פורת יוסף (שלופר) כב

שיש לה לידון מיד ולשרוף שלא יענו הדין ושלא ישתכחו . הדברים: והא דהוסיפו התוספות בתירוצם ושלא ישתכחו הדברים הוא משום דלכאורה קשה אהא דתירצו דמוכרחין להורגה בשבת משום עינוי הדין אעפ"כ עדיין קשה לפי מאי דמבואר בסנהדרין (דף ל"ה) דפריך הגמרא וליגמריה לדינא בשבתא וליקטליה בחד בשבתא נמצא אתה מענה את דינו נידייניה במעלי שבתא וניגמריה בחד בשבתא מינשו טעמייהו כו' אלמא דלא מיקרי עינוי הדין רק לבתר גמר דין אבל קודם שגמרו הדין ליכא משום עינוי הדין דלכך פריך הגמ' ונגמריה בחד בשבתא וא"כ הא קשה לפי מאי דמבו' בר"ן בשבת פ' ר"א דמילה שיטת הרז"ה והרשב"א דהיכא דאישתפיך חמימי דבתר מילה מקמי מילה אסור למול בשבת כיון שאם ימול יצטרך אח"כ לחלל את השבת במכשירין עיי"ש. אלמא אע"ג דלבתר הכי פקו"נ הוא שדוחה שבת אעפ"כ כיון דהא דפקו"נ דוחה את השבת הוי רק דחויה ולא הותרה כמבואר ברמב"ם (פ"ב מהל' שבת הל' א') דחויה היא שבת אצל סכנת נפשות כשאר כל המצות וע"ש בכ"מ לכך אסור למול ולהביא את עצמו שיהי' מוכרח אח"כ לדחות שבת וא"כ ה"נ כיון דהא דעשה דוחה ל"ת הוא בגדר דיחוי ולא בגדר היתר כמבואר בתוספות ברכות (ד' כ') בד"ה שב ואל תעשה עיי"ש א"כ הא אינו רשאים הב"ד לגמור הדין בשבת כיון דאם יגמרו נצטרך אח"כ לחלל את השבת ברציחתה מצד עשה דוחה ל"ת דהוי רק דחויה ודוחק לומר דאיצטריך קרא היכא דהסנהדרין עברו וגמרו הדין בשבת: ועוד הא לפי מה דמבואר בתוספות עירובין (דף ק') שהקשו אהא דס"ל לר"י דאם נתערב מתן ד' במתן אחת דינתן במתן אחת וליתי עשה דמתן ד' ולדחי לאו דבל תוסיף וי"ל דלא דמי כלל לכלאים בציצית דהכא ע"י פשיעה הוא בא והיה יכול להתקיים העשה בלא דחיית הלאו וא"כ ה"נ כיון דהיה יכול להתקיים העשה דשריפת ב"כ אחר השבת בלא דחיית הלאו רק שע"י פשיעתם שעברו וגמרו הדין בשבת מוכרחין לעבור על הל"ת דשבת א"כ הא בא ע"י פשיעה ובלא"ה ידעינן דלא שייך בזה עשה דוחה ל"ת ול"ל קרא דבכל מושבותיכם לכך מתרצי התוס' דהב"ד רשאים ג"כ לגמור הדין בשבת דאי אפשר להמתין עד לבתר שבתא משום דחיישינן שמא ישתכחו הדברים כמבואר בסנהדרין הנ"ל וא"ל דעדיין קשה האיך קבלו הב"ד העדים בע"ש בכדי שיהיה מוכרחים לגמור הדין בשבת ונצטרך לחלל שבת בשריפתה ה"ל להמתין מלקבל העדים עד לבתר שבתא ז"א דאיתא בב"ק (דף קי"ב) תהי בה ר' יוחנן וכי מקבלין עדים שלא בפני בע"ד קיבלה מיני' ר' יוסי ב"ר חנינא כגון שהי' הוא חולה או עדי' חולי' או שהיו עדיו מבקשין לילך למדינת הים וא"כ ה"נ משכחת לה שהב"ד מוכרחין לקבל העדות בע"ש כגון שהיו העדים חולים או שהיו מבקשין לילך למדינת הים זהו ביאור דברי התוס': אמנם תירוץ התוספות הוא דוחק גדול דנימא דהא דחיישינן דילמא מינשו טעמייהו יהיה חששא דאורייתא עד שמצד זה יהיו מותרין הב"ד לגמור הדין בשבת אף שמצד זה נצטרך לחלל שבת אח"כ דממשמעות דברי הגמרא משמע דהוא מדרבנן דרבנן החמירו בדבר וחששו דילמא מינשו טעמייהו אבל מדאורייתא בודאי אין חוששין לזה דביום אחד ישתכחו הדברים ועי' תומים (סי' ז') ועוד דעיין בריטב"א במ"ק (דף י"ד) בסוגיא דמענה דינו בחוה"מ נראה קצת דהא דאסור לענות הדין הוא מדרבנן]: ג לזה הי' נ"ל ליישב קושיית התוספות באופן אחר דמשכחת לה גוונא שיהא מוכרחין לדון אותה דווקא היום בשבת והוא דגרסינן במכשירין (פ"ב משנה ז') מצאו תינוק מושלך בזמן הבית בעיר שרובא ישראל ומיעוט כנענים ישראל כו' ועיין בכתובות (דף ט"ו). והנה שיטת הר"ת בכתובות (דף ג') ולדרוש להו דאונס שרי והקשו התוספות הא אמרינן בסנהדרין (דף ע"ד) על כל עבירות שבתורה יעבור ואל יהרג חוץ מגילוי עריות כו' ותירץ ר"ת דאין חייבין מיתה על בעילת עו"ג עיי"ש שהאריכו בזה ועי' עוד בתוספות סנהדרין (דף ע"ד) ד"ה והא ועי' בשיטה מקובצת לכתובות שהאריך בזה והביא שיטת הראשונים המאירי והר"ן שס"ל כשיטת הר"ת ומיישב כל קושיית התוספות שהשיגו בזה על הר"ת. ונקדים עוד הא דגרסינן במכות (דף ז') ר"ט ור"ע אומרים אילו היינו בסנהדרין לא היה נהרג אדם מעולם ומפ' הגמרא בבועל את הערוה היכי הוו עבדי אביי ורבא דאמרי תרוייהו ראיתם כו' ורבנן היכי דייני כשמואל דאמר שמואל במנאפים משיראו כדרך המנאפין והנה לפי שיטת התוספות שם בד"ה דילמא צריכין לומר דר"ט ור"ע ורבנן פליגי בהא דר"ט ור"ע ס"ל דחיישינן למיעוטא לכך אף ששכב כדרך המנאפין אעפ"כ חיישינן לצד המיעוט דילמא לא גמר ביאתו ורבנן ס"ל דאזלינן בתר רובא ומחזקינן הדבר מצד הרוב שג"ב [כמבואר ברמב"ם (בפ"א מהל' איסורי ביאה הי"ט) אין העדים נזקקים לראות המנאפים כו' אלא משיראו אותן כו' כדרך כל הבועלין הרי אלו נהרגין בראי' זו ואין אומרים שמא לא הערה מפני שחזקת צורה זו שהערה]: והנה הר"ן בחולין (דף ס"ד) הקשה אהא דפריך הגמ' על הברייתא דלוקחין בצים מן הכותי ואין חוששין לא משום נבילות ולא משום טריפות ודילמא דעוף טמא נינהו וקשה מאי פריך הגמרא הא כמו דלא חיישינן לענין איסור טריפה דילמא ביצת טריפה היא משום דאזלינן בתר רובא ורוב עופות כשרים נינהו כן ה"נ לענין איסור טמאה הא צריכין למיזל בתר רובא ורוב עופות טהורין ותירץ דכיון דאיכא תרי מיעוטא נגד הרוב כשרין מיעוטא דטריפות ומעוטא דעופות טמאין מצטרפין הני תרי מיעוטא נגד הרוב והוי מחצה על מחצה: ומעתה נחקור האיך היה הדין בזמן הסנהדרין אם הי' נמצא תינוק מושלך בעיר שרובא ישראל ונתגדל התינוק ואח"כ באו עדים והעידו שבא על א"א ולא ראו העדים רק כדרך המנאפין אם היה חייבת מיתה בזמן הסנהדרין עפ"י העדאת העדים או לא א"נ כיון דאנן קיי"ל בכ"מ דאף אם לא ראו רק כדרך המנא' ג"כ היה חייבין משום דהי' מחזקינן הדבר מצד הרוב שגמר ביאתו כן ה"נ הי' חייבת עפ"י העדאתן או דילמא כיון דהכא איכא תרי מיעוטא לפוטרה ולגרע כח הרוב שמחייבה חדא דילמא הבועל הוא מהמיעוט כנענים והיה פטורה על בעילתו כמו שהבאתי לעיל שיטת הר"ת ועוד מיעוטא דילמא לא גמר ביאתו אף דאיכא רוב לחייבה ואנן קיי"ל במס' סנהדרין (דף ס"ט) דבד"נ הי' אזלינן בתר רובא אעפ"כ מצטרפי הני תרי מיעוטי נגד הרוב והוי מחצה על מחצה והי' פטורה: ד והנ"ל דבנידון דידן היה חייבת ואומר דזה הכלל דהא דאמרינן דמצטרפי תרי מיעוטא בהדדי למהוי מחצה על מחצה הוא רק במקום שהתרי מיעוטא הוא בחד גופא כגון גבי ביצת טריפה דבהך גופא שאנו דנין עליה אם היא כשרה איכא בה תרי מיעוטי לאוסרה דילמא היא ביצת טריפה או עוף טמא בזה אמרינן אף דנגד כל מיעוט בפ"ע איכא רוב נגדו אעפ"כ בהסתפחם יחד מצטרפי הנך תרי מיעוטי לגרע כח הרוב ולהוי מחצה על מחצה אבל בנידון דידן כיון דבהך אשה שאנו דנין עליה אם היה חייבת בזמן הבית הא בהך גופא ליכא אלא חד ספק דילמא לא עשתה מעשה הביאה רק דאיכא עוד ספק מיעוטא בגוף אחרת דהבועל לא מצטרפי תרי מיעוטי דשני גופין נפדדים בהדדי לענין האשה שאנו דנין עליה כיון דלענין הבועל אין נ"מ מהך ספיקא דהא אף אם הוא מהמיעוט כנענים ג"כ הי' חייב בזמן הבית כמבואר בסנהדרין (דף נ"ז) וכל עיקר הספק הוא רק לגבי האשה אם היה חייבת