פורת יוסף (שלופר) מו

מערכה ו א ביבמות (דף ט"ז) גופא בימי ר"ד בן הרכינס התירו צרת הבת לאחין והיה הדבר קשה לחכמים כו' אמרו מי יילך ויודיעו אמר להן ור' יהושע אני אלך ואחריו מי ר"א בן עזרי' ואחריו מי ר"ע הלכו כו' התחילו מסבבים אותו בהלכות עד שהגיעו לצרת הבת א"ל צרת הבת מהו א"ל מחלוקת ב"ש וב"ה הלכה כדברי מי א"ל הלכה כב"ה כו' אבל מעיד אני עלי שמים וארץ שעל מדוכה זו ישב חגי הנביא ואמר ג' דברים צרת הבת אסורה עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית ומקבלין גרים מן הקרדויין ומן התרמודים הנה בהרחבת הפלפול ממילא יתבארו הדקדוקים לכך לא אאריך בזה רק אזכיר קצתם מדוע אמרו מי ילך ויודיעו ילך מי שירצה גם למה דוקא ר"י אמר שילך ואחריו ראב"ע ואחריו ר"ע: ב והנ"ל ליישב כ"ז והסגנון יהיה כך דהנה לשיטת ר' יהושע יש להוכיח דצרת הבת אסורה אמנם עדיין יש לדחות הוכחה זאת לכך הלך ראב"ע דלדידי' לשיטתו נסתרה הך דחי' ונשאר הראי' קיימת דצרת הבת אסורה אמנם עדיין נשאר עוד דחי' על הך הוכחה לכך הלך ר"ע דלר"ע נסתרה הדחי' ונשאר הך הוכחה קיימת דצרת הבת אסורה והוא דגרסינן לעיל (דף ח') גופא רבי אומר ולקח ולקחה ויבם ויבמה לאסור צרות ועריות ופריך הגמ' מידי צרות כתיבא הכא ועוד צרות מלצרור נפקא לצרור מפיק לי' לכדרבי שמעון צרה הכא כתיב א"כ נימא קרא ולקח מאי ולקחה כל היכא דאיכא תרי ליקוחין דאי בעי האי נסיב ואי בעי האי נסיב שריא ואי לא תרווייהו אסירין כו' ורבנן האי ולקחה מאי עבדי ליה מיבעי להו לכדריב"ח דאמר ריב"ח ולקחה מלמד שמגרשה בגט ומחזירה כו' ורבי דריב"ח מלאשה נפקא כו' והנה לכאורה צריכין להבין לרבנן דרבי דס"ל דהאי ולקחה קאי להורות דמגרשה בגט ומחזירה א"כ בהך קרא דלאשה מאי דרשי בי': והנ"ל ליישב דהנה התוס' בד"ה מלמד שמגרשה בגט ומחזירה הקשו ותימא דהכא משמע דלביאה שני' לא צריך קרא להתיר ואמאי והא מצוה דרמי רחמנא עלי' עבדה מביאה ראשונה דהא ביאה שני' לא דחי חייבי לאוין כמבואר לקמן (דף כ') עיי"ש שתי' בדוחק]: והנ"ל ליישב קושיית התוס' דלהתיר ביאה שניה לא צריכין קרא דבלא"ה ידעינן דגרסינן בסוטה (דף כ"ד) תחת אישך פרט לארוסה יכול שאני מוציא אף שומרת יבם ת"ל איש איש דברי ר' יאשי' ר' יונתן אומר תחת אישך פרט לשומ"י אוציא שומ"י ולא אוציא את הארוסה ת"ל כי תשטה אשה תחת אישה פרט לארוסה ופריך הגמ' טעמא דכתיבי הני קראי הא לא"ה ה"א דשומ"י שותה והא מבלעדי אישך כתיב מי שקדמה שכיבת בעל לבועל ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל ומשני דמשכחת לה כגון שבא עלי' היבם בזנות וכדשמואל דאמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה א"ה לימא רב דאמר כר' יאשי' ושמואל דאמר כר"י אמר לך רב אנא דאמרי' אפי' כר' יונתן מדאיצטריך קרא למעוטי מכלל דאשתו מעלייתא היא כו' [ועיי"ש בתו' ד"ה אמר]. וא"כ הא מוכח מדאיצטריך קרא למעט דשומ"י אינה שותה דביאה שני' מותר ביבמה דאל"כ הדרי קושיית הגמ' לדוכתא דל"ל קרא למעט דשומ"י אינה שותה תיפוק לי' דהוי קדמה שכיבת בועל לבעל דליכא לשנויי דאיצטריך קרא היכא שבא עלי' היבם בזנות דבזה שוב תקשה אף דהוי קדמה שכיבת בעל לבועל אעפ"כ הא בלא"ה אינה שותה דהא אי נימא דביאה שני' אסור ביבמה א"כ כיון דבא עליה היבם בבית אביה וקני לה לדברים האמורים בפרשה לקום על שם אחיו ולפוטרה בגט וקיים מצות יבום בהך ביאה א"כ הא שוב נאסרה עליו משום איסור אשת אח א"כ הא בלא"ה אינה שותה דהא תנן לעיל (דף כ"ג) אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט אינם שותות כו' ומפ' בירושלמי (בפ"ד דסוטה ה"ב) אמר ר' יוסי בר בון כלום באין המים אלא להתירה לביתה וזו כיון שנסתרה אומרים לו הוצא וא"כ ה"נ כיון דביאה שני' אסור ביבמה א"כ הא שוב אינה ראוי' לאישות בעת השתי' ובלא"ה אינה שותה ול"ל קרא למעט דשומ"י אינה שותה הא בלאו קרא לא משכחת לה גונא דשומ"י שתשתה וע"כ דמוכח מזה דביאה שני' מותר ביבמה וא"כ הא ראוי' לאישות בעת שתיה וה"א דשומ"י שותה לכך איצטריך קרא למעט דשומ"י אינה שותה: ג אמנם יש לסתור ראיה זו דלעולם י"ל דביאה שניה אמנה אסור ביבמה ואעפ"כ איצטריך קרא למעט דשומ"י אינה שותה משום דבלא"ה משכחת לה גוונא שתשתה והוא דגרסינן בגיטין (דף פ"ב) המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני ר"א מתיר וחכמים אוסרין בעי ר' אבא בקדושין האיך תיבעי לרבנן כו' לבתר דאיבעיא ליה הדר פשטה בין לר"א ובין לרבנן בעינן ויצאה והיתה אמר אביי את"ל איתא לדר"א בא ראובן וקידשה חוץ משמעון ובא שמעון וקידשה חוץ מראובן ומתו שניהם מתייבמת ללוי כו' עיי"ש נמצא מבואר דלר"א אם קידשה חוץ מפלוני הוי קדושין: ונקדים עוד הירושלמי דסוטה (סוף פ"ב) פשיטא שאדם מוחל על קינויו גירש כמי שמחל דמי או לא האיך עבידא קינא לה וגירשה והחזירה ונסתרה אין תימר גירש כמי שמחל צריך לקנא לה פעם שנית ואם תימר גירש לא כמי שמחל אין צריך לקנא לה פעם שנית נמצא מבואר דאי נימא דגירושין לא הוי מחילה אם קינא וגירשה והחזירה ונסתרה א"צ לקנא לה פעם שנית וא"כ א"ש דמשכחת לה בשומרת יבם שתשתה כגון שראובן קידש אשה חוץ משמעון אחיו וקינא לה שלא תסתרי עם פלוני ובא עלי' וגירשה ואח"כ קידשה שמעון אחיו דקדושי אחיו תופסין בה כיון דראובן קידשה חוץ ממנו כמבואר בגיטין הנ"ל ואח"כ מת שמעון אחיו ונופלת לפני ראובן ליבום שהוא היה בעלה הראשון והלכה ונסתרה בעודה שומ"י עם אותו פלוני שקינא לה ראובן בנשואין הראשונים א"כ בכה"ג ה"א דשומ"י שותה דהא בכה"ג קדמה שכיבת בעל לבועל בנשואין הראשונים דהא הא דבעינן קדמה שכיבת בעל לבועל אינו קאי על שעת סתירה רק דבין קינוי לסתירה [או בשעת הקינוי] יהא קדמה שכיבת בעל קודם הסתירה וא"כ בנ"ד כיון דבין הקינוי לסתירה דכעת קדים שכיבת בעל לבועל וה"א דשותה בכה"ג לכך כתיב קרא דתחת אישך דקאי על שעת סתירה דבעינן שהזנות יהיה תחת אישך וא"כ בשומ"י דאינה תחת אישך אינה שותה: וא"כ לפ"ז עדיין י"ל דביאה שני' אסור ביבמה והא דאיצטריך קרא למעט בשומ"י דאינה שותה משום דמשכחת לה בשומ"י שתשתה היכא שלא בא עליה היבם עדיין דשוב ראויה לאישות [ועי' ביבמות (דף י"ח) דס"ל לר"י בן כיפר דהמחזיר גרושתו מן האירוסין מותרת ואף לרבנן דס"ל דאף מן האירוסין אסור אעפ"כ הא מבואר ביבמות (ד"כ) דמדאורייתא ח"ל זקוקים ליבום משום דאתי עשה ודחי ל"ת] אך זהו דוקא לר"א אבל לרבנן דפליגי עליה דר"א וס"ל (שם בגיטין דף פ"ב הנ"ל) דאם קידש חוץ מפלוני אינה מקודשת א"כ נסתרה דברינו א"כ נשאר הוכחתי קיימת דמוכח מהא דאיצטריך קרא למעט בשומ"י דאינה שותה דביאה שניה מותר ביבמה: וא"כ לפי"ז מיושב קושייתי הנ"ל דלהחכמים דרבי דס"ל דהאי ולקחה קאי להורות דמגרשה בגט ומחזירה א"כ בהאי קרא דלאשה מאי דרשי בי' די"ל דהחכמים ס"ל כר"א דאם קידש אשה חוץ מפלוני מקודשת א"כ אינו מוכח מהא דאיצטריך קרא למעט בשומ"י שאינה שותה דביאה שני' מותר ביבמה דלעולם י"ל דביאה שניה אסור ביבמה רק דמשכחת לה בשומ"י שתשתה היכא שלא בא עלי' היבם עדיין כמו שביארתי לכך איצטריך קרא דלאשה להורות דביאה שניה מותר ביבמה אבל לעולם י"ל דאם גירשה אסור להחזירה כקושיית התוס' ביבמות (דף ח') הנ"ל בד"ה מלמד כו' דלא הותרה איסור אשת אח רק בנשואין הראשונים אבל