פורת יוסף (שלופר) לג

וא"ל דל"ל דבהא פליגי ר"ג ור"י דא"כ איך פסק שמואל בפ"ק הלכה כר"ג הא שמואל פסק בקידשה על תנאי דאין צריכה הימנו גט ז"א דהא השתא בהאי ותנא תונא מחזיקינן דס"ל לשמואל באמת להילכתא כר"י כמבואר ברש"י שם ד"ה לא תימא עי"ש לכך א להביא ראי' מהא דמשארסתני נאנסתי לכך הביא ראי' מהאי מתניתן דמומין דבזה ליכא חזקת פנויה דהא רבא קאמר לעיל (דף ע"ג) תנא ספוקי מספקא לי' גבי ממונא לקולא גבי איסורא לחומרא וכבר הבאתי לעיל שיטת התוס' (בדף ע"ב) ד"ה על מנת דאפילו בקידשה סתם נמי צריכה גט מדאורייתא מספק א"כ איתרע חזקת פנויה דהא אפילו א"נ דהמומין הוי מעיקרא קודם האירוסין נמי צריכה גט וא"כ כיון דליכא חזקת פנויה ואעפ"כ על האב להביא ראי' אף על הקדושין א"כ מוכח שפיר דחזקת מרא קמא לחוד אלים ושפיר הביא ראי' מהאי מתני' דהיו בה מומין דווקא: טו ובזה נ"ל ליישב קושיית התוס' בכתובות (דף ע"ה) אמר יי ר' אלעזר תברא מי ששנה זו לא שנה זו והקשו התוס' דא"כ אמאי נקט ברישא עודה ברשות האב, וסיפא בנכנסה לרשות הבעל איפכא ה"ל למתני דהוי רישא רבותא טפי וסיפא רבותא טפי אבל לפי מה שביארתי ניחא דלר' אליעזר לשיטתו דס"ל לעיל (דף ע"ג) בקידשה על תנאי וכנסה סתם דצריכה הימנו גט א"כ א"ש דרבותא קמ"ל הא דנקט ברישא עודה ברשות האב דאם היה תנן ברישא דבנכנסה לרשות הבעל על האב להביא ראי' ה"א הא דלא מהני חזקת הגוף להוציא ממון הוא דווקא היכא דנכנסה לרשות הבעל דאז אין אנו דנין מהחזקת הגוף לענין איסור אשת איש אם הקדושין קיימים דהא אף אם היו בה מומין מעיקרא אעפ"כ היא מקודשת גמורה ואין אנו מספקינן רק לענין הכתובה דאם היו בה מומין מעיקרא אין לה כתובה כמבואר במתני' דתצא שלא בכתובה ואם המומין נעשה ברשות הבעל יש לה כתובה וא"כ כיון דאין נ"מ רק לענין ממון בזה לא מהני חזקת הגוף אבל בנמצאו ברשות אביה דמספקינן ג"כ על הקדושין דאם המומין מעיקרא לא הוה קידושין וא"כ כיון דמהני האי חזקת הגוף שהקדושין יהא קידושין כמבואר שם אמר רבא לא תימא ר"י לא אזיל בתר חזקה דגופא אלא כי לא אזיל ר"י בתר חזקה דגופא היכא דאיכא חזקה דממונא אבל היכא דליכא חזקה דממונא אזיל ר"י בתר חזקה דגופא וא"כ כיון דלענין הקדושין בודאי מהני החזקת הגוף לומר דלאחר אירוסין נתהוו המומין והוי א"א א"כ ה"א כיון דהאי חזקה מהני לענין איסור אם היא א"א א"כ כיון דהוחזק האי חזקה לענין איסור מהני נמי לענין ממון קמ"ל דאפילו בנמצא בבית אביה ג"כ על האב להביא ראי' כן נ"ל ליישב קושיית התוס': טז ובזה נ"ל לבאר הא דגרסינן בקדושין (דף מ"ד) איתמר קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה אמר שמואל צריכה גט וצריכה מיאון אמר קרנא דברים בנו אם גט למה מיאון אם מיאון למה גט כו' אפכוהו ושדרוה לקמיה דרב א"ל צריכה גט ומיאון וטעמא מאי צריכה גט שמא נתרצה האב בקדושין וצריכה מיאון שמא לא נתרצה האב בקדושין ויאמרו אין קדושין תופסין באחותה ולכאורה דברי הגמרא תמוהין דלמאי אפכוהו ושדרוה לקמיה דרב ומה שפירש רש"י משום דרב אוהבו של שמואל הוא לכך אפכוה אולי יודה לדברי קרנא שאמרו בשם שמואל הוא דחוק: אבל לפ"ד הנ"ל ניחא דקשה לי בהא דצריכה גט ומיאון דאמאי צריכה תרוייהו דהא לכאורה תקשה אמאי צריכה גט משום דחיישינן שמא נתרצה האב בקדושין הא יש להעמידה בחזקת פנויה כדקיי"ל בכל ספק קידושין דמוקמינן בחזקת פנויה ואין צריכין לחוש שמא נתרצה האב אך ז"א דאף דמוקמינן אותה בחזקת פנויה אעפ"כ צריכה גט מדרבנן כמבואר בפנים מאירות א"כ לפ"ז תקשה אמאי צריכה מיאון משום דשמא יאמרו אין קדושין תופסין באחותה הא מדאורייתא באמת לא תפסי קידושין באחותה משום דכיון דמספקא לן אי הוה קדושיה קידושין דאם הקידושין דהקטנה הוי קידושין קדושיה אינו קידושין א"כ יש להעמיד אחזקת פנויה לאחותה מדאורייתא ולומר דהקדושי קטנה הוי קידושין וקדושיה לאו כלום א"כ אף דמדרבנן צריכה אחותה גט אעפ"כ אמאי צריכה מיאון הא הוי גזירה לגזירה: אך ז"א דהא להקטנה גם כן יש חזקת פנויה דקדושיה אינו כלום מדאורייתא אה כן הקדושין דאחותה הוה קדושין גמורים מדאורייתא וא"כ הא הוי חזקה נגד חזקה דחזקת פנויה דהקטנה מעידין שהקדושין דאחותה הוי קידושין מדאורייתא וחזקת פנויה דאחותה מעידין שקדושיה אינו כלום א"כ כיון דאיכא חזקה נגד חזקה הוי כמו דליכא חזקה לא לזה ולא לזה ותפסי קידושין דאחותה מספיקא מדאורייתא וביותר י"ל כיון דאין הספק נופל בקדושין דאחותה מחמת עצמה רק מחמת קדושין דהקטנה א"כ כיון דאיכא בקדושי קטנה חזקת פנויה שוב מכרעת לענין קדושין דאחותה דהוי קדושין מדאורייתא אף דיש להעמידה בחזקתה פנויה [כדאיתא בחולין (דף ט') שחט ולא בדק בסימנים ה"ז נבילה ומטמא במשא אלמא אף דלענין טומאה יש לה חזקה שאינו מטמא אעפ"כ כיון דלענין אכילה יש לה חזקת איסור ממילא גוררת האי חזקה לענין טומאה ג"כ]: אך לפי מאי דאיתא בכתובות (דף ע"ו) ר"א אמר רישא מנה לאבא בידך וסיפא מנה לי בידך ומפרש רש"י דכיון דהמנה דכתובת אירוסין שייך לאביה לא מהני חזקת הגוף שלה לגבי אביה דחזקה לא מהני אלא לגוף הנידון אבל לגוף אחרת לא מהני חזקתה ועי' בתוס' שם ד"ה רישא כו' אלמא אף דהספק לענין הכתובה נולד מחמתה והחזקת הגוף שלה מכריע דהמומין נתהוו אח"כ אעפ"כ לא מהני החזקה לגבי אביה והוה לגבי אביה כספק השקול א"כ לר"א אין קידושין תופסין באחותה מדאורייתא משום דיש להעמידה בחזקת פנויה וא"ל הא יש חזקה להיפך דחזקת פנויה דהקטנה מוכיחין שקדושיה אינו כלום והוה קידושין דאחותה קדושין גמורים מדאורייתא ז"א דהא חזקת פנויה דהקטנה אינו מועיל לגוף אחרת לענין הקדושין דאחותה והוי לגבי אחותה כספק השקול בלא חזקה אם נתקדשה הקטנה אי לאו דבזה צריכין להעמיד לאחותה בחזקת פנויה ועין בתוס' פסחים (דף י') ד"ה בבת אחת כו' ואף לפי מה שביארתי דהא דס"ל לר"א דחזקת הגוף שלה לא מהני לגוף אחרת הוא רק במקום שאין נ"מ מהחזקה שלה לגבי דידה אבל במקום שהחזקנו החזקה שלה לגבה דידה שוב מועיל אף לגבי גוף אחרת ג"כ קשה דהא הכא אין נ"מ מהחזקת פנויה דקטנה לגבי דידה דהא לאחר שנתגרשה אין שום נ"מ לגבי דידה מהחזקת פנויה שלה דהא כעת מותרת להינשא אף אם היתה צריכה גירושין מדאורייתא מספיקא וקודם שנתגרשה הא אף א"כ דמעמידין אותה בחזקת פנויה אעפ"כ הא צריכה גט מדרבנן ולא שייך לדון בזה להתירה מצד החזקת פנויה כיון דאעפ"כ אסורה להינשא מדרבנן בלא גט א"כ הא מעולם לא החזקנו החזקת פנויה דהקטנה לגבי דידה כיון שאין נ"מ מהחזקה שלה לגבי דידה וכל עיקר הספק הוא רק לענין אחותה אם קדושין תופסין בה א"כ הא לרב אשי לא מהני החזקת פנויה שלה לגבי אחותה וא"כ הא שוב צריכין להעמיד את אחותה על חזקת פנויה שאין קידושין תופסין בה מספיקא ואמאי צריכה מיאון וע"כ צ"ל בדוחק דמשום חומרא דא"א הצריכו מיאון אף דהוי גזירה לגזירה ועין בתוס' שבת (דף י"א) בד"ה אמר עי"ש: אמנם זהו רק א"נ כרב אשי דחזקת הנידון לא מהני לגבי גוף אחרת אבל לשנויי דרבא דמשני בכתובות (דף ע"ה) הנ"ל דטעמא דמתני' משום דאמרינן כאן נמצא כאן היה אינו מוכרח סברת רב אשי ושפיר צריכין לומר כסברת הראשונים שהסכימו כולם בשיטה אחת דחזקת הנידון מהני אף לגבי גוף אחרת כמבואר בשיטה מקובצת בכתובות (דף ע"ו) וא"כ א"ש הא דצריכה מיאון משום דכיון דמדאורייתא באמת תפסי קדושין באחותה משום דכיון דהספק בקדושין