פורת יוסף (שלופר) כז

שי"ל דלא ישתנה הדבר מהני חזקה אף על להבא וא"כ בנידון דידן דאין זה מוכרח שישתנה הדבר דהא יכול להיות שלא הביאה שתי שעות בשום זמן שוב מהני החזקה על להבא ג"כ וכיון דאי אפשר לן להחזיק החזקה שלא נשתנה גופה בהבאת שערות עד שנימא דלהבא ישתנה הדבר והביאה שתי שערות א"כ הא ע"כ מרעינן החזקה]: אמנם זהו רק לרב דס"ל דנעשה סריס למפרע אבל לשמואל דס"ל דקטן היה באותו שעה א"כ הא לצד הספק דהשתא אם קטנה היא או גדולה היא אין אנו צריכין לדון אם תצא אח"כ מחזקתה או לא א"כ הא שפיר איכא לעומת הך חזקה דרבא חזקה להיפוך שלא נתהווה בה דבר מחודש בהבאת שתי שערות והשתא א"ש דהא דקאמר הגמרא כי קאמר רבא חזקה למיאון אבל לחליצה בעי בדיקה הוא רק לרבא לשיטתו דפסק ביבמות (דף ל"ו) כר"ל דחליצת מעוברת לא שמה חליצה דאיגלאי מילתא למפרע לא אמרינן דנעשה סריס למפרע [כמו שהבאתי שיטת המהריט"א דהך פלוגתא דרב ושמואל תליא בהך פלוגתא דאיגלאי מילתא למפרע] לכך ס"ל לרבא דלחליצה בעי בדיקה אבל לרב דס"ל דנעשה סריס למפרע א"כ הא לדידי' לא שייך הך חזקה דמעיקרא כיון דע"כ מוכרחין לומר דהך חזקה יתבטל א"כ שוב מהני הך חזקה דרבא אפי' לחליצה ג"כ: והשתא לפי הצעה זו מיושב הנך תלתא קושיית הנו"ב הנ"ל דר"י פריך שפיר לר"ל לשיטתו אלא לדידך דאמרת ראיה בקיום השטר ל"ל לבודקו לקיימו שטרייהו וא"ל הא לא שייך כאן חזקה דאין העדים חותמין משום דיכולין לומר דהעדים סמכו א"ע אהך חזקה דרבא ז"א דהא לר"ל לשיטתו דס"ל דאיגלאי מילתא למפרע לא אמרינן וא"כ הא ס"ל כשמואל דלא נעשה סריס למפרע כמבואר במהריט"א וא"כ הא לדידי' לא מהני הך חזקה דרבא אף לענין חליצה ומכש"כ דלא מהני בממון להוציא ממון מצד חזקה דרבא וא"כ הא לר"ל לשיטתו ל"ל דהעדים סמכו א"ע על הך חזקה לכך פריך שפיר לקיימו שטרייהו אבל התוס' מקשי שפיר אהא דפריך ר"י לר"ל לקיימו שטרייהו משמע דלר' יוחנן ניחא הא לר' יוחנן ג"כ קשיא כיון דר' יוחנן סובר דאיגלאי מילתא למפרע אמרינן וא"כ הא ס"ל כרב דנעשה סריס למפרע וא"כ הא לדידי' מהני הך חזקה דרבא אף לענין חליצה כיון דלדידי' ליכא חזקה אחרת כנגדה לכך מקשי התוס' שפיר דל"ל לבודקו ואמאי לא סמכינן אחזקה דרבא לכך צריכין לתרץ דמיירי דאח"כ בדקוהו ולא מצאו שתי שערות: ובזה ניחא ג"כ הא דפריך ר"י לר"ל לדידך היכי משכחת לה דנחתי לקוחות דל"ל דנחתי משום חזקה דרבא דהא לר"ל לשיטתו לא מהני חזקה דרבא להוציא ממון והשתא א"ש הא דקאמר הגמ' לימא ליפוך נמי תיובתא דמוכרחין אנו לומר דלא מפכינן התיובתא דל"ל דר"ל פריך לר' יוחנן דבזה הא שוב הדרי קושיית הנו"ב לדוכתא דמאי פריך הא ליכא בזה חזקה דאין העדים חותמין על השטר משום די"ל דהעדים סמכו א"ע אחזקה דרבא דהא לר' יוחנן לשיטתו מהני הך חזקה אפילו לממון לכך מוכרחין לומר דלא מפכינן התיובתא ור"י פריך לר"ל: ט והשתא כיון שהוכחנו כשיטת המהריט"א דהך פלוגתא דרב ושמואל אי נעשה סריס למפרע תליא בפלוגתא דר' יוחנן ור"ל אי אמרינן איגלאי מילתא למפרע וא"כ תקשה לר"ל דס"ל דאיגלאי מילתא למפרע לא אמרינן וא"כ הא ע"כ ס"ל כשמואל דלא נעשה סריס למפרע וא"כ הא לדידי' הדרא קושיית התוס' דיבמות (דף ו') הנ"ל דל"ל קרא דבכל מושבותיכם להורות דדין ב"כ אינו דוחה שבת ת"ל דאין זמנו קבוע דלדידי' ליכא לתרוצי דמשכחת לה כגוונא דלעיל דהא לדידי' אף אם נמתין בגמר דין ב"כ עד למחר ג"כ לא ישתנה דינה כיון דהבועל לעולם פטור: ועוד יש להוכיח דלר"ל אי אפשר לומר כתירוצינו לפי מה דביאר מו"ח הגאון בעמק יהושע (ס' כ"ב) ליישב קושיית המשנה למלך על התוס' דנדה (דף מ"ו) שהקשו אהא דס"ל לר' יוחנן ור"ל במופלא הסמוך לאיש דלוקין על הקדישו והא ר"ל סובר בזבחים (דף ע"ח) דהתראת ספק לא שמה התראה והכא התראת ספק הוא דשמא לא יביא שתי שערות עד ב' או ג' שנים ונמצא דאכתי לא הוי מופלא הסמוך לאיש והקשה המ"ל הא לפי מה דמבואר בתוס' יבמות (דף פ') הנ"ל בד"ה נעשה סריס למפרע ולקי לרב על חלב שאכל דלא חשיב התראת ספק אע"ג דבשעת התראה הי' ספק שמא יביא שערות קודם י"ח דהשתא מיהא איגלאי למפרע שהי' גדול בשעת התראה כו' וא"כ מאי הקשו התוס' הא י"ל דלכך לוקין במופלא הסמוך לאיש על הקדישו ולא חשיב התראת ספק משום דלאחר שהביא שתי שערות א"כ הא איגלאי למפרע דהי' שנה הסמוכה לגדלות והיה מופלא הסמוך לאיש ותירץ מו"ח דהתוס' בנדה הקשו שפיר לר"ל לשיטתו דס"ל דאיגלאי מילתא למפרע לא אמרינן בספק שאינו ראוי להתברר עכשיו וא"כ ה"נ במופלא הסמוך לאיש כיון דא"א להתברר עכשיו אם יביא ב' שערות לאחר שנה דא"א לידע עתידות א"כ אמאי לוקה הא הוי התראת ספק דלא שייך לומר בזה דלאחר שהביא שתי שערות איגלאי מילתא למפרע דהיה מופלא הסמוך לאיש כיון דלר"ל ל"א בספק שתליא בלהבא איגלאי מילתא למפרע (רק מה דמשמע מדברי מו"ח שס"ל דהאי ספק דגבי סריס מיחשב ספק שהוא ראוי להתברר עכשיו לא כן משמע מד' מהריט"א ובמ"א הארכתי בזה ואכ"מ] והתוס' דיבמות דתירצו כן לרב הוא משום די"ל דרב ס"ל כר"י דאיגלאי מילתא למפרע אמרינן וא"כ לפי"ז הא לר"ל ליכא לשינויא כתירוצינו דלכך איצטריך קרא דבכל מושבותיכם משום דמשכחת לה בתינוק מושלך דהא לר"ל לשיטתו דס"ל בזבחי' (דף ע"ח) דהתראת ס' לא שמה התראה וס"ל דאיגלאי מילתא למפרע לא אמרינן א"כ אף א"נ דס"ל כרב דנעשה סריס למפרע אעפ"כ הא הבועל פטור ממיתה אף אם לא יביא ב' שערות משום דבשעת התראה הא הוי התראת ס' דפטור ממיתה: י והנ"ל ליישב קושיית התוס' אף לר"ל די"ל דר"ל סובר דאין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת והא דאיצטריך קרא דבכל מושבותיכם הוא משום דהוי ילפינן ק"ו מעבודה כמבואר ביבמות (דף ו') הנ"ל ואיתא במנחות (דף ע"ב) אמר רבב"ח אר"י ראב"ש בשיטת ר' עקיבא רבו של אביו אמרה דתנן כלל אמר ר"ע כל מלאכה שאפשר לו לעשות מע"ש אינו דוחה את השבת וסבר לה כר' ישמעאל דאמר קצירת העומר מצוה כו' ואי ס"ד נקצר שלא כמצותו כשר מאי דחי שבת נקצרי' מע"ש אלא מדדחי שבת ש"מ נקצר שלא כמצותו פסול ורבי לאו תלמידיה דר"ש הוא כו' סבר לה כאידך דר"ש דתניא אר"ש בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר חלבים ואברים כשרים כל הלילה ולא הי' ממתין להן עד שתחשך וא"כ א"ש דשפיר איצטריך קרא דבכל מושבותיכם אף דאין זמנה קבוע משום דהוי ילפינן בק"ו מהקטר חלבים ואברים שג"כ אין זמנם קבוע דכשרים כל הלילה אעפ"כ דחי שבת הקטרתם משום חביבה מצוה בשעתה רציחה שהוא חמורה מעבודה אינו דין שתהא דוחה שבת בשריפתה אף אם יכול לקיים למחר משום דחביבה מצוה בשעתה: אך ז"א דהא הגמרא במנחות שם פריך על ראב"ש דס"ל דאם נקצר שלא כמצותו כשר לכך אינו דוחה את השבת מהא דהקטר חלבים ואברים דוחה שבת אעפ"י שכשרים כל הלילה משום דחביבה מצוה בשעתה ומשני שא"ה שכבר דחתה שחיטה את השבת וא"כ הא לא מצינן למילף הבערת ב"כ שיהא דוחה שבת אף שאין זמנו קבוע מהקטרת חלבים דשאני הקטרה דלכך דוחה שבת משום דכבר ניתנה שבת לדחות אצל השחיטה דהוי זמנה קבוע היום לכך דוחה אף הקטרתה משא"כ גבי שריפת ב"כ: והנ"ל ליישב בהקדם ליישב הא דפסק הרמב"ם (בפ"ז מה' תמידין ומוספין) גבי קצירת העומר דאם נקצר ביום כשר ודוחה את השבת ולכאורה תמוה הא