פורת יוסף (שלופר) כא

איצטריך קרא דעליה משום דה"א דאתי עשה דיבום ודוחה ל"ת דאחות אשה א"כ הא מוכח דהיכא דא"א להתקיים העשה אלא ע"י שיעקור הל"ת מיקרי בעידנא א"כ ע"כ הקרא דכלאים בציצית אתא להורות דעשה שאינו שוה בכל דוחה ל"ת השוה בכל א"כ עדיין י"ל דמב"מ במשהו והא דלא כתיב קרא דכהנים אסורים בכלאים דזה בלא"ה ידעינן מכלאים בציצית אבל א"נ דאמרינן הואיל ואשתרי אשתרי א"כ הדרי קושיית התוס' לדוכתא דליכתוב קרא דכהנים אסורים בכלאים וע"כ דמב"מ נתבטל בס' כנ"ל א"כ מוכח דיאוש אינו קונה כנ"ל ולהוכיח זאת האיך ס"ל לר' יהושע אי אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי אי לא. טו לכך שאלו האנשי אלכסנדריא לר' יהושע שני מצורעים שנתערבו קרבנן וקרב קרבנו של אחד ומת אחד מהם השני מה תהא עליו והשיב להם כותב נכסיו לאחרים והוי עני ומביא חטאת העוף הבא על הספק ולכאורה קשה דאמאי השיב להם הך עצה דיפקיר נכסיו הא יש תקנה אחרת שיקבל עליו נזירות בתנאי שאם הוא טהור שנקרב קרבנו יהא נזיר ואם לאו לא יהא נזיר והנה חטאתו של נזיר ושל מצורע שוים דנזיר טהור מביא חטאת ועולה ושלמים וא"כ יכול להקריב חטאת אחד לסוף שלשים יום ממ"נ אם כבר נקרב קרבן צרעתו והוי טהור א"כ הא חל עליו נזירות ושוב מחוייב להביא חטאת מצד נזירות ואם עדיין לא נקרב קרבנו אף דלא חל עליו נזירות הא מחוייב להביא קרבן צרעתו והעולה ושלמים דנזירות יכול להביא על תנאי דנדבה אם נזיר הוא ה"ז לחובתו ואם לאו יהא נדבה ועיין בנזיר (דף נ"ט) וע"כ צ"ל דאיתא בנזיר (דף מ"ה) תגלחת הטהרה כיצד היה מביא ג' בהמות חטאת עולה ושלמים ושוחט את השלמים ומגלח עליהם דברי ר' יהודה ר"א אומר לא היה מגלח אלא על החטאת שהחטאת קודמת בכל מקום והנה שיטת התוס' (שם) וכן מבואר בכ"מ ברמב"ם (פ"ח מה' נזירות ה"א) דלר"י בעינן דוקא שיקריב השלמים מקודם ואח"כ החטאת ואיתא במ"ק (דף ט"ו) דר"ש סובר דמצורע אינו משלח קרבנותיו דכתיב בבואו אל הקודש יקריב בזמן שראוי לביאה ראוי להקרבה בזמן שאינו ראוי לביאה אינו ראוי להקרבה וא"כ א"ש די"ל דר' יהושע סובר בהא כר"י דקרבן נזיר צריך להקריב מקודם השלמים ואח"כ החטאת וסובר כר"ש דמצורע אינו משלח קרבנותיו וא"כ ניחא דלא מצי לקבל עליו נזירות על תנאי משום דהאיך יעשה בקרבנות דהנזירות דאם יקריב השלמים דנזירות מקודם בתנאי דנדבה ואח"כ יקריב החטאת הא צריכין לחוש דילמא עדיין לא נקרב קרבן צרעתו ולאו נזיר הוא א"כ הא אינו יכול להביא קרבן נדבה דמצורע אינו משלח קרבנותיו דבעינן שיהא ראוי לביאה וכיון דמצורע אינו מותר לכנוס לעזרה עד שיביא אשמו וחטאתו כדאיתא בזבחים (דף ל"ג) א"כ הא כ"ז שלא הקריב חטאתו אינו יכול להקריב קרבן נדבה ואם יקריב מקודם חטאתו ויטהר מצרעתו ושוב יהיה יכול להקריב הקרבנות דנזירות בתנאי דנדבה הא צריכין לחוש דילמא נזיר הוא א"כ הא צריך להקריב השלמים מקודם: מז אמנם זהו תליא בהא דהנה לכאורה קשה אליבא דר"ש דסובר דמצורע אינו משלא קרבנותיו א"כ הא דאיתא בנדה (דף ל"ז) וכי יטהר הזב מזובו מזובו ולא מנגעו דהאיך משכחת לה לעולם שזה הזב יטהר בהבאת קרבנותיו הא אינו יכול להביא קרבנות זיבה עד שיביא בתחלה קרבן צרעתו כיון דמצורע אינו משלח קרבנותיו וא"כ כשרוצה ליטהר מזובו צריך להביא בתחלה קרבנות לצרעתו וא"כ איך יכול להכניס ידיו לבהונות הא איתא בזבחים (דף ל"ב) אמר עולא אמר ר"ל טמא שהכניס ידו לפנים לוקה משום דביאה במקצת שמה ביאה וכן הוא דעת הראב"ד (בפ"ג מה' ביאת מקדש) לפסוק כעולא עיי"ש א"כ הא אינו יכול להכניס ידיו לבהונות משום דהא עדיין טמא הוא מחמת זיבה דה"ל מחוסר כפורים דזב וביאה במקצת שמה ביאה ובאמת מהך דרשא דמזובו משמע להדיא שזה הזב מביא קרבנות ביום שמיני וכמו שהוכיחו התוס' מזה בגיטין (דף כ"ח) בד"ה והא בעינן סמיכה. דסמיכה לא מעכבא עיי"ש אך י"ל דהא בזבחים (דף ל"ב) פריך הגמ' לעולא מהא דתניא מצורע שחל שמיני שלו להיות ערב הפסח וראה קרי בו ביום כו' וא"א ביאה במקצת שמה ביאה היכי מעייל ידיו לבהונות ומשני שאני מצורע הואיל ואשתרי אשתרי הואיל ואשתרי לצרעתו אשתרי לקריו א"כ הכא נמי י"ל לענין טומאת זיבה דהואיל והותר הכנסת ידיו לבהונות לצרעתו הותר נמי לזיבתו: והשתא א"ש כיון דמוכח מזה דר' יהושע סובר דאמרינן הואיל ואשתרי אשתרי א"כ ע"כ ס"ל דמב"מ נתבטל ברוב כנ"ל א"כ הא שוב מוכח מקרא דקרבנו דיאוש אינו קונה דליכא לתרוצי די"ל דמשכחת לה בגזל בהמה שהקדישה הבעלים ונתערבה ברוב חולין כיון דמב"מ בטל ברוב וכיון דיאוש אינה קונה א"כ מוכח דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ולא בעינן ת"כ א"כ האנשי אלכסנדריא לא היו ממזרים וזרעם קדוש יאמר להם ודו"ק: מערכה ג א ביבמות (דף ל"ה) איתמר החולץ למעוברת והפילה ר' יוחנן אמר אינה צריכה חליצה מן האחין ור"ל אמר צריכה חליצה מן האחין ר"י אמר אינה צריכה חליצה מן האחין חליצת מעוברת שמה חליצה וביאת מעוברת שמה ביאה ור"ל אמר צריכה חליצה מן האחין חליצת מעוברת לא שמה חליצה וביאת מעוברת לא שמה ביאה כו' אמר רבא הלכתא כוותיה דר"ל בהני תלת חדא הא דאמרן אידך דתנן המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד כו' דבריו קיימין ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום כתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף משום מתנה דבריו קיימין ואמר ר"ל לעולם לא קנה עד שיאמר פלוני ופלוני ירשו שדה פלוני ופלוני שנתתי להם במתנה וירשום ואידך דתנן הכותב כל נכסיו לבנו לאחר מותו האב אינו יכול למכור מפני שנתן לבן והבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב כו' ואיתמר מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב ר' יוחנן אמר לא קנה לוקח קנין פירות כקנין הגוף דמי ור"ל אמר קנה לוקח קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי: ב והנ"ל לבאר דהני תלת מילי מישך שייכי להדדי והוא דגרסינן לעיל ביבמות (דף ו') אלא סד"א תיתי מהבערה דתנא דבי ר' ישמעאל לא תבערו אש בכל מושבותיכם מה ת"ל כו' מכדי שבת חובת הגוף הוא וחובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בח"ל מושבות דכתב רחמנא בשבת ל"ל משום ר' ישמעאל אמר תלמיד אחד לפי שנאמר וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת שומע אני בין בחול ובין בשבת כו' ת"ל לא תבערו אש בכל מושבותיכם ולהלן הוא אומר והי' לכם לחוקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם מה מושבות האמור להלן בב"ד אף מושבות האמור כאן בב"ד ואמר רחמנא לא תבערו כו' וטעמא דכתב רחמנא לא תבערו הא לא"ה דחי אמר רב שימי בר אשי האי תנא לא משום דאתי עשה ודחי ל"ת אלא משום דמייתי בק"ו ומה עבודה שהיא חמורה ודוחה שבת רציחה דוחה אותה שנאמר מעם מזבחי תקחנו למות שבת שנדחת מפני עבודה א"ד שתהא רציחה דוחה אותה כו': והנה בתוספות לעיל (דף ה') בד"ה כולה משעטנז כו' הקשו וא"ת אדילפינן מכלאים בציצית דדחי נילף משריפת קדשים דלא דחי כדדרשינן בפסחים (דף פ"ג) דאין שריפת קדשים דוחה יו"ט מוהנותר ממנו עד בוקר בא הכתוב ליתן בוקר שני לשריפתו וי"ל דשא"ה דלא בטלה מצותו בכך דיכול לשורפו אחר יו"ט ומ"מ אי לאו דבוקר שני לא הייתי מחלק וה"א דדחי ומיהו קשה לקמן גבי שריפת בת כהן דקאמר או אינו אלא בשבת דהוה גמרינן מכלאים בציצית דלידחי אפילו ל"ת שיש בו כרת והתם כיון דיכול להמתין עד למחר הא מצינן למילף משריפת קדשים דלא דחי ול"ל קרא דבכל מושבותיכם וי"ל דהתם נמי אי אפשר להמתין