פורת יוסף (שלופר) כו

הא הגמרא מסיק בנדה (דף מ"ו) דכי קאמר רבא חזקה למיאון אבל לחליצה בעי בדיקה וכיון דלא מהני הך חזקה לחליצה מכש"כ דלא מהני הך חזקה דרבא לענין חזקת ממון דאלים טובא ואיך נוציא ממון מן היורשים המוחזקים בהך חזקה: והנ"ל ליישב הך שלש קושיות אלה בחדא מחתא ואומר בזה כלל חדש דשיטת התוס' דלרב דס"ל דאם לא הביא שתי שערות עד בן שמונה עשרה שנה ויום אחד אמרינן דנעשה סריס למפרע לדידי' מהני חזקה דרבא אף לחליצה ג"כ והוא דהנה לכאורה קשה אהא דמסיק הגמרא בנדה (דף מ"ו) אהא דקאמר רבא קטנה שהגיע לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימנים דכי קאמר רבא חזקה למיאון אבל לחליצה בעי בדיקה הא א"נ דרבא קאמר למיאון א"כ למה הוצרך לומר חזקה ה"ל למימר קטנה שהגיע לכלל שנותיה חוששין שמא הביאה סימנים דכיון דחוששין ממילא הוא לחומרא וע"כ דרבא מטעם חזקה אתי עלה א"כ אמאי לא מהני לחליצה וכן תמה ע"ז הרמב"ן בחי' ועי' בנ"ב הנ"ל: והנ"ל ליישב לפי מאי דמבואר במ"ל ברמב"ם (פ"ד מה' בכורות) שהקשה אהא דאיתא בעירובין (דף ל"ב) אמר רב נחמן בשל תורה אין חזקה שליח עושה שליחותו ובשל סופרים חזקה שליח עושה שליחותו דאמאי הוצרך ר"נ לבוא עלה דמהני בשל סופרים מטעם חזקה הרי אף בלא חזקה מ"מ מידי ספיקא לא נפקא ומהני בדרבנן דספיקא להקל ותירץ דלא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא אלא היכא דבוודאי נעשה דבר המתירו רק דאין אנו יודעים אם נעשה בזמן המתירו או בשיעור המתירו אבל אם אנו מסתפקין בעיקרא דדינא אם נעשה דבר המתירו בכי האי לא אזלינן לקולא לכך הוצרך ר"נ לבוא עלה דמהני בשל סופרים מטעם חזקה שליח עושה שליחותו עיי"ש והבנת דבריו הוא דלא אמרינן ס' דרבנן לקולא רק היכא דוודאי נעשה דבר מחודש ונשתנה הדבר רק דמספקא לן אם נעשה בזמן או בשיעור המתירו אבל אם אנו מסופקין אם נעשה בזה דבר מחודש כלל לא שייך למיזל בספיקא לקולא משום דצריכין להעמיד הדבר אחזקתו שלא נעשה המעשה מחודש דזהו תורף חזקת הגוף דמוקמינן הגוף אחזקה שלא נעשה בו מעשה מחודש ולא נשתנה ממה שהיה לכך צריך ר"נ לדון עלה מטעם חזקה דבלא"ה היה מוקמינן אחזקה שלא נעשה המעשה מחודש בהנחת העירוב: ומעתה א"ש דלכך הוצרך רבא לדון מטעם חזקה הביאה סימנים דבלא"ה לא הוי מספקא לן כלל דילמא הביאה סימנים משום דצריכין להעמידה אחזקתה שלא נשתנה גופא ולא נעשה בה דבר מחודש שלא הביאה שתי שערות ועדיין קטנה היא כמו שהיתה לכך קאמר רבא דחזקה הביאה סימנים וא"כ הא לעומת הך חזקה איכא חזקה בהיפך כיון שהגיע לכלל שנותיה הביאה סימנים לכך הוי ספק השקול ואינה יכולה למאן וא"כ כ"ז לענין מיאון אבל לחליצה לא מהני הך חזקה דרבא משום דהא איכא חזקה להיפוך דצריכין להחזיק אותה שלא נשתנה גופה ולא הביאה שתי שערות ואף דהך חזקה שלא נשתנה גופה הוי חזקה העשויה להשתנות דהא רובן מביאין שתי שערות אעפ"כ מוכח מהתוס' דיבמות (דף ס"ח) ד"ה רישא שהקשו אהא דתנן ספק בן ט' ס' אינו בן ט' פוסל ואינו מאכיל דאמאי פוסל הא צריכין להעמיד אותו החזקה הראשונה שלא היה בן ט' עיי"ש אלמא אף דהך חזקה הוא עשוי להשתנות דבוודאי יהיה בן ט' אעפ"כ ס"ל להתוס' דכ"ז שלא ידענו בבירור שהוא בן ט' צריכין להעמידו אחזקה הראשונה שהוא פחות מבן ט' כמו שהיה מקודם כן ה"נ בנ"ד אף דרובן מביאין שתי שערות אעפ"כ כל זמן שלא ידעינן בבירור שהביאה שתי שערות צריכין להעמידה אחזקתה הראשונה שלא נעשה בה דבר מחודש ולא הביאה שתי שערות: ומעתה אומר אני לפי מה דמבואר בנדה (דף מ"ז) וכי לא נולדו לו סימני סריס עד כמה תני ר"ח עד רוב שנותיו דאם לא הביא שתי שערות עד רוב שנותיו נעשה סריס וא"כ לרב דס"ל דהיכי דנולדו בו סימני סריס ולא הביא שתי שערות עד שמונה עשרה שנה דנעשה סריס למפרע ונעשה גדול מבן י"ג שנה ויום אחד ה"ה דלדידיה אם לא הביא שתי שערות עד רוב שנותיו ג"כ אמרינן דנעשה סריס למפרע ונעשה גדול מבן י"ג שנה ויום אחד דמאי שנא וא"כ לפ"ז נראה דאליבא דרב לא שייך בזה להעמידה אחזקתה הראשונה שלא נשתנה גופה ולא נעשה בה דבר מחודש בהבאת שתי שערות דהא אדרבה אי הוה מחזקינן מצד החזקה דמעיקרא על להבא ג"כ שלא יתהוה בה דבר מחודש כלל בהבאת שתי שערות [דהא כמו דמהני חזקה על עבר כן מהני חזקה על להבא ג"כ להחזיק הדבר שבוודאי לא ישתנה הדבר ממה שהחזקנו מקודם] א"כ הא בוודאי נעשית גדולה כעת משום דהא אם לא תביאה שתי שערות עד רוב שנותיה א"כ הא איגלאי מילתא למפרע דאיילונית היא ונעשית גדולה משתים עשרה שנה ויום אחד כמבואר בתוס' יבמות (דף פ') הנ"ל בד"ה ונעשה סריס למפרע ולקי על חלב שאכל דלא חשיב התראת ספק אע"ג דבשעת התראה היה ספק שמא יביא שערות קודם י"ח דהשתא מיהא איגלאי למפרע שהי' גדול בשעת ההתראה עכ"ל ולא היו צריכין לדון עלה מטעם חזקה דהביאה סימנים דבלא"ה גדולה היא וע"כ דכל עיקר הספק הוא משום דמספקא לן דילמא ישתנה גופה ותביאה שתי שערות קודם רוב שנותיה דבכה"ג הא קטנה היא עד הבאת שתי שערות לכך צריכין לדון עלה שהיא גדולה כעת מטעם חזקה שהביאה סימנים וא"כ כיון דכל עיקר הספק דמספקינן שמא קטנה היא משום דחיישינן דילמא יתבטל החזקה ותביאה שתי שערות קודם רוב שנותיה א"כ הא שוב לא שייך להעמידה אחזקה שלא נשתנה גופא כיון דע"כ אנו מוכרחין להחזיק על צד הספק דמספקינן שמא קטנה היא שהאי חזקה אינה מוחלטת ויתבטל החזקה ותביאה שתי שערות רק דלא ידעינן אימתי תביאה שתי שערות ויתבטל החזקה א"כ הא בזה שוב מכריע הך חזקה דכיון שהגיעה לכלל שנים הגיע' לכלל סימנים שהשתא נתבטל החזקה והביאה שתי שערות [וא"ל הא איתא בגיטין (דף כ"ח) רמי לי' אביי לרבה תנן המביא גט והניחו זקן או חולה נותן לה בחזקת שהוא קיים ורמינהו ה"ז גיטיך שעה אחת קודם למיתתו אסורה לאכול בתרומה מיד כו' אמר רבא שמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישינן אלמא דס"ל לרבא דחזקה לא מהני רק על העבר להחזיק דלא נשתנה הדבר ממה שהחזקנו מקודם לכן אבל לא מהני חזקה על להבא להחזיק שבוודאי לא ישתנה הדבר ממה שמחזיקין כעת וא"כ הא נסתרה דברינו דהא אף אם ניחוש דילמא ישתנה גופה ותביאה שתי שערות אעפ"כ לא איתרע בזה החזקת הגוף דמעיקרא שהחזקנו אותה בחזקת שלא הביאה שתי שערות כיון דטיב החזקה הוא באופן זה שמועיל על העבר ולא על להבא ז"א דהנה בתוס' בקדושין (דף מ"ה) בד"ה בפירוש מבואר דשיטת הר"מ בקטנה שהלך אביה למדינת הים דחיישינן שמא יקדשנה אביה כשיטת רבא בגיטין הנ"ל דחזקה לא מהני על להבא והר"ת חולק על זה עיי"ש והסביר הנו"ב (במה"ק סי' נ"ו) שיטת הר"ת משום דגבי אשת כהן יש שני חזקות חזקת חיים של הבעל וחזקת היתר שלה שיש לה חזקה שמותרת בתרומה וחזקת חיים של הבעל מעולם לא איתרע אבל נגד זה סובר דמעולם לא יועיל חזקת חיים על להבא לומר שלא ימות שהרי סוף אדם למות ובודאי ימות ולא הי' מעולם חזקה שלא ימות אבל חזקת היתר של האשה שמותרת לאכול בתרומה זו חזקה טובה וא"ל הרי בודאי סוף הבעל למות ותהי' אסורה שהרי אולי לא ימות כל ימי חיי אשתו וא"כ חזקת היתר שלה הוא חזקה טובה עיי"ש הרי דס"ל להר"ת לפי מה דהסביר הנו"ב שיטתו דהוא דס"ל לרבא דחיישינן שמא ימות הוא רק במיתה משום דבודאי ישתנה הדבר דסוף אדם למות אבל במקום