פורת יוסף (שלופר) מד

גט וה"ט משום דכל קנין שאינו עולמית קנין פירות בלחוד מיקרי כדמוכח בגטין (דף מ"ז) גבי מוכר שדה לחבירו בזמן שהיובל נוהג הילכך גבי הקדש כו' בדין הוא דתיחול קדושת הגוף לזמן ידוע בלבד אבל באשה כיון דאי לא הויא אשתו לעולם לא קני בה קנין הגוף כו' אי אפשר שתהי' אשתו לזמן ידוע בלבד שכל כיוצא בזה אינו קנין הגוף עכ"ל אלמא דהקדש לזמן לא הוה אלא קנין פירות: ואיתא בב"ק (דף צ') ובפלוגתא דהני תנאי דתניא המוכר עבדו לאחר ופסק עמו ע"מ שישמשנו שלשים יום ר"מ אומר הראשון ישנו בדין יום או יומים מפני שהוא תחתיו קסבר קנין פירות כקנין הגוף דמי ור"י אומר השני ישנו בדיויום או יומים מפני שהוא כספו קסבר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי אלמא דלר"י דס"ל דקנין פירות לאו כקנין הגוף אף דבהשלשים יום הוא קנוי להראשון אעפ"כ מיקרי כספו של השני משום דהגוף שלו [ועי' בש"מ בב"ק (דף צ')] כן ה"נ אף דהשור קנוי להקדש על שלשים יום אעפ"כ כיון דאין להקדש בו רק קנין פירות דלאו כקנין הגוף דמי לר"ל מיקרי שפיר שור רעהו משום דהגוף שייך להבעלים וא"כ הדרא קושיא לדוכתיה דלר"ל ל"ל קרא דשור ולא אדם ת"ל מוהמת יהיה לו דל"ל משום דה"א איפוך אנא דא"כ תקשה ל"ל קרא דשור רעהו לפטור שור של הקדש ת"ל מוהמת יהיה לו דלדידי' ליכא לשנויי דנ"מ בכה"ג אם נגח שור של הקדש בתוך ל' יום משום דלדידי' הא אף השתא דכתיב רעהו ג"כ חייב לשלם להבעלים עבור השור משום דאף בתוך השלשים יום ג"כ שור רעהו קרינן בי' כיון דאין להקדש בו רק קנין פירות דלאו כקנין הגוף דמי: ז אמנם לר"ל גופא דס"ל דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ליכא לאקשויי מהא דלדידי' יש ליישב קושייתי הנ"ל דשפיר איצטריך הקרא דשור ולא אדם כמו שתירצו התוס' בזבחים (דף ע"א) בד"ה ובטריפה דאדם חשיב שפיר והמת יהיה לו משום העור דשרי בהנאה מדאורייתא רק מדרבנן אסור משא"כ בפסה"מ אסור העור ג"כ בהנאה מדאורייתא עיי"ש וא"כ הא אינו צריכין לשנויי כלל דאיצטריך קרא דשור ולא אדם בכדי שלא נימא איפוך אנא דאף דלר"ל ל"ל איפוך אנא כמו שביארתי אעפ"כ בלא"ה ניחא: אך התוס' בסנהדרין (דף מ"ח) ובחולין (דף קכ"ב) כתבו דעור המת אסור בהנאה מדאורייתא עי"ש והנה הגאון בעה"מ פ"מ בירושלמי דב"ק כתב דדין עור המת אם מותר מדאורייתא אי לאו תלוי בפלוגתא דאביי ורבא בסנהדרין (דף מ"ז) דלאביי דגמר איסור הנאה דמת מעגלה ערופה שריא העור דמת בהנאה כדין עורות קדשים דמותרין בהנאה ואף דבכריתות (דף ו') מבואר דעגלה ערופה גופא ילפינן משום דכתיב שם שם תהי' קבורתה ולא משום דכתיב בה כפרה אך בתוס' דע"ג (דף כ"ט) ד"ה כפרה מבואר דאיצטריך תרווייהו משא"כ לרבא דגמר מעו"ג אסור גם העור מדאורייתא עיי"ש שהאריך בזה וא"כ א"ש די"ל דר"ל דס"ל דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ס"ל כאביי דילפינן איסור הנאה דמת מעגלה ערופה וא"כ הא העור מותר בהנאה מדאורייתא לכך איצטריך קרא דשור ולא אדם ולא הוה ממעטינן מוהמת יהיה לו משום דשפיר קרינן בי' והמת יהי' לו משום העור והשתא תקשה לרבא האיך פסק כר"ל דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי הא לרבא לשיטתו דס"ל בסנהדרין (דף מ"ו) דילפינן איסור הנאה דמת מעו"ג א"כ הא לדידיה עור המת אסור בהנאה מדאורייתא א"כ. הא ליכא לשנויי לרבא דאיצטריך שור ולא אדם משום העור וע"כ צריכין לשנויי דאיצטריך שור ולא אדם משום דה"א איפוך אנא וא"כ הא קשה דהיכי ה"א לומר איפוך אנא א"כ תקשה ל"ל קרא דשור רעהו וע"כ צ"ל דאיצטריך קרא משום דנ"מ בכה"ג היכא דנגח שור של הקדש בתוך השלשים יום א"כ הא מוכח לרבא לשיטתו דקנין פירות כקנין הגוף דמי והאיך פסק רבא כר"ל דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי: ח והנ"ל ליישב דלרבא לשיטתו יש ליישב קושיית התוס' הנ"ל בלא"ה דמצינן לומר איפוך אנא ואעפ"כ שפיר איצטריך קרא דרעהו ולא פטרינן משום והמת יהיה לו משום דנ"מ לכה"ג לפי מה דמבואר ברש"י בחולין (דף ק"ח) דרבא דס"ל בעו"ג (דף ס"ז) גבי חלא דחמרא וחלא דשיכרא דבמשהו דס"ל כר"י דמין במינו במשהו ונקדים עוד הא דהקשו התוס' במעילה (דף כ"א) אהא דתנן נפלה פרוטה של הקדש בתוך הכיס כיון שהוציא את הראשונה מעל תימא ולובטיל האי פרוטה של הקדש שנפלה ברובא וכ"ת דשיל"מ הוא ע"י פדיון ואפילו באלף לא בטיל הא ל"ל דדבר שיל"מ הוא מדרבנן וצ"ל דליכא אלא חד בכיס דליכא ביטול עכ"ל אלמא דס"ל להתוס' דאם נתערב פרוטה של הקדש ברוב חולין נתבטל הפרוטה של הקדש ברוב חולין ומותר בהנאה ואיתא במנחות (דף כ"ג) אמר ר"ח נבלה בטילה בשחוטה כו' ושחוטה אינו בטילה בנבלה שאפשר לנבלה שתעשה שחוטה דלכי מסרחה פרחה טומאתה ור' חנינא אמר כל שאפשר לו להיות כמוהו בטל כו' אליבא דמאן אי אליבא דרבנן הא אמרו עולין הוא דלא מבטלי אהדדי אבל מין במינו בטל אי אליבא דר"י כו' לעולם אליבא דר"י וכי קאמר ר"י מב"מ לא בטל ה"מ היכא דאפשר ליה למיהוי כוותי' אבל היכא דלא אפשר ליה למיהוי כוותי' בטל ובהא קמיפלגי דר"ח סובר בתר מבטל אזלינן ור' חנינא סבר בתר בטל אזלינן: וא"כ לפ"ז א"ש די"ל דרבא כר' חנינא ס"ל דבתר בטל אזלינן וא"כ שפיר איצטריך קרא דרעהו לפטור אם נגח שור של הקדש ולא ממעטינן לה מוהמת יהי' לו משום דנ"מ לכה"ג היכא שנתערב שור של הקדש ברוב חולין ונגח את כולם א"כ הא בעת נגיחת השוורים לא נתבטל השור של הקדש ברוב חולין משום דהא השור של הקדש עם השוורים של חולין הוי מין במינו ומב"מ לא שייך ביטול וא"ל הא השור של הקדש א"א להתהוות חולין וא"כ הא הוי משבא"מ ובטל ז"א דהא משכחת לה שיתהוה חולין אם יפול בו מום דשוב יכול לפדותו ויוצא לחולין אף דזה אינו בידו שיתהוה בו מום אעפ"כ הא לא בעינן שהדבר יהי' במציאות שהאיסור יתהוה היתר רק דבעינן שהאיסור יהי' יכול להתהות היתר וא"כ כיון דמשכחת לה גונא שהאיסור יתהוה היתר אם יתהוה בו מום דשוב יכול לפדותו ויתהוה חולין שוב מיקרי מין במינו ולא בטל א"כ כ"ז מחיים אבל אח"כ כשנגח את כולם א"כ הא שוב אי אפשר להנבלה של הקדש שתעשה חולין לפי מה דמבואר בתוס' ב"ק (דף נ"ג) הנ"ל בד"ה לענין דהוכיחו דרבא ס"ל כר' יוסף דאין פודין את הקדשים אף להסיקו תחת תבשילו א"כ הא לרבא לשיטתו לאחר הנגיחה א"א בשום אופן להנבלה של הקדש שתעשה חולין כיון דלדידי' א"י לפדותה אף להסיקה תחת תבשילו א"כ הא שוב נתבטל הנבלה של הקדש ברוב חולין משום דהוי מין בשא"מ כיון דא"א להאיסור שתעשה היתר ופקע ממנה הקדושה ומותרת בהנאה כמבואר בתוס' דמעילה הנ"ל [וא"ל הא אף לאחר נגיחה משכחת לה שתתהוה הנבלה חולין ע"י שאלה דהא קיי"ל דיש שאלה בהקדש ויכול לשאול על הקדישו ויתהוה חולין ז"א דמשכחת לה בתמורת הקדש דמבואר בנזיר (דף ל"א) דאין שאלה בתמורה ועי' לעיל מערכה ב' אות יו"ד]: והשתא אי ה"א דלכך פטור שור של הקדש משום דאין המת שלו א"כ בכה"ג דנגח שור של הקדש ע"י תערובות דלאחר הנגיחה נעשה חולין ומותרת בהנאה הי' חייב לשלם אבל השתא דכתיב קרא דרעהו לפטור של הקדש א"כ אף בכה"ג ג"כ פטור כיון דמחיים דשור בעת הנגיחה לא פקע שם הקדש מיני' והוי שור של הקדש דמב"מ לא בטל אף דלאחר הנגיחה יתהוה חולין אעפ"כ כיון דבעת הנגיחה לא הוה שור של רעהו פטור מלשלם בעד הך שור של הקדש: