פורת יוסף (שלופר) כט

קא שחיט וכיון דכבר החזקנו הבהמה לענין אכילה שהיא בוודאי מהרוב בהמות כשרות דהוי לא אפשר א"כ שוב ממילא אף לענין איסור יו"ט אף דזה הוי אפשר דהא יכול לשוחטו למחר ג"כ צריכין להחזיק שהיא מן הרוב כשירות ובוודאי כשירה היא ומותר לשוחטה ביו"ט דהא א"א לתפוס שני הפכים בנושא אחד דלענין איסור אכילה נחזיק שהיא מן הרוב כשירות ולענין איסור שחיטתה ניחוש למיעוטא דילמא היא מן המיעוט טריפות דכיון דכבר החזקנו שהיא מן הרוב כשירות א"כ שוב ממילא מהני הך רובא לענין איסור שחיטתה ג"כ וזה ברור: אמנם זהו תליא בהא דהנה הכו"פ (בסי' ק"י) מיישב מה שהקשו לשיטת הרמב"ם דס"ל דספק מותר מה"ת א"כ מאי יליף ר"א בחולין (דף י"א) דאזלינן בתר רובא דאל"כ ניחוש דילמא במקום נקב קא שחיט מה בכך לא יהא אלא ספיקו הא ספק מותר מה"ת אך אין זה קושיא דהא הכא הוי ספק בשחיטה דנקובת הוושט הוי נבילה וא"כ הא הוי איתחזק איסורא דבזה הא ספק אסור מה"ת אך לפ"ז קשיא מאי פריך הגמרא לר"מ דחייש למיעוטא האיך אכלינן בישרא הא לר"מ רוב עכ"פ איכא והרוב מבטל עכ"פ חזקת איסור אף דחייש למיעוטא כמבואר בחולין (דף פ"ו) וא"כ כיון דליכא חזקת איסור למה לא ניכול בישרא הא ס' של תורה להקל ותירץ דהגמרא פריך שפיר לר"מ לשיטתו דס"ל בכריתות (דף י"ח) דלא בעינן חתיכה אחת מב' חתיכות ואליביה הא ספק של תורה להחמיר לכך פריך שפיר לר"מ היאך אכלינן בישרא עכ"ד: אך לפי מה שהעליתי בחידושי דלא קשיא כלל מאשם תלוי לשיטת הרמב"ם דהא דאמרינן דספק מותר מה"ת היינו שבאם בעת שרוצה לאכול האיסור יש בו ספק אם הוא אסור או מותר ע"ז אנו אומרים דמותר לו לאכול מן התורה דהתורה התירה לו אבל כאן מיירי בעת שאכל לא ידע משום דבר כמ"ש התוספות בכריתות (דף י"ז) בד"ה ספק עיי"ש ולאחר שאכל נפל לו ספק אם אכל האיסור או לא א"כ היאך שייך כאן לומר דספיקא מותר מה"ת דכאן נולד הספק לאחר אכילה שמא בתחלה אכל איסור ודאי והארכתי בזה ואכ"מ א"כ הא נסתרה תי' הכו"פ דאף לר"מ דס"ל דחייב אשם תלוי אף על חתיכה אחת יש לומר דספק מותר מהתורה ואם כן מאי פריך הגמרא לר' מאיר האיך אכלינן בישרא: יב לזה נ"ל ליישב באופן אחר דהנה התוספות בקדושין (דף פ') בד"ה סמוך הקשו אהא דקאמר הגמרא דלכך מטהר ר"מ בתינוק שנמצא בצד העיסה משום דאמרי' סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא פי' והוי רוב כמאן דליתא וקשה דביבמות (ד' קי"ט) אמרינן גבי האשה שהלך בעלה למדה"י ר"ש אומר לא תנשא ולא תתייבם ומפרש רבא דטעמא דר"מ משום דאמרי' סמוך מיעוטא לחזקה וה"ל פלגא ופלגא והכא אמרינן דא"נ סמוך מיעוטא לחזקה איתרע לה רובא ותירץ הפ"י דלא דמי דהא דאמרינן ביבמות דלר"מ דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה הוי פלגא ופלגא הוא משום דאותה חזקה שהיא זקוקה ליבום לא נתבררה בשום פעם דבחיי בעלה לא הגיע זמן החזקה מאי אמרת שהיתה בחזקת שתהיה זקוקה ליבום בסוף אדרבא כיון דרוב נשים מתעברות ויולדות א"כ היתה בחזקת שלא תהיה זקוקה ליבם דסופה שתתעבר ותלד או שתלד צרתה מש"ה ס"ל לר"מ דהוי פלגא ופלגא דלא הוי חזקה מעליא דע"פ הרוב אותה חזקה עשויה להשתנות משא"כ הכא בשמעתין דעיסה זו בחזקת טהרות ה"ל חזקה מעליא ומבוררת שהיתה בחזקת טהרה א"כ כי סמכת מיעוט להאי חזקה עדיפא טובא מרובא ואיתרע לה רובא עכ"ד. וא"כ א"ש דשפיר פריך הגמרא ולר"מ האיך אכלינן בישרא דכיון דאיכא מיעוט בהדי חזקה דאינה זבוחה דהוי חזקה גמורה מצטרפין לבטל הרוב לגמרי למיחשב לרובא כמאן דליתא והוי ודאי נבלה וא"ש: אבל ז"א דעדיין תקשה מהא דאמרינן בחולין (דף פ"ו) אלא ר"מ מ"ט אר"י מחייב הי' ר"מ על שחיטתן משום נבילה מ"ט א"ר אמי הואיל ורוב מעשיהן מקולקלין א"ל ר"פ לר"ה בר"י מאי אריא רוב אפילו מיעוט נמי דתנן תינוק שנמצא בצד העיסה כו'. אם אמרו ספק טומאה לטהר יאמרו ס' איסור להתיר אלמא אף דהתם הוי חזקה מעלייתא דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ואף על פי כן אמרינן דלר"מ הוי פלגא ופלגא ולא אמרינן דכיון דאיכא מיעוט בהדי חזקה מצטרפין לבטל הרוב לגמרי למיחשב לרובא כמאן דליתא והנ"ל ליישב ואמינא כלל חדש דהאי חקירה לר"מ היכא דאיכא מיעוט בהדי חזקה אי מבטלינן הרוב לגמרי או דמחשב ס' השקול תליא בהא שחקרו הראשונים בטעמא דחזקה מהו אי חזקה הוי מטעם בירור שמבררת על צד אחד מהספק שכן הוא כמו שמוחזק לנו דמהיכי תיתי ניחוש שנשתנה הדבר מחזקתה או דחזקה אינו מכרעת כלל את הס' לשום צד רק דכן גזרה התורה להעמיד כל דבר על חזקתו. ומעתה י"ל דזהו תליא בהא דא"נ דחזקה אינו מברר הס' רק דזהו מחוקת התורה שפיר יש לומר דכי אזלינן בתר חזקה רק בס' השקול אבל במקום שאיכא רוב נגד החזקה אף דחיישינן למיעוטה אעפ"כ אין בכח החזקה לבטל הרוב שמברר להיפוך מן החזקה דהא שיטת התוס' בכתובות (דף ט"ו) דרוב הוא מטעם בירור כמו שהבאתי לעיל אף דלר"מ לא הוי הרוב בירור גמור דהא איכא מיעוט נגד הרוב אעפ"כ הא החזקה ג"כ אינו מברר הספק לכך אין בכחה לבטל את הרוב והוי ספק השקול אבל א"נ דחזקה הוא מטעם בירור א"כ כיון דהחזקה מברר הס' שכן הוא כמו שמוחזק לנו רק דלדידן דאזלינן בתר רובא ילפינן מפרה אדומה דרוב מפקיע מחזקה כמבואר בתוספות חולין (דף י"א) בד"ה מנא עיי"ש א"כ כ"ז לדידן אבל לר"מ דחייש למיעוטא כיון דלדידי' לא הוי הרוב בירור גמור דהא איכא מיעוט נגד הרוב אין בכח הרוב לבטל החזקה שמברר להיפך מן הרוב כיון דהחזקה הוי בירור גמור והרוב לא הוי בירור גמור לר"מ: ואיתא בכתובות (דף י"ג) אמר ר' יוחנן לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה לדברי הפוסל בה פוסל בבתה ור"א אומר אפי' לדברי המכשיר בה פוסל בבתה מ"ט איהי אית לה חזקה דכשרות בתה ל"ל חזקה דכשרות והנ"ל דהך פלוגתא דר' יוחנן ור"א אי מהני חזקה דאמה לגבי גוף אחרת דהולד תליא בהא אי חזקה מברר הספק או לא דא"נ דחזקה הוא מצד בירור א"כ כיון דהחזקה מברר הספק שכן הוא שנבעלה לכשר א"כ ממילא שוב מהני החזקה אף לגבי גוף אחרת דהולד כיון דנתברר הדבר שנבעלה לכשר אבל א"נ דחזקה אינו מברר את הספק כלל רק דכן גזרה תורה להעמיד כל דבר שמספקא לן על חזקתו א"כ לא מהני החזקה רק לאותו הגוף שיש בו החזקה אבל לגבי גוף אחרת כיון דבו לא הוחזק הדבר מעיקרא אינו מועיל והשתא א"ש דבחולין (דף י"א) הנ"ל פריך ר"כ לרב אשי דיליף משחיטה לר"מ היכי אכלינן בישרא: יג ובחידושי הארכתי להוכיח דרב אשי סובר כר' יוחנן דחזקה מהני אף לגבי גוף אחרת והוא דגרסי' בכתובות (דף ע ו)רב אשי אמר רישא מנה לאבא בידך וסיפא מנה לי בידך כו' עיי"ש ולכאורה ק"ל לשינויא דר"א א"כ תקשה הא דמבואר במתני' וחכ"א בד"א במומין שבסתר אבל במומין שבגלוי אינו יכול לטעון כו' א"כ משמע דבמומין שבסתר מודים החכמים לר"מ ולא פליגי עליו רק במומין שבגלוי והשתא תקשה הא קיי"ל דמאן חכמים דר"מ הוא ר' יהודה ואיתא לעיל (דף מ"ג) המארס את בתו והשיאה כתובתה שלה ר' יהודה אומר הראשונה של אב וא"כ לפ"ז אף במומין שבסתר פליג ר"י על ר"מ דהא לר' יהודה לשיטתו דס"ל דאף משהשיאה כתובתה הראשונה של אב א"כ לדידיה אף בנכנסה לרשות הבעל ג"כ יהא הבעל מהימן דכיון דכתובתה לאביה אף משהשיאה א"כ הא לא מהני החזקת הגוף שלה לאביה כמו ברישא בעודנה בבית אביה דעל האב להביא ראיה משום דחזקת הגוף שלה לא מהני לאביה כן בסיפא לר"י והשתא אמאי