פורת יוסף (שלופר) טז

ואימא אידי ואידי לבן הא לכתחלה והא דיעבד כו' והקשה ע"ז הפני יהושע מאי פריך הגמ' הא בתמורה (דף ד') ס"ל לרבא דכל מילתא דא"ר לא תעביד אי עביד ל"מ וא"כ הא לא איצטריך קרא גבי בן להורות דאין קדושין תופסין באשת אביו דהא כיון דמוכח מלא יקח דאסור לקדשה א"כ ממילא ידעינן דאם עבר וקידשה דאין קדושין תופסין בה משום דאי עביד לא מהני ומאי פריך הגמ' ותי' דקושיית הגמ' קאי לאביי דס"ל דאי עביד מהני עיי"ש נמצא מבואר דא"נ כרבא דאי עביד ל"מ אין אנו צריכין למילף אליבא דר' יהושע דאין קדושין תופסין בח"כ בק"ו מיבמה ואין אנו מוכרחין שוב למילף דקדושין תופסין בח"ל מכי תהיינה דמהקרא דאיש אחר מוכח דאין קדושין תופסין בח"כ וא"כ שפיר י"ל דר' יהושע סובר כסברת הר"ן דבקדושין על תנאי מהני שיור אבל לאביי דס"ל דאי עביד מהני הא מוכרחין למילף דאין קדושין תופסין בח"כ בק"ו מיבמה וא"כ שוב מוכרחין למילף דקדושין תופסין בח"ל מכי תהיינה א"כ מוכח דר' יהושע אינו סובר כסברת הר"ן הנ"ל: ד ולהוכיח זה האיך ס"ל לר' יהושע בהך פלוגתא דאי עביד מהני אי לא לכך שאלו האנשי אלכסנדרי' בת משולחת מהו לכהן והשיב להם היא תועבה ואין בניה כו' והקשו התוס' וא"ת מה צריך קרא והא פרכינן אקו"ח דאלמנה לכה"ג מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת ותי' דהא דאיצטריך קרא משום דלא נילף מחזיר גרושתו מאלמנה לכה"ג ומכותי ועבד דתתחלל במה הצד ועי' לעיל בתוס' ד"ה מה ולכאורה י"ל דהאיך יכולין למילף מחזיר גרושתו מאלמנה לכה"ג ועבד הא י"ל מה להצד השוה שבהן שכן לוקין עליהם בבעילה לחוד אף בלא קדושין כדאיתא בקדושין (דף ע"ח) ומודה רבא באלמנה לכה"ג שאם בעל ולא קידש שלוקה ולא יחלל זרעו בעמיו אמר רחמנא והרי חילל וכן בעבד לפי מה דמבואר ברש"י בקדושין (דף ס"ט) דעבד הבא על ב"י וכן ישראל הבא על השפחה לוקה משום לא תהיה קדשה וכן בעו"ג פסק הרמב"ם (בפ' י"ב מה' א"ב ה"א) ישראל שבעל כותית וכן כותי שבעל ישראלית דרך אישות הרי אילו היו לוקין מה"ת. א"כ זה ברור דהיו לוקין עליהם בבעילה לחוד בלא קדושין דהא לא שייך בכותי ועבד שום תפיסת קדושין כלל [ורק דסובר הרמב"ם דבעו"ג בעינן דרך אישות דמייחד לה לשם פילגש אבל מ"מ תפיסת קדושין לא בעינן] לכך מתחללת בביאתו משא"כ במחזיר גרושתו דמבואר בקדושין (דף ע"ח) הנ"ל שאם בעל ולא קידש לא היה לוקה דדרך לקוחין אסרה תורה וכן פסק הרמב"ם לכך אינו מתחללת בביאתו [וא"ל הא יכולין למילף מכותי הבא על ב"י דרך זנות דלא היה לוקה בביאתו ואעפ"כ מתחללת בביאתו ז"א דיכולין לומר מה להצד השוה שבהן שכן מצינו מלקות אף בלא קדושין רק בדרך אישות לכך מתחללת אף בזנות משא"כ במחזיר גרושתו דלא מצינו מלקות בביאה בלא קדושין לכך אינו מתחללת] אך י"ל דאיתא בקדושין (דף ס"ח) אשכחנא דלא תפסי בה קדושין ולדה כמותה מנ"ל אמר ר"י משום רשב"י א"ק כי יסיר את בנך כו' האי בשבעה אומות כתיב א"ק כי יסיר לרבות כו' הניחא לר"ש דדריש טעמא דקרא אלא לרבנן מ"ט א"ק ואחר כן תבוא אלי' ובעלתה מכלל דמעיקרא לא תפסי בה קדושין אשכחן דלא תפסי בה קדושין ולדה כמותה מנ"ל א"ק כי תהיינה לאיש וילדו לו כל היכא דקרינן בי' כי תהיינה קרינן ביה וילדו לו וכל היכא דלא קרינן כי תהיינה לא קרינן בי' וילדו לו נמצא מבואר דלרבנן דלא דרשי טעמא דקרא קאי האי לא תתחתן בם רק בשבעה אומות א"כ א"ש די"ל דר' יהושע יסבור כרבנן דלא דרשי' טעמא דקרא וא"כ בשאר אומות ליכא מלקות בבעילתן ואעפ"כ מתחללת בביאתן א"כ שפיר יכולין למילף במה הצד אך ז"א דהנה מפרשי הרמב"ם הקשו על הא דפסק אף בשאר אומות לוקה הא כיון דהרמב"ם פוסק כרבנן דלא דרשינן טעמא דקרא א"כ הא הקרא דלא תתחתן קאי על ז' אומות דוקא ומנ"ל מלקות בשאר אומות ובחידושי תירצתי דהרמב"ם לשיטתו דפסק דאי עביד ל"מ כמבואר באחרונים ואין יכולתי להאריך בזה וא"כ מוכח דר' יהושע סובר דאי עביד מהני וא"כ מוכח דילפינן ח"כ בק"ו מיבמה וח"ל מכי תהיינה א"כ מוכח דלא כהר"ן וא"כ מוכח מהקרא דקרבנו דיאוש אינו קונה א"כ מוכח דלא בעינן תנאי כפול: ה אך עדיין י"ל דיאוש קונה ואפ"ה איצטריך קרא דקרבנו משום דמשכחת לה גונא דאף א"נ דיאוש קונה אפ"ה יהא חל הקנין ע"י ההקדש ויהיה פסול משום מהב"ע והוא דאיתא במעילה (דף כ"א) נפלה פרוטה של הקדש בתוך הכיס או שאמר פרוטה בכיס זה הקדש כיון שהוציא את, הראשונה מעל דברי ר"ע וחכ"א עד שיוציא את כל הכיס וכתבו התוס' בד"ה פרוטה ואע"ג דספיקא הוא אם נהנה בשל הקדש ר"ע לטעמי' דמחייב על ספק מעילות אשם תלוי בכריתות (דף כ"ב) תימא וליבטיל האי פרוטה של הקדש שנפלה ברוב פרוטות חולין וכ"ת דבר שיש לו מתירין הוא ע"י פדיון ואפי' באלף לא בטיל הא ל"ל דדשיל"מ דרבנן הוא כו' ותי' דמטבע חשיב ולא בטיל והנה המ"ל (בפ"ו מה' מעילה ה"ו) תמה על הא שתי' התוס' דמטבע חשיב ולא בטיל הא הא דדבר חשיב אינו בטיל הוא ג"כ רק מדרבנן וכמ"ש הרשב"א בת"ה דכל הדברים שאין להם ביטול הוא רק מדרבנן אבל מדאורייתא הכל בטל ברוב וא"כ אכתי תקשה אמאי מעל הא מדאו' בטלה ברוב כמו שדחו התוס' בעצמם דל"ל דלא בטל מטעם דשיל"מ משום דדשיל"מ אינו אלא מדרבנן כן ה"נ לענין דבר חשוב ומה הועילו בתירוצם עיי"ש שהאריך בזה ונשאר בתימא ובאמת תמוה לענ"ד דהא מגיטין (דף נ"ד) מוכח ג"כ דהא דד"ח אינו בטל הוה רק מדרבנן דהגמ' פריך דר"י אדר"י מהא דתניא נפלו ונתפצעו אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו והא הכא דמדאורייתא חד בתרי בטל ורבנן הוא דגזור וקא קניס ר"י אלמא אף דהתם מיירי באגוזי פרך דלא נתבטלו מפני חשיבותן כדפירש"י ואעפ"כ קאמר הגמ' דמדאורייתא חד בתרי בטל ורק דרבנן הוא דגזור ומחומר הקושיא נ"ל ליישב ואמינא כלל חדש בזה: והוא דהנה מו"ח הגאון בעמק יהושע (סי' י"ח) תירץ קושיית התוס' לפי מה דמבואר בביצה (דף ל"ח) דפריך הגמ' ואמאי וליבטיל מים ומלח לגבי עיסה ומשני הרי שנתערב לו קב חיטין בעשרה קבין של חבירו יאכל הלה וחדי אלמא דביטול ברוב אינו שייך רק לענין איסור אבל לענין ממון לא שייך ביטול וא"כ ה"ה לענין פרוטה של הקדש שנתערבה ברוב חולין לא שייך ביטול משום דע"י הביטול לא פקע ממונו של הקדש והפרוטה עדיין שייך להקדש ואם נהנה הא נהנה מממון הקדש לכך מעל. ואע"ג דקא מסקינן התם דאע"ג דממונא לא בטיל אעפ"כ איסורא מיהא בטיל היינו דוקא בדבר שאין האיסור תלוי בממון כגון נבלה בטלה בשחוטה דאע"ג דאית לי' בעלים בטלה משום שאין האיסור מחמת הממון וכן לענין תחומין העיקר תלוי במה שקנה שביתה מעיו"ט ואפי' אם היה מקנה לו עתה לא מהני וע"כ אין האיסור תלוי בממון כל כך אבל במעילה דמוקדשין כיון דכל עיקר חיוב תשלומין דקרן וחומש הוא משום גזל הקדש כמ"ש התוס' בכתובות (דף ל') בד"ה זר עיי"ש וכיון דלענין ממון לא שייך ביטול והפרוטה בעצמותה עדיין שייך להקדש לכך מעל משום דנהנה מממון הקדש: ו והנ"ל דגם התוס' ס"ל זה הכלל אלא דלא הספיקו בזה דהנה לכאורה עומד נגד דברינו אלה דברי הרמב"ם (בפ"י מה' תרומות ה' כ"ד וכ"ה) וז"ל היתה התרומה הקדש לבד"ה וגנבה ואכלה אם יש בה שוה פרוטה משלם קרן וחומש להקדש ומפני מה חל איסור הקדש על איסור תרומה מפני שהתרומה אסורה לזר ומותרת לכהן הקדישה נאסרה על הכהן לפיכך נוסף בה איסור אף על ישראל עכ"ל והשתא אי נימא דכל עיקר חיוב תשלומי דקרן וחומש הוא משום גזילת הקדש רק דבהקדש החמירה תורה לשלם בעד גזילתו קרן וחומש כמו שהחמירה תורה בגנב לשלם כפל א"כ מה שייך לדון בתרומת הקדש אם איסור חע"א הא אף א"נ דאין איסור חע"א אפי' באיסור מוסיף