ל א"כ ע"כ צריכין לומר כהך תירוצא דרבי סובר כר"י דס"ל דהאי עולת שבת בשבתו לימד על חלבי שבת שקרבין ביוה"כ וא"כ דוקא בשבת דחמיר דהוי בסקילה אסור להקטיר חלבי חול אבל ביו"ט דקיל דהוי איסור לאו מותר להקטיר חלבי חול וא"כ מוכח מקרא דאיכא נ"מ בין איסור מיתה ובין איסור לאו דהא שבת דהוי איסור מיתה אסור להקטיר חלבי חול וביו"ט מותר להקטיר: וא"ל דלכך מותר להקטיר ביום טוב משום מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה שלא לצורך ז"א דעדיין יקשה לפי מה דמבואר בירושלמי (פ"ב דשבת סוף ה"ה) דזר ששימש בשבת חייב משום מבשל והא דפריך הגמרא ביבמות (דף ל"ג) זר ששימש במאי אי בהקטרה והא אמר ר' יוסי הבערה ללאו יצאת ולא קאמר דחייב משום מבשל הוא משום דהא אנן קיי"ל באיסורי שבת דמקלקל פטור וא"כ בזר ששימש בשבת הא הוי מקלקל בהאי בישול ופטור לכך קאמר הגמרא אי משום הבערה ויסבור כר"ש דמקלקל בהבערה חייב א"כ תקשה והא א"ר יוסי הבערה ללאו יצאת וא"כ כיון דסובר הבערה ללאו יצאת ע"כ צריכין לומר דמקלקל פטור כמבואר בתוס' שבת (דף ק"ו) בד"ה מה לי לבשל פתילה כו' שהקשו וא"ת בשלמא לר' יהודה שפיר שמעינן דהבערה ללאו יצאת או לחלק מדלא כתב לא תעשה מלאכה בכל מושבותיכם וכתב הבערה ש"מ ללאו או לחלק יצאת אלא לר' שמעון דאיצטריך למכתב הבערה לחייב מקלקל בהבערה מנ"ל דיצאה ללאו או