פורת יוסף (שלופר) לא

מוקמינן אחזקה ע"כ דס"ל דחזקה הוא מטעם בירור וא"כ הא לדידי' חזקה דאיתרע מדרבנן איתרע אף לענין דאורייתא וא"כ הא ליכא חזקת פנויה אף ברישא ועי' בתשובת הגרע"א (סי' קל"ו) א"כ הא לר"מ לשיטתו ליכא לתרץ כתירוצי לכך משני ר"א משום דרישא מנה לאבא בידך וסיפא מנה לי בידך אבל לר' יהודה שפיר י"ל דס"ל כר' יוסי בעירובין (דף ל"ה) הנ"ל דבתרי ותרי אמרינן אוקי תרי לבהדי תרי ומוקמינן אחזקה משום דחזקה לא הוי מטעם בירור כמו שביארתי ואם כן הא חזקה דאיתרע מדרבנן לא איתרע לגבי דאורייתא א"כ לר"י שפיר י"ל כתירוצי: ואין להקשות דלפ"ז כיון דר"א סובר כרב וס"ל דהוי תרתי לריעותא א"כ תקשה דל"ל לר"א לשנויי רישא מנה לי בידך כו' הא בלא"ה ניחא דברישא בעודה בבית אביה א"כ אף דחזקת הגוף מהני להוציא ממון אעפ"כ כיון דהוי תרתי לריעותא משום דמוקמינן אותה אחזקת פנויה וחזקת הגוף איתרע דהרי מום לפניך לכך חזקת פנויה עדיף, ועל האב להביא ראיה אבל בסיפא בנכנסה לרשות הבעל כיון דחזקת פנויה ג"כ איתרע דהרי מקודשת לפניך כנ"ל א"כ שוב מוקמינן אותה אחזקת הגוף ומהני להוציא ממון לכך על הבעל להביא ראיה ול"ל לר"א לשנויי . רישא מנה לאבא בידך הא בלא"ה ניחא: בשלמא לר' אלעזר ליכא קושיא דאמאי משני תברא הא לר' אלעזר לשיטתו דס"ל לעיל (דף ע"ג) כרב דקידשה על תנאי וכנסה סתם צריכה הימנו גט א"כ ברישא כיון דמסייע חזקת פנויה לחזקת ממון לכך לא מהני בחזקת הגוף לחוד להוציא ממון אבל בסיפא דחזקת פנויה איתרע דהרי מקודשת לפניך לכך מהני בזה חזקת הגוף להוציא ממון ז"א דכיון דס"ל דחזקת הגוף לחוד בלא חזקת פנויה עדיף מחזקת ממון א"כ מכש"כ דחזקת הגוף עדיף מחזקת פנויה לחוד א"כ כשמספקא לן בנמצא בה מומין אם היא מקודשת מוקמינן לה אחזקת הגוף דעדיף מחזקת פנויה ואמרינן דהיא מקודשת בודאי דהא חזקת ממון אינו חזקה המבררת דהמעשה כן הוא רק דאין אנו יכולין להוציא מהמוחזק בלא ראיה לכך אינו יכולה להצטרף חזקת ממון לחזקת פנויה וא"כ כיון דחזקת פנויה בודאי איתרע דהא הוי מקודשת בודאי מצד חזקת הגוף שוב הוי כמו בסיפא בנכנסה לרשות הבעל כיון דכעת היא מקודשת בודאי, הא איתרע החזקת פנויה כן ה"נ ברישא כיון דהיא כעת מקודשת בודאי הא איתרע חזקת פנויה לכך פריך הגמ' שפיר מ"ש רישא ומ"ש סיפא א"כ כ"ז לר' אלעזר אבל לר"א דס"ל דהוי תרתי לריעותא א"כ תקשה הא בלא"ה ניחא דלכך ברישא על האב להביא ראיה משום דהוי תרתי לריעותא אבל בסיפא דלא הוי תרתי לריעותא כנ"ל לכך על הבעל להביא ראיה ז"א די"ל דר"א סובר דכיון דמתני' סתמא קתני משמע דמיירי בכל גוונא הא דקתני על האב להביא ראיה בין לענין כתובה ובין לענין כסף קדושין וא"כ תקשה אמאי על האב להביא ראיה לענין הכסף קדושין כיון דהוי מוחזק וא"ל כיון דהוי תרתי לריעותא ז"א דהא איכא נגד חזקת פנויה חזקת ממון ואין בכח החזקת פנויה להוציא מחזקת ממון כיון שחזקת הגוף מסייע ליה ג"כ: יד והנ"ל להביא ראיה לדברינו אלה מהא דגרסינן בכתובות (דף ע"ו) אר"י אמר שמואל המחליף פרה בחמור ומשך בעל החמור את הפרה ולא הספיק למשוך את החמור עד שמת החמור על בעל החמור להביא ראיה שהיה חמורו קיים בשעת משיכת הפרה ותנא תונא כלה הי כלה אמר רנב"י כלה בבית אביה ולקדושין ומפרש רש"י רישא דמתני' סייעתא דמטיל הבאת ראיה על האב אעפ"י שחזקת הגוף אצלו וכר"א דאמר ר"י הוא ובסיפא נמי פליג דמטיל הבאת ראיה על האב אעפ"י שלא נולד הס' ברשותו עכ"ל וק"ל כיון דכל עיקר ותנא תונא להוכיח דאעפ"י שנולד הס' ברשות חבירו צריך להביא ראיה כדמפ' רש"י א"כ אמאי לא קאמר ותנא תונא מגופא דמתני' דמשארסתני נאנסתי לעיל (דף י"ב) דס"ל לר"י לא מפיה אנו חיין אעפ"י שנולד הספק ברשות הבעל על האשה להביא ראי' לפרש"י דמפרש דהאי ותנא תונא קאי לר"א דס"ל תברא והראי' מרישא דמתני' דאתיא כר"י א"כ כיון דכל עיקר הראיה הוא מדר"י א"כ ל"ל לאתויי האי ותנא תונא מכח דאמרינן תברא דה"ה בסיפא פליג דעל האב להביא ראיה ה"ל לאתויי מפורש ממתני' דמשארסתני נאנסתי דעל האשה להביא ראיה אע"פ שנולד הספק ברשות הבעל: וא"ל דממתני' לא ידעינן דהאי לא מפיה אנו חיין קאי אף על הקדושין דהיא מוחזקת ז"א דהתם במתני' קאמרינן לא מפיה אנו חיין וה"ז מקח טעות משמע דצריכה להחזיר הכסף קדושין דהא קיי"ל מקח טעות לגמרי משמע כמסקנת הש"ס בפ"ק (דף י"א) דרבא ור"נ ור"א ס"ל דמקח טעות לגמרי משמע וא"כ מוכח דצריכה להחזיר הכסף קדושין וכן מבואר להדיא בפ"י בתוס' ד"ה כלה בבית אביה דהקשו לשיטת רש"י אימור דאמר ר"י לאפוקי ממונא כו' ותירץ הפ"י כיון דקתני מקח טעות אלמא דצריכה להחזיר אף הכסף קדושין דהוה מוחזקת עיי"ש וא"כ כיון דלשיטת רש"י מוכרחין לומר דמוכח ממתני' דלעיל אפילו לענין כסף קדושין א"כ נתחזק קושייתי דה"ל לאתויי ממתני' דלעיל אח"כ מצאתי במהר"מ שיף שהקשה ולפי מה שביארתי נסתרה תירוצו עיי"ש: והנ"ל ליישב משום די"ל דלשיטת שמואל יש לומר טעמי' אחרינא בהא דפליגי לעיל ר"ג ור"א ור"י גבי משארסתני נאנסתי והוא דאיתא לעיל (דף י') אר"נ אמר שמואל משום רשב"א חכמים תקנו לבנות ישראל לבתולה מאתיים ולאלמנה מנה והם האמינוהו שאם אמר פ"פ מצאתי נאמן, א"כ מה הועילו חכמים בתקנתן אמר רבא חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה והקשו התוס' בד"ה חזקה תימא תינח בא"כ או בפחותה מג' דמיתסרא עליו לכך נאמן ולמ"ד נמי לקמן כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין לה כתובה כלל ניחא דהשתא נמי מפסידה שהרי מקח טעות הוא אבל למ"ד יש לה כתובה מנה כיון דלא מפסיד כו' אמאי מהימן ונראה דלא מהימן עכ"ל התוס' וא"כ שמואל דקאמר דהאומר פ"פ מצאתי נאמן וכן איתא לעיל (דף ט') אמר ר"י אמר שמואל האומר פ"פ מצאתי נאמן להפסידה כתובתה וכיון דנקט סתמא מיירי אפי' בא"י ובלא נתקדשה דווקא בפחות מג' שנים א"כ מוכח דס"ל לשמואל דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה ה"ז מקח טעות ואיתא לקמן (דף ע"ג) איתמר קידשה על תנאי וכנסה סתם רב אמר צריכה הימנו גט ושמואל אמר אינה צריכה הימנו גט אמר אביי ל"ת כו' אלא טעמא דרב לפי שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והא פליגי בה חדא זימנא, דאיתמר קטנה שלא מיאנה והגדילה ועמדה ונשאת רב אמר אינה צריכה גט משני ושמואל אמר צריכה גט משני צריכא דאי איתמר בההיא בההיא קאמר רב משום דליכא תנאה אבל בהא אימא מודה לשמואל כו' וגרסינן ביבמות (דף ק"ט) מת בעלה של גדולה ר"א אומר מלמדין את הקטנה שתמאן בו ר"ג אומר אם מיאנה מיאנה ואם לאו תמתין עד שתגדיל ותצא הלזו משום אחות אשה ואמרינן בגמ' בעי מיניה ר"א מרב מ"ט דר"ג משום דקסבר קידושי קטנה מיתלא תנו וכי גדלה גדלי בהדה אע"ג דלא בעיל או דילמא משום דקסבר המקדש אחות יבמה נפטרה יבמה והלכה לה אי בעל אין אי לא בעל לא א"ל ה"ט דר"ג משום דקסבר המקדש אחות יבמה נפטרה יבמה והלכה לה אי בעל אין אי לא בעל לא ופריך הגמ' וסבר רב דבעינן בעל והא איתמר קטנה שלא מיאנה והגדילה ועמדה ונשאת רב אמר אינה צריכה גט משני ושמואל אמר צריכה גט משני לאו דלא בעל לא דבעל אי דבעל מ"ט דשמואל קסבר כל הבועל על דעת קידושין הראשונים הוא בועל והנה התוס' בד"ה קסבר הקשו וא"ת לשמואל דל"ל דקדושין גדלי בהדה מ"ט