פורת יוסף (שלופר) לב

דר"ג ולעיל (דף י"ח) משמע דשמואל אית לי' מילתא דר"ג כו' ומיהו קשה דתקשה לשמואל מרבנן דר"א כו' ואור"י דשמואל ס"ל כרשב"א משום ר"י דאמר בכתובות (דף ע"ג) אם בעלו לא קנו א"נ כר' ישמעאל דקאמר שמואל משום ר"י והיא לא נתפשה כו' ועי' במהר"ם שביאר כוונת התוס' דבאמת שמואל פליג אר"ג דר"ג לא ס"ל דכל הבועל על דעת קידושין הראשונים הוא בועל רק דאין אדם עושה בעילתו בע"ז ובעיל לשם קידושין ושמואל ס"ל כר"י דס"ל דכל הבועל על דעת קידושין הראשונים הוא בועל וס"ל לשמואל להילכתא דלא כר"ג עי"ש: והשתא א"ש דלשמואל לשיטתו י"ל דר"ג ור"י פליגי בפלוגתא אחרינא ולשיטתייהו אזלי די"ל דכ"ע ס"ל אפילו ר"ג דלא מהני חזקת הגוף בלחוד להוציא ממון רק דזהו במקום שנ"מ מהספק הוא רק לענין ממון בזה לא מהני החזקת הגוף להוציא ממון אבל הכא כיון דמספקא לן לענין הקדושין ג"כ אם נאנסה עד שלא אירסה והקדושין בטלין דהא לשמואל לשיטתו אם כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה הוי מקח טעות או דנאנסה לאחר שאירסה והקדושין קיימין ולענין הקדושין הא מהני החזקת הגוף להחזיקנה בחזקת א"א א"כ ממילא שוב מהני החזקה אף לענין ממון ג"כ דא"א למיפלג ולעשות שני הפכים בנושא אחד דלענין הקדושין נחזיקנה מצד החזקת הגוף דנאנסה לאחר שנתארסה והויא א"א ולענין הכתובה נחזיקנה שנאנסה קודם האירוסין וא"ל הא אף לענין הקדושין לא מהני החזקת הגוף להחזיקנה בחזקת א"א משום דצריכין להעמידה בחזקת פנויה ונימא דעד שלא אירסה נאנסה והוי מקח טעות והקדושין בטלין וכ"ת דאדרבה צריכין להעמידה על חזקת הגוף ונימא דהשתא לאחר אירוסין נאנסה ז"א דהא החזקת הגוף איתרע דהרי בעולה לפניך והוי תרתי לריעותא כמבואר בתוס' כתובות (דף ע"ה) הנ"ל בד"ה אבל [ומה שתי' דרבא ס"ל דחזקת פנויה לא חשיב חזקה לגבי חזקת הגוף י"ל דשמואל פליג בהא ארבא וס"ל דבאמת יש לחשוב חזקת פנויה חזקה לגבי חזקת הגוף למיהוי תרתי לריעותא כמו גבי מקוה וכן מבואר בפני יהושע בכתובות (דף ע"ו) ברש"י ד"ה אליבי' דמ"ד שהאריך ג"כ להוכיח דשמואל פליג על רבא וס"ל דיש לחשוב חזקת פנויה נגד חזקת הגוף למיהוי תרתי לריעותא עי"ש] ז"א דלר"ג לשיטתו הא החזקת פנויה ג"כ איתרע דהרי מקודשת לפניך כיון דס"ל דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובעיל לשם קדושין א"כ הא הוי מקודשת כעת בודאי מצד הביאה רק דמספקא לן על שעת הקדושין אם היתה בעולה בשעת הקדושין ולא הוי כעת אלא ארוסה דביאה אירוסין עושה או דהוי בתולה בשעת אירוסין והויא כעת נשואה א"כ הא לענין זה שוב מהני חזקת הגוף להחזיקנה בתולה בשעת אירוסין כיון דכעת היא מקודשת כמו שביארתי לעיל וא"כ כיון דלענין א"א מחזקינן מצד החזקה דחזקת הגוף שנאנסה לאחר שנתארסה שוב מהני החזקה לענין כתובה ג"כ: אבל ר' יהושע ס"ל כהילכתא כדס"ל לשמואל דלא אמרינן אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות א"כ הא לא מהני החזקת הגוף לענין א"א ג"כ משום דהוי תרתי לריעותא לכך לא מהני לענין ממון [וא"ל דלא מוכח מר"ג מידי דהא הגמ' קאמר (בדף ע"ג) הנ"ל וצריכא דאי איתמר בהך בההיא קאמר רב משום דליכא תנאה אבל בהך אימא מודה לשמואל אלמא היכא דאיכא תנאה בזו מסתברא לומר דלא אמרינן אין אדם עושה בעילתו בע"ז ז"א דזהו רק לצריכותא דלכך איתמר תרתי זמני פלוגתא דרב ושמואל משום דאיכא למיטעי דהיכא דאיכא תנאה מודה לשמואל אבל באמת אין לחלק דמאן דס"ל בקידושי קטנה אין אדם עושה בעילתו בע"ז ה"ה בקדשה על תנאי ג"כ ס"ל אין אדם עושה בעילתו בע"ז ועי' במהרש"א יבמות (דף ק"י) בתוס' ד"ה בההיא קאמר רב וכן מבואר בפני יהושע (בדף ע"ג) הנ"ל ברש"י בד"ה גט נמי לא תיבעי ע"ש וא"כ י"ל דבהא פליגי ר"ג ור"י ולטעמייהו אזלי:] וא"ל דא"כ מ"ט דר"א דס"ל ג"כ דנאמנת חדא די"ל דר"א ס"ל בהא ג"כ כר"ג דאין אדם עושה בעילתו בע"ז ועוד י"ל דלר"א לשיטתו בלא"ה ניחא שפיר דהא ר"א ס"ל בכ"מ כב"ש דקיי"ל ר"א שמותי הוא ועי' בתוס' שבת (דף ק"ל) ד"ה דרבי וב"ש ס"ל בסוטה (דף כ"ד) מהו בעליהן עד שלא שתו ב"ש אומרים נוטלות כתובה ולא שותות ובה"א או שותות או לא נוטלות כתובה ומפרש הגמ' מ"ט דב"ש קסברי שטר העומד לגבות כגבוי דמי וא"כ מספיקא לא מפסדא כתובתה א"כ א"ש טעמי' דר"א דס"ל כב"ש דשטר העומד לגבות כגבוי דמי וא"כ כשמספקא לן אימת נאנסה דהוא טוען טענת שמא א"כ מספיקא נוטלת כתובתה דהיא מיקרי מוחזקת א"כ א"ש טעמי' דר"א ובזה ניחא לי מה שדקדק בהפלאה לעיל (דף י"ב) דקאמר הגמ' לימא ר"ה ור"י דאמרו כר"ג ור"נ ור"י דאמרו כר"י ודקדק דאמאי מזכיר הגמ' ר"ג לחוד ואמאי לא קאמר הגמרא כר"ג ור"א וכן (בדף ע"ה) דקאמר הגמרא אימא סיפא נכנסה לרשות הבעל על הבעל להביא ראי' טעמא דמייתי הבעל ראי' הא לא מייתי הבעל ראי' האב מהימן אתאן לר"ג דאמר נאמנת ולכאורה אמאי קאמר הגמ' רק דברי ר"ג ה"ל למימר אתאן לר"ג ולר"א אבל לפ"ד הנ"ל ניחא דלכך מזכיר רק דברי ר"ג דמר"א לא מוכח דטעמא משום חזקה אלא משום דס"ל שטר העומד לגבות כגבוי דמי כב"ש לכך מביא דברי ר"ג דדוחק לומר דר"ג יסבור כב"ש דלא כהילכתא וע"כ דטעמי' משום חזקה לכך קאמר הגמ' אתאן לר"ג וא"ל אף דר"א ס"ל כב"ש והיא מוחזקת אעפ"כ הא ס"ל לר"י דלא מפיה אנו חיין אף לענין הכסף קדושין דהיא מוחזקת משום דהוי תרתי לריעותא י"ל דבהא פליגי דר"א סובר כר"ש בנדה (דף ב') ובקדושין (דף ע"ט) דתרתי לריעותא הוי ספק לכך ס"ל לר"א דמספיקא לא מפסידה הכתובה דהיא מוחזקת ור"י ס"ל דתרתי לריעותא הוה ודאי לכך ס"ל לר"י דמפסידה אף הקדושין דהיא מוחזקת אבל לר"ג אף א"נ דר"ג ס"ל ג"כ דהוי ספיקא מ"מ אמאי נוטלת כתובתה לכך מוכרחין לומר דר"ג לשיטתו כנ"ל]: וא"כ הא ממתני' אין להוכיח כלל אם מהני חזקת הגוף להוציא ממון די"ל בזה שני סברות או דכ"ע ס"ל דחזקת הגוף לא מהני להוציא ממון והא דס"ל לר"ג דנאמנת הוא משום דכיון דמהני החזקה לענין איסור א"א שוב מהני אף לענין ממון ג"כ או דר' יהושע ס"ל ג"כ דמהני חזקת הגוף להוציא ממון והא דס"ל לר"י במתני' דלא מפיה אנו חיין הוא משום דנגד חזקת הגוף איכא חזקת פנויה להיפוך וחזקת הגוף איתרע דהרי בעולה לפניך והוי תרתי לריעותא לכך לא מהני החזקת הגוף להוציא ממון [ואף דמסיק הגמ' (בדף ע"ג) הנ"ל רבא אמר תנא ספוקי מספקא ל' אם מקפיד אדם על מומין או על נדרים גבי ממונא לקולא גבי איסורא לחומרא ועי"ש בתוס' ד"ה ע"מ דאף בקדושין לחוד ג"כ מספקא לן אם מקפיד אדם על מומין או על נדרים אעפ"כ נ"ל דבכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה לא הוה קדושין כלל דזה הוה מום ופגם גדול ואין לך אדם שאינו מקפיד לישא אשה זונה ומנאפת ול"ד לנדרים ואף להך מומין הפוסלין בכהנים דפוסלין בנשים דבזה אינו ברור על סתם אדם שרצונו לבטל המקח בשביל זה ועי' בש"מ בשם הקדמונים ז"ל שכתבו לענין קידש סתם ולא כנסה דל"ש הך דאחולי אחיל אם נמצאו בה מומין לחלק בין מומין כאלו הפוסלין בכהנים ובין מומין גדולים כגון ריח הפה וכדומה ומפרשי בזה הך דסמפון דאמרינן דלכך ארוסה אינה אוכלת בתרומה משום סמפון עי"ש אמנם זהו רק בלא בעל אבל בבעל אין לחלק בזה בין מומים למומים דהרי גם בקידש ע"ת מפורש אמרינן ג"כ דאין אדם עושה בעילתו בע"ז ובעיל לשם קדושין ובמ"א הארכתי בזה הרבה אי אמרינן בזה אין אדם עושה בעילתו בע"ז ועיין באחרונים שהאריכו בזה ואכ"מ להאריך]: וא"כ לפ"ז אין ראי' ממתני' לא מר"ג ולא מר"י די"ל הא דס"ל לר"י לא מפיה אנו חיין זהו מטעם חזקת פנויה