פורת יוסף (שלופר) ל

קאמר בד"א במומין שבסתר דמשמע דבמומין שבסתר לא פליג עליו ר"י ואמאי הא אף במומין שבסתר פליג עליו ר"י דלר"מ במומין שבסתר בנכנסה לרשות הבעל על הבעל להביא ראיה ולר"י לשיטתו אף בנכנסה לרשות הבעל על האב להביא ראיה וכן הקשה המהרי"ט: והנ"ל ליישב די"ל דזה ג"כ ס"ל לר"א דחזקה מהני אף לגבי גוף אחרת דכיון דמחזקינן הדבר שכן הוא מצד החזקה ממילא מהני אף לגבי גוף אחרת כמו דס"ל לר' יוחנן לעיל (דף י"ג) דלדברי המכשיר בה מכשיר בבתה משום דכיון דמחזקינן אותה מצד חזקת כשרות דנבעלה לכשר ממילא אף בתה ג"כ כשירה רק דאימתי מהני חזקה אף לגבי גוף אחרת הוא דוקא במקום שהנ"מ מן החזקה לדון לגבי דידה ג"כ כגון בהא דס"ל לר"י דמאן דמכשיר בם מכשיר בבתה דכיון דיש מקום לדון החזקת כשרות שלה לגבי עצמה כגון לענין אם מותרת להנשא לכהן וכיון דמחזקינן מצד החזקת כשרות שלה שנבעלה בודאי לכשר ומותרת להנשא לכהן א"כ ממילא שוב מהני החזקה אף לגוף אחרת דבתה כיון דתליא בהדדי אבל הכא לענין מומין כיון דאין לנו שום נ"מ מהחזקת הגוף שלה לדון לגבי דידה דאין נ"מ לגבי דידה אימתי נולדו המומין כיון דכתובתה לאביה רק דכל עיקר הנ"מ מחזקת שלה לדון לגבי אביה אם מגיע לו הכתובה וא"כ כיון דאין אנו דנין לגבה רק לענין אביה בזה לא מהני חזקתה להכריע לענין אביה: וא"ל הא נ"מ מהחזקת הגוף שלה לדון לגבי דידה ג"כ אם היא מקודשת דבלאו חזקת הגוף כי מספקא לן אימתי נולדו המומין אם קודם הקידושין או לאחר הקדושין לא היתה מקודשת מספיקא משום דמוקמינן לה אחזקת פנויה ואמרינן דבודאי נולדו המומין קודם הקדושין ולא הוי קדושין כלל [ועיין בר"ן בקידושין (דף ה') לענין נתן הוא ואמרה היא עיי"ש] אבל השתא דאיכא חזקת הגוף א"כ הא החזקת הגוף מכריע דהמומין נולדו לאחר הקדושין א"כ אף דאיכא נגד החזקת הגוף חזקת פנויה דמסייע לומר דהמומין נולדו קודם הקדושין אעפ"כ הא מבואר לעיל אמר רבא לא תימא ר"י לא אזיל בתר חזקה דגופה כלל אלא כי לא אזיל ר"י בתר חזקה דגופה היכא דאיכא חזקה דממונא אבל היכא דליכא חזקה דממונא אזיל ר"י בתר חזקה דגופא ומפרש ר"י דקמ"ל דאע"פ דאיכא חזקה אחרת נגד החזקת הגוף כגון חזקת פנויה אעפ"כ אזלינן בתר חזקת הגוף וא"כ כיון דיש לנו מקום לדון הנ"מ מחזקת הגוף שלה לגבי דידה ג"כ הענן אם היא א"א מדאורייתא א"כ כיון דכבר הוחזק החזקה לגבי דידה דהויא א"א ממילא שוב מהני החזקה לגבי אביה ג"כ משום דא"א למיפלג בחד ספיקא לומר דלגבי דידה מחזקינן הדבר שכן הוא ולגבי אביה לא נימא כן ז"א די"ל דס"ל לר"א דהכא לענין קדושין לא מהני חזקת הגוף שלה משום דהוי חדא במקום תרתי דאית לן למימר העמידנה בחזקת, פנויה וכ"ת אדרבה העמד אותה בחזקת שלימה והשתא הוא דנעשה מום הרי מום לפניך דכה"ג חשבינן תרתי לריעותא בריש נדה גבי מקוה שנמדד ונמצא חסר משום דמוקמינן הטמא על חזקתו והרי חסר לפניך וכמו שהקשו התוס' לעיל ד"ה אבל ומה שתי' התוס' דס"ל לרבא דחזקת פנויה לא חשיבא כלל חזקה לגבי חזקת הגוף י"ל דר"א לא ס"ל כרבא וס"ל דחזקת פנויה ג"כ מיחשב חזקה לגבי חזקת הגוף כמו במקוה דמיחשב חזקת טמא לגבי חזקת מקוה אף דחזקת מקוה עדיף מחזקת טמא דחזקת מקוה היא חזקת הגוף [וכן מבואר בפני יהושע] וא"כ כיון דלא מהני חזקת הגוף לגבי דידה ממילא לא מהני החזקה לאביה ג"כ: א"כ כ"ז ברישא אבל בסיפא בנכנסה לרשות הבעל בזה שוב מהני חזקת הגוף שלה לגבי אביה לפי מה דמבואר לעיל (דף ע"ג) קדשה על תנאי וכנסה סתם רב אמר צריכה הימנו גט משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובעיל לשם קדושין והנה אנן קיי"ל דביאה אירוסין עושה כדפסק הרמב"ם (בפ"י מה' אישות) ועיי"ש במ"מ וא"כ בזה כשאנו דנין לענין הקדושין אימתי נולדו המומין אם קודם הקדושין או לאחר הקדושין דאם היו המומין קודם הקדושין ונתבטל הקדושין א"כ אף דכעת היא בודאי מקודשת מחמת דאין אדם עושה בבע"ז ובעיל לשם קדושין אעפ"כ הא קיי"ל דביאה אירוסין עושה ולא הויא אלא ארוסה ואינו זוכה לא במעשה ידיה ולא במציאתה ולא בהפרת נדריה כמבואר בכתובות (דף מ"ז) במשנה עיי"ש. אבל אם נולדו המומין לאחר הקדושין א"כ כיון דהוי מקודשת שוב ע"י הביאה נתהוה נשואה כדמבואר ברמב"ם הנ"ל וא"כ כשחקרינן לגבי דידה אם היא נשואה או לא בזה שוב מוקמינן אותה אחזקת הגוף ואמרינן דבודאי נולדו המומין לאחר הקדושין וחלו הקדושי כסף וא"ל הא הוי תרתי לריעותא משום דמוקמינן אותה על שעת הקדושי כסף בחזקת פנויה ז"א דהא כשם דחזקת הגוף איתרע דהרי מום לפניך כן ה"נ חזקת פנויה ג"כ איתרע דהא היא מקודשת לפניך כיון דאמרינן דאין אדם עושה בעילתו בע"ז ובעיל לשם קדושין א"כ בזה כשמספקא לן על זמן הקודם אם היא מקודשת מזמן הקודם משעת הקדושי כסף או לא בזה שוב מהני' חזקת הגוף להכריע דנולדו המומין לאחר הקדושין וחלו הקדושי כסף והוי השתא נשואה א"כ כיון דמהני החזקת הגוף שלה לגבי דידה למהוי מיחשב נשואה לענין מזונות ולהפרת נדריה ממילא שוב מהני החזקה אף לאביה וא"כ א"ש אף לר"י דס"ל דכתובתה לאביה אעפ"כ בסיפא בנכנסה לרשות הבעל על הבעל להביא ראיה משום דבזה מהני חזקתה לאביה ג"כ כנ"ל. והא דמשני רב אשי סיפא מנה לי בידך הא לפי דברינו בסיפא אף אם היה מגיע הכתובה לאביה ג"כ מהני חזקתה לאביה הוא לפי מה דמבואר בתוס' לעיל (דף ע"ב) דבקדשה סתם צריכה גט מדבריהם והנה המהרי"ט בתשובה (סי' מ"א) חקר בחזקה דהורע מצד דרבנן כגון שעתה היא א"א מדרבנן אי מיקרי ריעותא לענין ספק של תורה והעלה דמיקרי ריעותא והש"ש חולק עליו והנ"ל דתליא בהא שהבאתי לעיל שיטת הראשונים שחקרו בטעמא דחזקה מהו אי משום דלא מספקינן כלל שנשתנה הדבר והא דמעמידין על החזקה הוא מתורת ודאי דמה"ת ניחוש שנשתנה הדבר או דלא הוי מטעם בירור רק דכן גזרה התורה להעמיד כל דבר על חזקתו ונ"מ בין שני הטעמים הוא היכא דאיתרע מדרבנן דא"נ דחזקה הוא מטעם ודאי דמה"ת ניחוש שישתנה הדבר וא"כ כיון דחזינן דיצאה הדבר מחזקתו שהחזקנו אותו לענין דרבנן א"כ ממילא שוב איתרע חזקתו אף לענין דאורייתא אבל א"נ דטעמא לא הוי משום בירור רק דכן גזרה התורה להעמיד כל דבר על חזקתו א"כ י"ל דאפילו אם איתרע החזקה מדרבנן אעפ"כ לענין דאורייתא מהני החזקה: ואיתא בעירובין (דף ל"ה) רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו הכא בשתי כתי עדים עסקינן אחת אומרת מבע"י נטמאה ואחת אומרת משחשיכה נטמאה ובהא פליגי ר"י סבר אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי תרומה אחזקה קמייתא וכשהניחה טהורה הואי ור"מ סבר כיון דאיכא כת דמפקע ליה מחזקיה בספיקא דאורייתא לא אזלינן בתר חזקה והנ"ל דשורש פלוגתתם תליא בהא דמאן דס"ל דהוי ספיקא דאורייתא הוא משום דס"ל דחזקה הוא מטעם בירור א"כ מה יושיענו החזקה במקום עדים דלא עדיפא החזקה מאילו באו עוד כת עדים והעידו דקיי"ל דתרי כמאה ולא מהני בירור במקום עדים ומאן דס"ל דמוקמינן אחזקה סובר דהא דאמרינן דתרי כמאה הוא דווקא בעדות דהוא מטעם בירור בזה לא יועיל שום בירור לענין העדים משא"כ לענין חזקה דאינו בגדר בירור והוכחה אלא דכך גזרה התורה דבכל ספק נניח הדבר כמקדם ולא ישונה מלאוקמא על חזקתו הראשונה גם בתרי ותרי אמרינן הכי כיון דהוי ספק מוקמינן על החזקה הראשונה וא"כ כיון דר"מ סובר דתרי ותרי לא