פורת יוסף (שלופר) לה

שגנב והן מעידין אותו שטבח הוזמו על הטביחה הוא משלם תשלומי כפל והן משלמין תשלומי ג' אמר ר' יוסי בד"א בשתי עדיות אבל בעדות אחת עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה מאי בשתי עדיות כו' אלא לאו בשתי עדיות בעדות אחת כעין שתי עדיות ומאי ניהו כת אחת בזה אחר זה אבל בעדות אחת בבת אחת לא וסברוה דכ"ע תכ"ד כד"ד מאי לאו בהא קמיפלגי דרבנן סברי מכאן ולהבא הוא נפסל כו' ור' יוסי סבר למפרע הוא נפסל כו' אמרי דכו"ע למפרע הוא נפסל והכא בתוך כדי דיבור קמיפלגי רבנן סברי תכ"ד לאו כד"ד ור"י סבר תכ"ד כדיבור דמי וסבר ר' יוסי תכ"ד כדיבור דמי והתנן הרי זה תמורת עולה תמורת שלמים ה"ז תמורת עולה דברי ר"מ ר"י אומר אם לכך נתכוין מתחילה הואיל וא"א לקרות שני שמות כאחד דבריו קיימין ואם אמר תמורת עולה ונמלך ואמר תמורת שלמים ה"ז תמורת עולה והוינן בה נמלך פשיטא ואר"פ נמלך בתכ"ד קאמרינן. תרי תכ"ד הוו חדא כדי שאילת תלמיד לרב וחד כדי שאילת הרב לתלמיד כי לית לי' לר"י כדי שאילת תלמיד לרב דנפיש כדי שאילת הרב לתלמיד אות לי' ועיי"ש בתוספות ד"ה תרי דהשתא דאמרינן דר"י סובר דתכ"ד כדיבור דמי מפרשינן דברי ר' יוסי כך אם לכרך נתכוין מתחילה פי' שאומר כן תכ"ד קטן שדומה לנתכוין תחילה לכך דבריו קיימין ואפילו לא נתכוין נמי כיון דכדיבור דמי אבל בנמלך כלומר שאומר תכ"ד גדול שדומה כמו כמלך הרי זו תמורת עולה אפילו נתכוין תחילה לשניהם והנה אף שזהו דוחק לפרש כן דברי ר"י ועדיף לן לפרש דר"י סובר דתכ"ד לאו כדיבור דמי דהשתא אתי דברי ר"י כפשוטו דבנמלך לא מהני חזרה אף תכ"ד רק אם מתכוין לכך בזה מהני הא דמפרש דבריו תכ"ד ועי' בתוספות שם ד"ה ונמלך מ"מ מוכרחין לדחוק ולפרש דברי ר"י כן משום דהא מוכח מהא דס"ל לר' יוסי דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה דס"ל תכ"ד כדיבור דמי לכך מוכרחין לדחוק ולפרש דהא דס"ל לחלק בין מתכוין לנמלך הוא דמחלק בין תכ"ד קטן לתכ"ד גדול. יט והנה המחנה לוי הקשה אהא דפריך הגמ' מאי בשתי עדיות ומאי בעדות אחת אילימא בשתי עדיות ממש בשתי כיתות בעדות אחת בכת אחת בזה אחר זה ואר"י כי מסהדי אגניבה והדר מסהדי אטביחה כי מתזמי אטביחה בטלה העדות הגניבה מהיכי תיתי הך הא לפי מה דמבואר בשיטה מקובצת שהביא פי' הרשב"ם אהא דקאמר הגמ' תנן גנב עפ"י שנים וטבח ומכר על פיהם ונמצאו זוממין משלמין את הכל מ"ל שהעידו על הגניבה וחזרו והעידו על הטביחה ואס"ד ע"ז למפרע הוא נפסל הני כיון דאיתזמו אגניבה איגלאי מילתא למפרע דכי אסהדי אטביחה פסולין הוו אמאי משלמי אטביחה והלכתא שהעידו בב"א והוזמו ומפרש הרשב"ם דה"פ דמיירי שהעידו תחלה שפלוני טבח בהמה שאבד פלוני שהיו לה סימנים כך וכך ולאחר כן אמרו הן עצמן שגנבה דהשתא בעדות הגניבה מחייבין ד' וה' והיינו העידו בב"א שנתחייבו בעדות אחת על הכל הילכך משלמין את הכל עכ"ל אלמא דהרשב"ם מפרש דהא דתנן במתני' גנב ע"פ שנים וטבח ומכר על פיהם דמיירי שהעידו תחילה על הטביחה ואח"כ על הגניבה וא"כ לפ"ז הא י"ל דהא דקאמר ר"י בד"א בשתי עדיות אבל בעדות אחת כו' היינו בשתי עדיות ממש בשתי כיתות ובעדות אחת היינו בכת אחת רק דהברייתא מיירי בכה"ג כגון שהעידו תחלה על הטביחה שטבח בהמה שיש לה סימנים כך וכך ואחר כן העידו שגנבה דהשתא שפיר ס"ל לר' יוסי דבכת אחת בזה אחר זה כשהוזמו על הטביחה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה משום דס"ל לר"י דלמפרע הוא נפסל א"כ כיון דאיתזמו להו אטביחה איגלאי מילתא למפרע דכי אסהדי אח"כ אגניבה פסולין הוו אבל רבנן ס"ל דמכאן ולהבא הוא נפסל ולכך אפי' כשהוזמו על הטביחה אפ"ה לא בטלה עדות הגניבה ול"ל להגמ' לדחוקי דהך בשתי עדיות מיירי בעדות אחת כעין שתי עדיות (ומה שתי' המ"ל דזה לא הוי רע לבריות לא נראה לי כיון דעיקר כוונתם בעדות זה היה להעיד אח"כ גם על הגניבה ולהפסיד לבעלים לשלם ד' וה' שפיר מיקרי רע לבריות]: והנ"ל ליישב דהנה, התוס' לעיל ד"ה אין הקשו אהא דמפ' הגמרא טעמא דרבא דס"ל דע"ז מכאן ולהבא הוא נפסל משום דע"ז חידוש הוא דהא תרי ותרי נינהו מאי חזית דציית להני ציית להני הילכך אין לך בו אלא משעת חידוש ואילך והקשה התוס' דלר"ח דס"ל בשבועות (דף מ"ח) בשני כיתי עדים המכחישות זו את זו בהדי סהדי שקרי ל"ל א"כ אין חידוש מה שנפסלו אדרבה מהי שהמזימין כשרים הוי חידוש ותי' דלר"ח נמי הוי חידוש מה שנפסלו וודאי והאי דחשיב להו סהדי שקרי בשתי כיתי עדים אינו אלא מספיקא כו' ואלו המזימין פסולים לגמרי אפי' להחזיק הממון הילכך חידוש הוא ולגבי הכי אין לך אלא משעת חידוש ואילך לחושבם כודאי פסולין [ובחידושי הארכתי להוכיח שעיקר כהך תירוצא דרבא כר"ח ס"ל והא דקאמר הגמרא בב"ב (דף ל"ב) אפ"ת רבא כר"ה ס"ל הוא רק דהגמ' קאמר דמזה לא מוכח דרבא כר"ח ס"ל די"ל דאתיא כר"ה אבל באמת מוכח דרבא כר"ח ס"ל]: והשתא לפ"ז מיושב קושיית המ"ל דא"ל דהברייתא מיירי שהעידו על הטביחה תחלה דא"כ תקשה אמאי ס"ל לרבנן דאם הוזמו על הטביחה הוא משלם תשלומי כפל הא אף אי נימא דרבנן ס"ל דע"ז ומכאן ולהבא הוא נפסל אעפ"כ הא זהו רק לענין דאינם חשובים וודאי פסולין מכאן ולהבא אבל ספק פסולין הא הוו משעת עידותן וא"כ איך יכולין לחייב הבעלים בתשלומי כפל ע"פ העדאת העדים שהעידו שגנבו כיון דהשתא כשהוזמו על הטביחה איגלאי מילתא למפרע דבשעה שהעידו שגנבו הוי ספק פסולין ואיך יכולין להוציא ממון מספיקא וא"ל דאם כן תקשה מאי משני הגמרא דמיירי בהעידו תכ"ד וטעמייהו דרבנן הוא משום דס"ל דמכאן ולהבא הוא נפסל ואטביחה דקא מיתזמי איתזום אגניבה לא איתזום ור"י סבר למפרע הוא נפסל וכיון דמיד כי אסהידו הוא דמפסלי כי איתזמו להו אטביחה איתזמו להו נמי אגניבה דהא תכ"ד כד"ד דעדיין תקשה אמאי ס"ל לרבנן דהבעלים משלמין כפל הא אף אם מכאן ולהבא הוא נפסל אעפ"כ הא איכא ספק דילמא נפסלי למפרע ובטל העדות הגניבה ג"כ ואיך יכולין להוציא ממון מספיקא ז"א לפי מה דמבואר בשיטה מקובצת שהקשה אהא דקאמר הגמרא דלר"י דסובר דלמפרע הוא נפסל בטלה עדות הגניבה הא לעיל קאמר הגמ' והלכתא שהעידו בב"א והוזמו ופרש"י דכיון שהעידו בב"א ליכא למימר בשעת עדות טביחה פסולין הוו אע"ג דלמפרע הוא נפסל דכיון שהעידו בב"א כשרים הוו כשהעידו על הטביחה כיון שהיו יכולין לחזור בהם על העדות של גניבה דתכ"ד הוה אלמא דאף אם הוזמו על הגניבה שהעידו למפרע לא נפסלו שיתבטל עדות הטביחה ומכ"ש הכא דהוזמו על הטביחה דלא נפסלו למפרע שיתבטל עדות הגניבה ותי' דאין כוונת הגמרא דכיון שהוזמו על הטביחה נעשו פסולין למפרע על העדות הגניבה רק דכיון שהעידו עדות הטביחה והגניב' בתכ"ד ונתבטל העדות הטביחה נתבטל עדות הגניבה ג"כ משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. אמנם זהו רק אי נימא דלמפרע הוא נפסל שהפיסול והביטול הוי משעה שהעידו העדות אז שייך לומר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אבל אי נימא דמכאן ולהבא הוא נפסל ל"ש לומר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה דהא אין הביטול והפיסול משעת הגדת העדות רק משעת הזמה ואילך הילכך אההיא עדות דקא איתזום איתזום אמאי דלא איתזמי לא איתזום עכ"ד: ומעתה אומר אני דלא שייך לומר עדות שבטל' מקצתה רק אם הך מקצת נתבטל לגמרי אבל היכא דנתבטל המקצת מספק כיון דאף אם ספק הוא אם עדותן קיימת מ"מ