פורת יוסף (שלופר) כח

במנחות (דף ע"ב) הנ"ל מסיק הגמרא דאם נקצר שלא כמצותו כשר אינה דוחה את השבת וא"כ האיך פסק הרמב"ם דדוחה שבת והנ"ל ליישב דהנה התוס' בביצה (דף י"ט) הקשו אהא דקאמר הגמרא מחלוקת בשלמי חגיגה לסמוך ועולת ראי' ליקרב דב"ש סברי וחגותם אותו חג לה' חגיגה אין עולת ראי' לא וב"ה סברי לה כל דלה' כו' והקשו התוס' ומ"מ קשיא לב"ה ל"ל למימר כל דלה' תיפוק ליה משום דאית להו לב"ה מתוך והוי שפיר צורך קצת כו' [ומה שתי' התוס' משום שלא תטעה לומר וחגותם חג חגיגה אין עולה לא הוא דחוק דא"כ תקשה לא לכתוב וחגותם ולא לכתוב נמי לה' כמו שהקשה הפנ"י עיי"ש שתי' בדוחק דאפ"ל דאיצטריך לב"ה האי וחגותם לשום דרשה]. והנ"ל ליישב קושיות התוס' לפי מה דמבואר במ"ל (פי"א מהלכות שבת) שהביא בשם שיטה לראשונים שהקשו ל"ל קרא להתיר מליחת חלבים בשבת הרי בלא"ה ליכא איסור דהא קיי"ל אין עיבוד באוכלין כמבואר בשבת (דף ע"ב) ותירצו דדבר שאינו נאכל רק קרב למזבח שייך בו איסור עיבוד רק בדבר שנאכל ל"ש עיבוד לכך איצטריך קרא להתיר מליחה ולפ"ז נ"ל דלענין מליחה לא שייך לומר מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך כיון דכשהוא באוכל נפש אין כאן מלאכת עיבוד דהרי אין עיבוד באוכלין וא"כ מלאכת עיבוד לא הותר כלל באוכל נפש והאיך נימא מתוך שהותרה מליחה לצורך או"נ הותרה נמי שלא לצורך דהרי מחמת אוכל נפש ליכא היתר כלל כיון דלא שייך באוכל נפש כלל מלאכת עיבוד א"כ לפי"ז ניחא דלכך איצטריך קרא לה' לרבות עולת ראיה דנהי דשחיטתה הוי שרינן משום מתוך אבל הקטרת חלבה ביו"ט ה"א דאסור משום דכיון דבעת הקטרתן בעי מליחה כמבואר במנחות (דף נ"א) א"כ הא איכא איסור עיבוד כיון דעולה לגבוה ובזה לא שייך להתיר משום מתוך כמו שביארתי לכך איצטריך קרא לה' לרבות דשרי אף הקטרת חלבו: אך דלכאורה היא גופא קשי' אמאי דוחה, יו"ט הא במנחות (דף ע"ב) פריך הגמרא על ראב"ש דס"ל דאם נקצר שלא כמצותו כשר אינו דוחה את השבת מהא דהקטר חלבים ואברים דוחה שבת אעפ"י שכשרים כל הלילה משום דחביבה מצוה בשעתה ומשני שא"ה שכבר דחתה שחיטה את השבת והשתא לפ"ז תקשה אמאי שרי הקטר חלבים ביו"ט כיון דאיכא בזה איסור עיבוד הא יכול להמתין עד שתחשך וא"ל משום שכבר דחתה שחיטתה יו"ט ז"א דהא הכא השחיטה לא היה כלל באיסור יו"ט דהא לגבי שחיטה אמרי' מתוך ושרי אף בלא דחיית יו"ט רק דבהקטרתה איכא איסור יו"ט וא"כ כיון דלא שייך בזה שהרי דחתה שחיטתה יו"ט א"כ תקשה לר"א בר"ש אמאי שרי להקטיר חלבו ביום טוב הא יכול להמתין עד שתחשך כדפריך הגמרא במנחות: אך ז"א דהא במנחות מבואר דר"א בר"ש בשיטת ר"ע רבו אמרה וא"כ א"ש דר"ע לשיטתו דס"ל בפסחים (דף ה') דלא אמרינן מתוך וא"כ לדידי' בלא"ה ניחא דאיצטריך האי לה' לרבות שחיטת עולת ראי' ביו"ט כיון דלא אמרינן מתוך ואין אנו צריכין לאוקמא דאתא להתיר הקטרת חלבו ביו"ט וא"כ בזה שוב שרי הקטרת חלב ביו"ט משום דהא דחתה שחיטתה יו"ט כיון דבשחיטה ג"כ לא אמרינן מתוך והותרה רק מצד הקרבן וא"כ לא קשה כלל מזה לראב"ש דבאמת אי הוה אמרינן מתוך היה אסור הקטרתה ביו"ט משום דיכול להמתין עד שתחשך וא"כ לפ"ז מיושב שיטת הרמב"ם דפסק דנקצר ביום כשר ודוחה שבת משום דהא דקאמר הגמרא דאי ס"ד דנקצר ביום כשר אמאי דוחה את השבת הוא דוקא לר"ע לסיעתו דס"ל דלא אמרינן מתוך אבל לדידן דקיי"ל דאמרי' מתוך א"כ קשה דל"ל קרא דלה' לרבות דשרי להקריב ביו"ט תיפוק לי' דבלא"ה שרי משום מתוך וע"כ דאתי קרא למישרי הקטרת חלבו ביו"ט כנ"ל וא"כ תקשה אמאי דוחה יו"ט הא בזה לא דחתה שחיטתה יו"ט וע"כ דלכך שרי להקטיר ביו"ט אף דיכולין להמתין עד שתחשך משום דחביבה מצוה בשעתה א"כ ה"נ אף דנקצר מע"ש כשר אעפ"כ כיון דלכתחלה מצותן בלילה לכך דוחה שבת משום דחביבה מצוה בשעתה כנ"ל ליישב שיטת הרמב"ם: וא"כ לפ"ז הא שפיר מצינן למילף דרציחה דוחה שבת מק"ו דהקטר חלבים ואמורים שדוחה יו"ט אף דלא דחתה שחיטתה יו"ט ועיין בסנהדרין (דף ל"ו) אמר רבא א"ה לא תהא רציחה דוחה קרבן יחיד מק"ו מה יו"ט שנדחה מפני קרבן יחיד אין רציחה דוחה אותו קרבן יחיד שהוא דוחה את יו"ט אינו דין שלא תהא רציחה דוחה אותו: יא אך יש לדחות זה דלרבא לשיטתו אין להוכיח אליבא דר' ישמעאל מהא דאיצטריך קרא דלה' דמצד חביבה מצוה בשעתה מותר להקטיר האימורין בשבת דהא לר' ישמעאל יש ליישב קושיית התוספות בלא"ה דשפיר איצטריך קרא דלה' דאיתא בבכורות (דף י"ט) הלוקח בהמה מן הכותי ואינו יודע אם בכרה אם לא בכרה ר' ישמעאל אומר עז בת שנתה ודאי לכהן מכאן ואלך ספק ופריך הגמרא אמאי הוי ספק הלך אחר רוב בהמות ורוב בהמות מתעברות ויולדות בתוך שנתן נינהו כו' אלא אמר רבא מחוורתא ר' ישמעאל כר"מ ס"ל דחייש למיעוטא: והנה המעיין החכמה הקשה לר"מ דחייש למיעוטא א"כ תקשה לדידי' אמאי שרי לשחוט בהמה ביו"ט ניחוש דילמא תמצא טריפה ועשה מלאכה ביו"ט שלא לצורך או"נ ואף דהגמרא מסיק בחולין (דף י"ב) דהיכא דלא אפשר מודה ר"מ דאזלינן בתר רובא מ"מ הכא הא הוי אפשר כיון שיכול לשחוט מעיו"ט ותי' כיון דאנן קיי"ל דאמרינן בשחיטה מתוך ואף דשיטת התוספות דמדאורייתא בעינן שיהיה צורך היום קצת ג"כ ניחא שמ"מ החלבים ראוין להדלקה ושפיר מיקרי צורך היום קצת ובלא"ה יש לומר דר"מ סובר כר"ע דס"ל בביצה (דף כ"א) דנפש אפי' נפש בהמה במשמע וא"כ אפילו אם תמצא טריפה ג"כ לא חילל יו"ט דהא חזיא לכלבים (ועיין בדו"ח מערכה ז' שהקשה ג"כ קושיא זו והאריך בזה] אמנם כ"ז בבהמת חולין אבל בבהמת קדשים כיון דאם תמצא טריפה אין בה שום צורך כלל דהא החלב והבשר אסורין בהנאה משום מוקדשין כדקיי"ל בתמורה (דף ל"ב) ואם מתו יקברו ואינו חזיא לא להדלקה ולא להאכיל לכלבים א"כ בזה הא שפיר צריכין לחוש דילמא ימצא טריפה ועשה מלאכה ביו"ט שלא לצורך כלל וה"א דאסור להקריב עולת ראיה ביו"ט משום דהא אפשר לשוחטו למחר לכך איצטריך קרא דלה' [וא"ל דהכא הא הוי ג"כ לא אפשר דהא לכתחלה מצותו להקריב העולות ראי' היום ולא לשהות המצוה עד למחר ז"א דהא ביבמות (דף קי"א) ס"ל לר"מ דקטן וקטנה לא חולצין ולא מתייבמין משום דחיישינן למיעוטא שמא תמצא איילונית אף דאמרינן לעיל (דף ל"ט) ולטעמיך ובגדול עד שיבא ממדינת הים אין שומעין לו אמאי נינטר דילמא אתי וחליץ אלא כל שהויי מצוה לא משהינן אלמא אף אם הוא גדול והיא קטנה דאיכא בזה שיהוי מצוה ולכתחלה מצותן שתתייבם מיד אעפ"כ מיקרי אפשר משום דיכול להמתין עד שתתגדל וחייש ר"מ בזה למיעוטא כן ה"נ אף דלכתחלה מצותו להקריב העולת ראיה היום מ"מ כיון דיכול להקריבו ג"כ למחר מיקרי אפשר וצריכין לחוש למיעוטא]: בשלמא לשיטת התוספות בחולין (ד' י"ב) בד"ה פסח דהא דחייש ר"מ למיעוטא הוא מדרבנן ניחא דל"ל דאיצטריך קרא להתיר הקרבת עולת ראי' ביו"ט משום דצריכין לחוש למיעוטא דהא מדאורייתא לא חיישינן למיעוטא כלל והכא הא אקרא קיימינן אבל לשיטת הרשב"א בחידושיו לחולין דר"מ חייש למיעוטא מדאורייתא וא"כ ר' ישמעאל דכר"מ ס"ל ג"כ חייש למיעוטא מדאורייתא תקשה דמנ"ל לר' ישמעאל להוכיח מהקרא דלה' דמצד חביבה מצוה בשעתה מותר להקריב האימורין בשבת דהא לדידי' בלא"ה ניחא הא דאיצטריך קרא להתיר הקרבתן ביו"ט: אמנם באמת לענ"ד לא קשה כלל קושיית המעיין החכמה דלא שייך לחוש למיעוטא לענין איסור יו"ט דילמא ימצאנה טריפה כיון דלענין אכילת הבהמה הא ע"כ צריכין להחזיק מצד הרוב בהמות כשרות שהיא בוודאי מן הרוב כשרות דאל"כ היכי מותר באכילה ניחוש שמא במקום נקב