פורת יוסף (שלופר) מב

יצאה מרשות הבעלים לגמרי כמו שהבאתי שיטת הרמב"ם ולא פסקה ממנה כח המקדיש לכך כשכלה הזמן שהקדישה לא מצי הקדש לזכות בה עוד וחוזרת לבעליה כנ"ל ליישב דבריו [אך לפי מה שאבאר לקמן בלא"ה נסתרה דבריו דכיון שלא נתן רק על יום אחד ולא הוי רק מחוסר זמן לא יצאה מרשות הנותן כלל]: ומעתה לפי"ז נחקור האיך הדין אם אמר על שור בעל מום שיהיה הקדש לבדק הבית שלשים יום ובא אחר והזיקו בתוך השלשים יום אם מחויב המזיק לשלם להבעלים שהקדישו עבור השור או לא אי נימא כיון דכעת אין לו להבעלים בהשור שום זכות ממון משום דהא השור אסור בהנאה מחמת ההקדש ואינו שלו כלל דהא הוא שייך להקדש אף דהפסיד להבעלים במה שהזיקו דאם היה השור קיים היה בא לידי ממון דהא לאחר ל' יום הא פקע ממנו ההקדש ונעשה חולין והדר השור להבעלים אעפ"כ כיון דהשתא אין בו דין ממון דהא הוי איסורי הנאה פטור מלשלם עבור השור דבתר השתא אזלינן או דילמא אף דהשתא אסור השור בהנאה ואין בו כעת דין ממון אעפ"כ כיון דאם היה השור קיים הי' בא לידי ממון דהא לאחר ל' יום יהי' פקע ממנו ההקדש מיקרי ממון גמור אצל הבעלים וחייב לשלם: ג והנ"ל ברור דמחוייב לשלם כיון דאנן קיי"ל דמחוסר זמן לאו כמחוסר מעשה דמי כדאמרי' בפסחים (דף צ') ולרב מ"ש טבול יום דחזי לאורתא טמא שרץ נמי חזי לאורתא מחוסר טבילה טבו"י נמי מחוסר הערב שמש שימשא ממילא ערבי וכן פסק הר"ן בתשובה (סי' צ') דהא דאין מתירין הנדר עד שיחול הוא רק בנדר על תנאי דכל זמן שלא נתקיים התנאי מיקרי לא חל הנדר אבל נודר על אחר זמן מתירין קודם שיחול משום דזמן ממילא קא אתי מיקרי שפיר חל מהשתא וכן, מבואר במ"ל ברמב"ם (פ"ד מהל' אישות ה"ז) שהמציא בקטן שקידש שיחול הקדושין לאחר שיגדיל די"ל דמהני דלא דמי להא דאמרינן בקדושין (דף ס"ב) האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאשתחרר דלא מהני שא"ה משום שהוא מחוסר מעשה השחרור ומש"ה לא מהני אבל הכא דאינו מחוסר מעשה כי אם זמן וזמן ממילא קא אתי י"ל דלא הוי דשלב"ל עיי"ש שהוכיח שכן הוא שיטת רש"י ועי' במ"ל (פ"י מהל' גירושין) שהמציא עוד דאם קידש אשה שיחול הקדושין לאחר ל' שיכול לגרשנה קודם שיבא הזמן דל"ד להא דאמרינן ביבמות (דף נ"ב) אמר ללבלר כתוב גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה ה"ז גט מפני שבידו לגרשה ולאשה בעלמא אינו גט מפני שאין בידו לגרשה שא"ה דהוי מחוסר מעשה הקדושין ומש"ה האומר כתוב גט לכשאכנסנה אגרשנה לא מהני משום דמחוסר מעשה אבל הכא דאינו מחוסר מעשה אלא זמן וזמן ממילא קא אתי י"ל דמהני הגירושין אף קודם שיחול הקדושין: והנה המ"ל נסתפק שם עוד אם קידש א' לאשה על תנאי אי יכול לגרשה קודם שנתקיים התנאי משום דבשעת הכתיבה היה הקדושין מחוסר מעשה ע"ש שהאריך בזה ולי נראה להביא ראיה ברורה דיכול לגרשנה קודם קיום התנאי מהא דאיתא בגיטין (דף מ"א) עבד שעשאו רבו אפותיקי לאחרים ושחררו מי שחררו א"ר רבו ראשון שורת הדין אין העבד חייב כלום לרבו שני כדרבא דאמר רבא הקדש חמץ ושחרור מפקיע מידי שעבוד כו' ועולא אמר מי שחררו רבו שני שורת הדין אין העבד חייב כלום במצות והקשו התוס' בד"ה הקדש וא"ת לאביי דס"ל בפסחים (דף ל"א) דלמפרע הוא גובה היכי משני למתני' דהכא דכרב לא מצי לשנויי דהא אביי ל"ל דמפקיע מידי שעבוד כיון דסובר דלמפרע הוא גובה וכעולא נמי לא מצי לשנויי דקאמר שורת הדין אין העבד חייב במצות ולאביי דאמר למפרע גובה הא אמרינן דשפיר אקדיש ושפיר זבין וי"ל דאביי מפרש כעולא וכגון דרוצה הלוה לסלקו בזוזי: והשתא א"נ דבגט אשה אינו יכול לגרשה קודם קיום התנאי א"כ הוא הדין דבשחרורי עבדים בכהאי גוונא ג"כ אינו יכול לשחררו קודם קיום התנאי כמבואר בתוס' יבמות (דף נ"ב) בד"ה ולאשה בעלמא אינו גט ונראה לר"י דהיינו דווקא למ"ד אין אדם מקנה דבר שלב"ל אבל למ"ד אדם מקנה הוי גט דבידו לגרשה כמו בשחרור דמהני בלוקח עבד ע"מ לשחררו וכתב לו לכשאקחך הרי עצמך קנויה לך מעכשיו כדאיתא ביבמות (דף צ"ג) ובקידושין (דף כ"ג) וגט שחרור וגט אשה שוין לכל דבר דהא ילפינן לה לה מאשה אלמא דס"ל להתוס' דגט אשה ושחרורי עבדים שוים להדדי דמה דלא מהני בגט אשה ה"ה דל"מ בשטר שיחרור וא"כ ל"ל להתוס' לתרץ דמיירי שרוצה הלוה לסלקו בזוזי הא אף אם גבאו רבו שני ג"כ אינו מועיל השחרור מה ששחררו קודם שגבאו משום דהא בעת השיחרור עדיין לא היה בידו לשחררו משום דלא הוי קניית העבד מבורר דהא יכול הבע"ח שלו לסלקו בזוזי כדמוכח מתירוצם דתי' דמיירי בכגון שרוצה הלוה לסלקו בזוזי אלמא דלא אמרינן למפרע הוא גובה רק אם גבאו לבסוף אז איגלאי מילתא דהוי שלו מעת ההלואה אבל אם סילקו בזוזי אז איגלאי מילתא למפרע דלא היה שלו מעולם ואינו מועיל השחרור שלו וכן מבואר להדיא בתוס' ב"ק (דף ל"ג) בד"ה א"ב עיי"ש וא"כ הא אף אם גבאו לבסוף ג"כ לא מהני השחרור משום דהוי כמו שיחררו קודם קיום התנאי ול"ל לתרץ דמיירי בשלא גבאו ורוצה לסלקו בזוזי אע"כ דמוכח מזה דאם הי' גבאו לבסוף כיון דנתקיים התנאי ואיגלאי מילתא למפרע שהי' שלו' מועיל השחרור שלו א"כ ה"ה בגט אשה אם נתקיים התנאי דאיגלאי מילתא למפרע שהיתה מקודשת מועיל הגירושין שלו]: וא"כ לפ"ז נ"ל ברור דבנידון דידן בודאי חייב המזיק לשלם להבעלים עבור השור משום דכיון דלאחר שלשים יום יהי' פקע ממנו ההקדש והדרי להבעלים א"כ שוב הוי ממון גמור מהשתא אצל הבעלים כיון דלא הוי אלא מחוסר זמן וזמן ממילא קא אתי מיחשב כמו שחל הדבר מהשתא: ד ויש לי להביא קצת ראיה לזה מהא דאיתא בב"ק (דף נ"ט) אכלה חזיז ריה"ג אומר נידון במשוייר שבו וחכ"א רואין אותן כמה היתה יפה וכמה היא יפה אכלה סמדר ר' יהושע אומר רואין אותן כאילו הן ענבים עומדות ליבצר וחכ"א רואין אותן כמה היתה יפה וכמה היא יפה כו' עי"ש אלמא דר"י סובר דאף שלעת עתה לא אכלה רק סמדר והענבים עדיין לא באו לעולם אעפ"כ כיון דמזה הי' נתהוה ענבים מיחשב כמו שהזיקו ענבים וצריך לשלם בעד ענבים גמורים ואף החכמים לא פליגי עלי' רק בזה כיון דלע"ע הוא סמדר דהענבים עדיין לא באו לעולם ולא גדלו אף דמהסמדר יתהוה ענבים אעפ"כ כיון דהדבר אינו בעולם ומחוסר ענין הגידול [וגם הא יכול להיות שיתקלקל הסמדר] ולכך ס"ל דאינו משלם רק בעד סמדר דדוחק לעשות פלוגתא רחוקה בין ר' יהושע והחכמים דלר' יהושע אף בדבר שמחוסר גידול ס"ל דחשבינן כאלו נתגדל וצריך לשלם לו ענבים גמורים והחכמים יסברו דאף בדבר שישנו בעולם אזלינן בתר השתא עדיפא לן לאוקמי דלא פליגי רק בדבר שלא בא לעולם עדיין אבל בדבר שישנו בעולם רק שהוא מחוסר זמן בזה כ"ע מודים דמיחשב כמו שחל הדבר מהשתא ועיין בשיטה מקובצת בתי' הראשון שס"ל דלר' יהושע הוא דינא ולא קנסא: א"כ הא בנידון דידן דהשור ישנו בעולם ולא הוי אלא מחוסר זמן שממילא קא אתי ויגיע הזמן שיהיה פקע ההקדש דבזה כ"ע מודים דמיחשב כמו שחל הדבר מהשתא וצריך לשלם לו בעד שור מעליא וכן משמע מדברי המאירי מובא בש"מ בב"ק (דף מ"ז) אהא דקאמר רבא אין שמין לפרה בפ"ע ולולד בפ"ע אלא שמין לולד ע"ג