פורת יוסף (שלופר) כ

שמעון צריך מדינא להתבטל ברוב כדין שארי איסורי תורה כיון דהוה מבשא"מ ומצד ההקדש שהקדישו ראובן מן הדין לא שייך בי' ביטול משום דהוי מין במינו א"כ הא צריכין להעמיד הדבר אדיני' דהקדש שמעון נתבטל ברוב כיון דאין בזה הוצאת ממון גבוה דהא אף אם יתבטל ברוב ויתהוה חולין ויקנה אותה ראובן ג"כ תתהוה הקדש מצד ההקדש שהקדישה ראובן מקודם דשוב לא יתבטל ברוב מן הדין א"כ פשיטא דההקדש שמעון נתבטל ברוב כדין כל איסורי תורה: וא"כ הא בזה הוי כל עיקר קניית ראובן בגזילתו מצד ההקדש שתתהוה אח"כ דאם לא תתהוה הקדש אח"כ הא לא היה שייך בה ביטול משום דהוי ממון הקדש ולא הי' קונה אותה ראובן ביאוש שמעון משום דהא הוי הקדש ואין שום קנין ותפיסה בהקדש רק כיון דנתהוה הקדש אח"כ שוב נתבטלה ברוב וקונה אותה ראובן א"כ כיון דכל עיקר קניית ראובן בגזילתו הוא מצד ההקדש שלאח"כ דההקדש מסייע להקנין הוה מצוה הבאה בעבירה ופסלי' רחמנא להקרבה (ועי' מערכה א' אות ט') [וא"ל הא כיון דעשאה שמעון תמורה א"כ הא שוב הוי הקדש ויצאה מרשות שמעון א"כ הא אם נתערבה ברוב הקדש ונתהוה חולין שוב קנה אותה הגזלן כזוכה מן ההפקר דהא שוב לא הוי ממון שמעון כמו שהבאתי לעיל אות ו' הא שפירש רש"י במסכת עו"ג (דף נ"ב) דאם מעל בהקדש ויצא לחולין קנה אותה כזוכה מן ההפקר ז"א דזהו רק בקדשי בדק הבית דכיון דהקדישה יצאה מרשות הבעלים לגמרי אבל בקדשי מזבח כיון דהפריש או המיר הבהמה לחטאת וצריך הקרבן להתכפר בו ואם לא יהיה לו קרבן זה מחוייב להפריש קרבן אחר א"כ הא לא יצא הבהמה מרשות בעלים כלל א"כ ממילא כשתתהוה חולין שוב שייכה לבעליה דהא צריך הבהמה להפרישה לחטאת והוי בהמת שמעון רק דקנאה אותה ראובן ביאוש בעלים]: וא"ל הא הוי מב"מ משום דלכי מסרחי הוי היתר ז"א דהנה הרמב"ם פוסק דנ"ט לפגם אסור בב"ח ומפ' הכו"פ (בסי' פ"ז) הטעם משום דס"ל להרמב"ם דהטעם דנ"ט לפגם שרי משום דהוי שלא כדרך הנאתן א"כ בב"ח דאסור שלא כדרך הנאתן כמבואר בפסחים (דף כ"ה) משום דלא כתיב בי' אכילה לכך אסור נ"ט לפגם והנה במהרש"א בפסחים (דף כ"ו) בתו' ד"ה שאני היכל דלתוכו עשוי הקשו וא"ת הא במעילה א כתיב אכילה ואפי' שלא כדרך הנאתן יהא אסור ותי' דמעילה ילפינן חט חט מתרומה ובתרומה כתיב אכילה וכתב המהרש"א דלאביי דס"ל לעיל בפסחים (דף כ"ה) דאף דילפינן בג"ש אעפ"כ כיון דלא כתיב אכילה בגופי' לוקין עליו אף שלא כדרך הנאתן א"כ ה"ה במוקדשין כיון דלא כתיב אכילה בגופי' לוקין עליו אפילו שלא כדרך הנאתן וא"כ הא במוקדשין לא שייך לומר לכי מסרחי כיון דשלא כדרך הנאתן אסור א"כ הא אף נ"ט לפגם אסור א"כ אף דיהא נבלה שאין ראוי והוי שלא כדרך אכילתן ג"כ אסור מן התורה א"כ הא ל"ל היתר לכי מסרח (וא"ל הא משכחת לה שיהיה היתר כשתהי' נסרחה עד שאינו ראוי לכלב ז"א משום זה לא נקרא מב"מ דכשיתהוה חתיכה שאינה ראוי' לכלב פקע ממנה חשיבות של חתיכה והוי כעפרא בעלמא ולא נקרא מצד זה מב"מ)]: יג אמנם הך תירוצא הוא רק א"נ כר"י דמב"מ במשהו אבל א"נ כרבנן דמב"מ בס' א"כ הא נסתרה הך תירוצא והנה לכאורה יש להוכיח דמב"מ נתבטל בס' דלא כר"י דאיתא במנחות (דף מ"ה) נבלה וטריפה לא יאכלו הכהנים כהנים הוא דלא אכלי הא ישראל אכלי אמר ר' יוחנן פרשה זו אליהו עתיד לדורשה. רבינא אמר איצטריך סד"א הואיל ואשתרי מליקה לגבייהו אשתרי נמי נבלה קמ"ל והקשה התו' דליכתוב קרא נמי בכלאים דכהנים אסורים דסד"א הואיל ואשתרי כלאים בבגדי כהונה אשתרי נמי בהו איסור כלאים והנ"ל ליישב דרק במליקה איצטריך קרא דבשלמא בכלאים י"ל דהא דשרי הוא משום דאתי עשה דבגדי כהונה ודוחה ל"ת דכלאים אבל היכא דלא שייך עשה דוחה ל"ת באמת אסור אבל במליקה לא שייך לומר דלכך שרי לאכול נבלה משום דאתי עשה דאכילת קדשים ודחי ל"ת ז"א דהא קיי"ל כר"ל דכ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב והנה שיטת הרבה מהראשונים מובא בש"ך ביו"ד (סי' צ"ט) דהא דאין מבטלין איסור לכתחילה הוא מדרבנן אבל מדאורייתא שרי א"כ הא משכחת לה שיאכלו הכהנים בהיתר המליקה כגון שיערבו החתיכה של מליקה ברוב קדשים הנאכלים ויחתכו לחתיכות הרבה עד שלא יהא ניכר ויתבטל ממנה האיסור נבלה ברוב היתר ואעפ"כ יקיימו בזה מ"ע של אכילת קדשים כיון דעל אכילת החתיכות האחרות מונח ג"כ המ"ע דאכילת קדשים א"כ הא לענין מ"ע דאכילת קדשים ל"ש ביטול ולענין איסור נבלה נתבטלה וע"כ צ"ל דהא דשרי מליקה הוא בדרך היתר וא"כ שפיר ה"א הואיל ואשתרי מליקה לגבייהו אשתרי נמי לבלה לכך איצטריך קרא והשתא א"נ כר"י דמב"מ במשהו ובחוות דעת (סי' צ"א) מביא בשם הרשב"א דכל הקדשים אף בשר עוף בבשר בהמה מיקרי מב"מ בשמא ואנן קיי"ל דלר"י אזלינן במב"מ בתר שמא כשיטת רבא א"כ תקשה דהא לר"י לא שייך לומר דיתערב המליקה עם האחרים כנ"ל דאף אם יתערב לא יתבטל האיסור וא"כ הדרי קושיית התוס' לדוכתא דלכתוב קרא גם בכלאים: יד אך יש לדחות דעדיין י"ל דמב"מ במשהו והא דלא כתיב קרא בכהנים דאסורים בכלאים משום דלר' יהושע לשיטתו בלא"ה מוכח דכהנים אסורים בכלאים דהנה כבר הוכחנו (במע' ב' אות י"ג ואות י"ז) דר"י ס"ל אפי' היכא דמופרך קו"ח אמרינן דיו וס"ל דאין לינה פוסלת בראשו של מזבח א"כ הא מוכח משריפת ב"כ דעשה דוחה ל"ת אפי' ל"ת שיש בו כרת וא"כ תקשה לדידיה דל"ל קרא בכלאים בציצית דעשה דוחה ל"ת הא בלא"ה ידעינן דעשה דוחה אפי' ל"ת שיש בו כרת וכן הקשה התוס' ביבמות (דף ה') ד"ה טעמא. וע"כ צ"ל כתירוצם דלכך איצטריך קרא משום דעשה דציצית הוי עשה שאינה שוה בכל דנשים פטורות מציצית וה"א דלא אתי עשה דציצית שאינה שוה בכל ודוחה ל"ת דכלאים השוה בכל לכך קמ"ל דדחי ולפי"ז ממילא מוכח דלא הותר לכהנים כלאים דאל"כ הדרי קושיא לדוכתא ל"ל קרא דעשה דוחה ל"ת בכלאים בציצית וא"ל דהא קמ"ל דאף דהעשה אינה שוה בכל אפ"ה דוחה הל"ת ז"א דהא גם הל"ת אינה שוה בכל דאינו נוהג בכהנים וכיון דגם הל"ת אינה שוה בכל הוי כמו שאר עשה השוה בכל דדוחה לל"ת השוה בכל דשוין הם אע"כ דרק בשעת עבודה הותר להם ומשום זה לא מיקרי אפי' הותר מכללו כמש"כ התוס' (שם) דלצורך גבוה שאני לכך לא איצטריך קרא בכלאים רק בנבלה: אך ז"א דעדיין י"ל דהותרה כלאים בכהנים והא דאיצטריך קרא בכלאים בציצית הוא משום דה"א דבכה"ג אין עשה דוחה ל"ת משום דבעידנא דמיעקר לאו לא מקיים העשה וכמש"כ הט"א ריש חגיגה לפי' מש"כ התו' ביבמות (דף צ"א) דמצות ציצית מתקיים אחר העיטוף ואיסור כלאים עובר מעת לבישה והוכיח מזה הטו"א דהיכא דלא אפשר לקיים העשה אלא ע"י שיעקור מתחלה הל"ת מיקרי בעידנא עיי"ש א"כ אילו לא נכתב בפירוש בכלאים בציצית דשרי לא היינו יודעים מסברא דג"ז מיקרי בעידנא והיה מקום לומר דבכה"ג אין עשה דוחה ל"ת אך ז"א דזה בלא"ה מוכח דבכה"ג מיקרי בעידנא דאל"כ תקשה ל"ל קרא דעלי' ביבמות (דף ג' )להורות דאחות אשה אינה מתייבמת הא בלא"ה ידעינן דלא אתי עשה דיבום ודוחה ל"ת דאחות אשה משום דלא הוה בעידנא לפי מה דמבואר במ"ל (בפ' ט"ו מה' אישות ה"ד) דהעשה דיבום אינו מקיים רק עד ג"ב: אמנם לפי מה דמבואר ביבמות (דף ז') דמשני הגמ' אהא דפריך דל"ל קרא דעלי' הא בלאו הכי ידעינן דלא אתי עשה דיבום ודחי ל"ת דאחות אשה שיש בו כרת ומשני דסד"א דהואיל ואשתרי איסור אשת אח אשתרי נמי איסור אחות אשה עיי"ש א"כ ה"נ אין להוכיח מזה דהיכא דאי אפשר להתקיים העשה אלא ע"י שיעקר הל"ת מיקרי בעידנא די"ל דאף בכה"ג לא מיקרי בעידנא והא דאיצטריך הקרא דעלי' הוא משום דלא נימא הואיל ואשתרי איסור אשת אח אשתרי נמי איסור אחות אשה אמנם א"נ דלא אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי כשיטת רבא בזבחים (דף ל"ג) א"כ הא לא איצטריך האי עליה ע"ז להורות דלא נימא הואיל ואשתרי איסור אשת אח אשתרי נמי איסור אחות אשה דזה בלא"ה ידעינן כיון דלא אמרינן בכל מקום הואיל ואשתרי אשתרי ועיין בתוס' יבמות (דף ח') בד"ה רבא וע"כ דלכך