פורת יוסף (שלופר) טו

חל עלה קדושי פלוני ואח"כ תהיה א"א כבתחלה הוא דוקא בקדושין משום דקנין קדושין אינו קנין ממון לבעלה שיהא לו קנין בגוף האשה כמו בקניית עבד דהעבד בעצמותו נקנה לו רק דיש לו בה קנין איסור לאוסרה אכ"ע משום א"א. והראיה דהא בקדושין (דף ס"ז) שקיל וטרי הגמ' בא"א מנ"ל דלא תפסי קדושין עד דגמיר לה מאחות אשה והשתא א"נ דע"י קנין קדושין נקנית לבעלה קנין הגוף אם כן למה לי להגמ' להביא ראי' ע"ז הא כיון דנתקדשה מקודם לאחר ונקנית לבעלה א"כ הא שוב אין ביכולתה להקנות את עצמה לאחר כמו בקונה עבד דאינו יכול למכור א"ע אח"כ העבד לאחר כיון דכבר נקנה להאדון מקודם. כן ה"נ באשה ול"ל קרא ע"ז וע"כ צ"ל דחלוק קנין אשה מקנין עבד דע"י קנין עבד נתהוה קנין בגוף העבד דהעבד בעצמותו שייך להאדון כמו בכל הקנינים אבל בקנין אשה לא נתהוה עי"ז קנין בגוף האשה לומר דהאשה בעצמותה שייך לבעלה והראי' דהא קיי"ל דמעשה ידיה לבעלה הוא רק מדרבנן שתקנו לה תחת מזונות והשתא א"נ דע"י קנין קדושין נתהוה קנין ממון כמו בעבד א"כ הא צריך להיות מעשה ידי' שלו מדאורייתא כמו בעבד וע"כ דע"י קנין קדושין לא נתהוה קנין ממון לבעלה רק קנין איסור שמיוחדת לו ואסורה לכ"ע משום א"א לכך איצטריך למילף מקרא דאין קדושין תופסין בא"א הלכך מהני אם שייר מקום שיהא יכול לחול עלה קדושי פלוני ואח"כ תהי' א"א אף דנתקדשה בינתיים לאחר אעפ"כ כיון דבעצם איכא קנין בא"א רק דהוי גזירת הכתוב דאין קדושין תופסין בא"א א"כ זהו דוקא אם נתקדשה מקודם לאחר שוב אין קדושין אחרים נתפסין בה אבל הכא כיון דקודם קדושי פלוני היתה אשתו רק דמשייר בקדושיה שיהא מקום לחול עלה קדושי פלוני ושוב תהיה א"א כבתחלה מהני אבל בקנין ממון כיון דע"י הקנין נתהוה גוף החפץ שלו א"כ איך יכול לשייר שיהא הקדש עד שעת שיזכה פלוני וכשיזכה פלוני יהיה שוב הקדש כבתחלה דהא כיון דע"י קנין פלוני יצאה מרשותו לגמרי ונקנית לשמעון קנין הגוף וא"כ איך יכול להתנות שיהא יחול עלה הקדש לאחר זכיית שמעון הא אין אדם מקדיש דבר שאינה שלו וא"כ כיון דע"י הנתינה פקע ההקדש לגמרי לכך אינו יכול להקנותה במתנה: ג אמנם הרווחנו בדברינו דבכה"ג אם גזל אחד בהמה ואח"כ הקדישה הנגזל ונתייאש הימנה ואח"כ הקדישה הגזלן מעכשיו ע"מ שיתננה במתנה להנגזל דבזה יכול לשייר מקום שיהא יכול להקנותה להנגזל לפי מה דמבואר בשיטה מקובצת ב"ק (ד' ל"ג) בשם הרמ"ה והרא"ש דאף דקיי"ל דגזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אין יכולים להקדישו זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו היינו כ"ז שהגזלה ביד הגזלן אבל אם אח"כ החזיר הגזלן את הגזילה להנגזל חל מעכשיו ההקדש דהקדיש נגזל למפרע עכ"ל וכה"ג מבואר בירושלמי בקדושין (פ"ג) דאם אמר שור זה עולה לאחר ל' יום ומכרו וחזר ולקחו הימנו דחל עליו הקדש עולה אלמא אף דמכרו בינתיים ונתבטל ההקדש דלא מצי לחול עלה משום דהוי דבר שאינה שלו אעפ"כ אם חזר ולקחו כיון דעכשיו הוא שלו שוב חייל עליו ההקדש הראשון שהקדיש מקודם על אחר ל' יום כן ה"נ אף דבשעה שהקדישה הנגזל היה אז אינה ברשותו ולא היה חל ההקדש אעפ"כ כשבאה אח"כ לרשות הנגזל כיון דעכשיו הוי ברשותו שוב חייל עלה מעכשיו ההקדש הראשון. א"כ כיון דבזה אף אם תבוא ליד הנגזל לא יפקע ההקדש א"כ הא יכול לשייר מקום שיהא הקדש עד שעת נתינה ולאחר הנתינה תהי' ג"כ הקדש כיון דע"י הנתינה לא יופקע ההקדש דהא כשתבוא ליד הנגזל שוב בלא"ה יהיה הקדש מצד הנגזל רק דבשעת הנתינה יהיה חולין וא"כ כיון דע"י הנתינה לא פקע הקדושה לגמרי רק לשעתו מהני כמו דמהני גבי קדושי אשה בכה"ג אף דע"י הנתינה יופקע ההקדש דהגזלן רק דיחול עלה ההקדש מצד הנגזל אעפ"כ כיון דההקדש בעצמותו לא פקע והוא התנה מעיקרא בשעת הקדישו שאינו מקדיש רק באופן שיחול עלה אח"כ ההקדש של הנגזל מהני כיון דהקדושה אינו פקע דמאי נ"מ לענין הקדושה אם הוא מצד הגזלן או מצד הנגזל]: וא"כ לפי"ז מיושב קושית הגמ' דמשכחת לה דאף א"כ דיאוש קונה אפ"ה יהא פסול גזול משום מצוה הבאה בעבירה בכה"ג כגון אם גזל בהמה ואח"כ הקדישה הנגזל לעולה ואח"כ נתייאש הנגזל וקנאה הגזלן ביאוש בעלים ואח"כ הקדישה הגזלן לעולה ע"מ שאם יזכו בה הבעלים הראשונים הן ע"י מתנה או שיגזלו ממנו ויתייאש הימנה דקנאו הבעלים הראשונים ביאוש כדין דיהא הקרבן שלו לצאת בה י"ח עולה דזה יכול להתנות משום דכיון דכשתבוא ליד הנגזל תחול עלה ההקדש הראשון שהקדישה לעולה א"כ כיון דע"י התנאי לא יופקע ההקדש דלאחר זכיית הנגזל יכול להתנות שתהיה הקדש קודם זכיית הנגזל ולאחר זכיית הנגזל רק דבשעת זכי' יהי' חולין כנ"ל ושוב גזלו הבעלים הראשונים הקרבן ונתייאש ממנו הגזלן דזכה בו הנגזל דמעיקרא ביאוש הגזלן דהא בשעת זכיית הנגזל פקע ממנה ההקדש לשעתו והוי חולין והוי הקרבן שלו א"כ הא בזה זכיית הנגזל הוא רק מחמת ההקדש דלאח"כ דהא בלא"ה לא היה יכול לקנותה משום דא"א שיופקע ההקדש לשעתו כיון דע"י זכיית הנגזל יופקע ההקדש דלאח"כ רק כיון דכשיזכה בה הנגזל תחול עלה אח"כ ההקדש הראשון שהקדישה לכך יכול לזכות בה דפקע ההקדש לשעתו ויש לו בה קנין א"כ כיון דכל עיקר הקנין דהנגזל הוא ע"י ההקדש שלאח"כ הוי מצוה הבאה בעבירה ואינו יוצא בה י"ח: אך ז"א דלר' יהושע לשיטתו מוכח דס"ל דלא כהר"ן דאף בקדושי תנאי ג"כ אמרי' דלא מהני שיור דאיתא בקדושין (דף ס"ח) מנה"מ דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות אמר ראב"י אתיא בק"ו מיבמה ומה יבמה שהיא בלאו לא תפסי קדושין ח"כ לא כש"כ א"ה ח"ל נמי אמר ר"פ ח"ל בהדיא כתיב בהו כי תהיינה לאיש שתי נשים אחת אהובה ואחת שנואה וכי יש אהובה ושנואה לפני המקום אלא אהובה אהובה בנשואיה שנואה שנואה בנשואיה וקאמר רחמנא כי תהיינה כו' והנה התוס' שם ד"ה מנה"מ כתבו נראה דלא בעי מנה"מ דהולד ממזר דהא ביבמות (דף מ"ט) מוכח לי' מלא יגלה כנף אביו וסמיך לי' לא יבוא ממזר ומוקמינן לה בשומ"י של אביו שהיא לו אשת אחי אביו שהיא בכרת אלא בעי מנ"ל דאין קידושין תופסין בהן וקשה דמאי בעי הלא הדבר פשוט בכל הגמ' דקדושין לא תפסי דהא בהא תליא דכיון דהוי ממזר מח"כ לא תפסי קדושין כו' ואור"י דאין ה"נ דכלל זה אמת והכא בעי אליבא דר' יהושע דס"ל ביבמות (דף מ"ט) דאין ממזר מח"ל וכריתות אלא מחייבי מיתות ואפ"ה מודה דאין קידושין תופסין בח"כ כו' ואליבא דר' יהושע בעי גמ' מנ"ל דלא תפסי קדושין בח"כ עכ"ל הרי דלר' יהושע לשיטתו דס"ל דאין ממזר אלא מח"מ מוכרחין למילף לדידי' דאין קדושין תופסין בח"כ מק"ו מיבמה וא"כ תקשה א"ה ח"ל נמי וע"כ דילפינן דקדושין תופסין בח"ל מכי תהיינה והשתא א"נ כשיטת הר"ן דאם גירשה ע"מ שלא תינשאי לפלוני שייר מקום שיהא קדושי פלוני נתפסין בה ואח"כ תהיה א"א כבתחלה א"כ מנ"ל להוכיח מכי תהיינה דקדושין תופסין בח"ל הא י"ל דמשכחת לה שנואה בנשואיה בכה"ג כגון שגירשה ע"מ שלא תינשאי לפלוני וקדשה אותו פלוני דקדושין תופסין בה ואעפ"כ הוי שנואה בנשואיה דהא מיד שקידשה הדרא למהוי אשת המגרש ואסורה להמקדש לבוא אליה משום א"א והוי שנואה בנשואיה ומנ"ל להוכיח מזה דקדושין תופסין בח"ל וע"כ צ"ל לר' יהושע לשיטתו דמוכרחין למילף מכי תהיינה דקדושין תופסין בח"ל דלא ס"ל כסברת הר"ן הנ"ל: אמנם זהו תלי' בהא דהנה ר"י יליף לעיל (דף ס"ו) דאין קדושין תופסין בח"כ מהא דאמר קרא ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר לאחרים ולא לקרובים מתקיף לה ר"א ואימא לאחר ולא לבן בן בהדיא כתיב ביה לא יקח איש את אשת אביו אחר ל"ל ש"מ לאחרים ולא לקרובים