פורת יוסף (שלופר) לד

דאחותה נצמח מפאת הקדושין דקטנה ובהקטנה הא איכא חזקת פנויה שאינה מקודשת מדאורייתא א"כ ממילא תפסי קדושין דאחותה מדאורייתא ושפיר הצריכו מיאון שלא יאמרו שאין קידושין תופסין באחותה: והנה אביי פריך (שם) לרבא דמשני משום כאן נמצאו כאן היו מהא דתנן נכנסה לרשות הבעל הבעל צריך להביא ראי' שעד שלא תתארס היו בה מומין הלו עד שלא תתארם אין משתתארס לא ואמאי לימא כאן נמצאו כאן היו ומשני משנתארסה משום דאיכא תרתי חזקה העמד הגוף על חזקתו וחזקה אין אדם שותה בכוס אלא א"כ בודקו והאי ראה ונפייס הוא מאי אמרת חזקה אין אדם מפייס במומין הוי חדא במקום תרתי וחדא במקום תרתי לא אמרינן ועי' בתוס' שם ד"ה וחדא דהקשו דאמאי הוי חדא במקום תרתי הא איכא נמי חזקה דכאן נמצאו כאן היו לסייע להחזקה דאין אדם מתפייס במומין והוי להבעל ג"כ תרי חזקה ותי' דהא דמהני ברישא כאן נמצאו וכאן היו נגד החזקת הגוף משום דמסייע לה חזקת ממון א"כ כיון דכבר נצטרף החזקת ממון להחזקה דכאן נמצאו שוב לא מצטרף החזקת ממון להחזקה דאין אדם מתפייס במומין לכך מחוייב ליתן כתובה מצד החזקה דאין אדם ש"ב אלא א"כ בודקו דעדיף מחזקת שאין אדם מתפייס במומין עכ"ל וקשה הא איכא נגד החזקה דאין אדם שותה בכוס, אלא א"כ בודקו חזקת פנויה דהחזקת פנויה מכריע שלא ידע מהמומין וכיון דנמצא בה כעת מומין הא הוי קידושי טעות והויא פנויה כמקדם וכיון דנגד החזקה דאין אדם שותה בכוס אלא א"כ בודקו איכא חזקה דאין אדם מתפייס במומין וחזקת פנויה שמכריע ג"כ דצריכין להעמידה על חזקתה לומר שלא ידע מהמומין והויא פנויה כמקדם אם כן הא הוי החזקה דאין אדם שותה בכוס חדא במקום תרתי דאיכא תרי חזקה דמורין להפוך שלא ידע מהמומין וצריכין למיזל בתר הנך תרתי חזקה ואמאי על הבעל להביא ראי' ואף דמבואר בתוס' שם ד"ה לא תימא כו' דחזקת פנויה לא חשיבה חזקה לגבי חזקת הגוף וא"כ יש לומר דהוא הדין דלא חשיבה חזקת פנויה לגבי חזקה דאין אדם שותה בכוס זה אינו דזהו רק נגד חזקת הגוף דאלים טובא לא מיחשב נגדה חזקת פנויה אבל לענין החזקה דאין אדם שותה בכוס פשיטא דחזקת פנויה מיחשב בוודאי חזקה נגדה: וע"כ צ"ל דתי' דרבא הוא רק אם נימא כרב דקידשה על תנאי וכנסה סתם צריכה הימנו גט משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות א"כ הא החזקת פנויה איתרע דכיון שכנסה הרי היא מקודשת בוודאי רק דמספקא לן לענין הכתובה לכך לא שייך להצטרף חזקת פנויה אבל א"נ כשמואל דלא אמרינן אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות הדרא קושייתי לדוכתא וא"כ ליכא לשנויי כתי' רבא וע"כ צריכין לשנויי כתירץ ר"א דרישא מנה לאבא בידך א"כ מוכח דחזקה שלה לא מהני לגוף אחרת והשתא א"ש הא דאפכוה ושדרוה לקמי' דרב דהם רצו שרב יורה לחומרא דצריכה גט ומיאון לכך אפכוה בכדי שיהא מובן דליכא פלוגתא בעצם בין שמואל וקרנא אי חיישינן להך גזירה דשמא יאמרו אין קדושין תופסין באחותה להצריכה משום זה מיאון דזה כולי עלמא מודים דחיישינן להא רק דלשמואל לשיטתו דס"ל בכתובות (דף ע"ג) דלא אמרינן אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות א"כ הא לדידי' ליכא לשנויי כתי' רבא דרישא כאן נמצאו כו' כקושייתי הנ"ל וע"כ דמוכרחין לשנויי כרב אשי דחזקת הגוף שלה לא מהני לגבי גוף אחרת א"כ הא לא שייך הך גזירה דשמא יאמרו אין קדושין תופסין באחותה דהא מדאורייתא באמת לא תפסי קדושין באחותה רק מדרבנן תפסי בה קדושין א"כ הא הוי גזירה לגזירה ולמה צריך מיאון לכך קאמר אם גט למה מיאון אבל קרנא סובר כרב דאמרינן אין אדם עושה בעילתו בע"ז וא"כ הא י"ל כהך תירוצא דכאן נמצא א"כ הא שוב צריכין לומר דמהני חזקה לגוף אחרת כסברא א"כ הא מדאורייתא באמת תפסי קדושין באחותה לכך חששו שמא יאמרו אין קדושין תופסין באחותה וצריכה מיאון וא"כ לרב לשיטתו דס"ל בכתובות (דף ע"ג) הנ"ל דאין אדם עושה בעילתו בע"ז א"כ בוודאי יפסוק דצריכה גט ומיאון אבל אם לא הי' מהפכין הפלוגתא לא הי' מובן טעמייהו דשמואל וקרנא די"ל דפליגי בעצם אם צריכין לחוש להך גזירה דשמא יאמרו אין קדושין תופסין לכך אפכוה וא"ש ע"כ לשוני בחידושי והארכתי בזה יען כי הוא נצרך להאי כללא שביארתי לעיל [אות ד'] ויש אתי בזה אריכות הרבה ואכ"מ]: יז ומעתה נחזור לעניננו כיון שהוכחנו דרב אשי דמשני רישא מנה לאבא בידך ס"ל כר' יוחנן דחזקה מהני אף לגבי גוף אחרת אלמא דס"ל דחזקה הוא מטעם בירור לכך פריך שפיר לר"א לשיטתו דס"ל דחזקה הוא מטעם בירור וא"כ היכי אכלינן בישרא לר"מ דל"ל דשרי מטעם ספק דהא לדידי' כיון דאיכא מיעוט נגד הרוב מצטרף המיעוט להחזקה לבטל הרוב לגמרי למיחשב לרובא כמאן דליתא והוי ודאי איסור אבל בחולין (דף פ"ו) י"ל דס"ל להגמ' דחזקה לא הוי מטעם בירור לכך ס"ל דאף דאיכא מיעוט בהדי' חזקה הוי ספק השקול: ומעתה לפ"ז נ"ל דהאי תירוצא שתירצתי על קושיית המעיין החכמה תליא בהא דא"נ דחזקה הוא מטעם בירור א"כ הא ע"כ צריכין לומר לר"מ דהא דאכלינן בישרא הוא משום דאזלינן בתר רובא היכא דלא אפשר דאל"כ היה הבשר אסור באכילה משום דסמכינן מיעוטא לחזקה והוי רובא כמאן דליתא א"כ כיון דכבר החזקנו מצד הרוב לענין אכילה שהך בהמה היא מן הרוב כשירות ממילא מהני הך רובא לענין איסור שחיטתה ג"כ אבל א"נ דחזקה אינו מטעם בירור א"כ הא אין אנו צריכין להחזיק כלל את הבהמה שהיא בוודאי מן הרוב כשרות דאף אם הוי ספק אם היא כשירה או לאו ג"כ מותרת באכילה מספיקא מה"ת דהא נגד החזקת איסור איכא רוב להיפוך כנ"ל וא"כ כיון דלא החזקנו מעולם את הבהמה לוודאי כשירה א"כ הא לענין איסור שחיטתה ביו"ט הא צריכין לחוש למיעוטא דילמא היא טריפה דבזה הא לא שייך לומר דיהיה מותר לשוחטה משום דספק מותר מה"ת לפי מה דמבואר באחרונים דבספק שעתיד להתברר ל"א דשרי לעשותו מספיקא כיון דיכול להתברר צד האיסור וא"כ ה"נ האיך שרינן לשוחטה ביו"ט הא צריכין לחוש דילמא תמצא טריפה ויתברר צד האיסור שעשה מלאכה ביו"ט וע"כ דמוכרחין לומר דהא דשרי לשחוט בהמה ביו"ט לר"מ הוא מטעם מתוך א"כ בבהמת קדשים דלא שייך מתוך הא שפיר איצטריך קרא דלה' להתיר שחיטת קרבן ביו"ט ומנ"ל לר' ישמעאל דמצד חביבה מצוה בשעתה דוחה שבת וע"כ דמוכח מזה כר' יוחנן דחזקה הוא מטעם בירור וא"כ הא לא איצטריך קרא להתיר שחיטת קרבן ביו"ט וע"כ דאתא להתיר הקטרת אימורין ביו"ט א"כ מוכח דמצד חביבה מצוה דוחה שבת א"כ הא שפיר איצטריך קרא דבכל מושבותיכם להורות דאין שריפת ב"כ דוחה שבת אף דאין זמנה קבוע שיכול לדונה למחר משום דהוה ילפינן ק"ו מהקטרת אימורין שדוחה שבת אפילו היכא דלא דחתה שחיטתן את השבת אף דיכול להקטירן בלילה וה"א דשריפת ב"כ גם כן דוחה שבת אף דיכול לקיים למחר לכך איצטריך קרא דבכל מושבותיבם: יח והשתא כיון דזכינו לדין א"ש המשך הני תרתי מימרא דר"ל דתליא בהדדי דהנה הגמרא בב"ב (דף קכ"ט) פריך לר"ל דסובר דמתנה לאחד וירושה לאחד לא קנה מהא דתניא נכסי לך ואחריך ירש פלוני ואחרי אחריך ירש פלוני מת ראשון קנה שני מת שני קנה שלישי כו' והא הכא דכשתי שדות וכשני בני אדם דמי וקתני דקנה תיובתא דכולהו תיובתא לימא תהוי תיובתא, דר"ל ותיסברא והא אמר רבא הילכתא כוותי' דר"ל בהני תלת ל"ק כאן בתוך כדי דיבור כאן לאחר כדי דיבור והנ"ל דתליא בהא דאיתא בב"ק (דף ע"ג) לימא כתנאי היו שנים מעידין אותו