פורת יוסף (שלופר) מח

דאינה אסורה לכולי עלמא אלא בלאו לא נאסרה בזנותיה כמו בשומרת יבם: ה אמנם לאחר העיון נ"ל ברור דנאסרה לבעלה דהנה הפני והושע בגיטין (דף מ"ג) הקשה אהא דקאמר רב חסדא חציה שפחה וחציה ב"ח שנתקדשה לראובן ונשתחררה וחזרה ונתקדשה לשמעון ומתו שניהם מתייבמת ללוי ואין אני קורא בה אשת שני מתים ממ"נ אם קדושי דראובן קדושין קדושי דשמעון לאו קדושין כו' והקשה הפ"י דאכתי משכחת אשת שני מתים קודם שיחרור שחזרה ונתקדשה לשמעון דקדושי שמעון נמי תפסי בה כיון שאין חייבין על קדושי ראובן רק אשם לא הוי אפילו כחייבי לאוין דעלמא דקדושין תופסין בה [ומה שתי' הפ"י דאף דקדושין תופסין בח"ל אעפ"כ בהא לא תפסי קדושי שני דכיון שתופסין קדושי ראובן הרי היא ברשותו ואין לה יד לקבל קדושין מאחר כסברת הב"ש הנ"ל הוא תמוה כמו שתמה עליו האבני מלואים באה"ע סי' מ"ד) דהא בקדושין (דף ס"ז) שקיל וטרי הגמרא מנ"ל דלא תפסי קדושין בא"א עד דגמר לה מהקישא דאחות אשה ואם נימא דאין קדושין תופסין באשת איש מצד הסברא מאי פריך הגמ' א"א מנ"ל אלא וודאי דאפי' בא"א הוי תפסי קדושין אי לאו דהוי מחייבי מיתות ונפקא לי' מהקישא דהוקשו כל העריות וא"כ בשפחה חרופה שהיא אינה אלא באשם ולא הוקשה בכלל עריות קדושין תופסין בה]: והנ"ל ליישב דחציה שפחה וחציה ב"ח חלוק משאר חייבי לאוין דאף דאינה אלא באשם אעפ"כ אין זה מצד קלישות קדושיה דהא קדושיה הוי קדושין גמורים כיון דלא שייר בקנינו רק דהטעם הוא משום דאין הביאה כולה באיסורא דהא אינו חל עליה איסור א"א רק על החצי' ב"ח ולא על החציה שפחה לכך אינו חייב הבא עליה רק באשם והנה בתוספות חולין (דף קל"ב) הקשו אהא דתנן השוחט לכהן פטור מן המתנות והמשתתף עמהן צריך שירשום וא"ת כיון דלית לי' לכהן אלא חצי חצי ליפטר וחצי לחייב מידי דהוי אצבי הבא על התיישה דמחייבי רבנן בחצי מתנות וי"ל דהתם כל שיות שבו מחייב והכא לא מחייב כל שיות שבו לכך פטרי לגמרי עכ"ל אלמא דאם מהצד המחוייב במתנות הוי חציה פטור מיקרי קצת שה אבל אם הצד שמחוייב במתנות אין בו פטור רק דאיכא בו חציה פטור אינו מיקרי מקצת שה כיון דהצד המחוייב במתנות חייב כולו. כן ה"נ אף דלא הוי מקודשת רק בחצי' אעפ"כ כיון דמהצד ב"ח שיכולה להתקדש אין בו שיור כלל אינו מיקרי מקצת קידושין רק דהוי קדושין גמורים ואין קדושי אחיו תופסין בה: ומעתה נ"ל ברור דבחציה שפחה וחציה ב"ח דנאסרה על בעלה בזנותיה כיון דבעצם קדושין גמורים הוי רק דלענין עונש פטור משום דאין הביאה כולה באיסורא וכיון דאין זה מצד קלישת קדושי' א"כ הא לא גלי קרא רק לענין העונש אבל לענין שארי דברים כגון לענין זנות הא לא גלי קרא וכיון דתפסי בה קדושין גמורים והראי' דהא לענין איסור אשת אח אין קדושין תופסין כבשאר אשת אח ממילא חשיבה א"א לגבי זנות גם כן לענין שתאסר לבעלה: ונקדים עוד מה שנ"ל לדון בזה מילתא חדתא דאף לפי מה שביארתי דבחציה שפחה וחציה ב"ח אין קדושי אחיו תופסין בה אעפ"כ אם קידש חציה שפחה וחציה ב"ח וגירשה ואח"כ נשתחררה ונעשה כולה בת חורין דבכה"ג אם קידשה אחיו אח"כ קדושין תופסין בה דכמו דאמרינן בחציה שפחה דקדושין תופסין בה אף דהחצי שפחה שבה אינו בת קדושין מ"מ כיון דבהחציה ב"ח שבה יכול לתפוס הקדושין אמרינן דתפסי קדושין כל מה שיכול לתפוס וחל על הצד חירות שבה ולא מיקרי שייר בקנינו כיון דקידש כל מה שיכול לתפוס בהקדושין כן ה"נ בנ"ד אף דאסורה לו משום אשת אח מ"מ כיון דכל עיקר האיסור דא"א אינו חל רק על הצד חירות שבה שהיתה מקודשת לאחיו אבל על הך צד שפחה שבה כיון דלא נתפס בה קדושין ולא היתה מקודשת לו כלל א"כ הא לא שייך לומר שתאסר עליו משום א"א כיון דלא היתה בכלל קדושי אחיו א"כ הא השתא כשנשתחררה אחר הגורושין שוב צריך לתפוס בה הקדושין על הך צד חציה שפחה שהיתה מקודם בעת קדושי אחיו דבהך צד לא מיקרי אשת אח כיון דלא נתקדשה לאחיו כלל א"כ אף דבהחציה חירות שבה שהיתה מעיקרא בעת קדושי אחיו אינו יכול לתפוס הקדושין מ"מ על הך צד שפחות שבה שהיתה מקודם בעת קדושי אחיו יכול לתפוס בה קדושין כנ"ל ברור: וכיון דזכינו לדין שוב נסתרה ההוכחה הנ"ל דלעולם י"ל דביאה שני' אסור ביבמה ואפ"ה איצטריך קרא למעט בשומ"י דאינה שותה משום דמשכחת לה שתשתה אף שלא בא עלי' היבם כגון שראובן קידש חציה שפחה וחציה בת חורין וקינא לה שלא תסתרי עם פלוני דשפיר יוכל לקנא אותה כיון דנאסרה עליו בזנותי' כדהוכחתי לעיל ועי' בסוטה (דף י"ח) ובתוספות סוטה (דף כ"ג) בד"ה שומרת יבם ובא עלי' וגירשה אח"כ ונשתחררה ואח"כ קידשה שמעון אחיו דקדושי אחיו תופסין בה כמו שביארתי ואח"כ מת שמעון אחיו ונופלת לפני ראובן בעלה הראשון ליבום [ואף דאיתא בירושלמי דיבמות פי"ג ה"ה וכי יש מה נפשך בעריות מהו כדון כל יבמה שאינה כולה לפנים צד הקנוי שבה נידון משום ערוה וערוה פוטרת צרתה אעפ"כ אין זה מוכרח ועי' בירושלמי פ"ג דאיתא פלוגתא בזה א"כ הא י"ל דר' דוסא סובר דנופלת ליבום בכה"ג] והלכה ונסתרה בעודה שומ"י עם אותו פלוני שקינא לה ראובן בנשואין הראשונים א"כ בכה"ג ה"א דשומ"י שותה דהא קדמה שכיבת הבעל לבועל בנשואין הראשונים לכך איצטריך קרא למעט דאינה שותה אבל לעולם י"ל דביאה שני' אסור ביבמה: ו אמנם זהו תלי' בהא דאיתא בגיטין (דף מ"ג הנ"ל) איתמר חציה שפחה וחציה ב"ח שנתקדשה לראובן ונשתחררה וחזרה ונתקדשה לשמעון ר"ז אמר ר"נ גמרו קדושי ראשון ור"י ב"ח אמר ר"נ פקעו קדושי ראשון ומפ' רש"י דבא השחרור והפקיעה להקדושין ומקודשת לשני שהרי נשתנית גופה והויא לה כקטן שנולד והשתא א"נ כריב"ח דפקעו קדושי ראשון א"כ הא נסתרה תירוצי הנ"ל דליכא לאוקמי הקרא דתחת אישך דאתא למעט שומ"י בכה"ג דלעיל כגון שקידש חצי שפחה וקינא לה וגירשה ונשתחררה כו' דהא כשנשתחררה אח"כ א"כ הא בטלה לה הקינוי הראשון מה שקינא לה בעודה תחתיו כיון דאשתני גופה והויא לה כקטן שנולד א"כ הא כשנפלה לו השתא ליבום הא צריך לקנא לה מחדש כיון דהקינוי הראשון מה שקינא לה בעודה שפחה אינו מועיל כלום כיון דהויא השתא כקטן שנולד אמנם א"נ, כהך מ"ד דגמרו קדושי ראשון א"ש כנ"ל: ולכאורה היה נ"ל להוכיח כהך מ"ד דפקעו קדושי ראשון דגרסינן בקדושין (דף ט') ובביאה מנ"ל אמר ר' יוחנן דא"ק בעולת בעל מלמד שנעשה לה בעל ע"י בעילה א"ל ר"ז לר"א ואמרי לה ר"ל לר"י וכי כעורה זו ששנה רבי ובעלה מלמד שניקנית בביאה אי מהתם ה"א עד שמקדש והדר בעיל קמ"ל מתקיף לה ר"א בר ממל א"כ נערה המאורסה דאמר רחמנא בסקילה היכי משכחת לה אי דאקדיש והדר בעיל בעולה היא אי דאקדיש ולא בעיל לאו כלום הוא אמרוה רבנן קמי' דאביי משכחת לה כגון שבא עלי' שלא כדרכה א"ל אביי עד כאן לא פליגי רבי ורבנן אלא באחר אבל בבעל ד"ה אם בא עליה שלא כדרכה עשאה בעולה כו' אמר רנב"י משכחת לה כגון שקידשה בשטר הואיל וגומר ומוציא גומר ומכניס: והנה לכאורה קשה מאי משני הגמ' משכחת לה כגון שקידשה בשטר הא השתא דאמרי' דכסף בלחוד לא קנה בלא ביאה אזי מוכרחין לומר דגם שטר אינה קונה דהנה לעיל (דף ה') קאמר הגמ' ומנין שאף בשטר א"ק ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה מה הויה בשטר אף יציאה בשטר ואימא מה הויה בכסף אף יציאה בכסף אמר רבא א"ק וכתב לה בכתיבה מתגרשת ואינה מתגרשת בכסף ואימא בכתיבה מתגרשת ואינה מתקדשת בכתיבה הא כתיב ויצאה והיתה כו' והנה התוס' שם ד"ה מה הויה בכסף כתבו