פורת יוסף (שלופר) כה

לא הוי ביטול משום מה כח ב"ד בזה"ב יפה ושרינן א"א לעלמא משום דפקעי רבנן לקדושין מינה א"כ אמאי לא מצינו בשום מקום בש"ס גבי א"א שזינתה שישתדלו הסנהדרין בזה"ב אצל הבעל שישלח לה גט ויבטלו בפני אחד בכדי שיהיה פקעי הקדושין מינה ויהיה הבועל והנבעלת פטורין ולא לישתמיט תנא לומר כן וע"כ צ"ל דל"א והצילו רק במקום דשייך לומר אולי לא היה מחוייב אבל הכא גבי א"א שזינתה כיון דכעת היו מחוייבין מיתה בודאי היה אסור להסנהדרין להשתדל אצל הבעל שישלח לה גט ויבטלנו בכדי שישתנה דינה ותתהוה פנויה ויהיו פטורין משום דהא מבטלי המ"ע דבערת הרע אף דאם ישלח לה גט ויבטלנו א"כ הא יהיה איגלאי מילתא למפרע שהיא פנויה מקודם ולא היה מונח עליהם כלל המ"ע דבערת הרע אעפ"כ כיון דהדבר כמו שהיה עומד כעת היה מונח עליהם המ"ע דבערת הרע היה אסור להם לבטל המ"ע שמונח עליהם כן ה"נ בנ"ד כיון דהשתא היתה מחוייבת מיתה בודאי היו מחוייבים הסנהדרין לגמור דינה היום ולסוקלה בכדי שלא לבטל המ"ע דבערת הרע שמונח עליהם כעת דלמחר יכול להיות שישתנה דינה: ז והשתא לפי"ז מיושב קושיית התוס' הנ"ל דמשכחת לה גוונא בשריפת ב"כ בזה"ב שיהא זמנה קבוע לדונה בשבת דוקא לר' ישמעאל לשיטתו דסבירא ליה בסנהדרין (דף נ"א) דהאי קרא דב"כ בנערה והיא ארוסה הכתוב מדבר וס"ל דאמרינן דברה תורה כלשון בנ"א וא"כ הא לר' ישמעאל משכחת לה גוונא שיהיה זמנה קבוע בכה"ג דלעיל כגון שמצאו תינוקת מושלך בעיר שרובה ישראל ומיעוט כנענים מז' אומות ונתגדל התינוקת וילדה בן ולא הביא שתי שערות וכגון שבשבת כ"ה לחודש כלה לו השנת כ' פחות ל' יום עד שבמוצאי שבת אם לא יביא שתי שערות הוי סריס ויתהוה גדול למפרע והעידו עדים בערב שבת כ"ד לחודש שביום ה' כ"ג לחודש בא על נערה המאורסה ולא ראו רק כדרך המנא' דבזה הא הוי בדין הב"כ זמנה קבוע דהיו מחוייבין הסנהדרין לגמור דינה היום בשבת דלא יוכלו להמתין עד למחר משום דלמחר הא יכול להיות שישתנה דינה שלא יביא הבועל שתי שערות וא"כ הא יהיה איגלאי מילתא למפרע דגדול הוא וכיון שהוא היה פטור אף הב"כ ג"כ תהיה פטורה א"כ ה"א דמצד המ"ע דבערת הרע שמונח עליהם לקיימה בה כעת ה"א דמותר לגמור דינה בשבת משום דאתי עשה דבערת הרע ודוחה לל"ת דשבת כמבואר בהרמב"ן הנ"ל לכך איצטריך קרא דלא דחי: ח אמנם הך תירוצא הוא רק א"נ כרב דס"ל דנעשה גדול למפרע אבל א"נ כשמואל דקטן היה באותה שעה נסתרה דברינו דהא אף אם נמתין בגמר דינה עד לבתר שבתא ג"כ לא ישתנה דינא דהבועל לעולם פטור ממיתה משום דבשעת העבירה קטן היה והדרא קושית התוס' לדוכתיה דל"ל קרא דבכל מושבותיכם ת"ל דאין זמנה קבוע וע"כ דמוכח מזה כרב דנעשה גדול למפרע וא"כ משכחת לה בגוונא דלעיל: והנה המהרי"ט אלגאזי בה' בכורות העלה דהך פלוגתא דרב ושמואל אי נעשה סריס למפרע תליא בפלוגתא דר"י ור"ל גבי חליצת מעוברת דמפרש הגמרא דר"י סובר דאם יבוא אליהו ויאמר דהא דאיעברא מפולי מפלה מי לאו בת חליצה ויבום היא השתא נמי תיגלי מילתא למפרע ור"ל אמר תיגלי מילתא למפרע לא אמרינן וכתבו התוס' שם בד"ה תיגלי אע"ג דלקמן גבי ספיקות שקידש אחת מב' אחיות חשבינן לה בת חליצה ויבום כיון דאם יבוא אליהו ויאמר דהא קדיש לא דמי דהכא אין ספק זה ראוי להתברר עכשיו שאי אפשר לידע עתידות אבל התם אינו צריך לידע אלא מה שבאותה שעה עכ"ל נמצא לפי שיטת התוס' עיקר סברת ר"ל הוא דס"ל דכל ספק שאינו ראוי להתברר עכשיו שאי אפשר לידע עתידות לא אמרינן איגלאי מילתא למפרע כן ה"נ פליגי בזה רב ושמואל דרב סובר כר"י דאיגלאי מילתא למפרע אמרינן אף בדבר שאי אפשר להתברר עכשיו לכך ס"ל דכיון דעבר עליו שמונה עשרה שנה ויום אחד ולא הביא שתי שערות אמרינן דאיגלאי מילתא למפרע דסריס הוא ונעשה גדול מבן י"ג שנה ויום אחד אבל שמואל סובר כר"ל דאיגלאי מילתא למפרע לא אמרינן וא"כ כיון דכעת אי אפשר להתברר אם סריס הוא אי לא דאי אפשר לידע עתידות דמאן לימא לן שלא יביא שתי שערות קודם י"ח שנה לא אמרינן דאיגלאי מילתא למפרע לכך סובר דקטן הוא באותה שעה עיי"ש שהאריך בזה: ובחידושי הבאתי ראי' לדברי המהריט"א מהא דגרסינן בב"ב (דף קנ"ד) ובפלוגתא דר' יוחנן אמר ראי' בעדים ור"ל אמר ראי' בקיום השטר איתיבי ר"י לר"ל מעשה בבני ברק באחד שמכר בנכסי אביו ומת ובאו בני משפחה וערערו לומר קטן היה בשעת מיתה ובאו ושאלו את ר"ע מהו לבודקו אמר להם אי אתם רשאים לנוולו ועוד סימנין עשויין להשתנות לאחר מיתה בשלמא לדידי דאמינא ראי' בעדים כו' היינו דקא אתו ואמרו לי' מהו לבודקו אלא לדידך דאמרת ראי' בקיום השטר ל"ל לבודקו לקיימו שטרייהו ולוקמי בנכסי מי סברת כו' ואח"כ מסיק הגמרא איפוך לימא ליפוך נמי תיובתא לא ה"ק לי' ר"י לר"ל בשלמא לדידי דאמינא ראי' בקיום השטר היינו דמשכחת לה דנחתי לקוחות לנכסים אלא לדידך דאמרת ראי' בעדים היכי משכחת לה דנחתי לקוחות לנכסים א"ל מודינא לך בערער דבני משפחה דלאו עירער הוא מאי קאמרי קטן היה חזקה אין העדים חותמין על השטר אלא א"כ נעשה בגדול: והנה צריכין להבין פשטות דברי הגמרא דקאמר לימא ליפוך נמי תיובתא ודחיק הגמרא שלא להפוך התיובתא אמאי לא נימא באמת כמו שמהפכין פלוגתייהו כן מהופך התיובתא דר"ל הקשה לר' יוחנן ול"ל לדחוקי כולי האי שלא להפוך התיובתא: והנ"ל ליישב דהנה התוס' שם לעיל בד"ה אלא הקשו אהא דפריך ר"י לר"ל אלא לדידך דאמרת ראי' בקיום השטר לקיימו שטרייהו וא"ת ומאי קושיא עד כאן לא קאמרי רבנן ראי' בקיום השטר אלא משום דס"ל כר"נ דאזלינן בתר השתא שבחיא הוא אבל הכא מאי חזקה איכא וי"ל דאיכא למימר חזקה שאין העדים חותמין על השטר אלא א"כ נעשה גדול מהניא כי ההיא חזקה דבתר השתא אזלינן: והנה הנ"ב (באה"ע סי' ס"א ובח"מ סי' ד') הקשה על תירוץ התוס' דעדיין קשה לפי מה דמבואר שם בתוס' ד"ה ועוד דהקשו וא"ת למה יש לנו לומר שהוא קטן כיון שהגיע לכלל שנותיו הא אמרינן בנדה (דף מ"ו) אמר רבא קטנה שהגיע לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימנים וי"ל שאחר שהיה זה גדול שהגיע לכלל שנותיו בדקוהו ולא היו בו סימני גדלות ולהכי איכא לספוקי שמא קטן הוא עדיין והשתא מאי חזקה שייך בזה הא י"ל דהעדים לא ידעו שכבר בדקוהו ולא נמצאו סימנים לכך שפיר חתמו על השטר אף בלי בדיקת הסימנים משום דסמכו א"ע אהך חזקה דרבא דכיון שהגיע לכלל שנים הביא סימנים דהא כיון דלשיטת התוס' מהני הך חזקה בזמן הסנהדרין אפילו להוציא ממון א"כ מכש"כ שמהני להעדים שבזה סגי להו למידע שנעשה בגדול אחר שיודעים שהגיע לכלל שנים אבל עתה בבואם לפני ר"ע ונתברר שנבדק אחר שהגיע לכלל שנותיו ולא הביא סימנים לא מוקמינן הלקוחות בנכסיהם עד שיבורר ע"י בדיקה שהוא גדול ומה הקשה ר"י לר"ל וכן קשה מאי פריך ר"י לר"ל אלא לדידך דאמרת ראי' בקיום השטר היכי משכחת לה דנחתי לקוחות לנכסים הא י"ל דמיירי שלא בדקוהו אותו מעולם ומש"ה נחתי הלקוחות משום חזקה דרבא דוודאי הביא סימנים וקושיא זו הקשה ג"כ הגרע"א בתשו' (בסי' ז') עיי"ש: ועוד תמה הנ"ב דמאי הקשו התוס' למה לנו לומר שהוא קטן הא אמרינן בנדה דחזקה הביא סימנים