פורת יוסף (שלופר) יז

ואינו חל על התרומה איסור הקדש אעפ"כ כיון דהקדישה והממון שייך להקדש ואם נהנה הא נהנה מממון הקדש חייב בתשלומין כמו אם גזל חלבו של חבירו ואכלו הכי שייך לדון בזה אם איסור גזילה חע"א חלב לענין התשלומין עבור אכילתו כיון דאף אם אין אחע"א אעפ"כ כיון דגזלו והפסידו באכילתו חייב בתשלומין כן ה"נ בגזל תרומת הקדש ואכלה אף אם אין אחע"א אעפ"כ כיון דגזל והפסיד להקדש באכילתו חייב בתשלומין ול"ל להרמב"ם לתלות החיוב תשלומין משום דאחע"א באיסור מוסיף: ובאמת שיטת התוס' דכתובות הנ"ל דחיוב תשלומי קרן וחומש דקדשי בד"ה הוא משום גזילת הקדש הוא מוכרח כמ"ש הנתיבות בח"מ (סי' כ"ח) מהא דפריך הגמ' בפסחים (דף כ"ח) אהא דתניא האוכל חמץ של הקדש במועד מעל ואמאי הא לאו בר דמים הוא אלמא כיון דהוי איסורי הנאה ולא הפסיד להקדש מידי באכילתו לא מעל ובכריתות (דף י"ג) גרסינן יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ארבע חטאות ואשם אחד ואלו הן טמא שאכל חלב והי' נותר מן המוקדשין כו' אלמא אף דהוי נותר והויא איסורי הנאה אעפ"כ מעל ותי' דשא"ה לגבי חמץ של הקדש דמיירי בקדשי בד"ה כל עיקר חיוב תשלומי קרן וחומש בזה הוא משום גזילת הקדש לכך פריך הגמ' שפיר והא לאו בר דמים הוא דכיון דהוי איסורי הנאה ולא הפסיד להקדש מידי באכילתו לא מעל אבל בהא דיש אוכל אכילה אחת דמיירי בקדשי מזבח דהוי קדושת הגוף דחיוב מעילה בזה הוא משום כפרה לכך מעל אף דלא הפסיד להקדש מידי באכילתו וכדבריו מבואר להדיא בתו"י בכריתות הנ"ל הרי דשיטת התוס' דכתובות מוכרחת וע"כ צ"ל דזה הכלל דהקנין ממון שישנו להקדש בהדבר הנקדש אינו חל הזכייה לגבוה ע"י ההקדש קנין גמור לחלוטין רק דהקנין ממון של גבוה תלוי בקדושת החפץ דכשחל עליו קדושה אז שייך הממון להקדש ג"כ אבל כשפקע הקדושה מהחפץ פקע זכות הממון ג"כ ממנו והראי' דהא אנן קיי"ל בהקדש דאם מעל יוצא לחולין והוי דידיה כמבואר ברש"י במס' עו"ג (דף נ"ב) מכיון שנכנסו כו' יצאו כליו לחולין וכיון דנפקו לחולין קנינהו בהפקירא והוו להו דידהו עכ"ל אלמא דאם מעל ושימש בהקדש יוצא לחולין וזוכה בה המועל אף דבגזל הדיוט קיי"ל דאינו נקנה הגזילה להגזלן במה שמשתמש בו עד שיעשה בו שינוי אז יוצא החפץ מרשות הבעלים להגזלן אבל בשימוש בלבד אינו יוצא הדבר מרשות הבעלים ובהקדש מיד שמשתמש בו אף דלא עשה שינוי בהחפץ ג"כ קנה ויצא מרשות גבוה וזוכה בה המועל ואף בקדושת הגוף ס"ל לר"מ בקדושין (דף נ"ה) דאם מעל בו יוצא לחולין והשתא א"נ דקנין ממון גבוה בהקדש הוא כקנין הדיוט בחפץ שלו א"כ במאי פקע ע"י מעילתו הממון גבוה מהחפץ כיון דלא עשה במעילתו שום קנין שקונה בזה בגזל הדיוט ובמאי יצא הדבר מרשות גבוה אלא ע"כ צ"ל כדברינו דהקנין ממון גבוה בהקדש הוא רק כשחל הקדושה על החפץ אבל כשפקע הקדושה מהחפץ פקע הממון גבוה ג"כ מהחפץ וא"כ א"ש דכיון שמעל בהקדש ונתחלל הקדושה ופקע הקדושה מהחפץ שוב הממון ג"כ אינו שייך להקדש וזוכה בה המועל כזוכה מן ההפקר: והשתא לפ"ז מיושב דברי הרמב"ם הנ"ל דלזה הוצרך להקדים דלכך משלם דמים להקדש אם אכל תרומת הקדש משום דאיסור הקדש חל על תרומה מצד מוסיף משום דאם לא היה חל על התרומה קדושת הקדש לא היה שייך הממון ג"כ לגבוה והיה פטור מתשלומין אבל השתא שחל על התרומה קדושת הקדש מצד מוסיף שוב שייך הממון ג"כ לגבוה לכך חייב בתשלומין: ומעתה כיון דזכינו לדין הא י"ל דהתוס' מקשי שפיר דליבטיל האי פרוטה של הקדש שנפל ברוב חולין וא"ל הא ממונא לא בטיל ז"א כיון דהקנין ממון דהקדש תלוי בקדושת החפץ וא"כ כמו דלענין איסור קיי"ל דאם נתערבה ברוב היתר נהפך האיסור להיות היתר כן ה"נ בפרוטה של הקדש כיון שנתערבה ברוב חולין פקע ממנה הקדושה ונתהפכה להיות חולין וכיון דפקע הקדושה מהפרוטה שוב הממון ג"כ אינו שייך לגבוה וא"כ תקשה אמאי מעל כשנהנה אח"כ מהפרוטה: ז אמנם אי משום הא לא אירא די"ל הסברא בהיפך דאף דקיי"ל דאיסור שנתערב ברוב היתר פקע ממנו האיסור ונהפך להיות היתר הוא רק במקום שהנ"מ מענין הביטול הוא רק לענין איסור אבל בהקדש כיון דע"י הביטול ברוב א"נ דפקע ממנו הקדושה ונהפך להיות חולין פקע עי"ז הממון גבוה ג"כ הוי כדין ממון דלית בהו ביטול דהממון מחזיק לכח האיסור שבה שלא להתבטל בכדי שלא להפקיע עי"ז הממון הקדש ומעתה לפ"ז נ"ל לומר לענין הך חקירה אם הקדש נתבטל ברוב זה הכלל דחלוק בזה בין אם נתערב הקדש בד"ה שהקדישו בעליו באחריות ובין אם נתערב הקדש שהקדישו בעליו שלא באחריות והוא כיון דבעצם צריכין לומר דהקדש נתבטל ברוב משום דהא הזכות ממון גבוה דאיתנייהו בי' תלוי בקדושת החפץ שחל עליו א"כ הא מתחלה צריכין לחקור אם איתא על החפץ קדושה או לא וכיון דלענין קדושת החפץ צריכין לומר דנתבטל ברוב כדין כל איסורי תורה שנתערב ברוב היתר דנתבטל האיסור ונהפך להיות היתר כן ה"נ בהקדש כיון דנתערב ברוב חולין פקע הקדושה מהחפץ ונעשה חולין א"כ שוב ממילא ליתא בזה דין ממון דכיון דפקע הקדושה פקע הממון ג"כ רק דאנן תפסינן מן המאוחר אל הקדום כיון דאם יתבטל ברוב יהיה פקע הזכות ממון גבוה ג"כ אמרינן דהוי כדין ממון שאין בו ביטול א"כ כ"ז בהקדש שהקדישו בעליו שלא באחריות אבל בהקדש שהקדישו בעליו באחריות כיון דאף אם יתבטל ברוב לא יהיה פקע הממון גבוה דהא הבעלים מחוייבין להפריש אחרת תחתיה בזה אמרינן דנתבטלה ברוב כדין כל איסורי תורה שנתערב ברוב היתר כן ה"נ בהקדש: ח והנ"ל להביא ראי' לדברינו אלה מהא דגרסינן בחולין (דף קל"ט) וכן אמר ר"י במקדיש תרנגולתו לבד"ה א"ל ר"ל וכיון שמרדה פקעה לי' קדושתא א"ל בבי גזא דרחמנא איתא דכתיב לה' הארץ ומלואה ורמי דר"י אדר"י ודר"ל אדר"ל דאיתמר מנה זה לבד"ה ונגנבו או נאבדו ר"י אמר חייב באחריותן עד שיבואו לידי גזבר ור"ל אמר כל היכא דאיתא בי' גזא דרחמנא איתא כו' ומשני דר"י אדר"י נמי לא קשיא הא דאמר הרי עלי הא דאמר הרי זו ולכאורה קשה ל"ל להגמ' למימר הא דאמר הרי זו הא בהא דס"ל לר"י במקדיש תרנגולתו ומרדה דלא פקע הקדושה שייך אף באומר הרי עלי אעפ"כ לא שייך לומר דע"י המרידה פקע הקדושה משום דכל היכא דאיתא בי' גזא דרחמנא איתא ואין נ"מ בהך דינא בין אם הקדישו בעליו באחריות או שלא באחריות רק דבהא דס"ל לר"י גבי האומר הרי עלי מנה לבד"ה ונגנבו או נאבדו דצריך להפריש אחרת תחתיה בזה מוכרחין לומר דמיירי באומר הרי עלי דבזה אף דכל היכא דאיתא בי' גזא דרחמנא איתא אעפ"כ כיון דאמר הרי עלי והתחייב א"ע להביאו לידי גזבר אינו יוצא ידי נדרו עד שיפריש אחרת תחתיה ול"ל להגמ' למימר הא דאמר ה"ז: וע"כ צריכין לומר דס"ל להגמ' זה הכלל דהא דאמרינן כל היכא דאיתא בי' גזא דרחמנא איתא הוא רק להאלים כח הקדש במקום שא"נ שפקע הקדושה מהחפץ יהיה פקע הממון גבוה ג"כ דאיתא בי' בזה אמרינן להאלים כח הקדש דלא פקע הקדושה ע"י המרידה משום דבי גזא דרחמנא איתא ועדיין שייך הממון ג"כ לגבוה אבל אם הקדישו בעליו באחריות כיון דאף א"נ דפקע הקדושה ע"י המרידה אעפ"כ לא יהי' פקע הממון גבוה דהא הבעלים מחויבין להפריש אחרת תחתיה וליכא בזה פסידא