פורת יוסף (שלופר) יט

דהמוכר שלמיו לא עשה כלום אלמא דס"ל דק"ק לא הוי ממון בעלים א"כ למה הוצרך הרמב"ם להביא האי דינא דמעשר בהמה אינו נוהג במוקדשין כיון דק"ק לאו ממון בעלים הוא פשיטא דאינו נוהג בהם מעשר בהמה כיון דלאו דידי' הוא ואף דדקדוק קלוש הוא אבל לפי מה שביארתי דפסה"מ אף לאחר פדיה שם הקדש עליה יתיישב ברווחא: דהנה קשה לפ"ז מאי פריך הגמ' מוקדשין פשיטא לאו דידי' נינהו א י"ל דאתא לאשמעינן דבכל מוקדשין אף בפסולי המוקדשין ג"כ אינו נוהג מעשר בהמה אף דלאחר שפדה אותה דידי' הוא אעפ"כ אינו חל שם קדושת מעשר עלי' אף דקיי"ל דמעשר חל בין על תם ובין על בע"מ משום דיהי' קודש כתיב פרט לזו שכבר היא קודש והיא כהקדש לכל דבריה וכשם שפטורה ממתנות ומבכורה כך פטורה מן המעשר אך י"ל דהגמ' פריך שפיר לפי מה דמבואר בבכורות (דף נ"ו) דלקוח פטור ממעשר ומהגמ' מוכח דאפי' אם מכרו וחזר וקנאו ג"כ פטור ממעשר דאמרי' שם תני תנא קמי' דרב איזהו אתנן שנכנס לדיר להתעשר כל שנתנו לה וחזר ולקחו הימנה ופריך והא איפסיל לי' בלקוח כו' אלמא דאף לענין הבעלים גופייהו שמכרו ג"כ מיקרי לקוח א"כ א"ש דלא מצינן לאוקמי האי אינו נוהג במוקדשין בכה"ג דהא כיון שהקדישו הוי כמכר דמה לי מכרו להדיוט ומה לי מכרו לשמים א"כ אף שפדאו אח"כ לא עדיף מחזר ולקחו וא"כ בלאו האי טעמא דהוי הקדש פטור דאפי' בחולין גמורים בכה"ג ג"כ פטור לכך פריך הגמ' שפיר: אמנם זהו תליא בהא דהנה הגמרא פריך בב"ק (דף ע"ו) אהא דתנן גנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ד' וה' אמרי בשלמא אטביחה לא מחייב דכי קא טבח דהקדש קא טבח אלא אהקדש לחייב מה לי מכרו להדיוט ומה לי מכרו לשמים ומשני מכרו להדיוט מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דשמעון מכרו לשמים מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן וא"כ לפ"ז במעשר מצד לקוח הא הוי חייבת במעשר משום דהקדש לא הוי כמכירה וכאילו לא יצא מרשותו דמי לכך איצטריך מתני' לאשמעינן דאינו נוהג במוקדשין משום דיהיה קודש כתיב פרט לזו שכבר קודש: אמנם הא דהמציא הגמרא בב"ק דהקדש לא חשיב כמכירה מחמת הקושיא דאהקדש מיהא לחייב הוא רק אליבא הנך אמוראי דס"ל דיאוש אינה קונה אבל להנך אמוראי דס"ל דיאוש קונה לא קשה כלל קושיית הגמ' דאהקדש מיהא לחייב דאיתא לעיל (ד' ס"ח) איתיבי' ר"י לר"ל גנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר משלם תשלומי ד' וה' אימת אלימא לפני יאוש מי קדוש כו' אלא לאו לאחר יאוש וטעמא דהקדיש הוא דאינו משלם תשלומי ד' וה' דכי קא טבח דהקדש קא טבח אבל לא הקדיש טבח משלם תשלומי ד' וה' ואי ס"ד יאוש קונה אמאי משלם שלו הוא טובח שלו הוא מוכר ומשני הב"ע כגון שהקדישוהו בעלים ביד גנב וא"כ כיון דלהנך אמוראי דס"ל דיאוש קונה מוכרחין לאוקמי האי גנב והקדיש שהקדישוהו בעלים א"כ הא לדידהו לא קשה כלל דאהקדש מיהא לחייב כיון דלא קאי כלל האי והקדיש על הגנב א"כ הא לדידהו ל"ל הוכחה דהקדש לא חשיב כמכירה וכיון דל"ל הוכחה צריכין לומר כסברא דהקדש חשיב כמכירה דמ"ל מכרו להדיוט ומ"ל מכרו לשמים א"כ א"ש הא דפריך הגמ' בבכורות מוקדשין פשיטא דל"ל דמתני' אתא לאשמעינן דאף בפסה"מ ג"כ אינו נוהג מעשר בהמה דא"כ תקשה להנך אמוראי דס"ל דיאוש קונה דלדידהו הקדש הוי כמכירה א"כ ל"ל מתני' לאשמעינן דאינו נוהג במוקדשין ת"ל דבלא"ה מיפטר מטעם לקוח ואף בחולין בכה"ג פטור לכך משני הגמ' בק"ק ואליבא דריה"ג דיהא ניחא לכ"ע אבל הרמב"ם לשיטתו דפס' (בפ"ב מה' גניבה ה"ו) גנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר אינו משלם תשלומי ד' וה' הרי דס"ל דהקדש לא חשיב כמכירה א"כ שפיר איצטריך לאשמעינן דמעשר בהמה אינו נוהג במוקדשין דקמ"ל דבכל מוקדשין אף בפסה"מ ג"כ אינו נוהג מעשר משום דמיקרי קודש: הרי דמוכח מד' הרמב"ם דפסה"מ איקרי קודש וא"כ הא אינו יכול להתהוות שור של הקדש חולין ע"י פדיה כיון דלאחר פדיה ג"כ מיקרי קודש א"כ הוה מבשא"מ ונתבטל ברוב אך ז"א דהא אפשר להקדש שיתהוה חולין ע"י שאלה דהא אנן קיי"ל דיש שאלה בהקדש ויכול לשאול על הקדישו ויתהוה חולין מעיקרו אמנם לפי מה דמבואר בירושלמי דמאי דנשאלין על ההקדש ואין נשאלין על התמורה וכן הוא בנזיר (ד' ל') א"כ הא אם נתערב תמורת הקדש ברוב שוורים חולין בזה הא אי אפשר להשור של הקדש שיתהוה חולין מיקרי מבשא"מ ונתבטל ברוב חולין ופקע שם הקדש מיני' [וא"ל לפי מה שביארתי דבהקדש לא שייך ביטול ברוב להפקיע עי"ז ממון גבוה אם כן הא בלאו הכי לא משכחת ביטול בשור של הקדש ברוב חולין דאינו בטל משום דהוי ממון גבוה דהא אף אם נימא דקדשי מזבח לא הוי כמכירה אף על פי כן הא ממון גבוה בודאי ג"כ איתנייהו בו רק דאמרינן דהבעלים יש להם זכות ג"כ בקדשי מזבח להקריבו לגבוה אבל ממון גבוה פשיטא דאיתנייהו בו ואין שייך ביטול להפקיעו עי"ז מרשות גבוה. זה אינו דמשכחת לה בהקדש שהקדישו בעליו באחריות ואף בתמורה משכחת לה גם כן באחריות ובמק"א הארכתי בזה הרבה ואכ"מ]. ואיתא בירוש' (פ"ג) דקדושין אמר שור זה עולה לאחר שלשים יום ומכרה בתוך השלשים יום הרי זה מכורה חזר ולקחה חל עלה הקדש עולה עיי"ש ועי' בפני משה: יב ומעתה לפי דברינו אלה מיושב קושיית הגמרא דמשכחת לה גוונא שיהיה פסול גזול משום מהב"ע אף א"נ דיאוש קונה בכה"ג כגון אם הקדיש ראובן בהמה לקרבן שתחול אחר ל' יום ובתוך השלשים יום גזל שמעון ממנו הבהמה ונתייאש ראובן ממנה דקנאה שמעון ביאוש בעלים ועשאה שמעון תמורה על קרבן אחר ואח"כ גזל ראובן הבעלים הראשונים הבהמה בחזרה מיד שמעון ונתייאש שמעון דבזה לא קנה אותה ראובן ביאוש שמעון משום דהא הוי הקדש ואינו יכול לזכות בהקדש ואח"כ נתערב הך בהמה שגזל ראובן ברוב בהמות חולין דשוב יכול ראובן לקנות הבהמה משום דנתבטל הבהמה של הקדש ברוב חולין ונעשה חולין וקנאה ראובן ביאוש בעלים וא"ל הא הוי ממון הקדש ואינו שייך בו ביטול ז"א דהכא כיון דאין בזה נ"מ לענין ממון דהא אף אם יתבטל ברוב ויקנה אותה ראובן אעפ"כ תהי' ג"כ הקדש מצד ההקדש שהקדיש אותה ראובן מקודם על אחר ל' יום כמבואר בירושלמי הנ"ל דלא גרע מחזר ולקחה א"כ כיון דאין בזה הוצאת ממון גבוה צריכים לאוקמא הדבר אדיני' כדין כל איסורי תורה שנתערבו ברוב היתר דפקע ממנו האיסור ונתהפך להיות היתר כן ה"נ בהקדש שנתערב ברוב חולין ג"כ נתבטל ברוב ופקע ממנו הקדושה ונעשה חולין: וא"ל הא לא שייך לומר בהקדש זה דנתבטל ברוב כדין כל איסורי תורה דא"כ הא אף אם יתהוה אח"כ הקדש מצד ההקדש שהקדישו ראובן מקודם ג"כ יתבטל ברוב חולין מאי אמרת דהקדש אינו נתבטל ברוב א"כ הא ע"כ צריכין לחלק הביטול הקדש מביטול שארי איסורי תורה א"כ הא ה"ה לענין ההקדש שהקדישו שמעון ג"כ לא יתבטל ברוב כיון דלא שייך לומר בזה דמוקמינן הדבר אדיני' כדין כל איסורי תורה דא"כ הא יתבטל אף ההקדש שהקדישו ראובן ג"כ ויהיה הוצאת ממון גבוה. ז"א דמצד ההקדש שהקדישו ראובן לא נתבטל ברוב חולין משום דהא הוי הבהמה של הקדש עם הבהמות חולין מין במינו משום דהא אפשר להבהמה של הקדש שתתהוה חולין ע"י שאלה וכיון דאפשר להאיסור שיתהוה היתר שוב הוי מין במינו ומב"מ במשהו אבל מצד ההקדש שהקדישו שמעון שעשאה תמורה כיון דתמורה ליתא בשאלה וע"י פדיה לא מיקרי מב"מ כמו שביארתי א"כ כיון דא"א להקדש תמורה שתתהוה חולין שוב הוי מין בשאינו מינו א"כ כיון דמצד ההקדש שהקדישו