פורת יוסף (שלופר) כד

אהא דתניא קפץ אחד מן המנויין לתוכו כולן פטורין והקשו התוס' וא"ת ונכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש ותי' דהא דאמרינן כל דפריש מרובא פריש לאו ודאי הוא ומידי ספיקא לא נפקא דאולי לא קא פריש מהרוב רק דכן גזרה חוקת התורה להתיר זה הספק וכיון דספק הוא לא שייך במעשר דנימא מרובא פריש ויהא חייב במעשר דרחמנא אמר עשירי ודאי ולא עשירי ספק עכ"ל אלמא דהיכא דפירשה התורה דבעינן דווקא ודאי בזה לא אזלינן בתר רובא דרוב לא מיקרי ודאי וא"כ בד"נ כיון דהתורה אמרה והצילו דאם יש שום צד זכות הטיה בעולם לזכהו אינו חייב עד שיהא ברור לך הדבר בודאי בלי שום צד הטי' שמחוייב בבירור כמבואר בסנהדרין (דף ל"ב) (ודף ל"ג) וא"כ כיון דבד"נ אמרה תורה דבעינן דוקא ודאי הא לא שייך למיזל בתר רובא דרוב לא מיקרי ודאי כסברת הש"מ לכך שפיר מוכיח ר"י מהא דחייבין עליה משום א"א דע"כ בד"נ היה אזלינן בתר רובא דלא דמיא ד"נ למעשר שגילה בו הכתוב בפירוש דבעי' ודאי דאל"כ תקשה ניחוש דילמא איילונית היא מאי אמרת התם שאני כיון שהרוב כבר הוחזק לכך שוב מועיל אף בד"נ ז"א דהא כיון דנימא הך סברא מצד שהרוב כבר הוחזק א"כ הא ע"כ צ"ל דרוב הוא מטעם בירור כנ"ל וא"כ הא בלא"ה צריכין לומר דבד"נ אזלינן בתר רובא כיון דהרוב מברר הדבר שכן הוא מאי והצילו העדה שייך בזה ובודאי אזלינן בתר רובא וא"כ מהא דחייבין עליה משום א"א מוכח ממ"נ דבד"נ הי' אזלינן בתר רובא ועי' בכו"פ (סי' ס"ג סק"א) וא"כ האי חקירתינו אי מצטרפי תרי מיעוטא היכא שהרוב כבר הוחזק גם כן תליא בהא דא"נ דרוב הוא מטעם בירור לא מצטרפי היכא שכבר הוחזק אבל א"נ דרוב אינו מברר שפיר מצטרפי אף היכא שכבר הוחזק ובחי' הארכתי בזה הרבה: ומעתה לפי מה שביארנו נחקור עוד בזה לפי מה דגרסינן ביבמות (דף פ') איתמר אכל חלב מבן שתים עשרה שנה ויום אחד עד בן שמונה עשרה שנה ויום אחד ונולדו בו סימני סריס כו' רב אמר נעשה סריס למפרע ושמואל אמר קטן היה באותה שעה. והנה הרמב"ם (בפ"ב מה"א הי"א) פסק הבן משנולד עד שיהא י"ג שנה ויום אחד נקרא קטן כו' הגיע לזמן הזה ולא הביא שתי שערות אע"פ שנראו בו סימני סריס הרי הוא קטן עד שיהיה בן כ' שנה פחות ל' יום הגיע לזמן הזה ולא הביא שתי שערות כו' הרי הוא סריס ודינו כדין הגדול לכל דבר ע"ש וא"כ לרב אם נולדו בו סימני סריס והגיע לכ' שנה פחות ל' יום ולא הביא שתי שערות אמרינן דאיגלאי מילתא למפרע דסריס הוא ונעשה גדול מבן י"ג שנה ויום אחד: ומעתה נחקור האיך היה הדין בזמן הבית אם היה מצאו תינוקת מושלך בעיר שרובא ישראל ונתגדל התינוקת וילדה בן דהולד הוא כמותה שאם היא מהמיעוט הולד ג"כ כמותה ונתגדל הבן ונולדו בו סימני סריס ולא הביא שתי שערות וכגון שביום ג' כ"ה לחודש יכלה להבן השנת עשרים פחות ל' יום עד שבמוצאי יום ג' יתהוה סריס ויהיה גדול למפרע ואח"כ העידו עדים ביום ב' כ"ד לחודש שביום א' כ"ג לחודש ראוהו שבא על נערה המאורסה ולא ראוהו רק בכדרך המנא' האיך הדין אם היה גמרו הסנהדרין הדין ביום ג' כ"ה לחודש שהנבעלת היה מחוייבת [דבד"נ הא בעינן הלנת דין וכיון שהעידו עדים ביום ב' היה צריכין לגמור הדין ביום ג'] משום דבזה לא שייך להצטרף לענין חיוב דידה הנך תרי מיעוטי דשמא הוא מהמיעוט כנענים להך מיעוט דשמא לא נעשה הביאה לפוטרה כיון דכל עיקר הספק כעת הוא רק לגבי הנבעלת דהבועל היה פטור כעת בכל גונא משום דקטן הוא היום עד שיושלם היום ולא הביא שתי שערות אז יתברר שהוא גדול למפרע אבל כ"ז שלא נשלם היום עדיין קטן הוא וא"א לחייבו כעת וכל עיקר הספק הוא רק לגבי דידה א"כ הא הוי התרי מיעוטי בתרי גופי דלא מצטרפי היאך היה הדין בכה"ג בזמן הסנהדרין אם היה מחוייבין לקיים דינה היום או דאינו רשאים לעשות דינה היום ומחוייבין להמתין על יום מחר בכדי שאולי לא יביא הבועל שתי שערות וא"כ יהא איגלאי מילתא למפרע דגדול היה וא"כ הא שוב יהא הספק לגבי הבועל ג"כ אם הוא חייב ולגבי הבועל הא הוי התרי מיעוטי בחד גופא ויהיה פטור א"כ ממילא אף הנבעלת תהיה ג"כ פטורה כנ"ל לכך היה אסור לעשות דינה היום דדילמא למחר תהיה פטורה ועוד צריכין לחקור אולי אינם רשאים כלל הסנהדרין בזמה"ב לגמור דינה ביום ג' וצריכין להמתין בגמר הדין על יום ד' אולי ביום ד' תהיה פטורה: והנ"ל דבנ"ד היה מחוייבין לגמור דינה ביום ג' ולסוקלה בזמן הבית ביום ג' ואסור להניח דינה על יום ד' בכדי שתהיה פטורה לפי מה דמבואר בחולין (דף קל"ט) אמר רבינא הילכך עוף טהור שהרג את הנפש פטור מלשלח מ"ט דא"ק שלח תשלח את האם במי שמחוייב לשלחו יצא זה שאין מחוייב לשולחו אלא להביאו לב"ד ה"ד אי דגמר דינא בר קטלא הוא אלא דלא גמר דינא ובעי לאתויי לב"ד לקיומי' ביה ובערת הרע מקרבך ומפ' רש"י היה מצוה על כל הפוגע בחייבי מיתה בזמן הבית להביאן לסנהדרין וכדי לבער כו' עכ"ל אלמא דל"א והצילו העדה דהיו מחוייבים לחקור אחר זכות לזכהו רק במקום דיש לומר דאולי לא היה מחוייב מיתה אבל אם היה מחוייב בודאי בזה ל"א דלא יביאו הנידון לסנהדרין בכדי שלא נהיה יכולין לגמור דינו ויפטור אדרבה בזה מונח המ"ע דבערת הרע מקרבך שהיה מחוייבים להביאו לסנהדרין לקיים בו דין הכתוב בתורה כמבואר ברמב"ן בס' המצות שלו שהשיג על הבה"ג שלא מנה העונשים שהיה מחייבי מיתות סנהדרין בזה"ב והסכים לשיטת הרמב"ם למנות העונשים המסורים לסנהדרין למצוה מפסוק שנאמר ובערת הרע מקרבך אמרו בער עושה רעות מישראל והוא מ"ע שלהם והביא ראיה לזה מהא דאמרינן בריש יבמות דאיצטריך קרא שאין מיתת ב"ד דוחה שבת דלא נימא דאתי עשה ודחי ל"ת אלמא דמ"ע איכא עיי"ש וא"כ לפ"ז ה"ה בנ"ד כיון דכעת היה מחוייבת בזמן הבית מיתה ל"א דצריכין הסנהדרין להניח מלגמור הדין עד יום ד' בכדי שאז תהיה פטורה אדרבה כיון דכעת היא מחוייבת היה מצוה על הסנהדרין לגמור דינה ביום ג' ולסוקלה באותו היום כדינה כדי לקיים ובערת הרע מקרבך: והנ"ל להביא ראיה לזה מהא דאיתא בגיטין (דף ל"ג) ת"ר ביטלו מבוטל דברי רבי רשב"ג אומר אינו יכול לבטלו ולהוסיף על תנאו שא"כ מה כח ב"ד הי' יפה ומי איכא מידי דמדאורייתא בטל גיטה ומשום מה כח ב"ד יפה שרינן א"א לעלמא אין כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקדושין מינה והקשה הר"ש דא"כ יחפה על ב"א וכשיבואו עדים שזינתה ישלח לה גט ויבטלו שלא בפני השליח ופקעי קדושין ונמצא שהיתה פנויה ואומר ר"י דאין לחוש אלא כשמחפה שלא כדין אבל הכא כדין מחפה ומן התורה פטורה והשתא תקשה לשיטת הר"י דס"ל דאם במתכוין שלח לה גט וביטלו ג"כ פקעי הקדושין מינה א"כ אמאי לא מצינו גבי הסנהדרין בזה"ב דכתיב גבייהו והצילו העדה שהיו מחוייבים לחקור אחר זכות שישתדלו אצל הבעל שישלח לה גט ויבטלו וא"כ יהיה פקעי הקדושין ממנה ויהא הבועל והנבעלת פטורין ממיתה וא"ל דהא אנן קיי"ל כרבי דביטלו מבוטל כדפסק הרמב"ם (בפ"ו מה"ג ה"ו) א"כ הא לא משכחת לה שתהיה פקעי הקדושין מינה דאם יתבטלו הא באמת הוי בטל ז"א דהנה התוס' לעיל (דף ל"ב) ד"ה ור"נ הקשו וא"ת ומאי נ"מ השתא בפלוגתא דר"נ ור"ש בפני כמה מבטלו הא תיקן ר"ג שלא יהא עושין כן ואומר ר"י דנ"מ לרבי דאמר לקמן אם ביטלו מבוטל כו' מ"מ בפחות משנים דאיכא למיחש טפי אינו מבוטל ובהא אפילו רבי מודה דאמרינן מה כח ב"ד יפה והשתא כיון דלשיטת הר"י אף לרבי אם שלח שליח וביטל בפני אחד