פורת יוסף (שלופר) מז

אם גירשה שוב נאסרה משום אשת אח] לכך איצטריך קרא דולקחה להורות דמגרשה בגט ומחזירה אבל רבי י"ל דיסבור כרבנן דר"א דאם גירש חוץ מפלוני וקידש חוץ מפלוני אינה מקודשת א"כ לא משכחת לה בשומ"י שתשתה היכא שלא בא עליה היבם כנ"ל א"כ לא איצטריך האי קרא דלאשה להורות דביאה שני' מותר ביבמה דהא בלא"ה מוכח מדאיצטריך קרא למעט בשומ"י דאינה שותה דביאה שניה מותר ביבמה וע"כ דקאי להורות דמגרשה בגט ומחזירה א"כ אייתר להו האי קרא דולקחה וע"כ דקאי להורות דצרת ערוה אסורה: לזה אמר ר' יהושע אני' אלך משום דלשיטת ר' יהושע מוכח דס"ל דלא מהני בקדושין חוץ מפלוני דאיתא בקדושין (דף ס"ח) מנה"מ דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות אמר ראב"י אתי בק"ו מיבמה ומה יבמה שהיא בלאו לא תפסי בה קדושין ח"כ לא כש"כ א"ה ח"ל נמי אמר ר"פ ח"ל בהדיא כתיב בהו כי תהיינה לאיש שתי נשים אחת אהובה ואחת שנואה וכי יש אהובה ושנואה לפני המקום אלא אהובה אהובה בנשואיה שנואה שנואה בנשואיה וקאמר רחמנא כי תהיינה כו' והנה התוס' שם ד"ה מנה"מ כתבו נראה דלא בעי מנה"מ דהולד ממזר דהא ביבמות (דף מ"ט) מוכח לי' מלא יגלה כנף אביו וסמיך לי' לא יבוא ממזר ומוקמי לה בשומרת יבם של אביו שהיא לו אשת אחי אביו שהיא בכרת אלא בעי מנ"ל דאין קדושין תופסין בהן וקשה דמאי בעי הלא הדבר פשוט בכל הגמ' דקדושין לא תפסי דהא בהא תליא דכיון דהוי ממזר מח"כ לא תפסי קדושין כו' ואור"י דאין הכי נמי דכלל זה אמת והכא בעי אליבא דר' יהושע דס"ל ביבמות (דף מ"ט) דאין ממזר מח"ל וכריתות אלא מחייבי מיתות ואפ"ה מודה דאין קדושין תופסין בח"כ כו' ואליבא דר' יהושע בעי גמ' מנ"ל דלא תפסי קדושין בח"כ הרי דלר' יהושע לשיטתו דס"ל דאין ממזר אלא מח"מ מוכרחין למילף לדידי' דאין קדושין תופסין בח"כ מק"ו מיבמה וא"כ תקשה א"ה ח"ל נמי וע"כ דילפינן דקדושין תופסין בח"ל מכי תהייינה והשתא אם נימא דבקדושין מהני חוץ לפלוני והנה הרשב"א בחדושיו לגיטין (דף פ"ג) אהא דקאמר אביי את"ל איתא לדר"א בא ראובן וקידשה חוץ משמעון כו' ומתו שניהם מתייבמת ללוי ואין אני קורא בה אשת שני מתים מ"ט קדושי דראובן אהנו קדושי שמעון לא אהנו וכתב הרשב"א ע"ז וז"ל לאו למימרא דלא אהני כלל קדושי שמעון דהא ודאי אהני למיסרה בביאה אראובן משום דמשתמש בצד מקודש שבה לשמעון והלכך אסורה היא לשניהם אלא הכי קאמר לא אהני דיבורי' למיסרא אראובן שהוא לא אסרה אראובן דחוץ מראובן קאמר והא דאסורה לראובן משום אריה דאיסורא דרביע עלה דא"א להשתמש בה לאחד מהם אלא א"כ משתמש בצד אישות שבה לשני אבל כי אמר לה סתם אהני קדושין למיסרה בפירוש אראובן עכ"ל וא"כ ה"ה אם קידשה חוץ מפלוני פשיטא דאסורה לפלוני משום א"א מחמת צד מקודש שבה לעלמא על ידי הראשון דהשיור הוא רק לענין שיהיו קדושי פלוני נתפסין בה א"כ מנא לן להוכיח מכי תהיינה דקדושין תופסין בח"ל הא י"ל דמשכחת לה שנואה בנשואיה בכה"ג כגון שקידש ראובן חוץ משמעון ואח"כ בא שמעון וקדשה דקדושין תופסין בה ואעפ"כ הוי שנואה בנשואיה דאסורה לשמעון לבוא עליה משום א"א משום דמשתמש בצד מקודש שבה לראובן ומנ"ל להוכיח מזה דקדושין תופסין בח"ל וע"כ צ"ל לר' יהושע לשיטתו דמוכרחין למילף מכי תהיינה דקדושין תופסין בח"ל דלא מהני בקדושין חוץ מפלוני [ובזה ניחא הא דאיתא בגיטין (דף פ"ג) ומאי פירכא דר' יהושע דתניא אמר ר' יהושע מקיש קודמי הויה שניה לקודמי הויה ראשונה מה קודמי הויה ראשונה דלא אגידא באינש אחרינא אף קודמי הויה שניה דלא אגידא באינש אחרינא והשתא אם נימא דלר' יהושע אם קידש חוץ מפלוני הוה קדושין א"כ הא משכחת לה בהויה ראשונה ג"כ שתהא אגידה באינש אחרינא כגון שקידש ראובן אשה חוץ משמעון ואח"כ בא שמעון וקידשה דלגבי קדושי שמעון הא הויא מקודם אגידה באינש אחרינא לראובן ואעפ"כ קדושי שמעון תופסין בה א"כ הא אי נימא להקיש הויה שניה להויה ראשונה א"כ הא צריכין לומר דכמו דבהויה ראשונה מהני אי אגידה לאינש אחרינא ה"נ בהויה שניה: וע"כ צ"ל דר' יהושע סובר כהך צד איבעי דר' אבא דלעיל (דף פ"ב) דאפי' לר"א דס"ל דאם גירש חוץ מפלוני מהני' הוא רק בגירושין משום דכתיבי קראי אבל בקדושין קנין מעליא בעינן וכיון דבקדושין לא משכחת לה שיהא נתפס קדושין היכא דאגידה באינש אחרינא א"כ שפיר יליף קודמי הויה שניה מקודמי הויה ראשונה: ולכך אמר ר' יהושע דווקא אני אלך בראשונה אף דראב"ע ור"ע ס"ל ג"כ בגיטין (דף פ"ג) הנ"ל דבגירושין לא מהני חוץ מפלוני אעפ"כ הא י"ל דס"ל כהך צד איבעי דר' אבא דאפי' לרבנן דס"ל דחוץ מפלוני לא מהני הוא רק בגירושין משום דכריתות בעינן אבל בקדושין מהני אף קנין כל דהו לכך אמר ר' יהושע אני אלך משום דלדידי' הא שוב מוכח דחוץ מפלוני לא מהני בקדושין [דכיון דקיי"ל כראב"ע ור"ע דבגירושין לא מהני חוץ מפלוני א"כ הא שפיר מצינן למילף בהיפוך להקיש קודמי הויה ראשונה לקודמי הויה שני' מה קודמי הויה שני' דלא אגידא באינש אחרינא אף קודמי הויה ראשונה דלא אגידא באינש אחרינא] א"כ הא מוכח מדאיצטריך קרא למעט דשומ"י אינה שותה דביאה שני' מותר ביבמה א"כ הא שוב מוכח מהקרא דולקחה דצרת ערוה אסור: ד אמנם אי משום הא לא איריא דעדיין י"ל דביאה שני' אסור ביבמה ואעפ"כ איצטריך קרא למעט דשומ"י אינה שותה משום דמשכחת לה גונא שתשתה והוא דגרסינן בגיטין (דף מ"ג) דרש רבה בר ר"ה אע"פ שאמרו המקדש חצי אשה אינה מקודשת אבל חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה קידושיה קידושין מ"ט התם שייר בקנינו הכא לא שייר בקנינו נמצא מבואר דס"ל לר"ח ולרבה בר ר"ה דאם קידש חציה שפחה וחציה בת חורין קדושין גמורים תופסין בה: והנה נחקור האיך הדין אם קידש חציה שפחה וחציה ב"ח ושוב בא עליה אחר אם נאסרה על בעלה בזנותיה או לא אם נימא כיון דקיי"ל בכריתות (דף י"א) וכן פסק הרמב"ם (בפ"ד מה' איסורי ביאה הי"ד) דהבא על חציה שפחה וחציה ב"ח המאורסת לעבד עברי אינו חייב עלי' לא מיתה ולא מלקות רק באשם בין בזדון בין בשגגה דזהו שפחה חרופה האמור בתורה עיי"ש א"כ כיון דקליש קדושי' דאינה נאסרה מצד הקדושין לכולי עלמא רק בלאו לכך לא נאסרה על בעלה כשזינתה או לא: ולכאורה היה נ"ל פשוט דמותרת לבעלה לפי מה דמבואר בסוטה (דף י"ח) אמר רב המנונא שומ"י שזינתה אסורה ליבמה ממאי מדקתני שומ"י וכנוסה אם אמרת בשלמא אסורה מש"ה מתנה בהדה אלא אי אמרת לא אסירה היכי מתנה בהדה כו' אמרי במערבא לית הלכתא כרב המנונא אלא הא דקתני שומ"י וכנוסה הא מני ר"ע היא דאמר אין קדושין תופסין בח"ל ומשוי לה כי ערוה ומפרש רש"י אלמא לר"ע משוי ח"ל חמורות לענין איסוריהם כחייבי כריתות שהולד ממזר ולגבי לאסור על בעלה נמי כי היכי דהבא על אשת איש שהיא בכרת אסורה על בעלה כן הבא על שומ"י נמי שהיא עליו בלאו כו' אוסרה על יבמה נמצא מבואר דלדידן דקיי"ל דקדושין תופסין בח"ל אף דביבמה גופה אין קדושין תופסין בה כדאיתא ביבמות (דף צ"ב) אמר ר"ה אמר רב מנין שאין קדושין תופסין ביבמה שנאמר לא תהיה כו' לא תהא בה הויה לזר אעפ"כ לא נאסרה על היבם כשזינתה משום דאין איסור סוטה תליא בתפיסת קדושין רק דתליא בחומר האיסור דאף דאין קדושין תופסין בה אעפ"כ כיון דאינה אסורה אלא בלאו לא נאסרה על היבם: א"כ ה"ה בחציה שפחה וחציה ב"ח אף א"נ דאין קדושין תופסין בחציה שפחה וחציה ב"ח לאחר שנתקדשה כמבואר בב"ש באה"ע (סי' מ"ד) אעפ"כ כיון דקליש קדושי'