פורת יוסף (שלופר) קנט

עומדת טמאה אם יושבת טהורה ר' יוסי אומר בין כך ובין כך טהורה והנה הר"ן בתשובה ובחידושיו כתב דטעמא דר"מ דס"ל דעומדת טמאה משום דר"מ לשיטתו דחייש למיעוטא וכיון דעל צד המיעוט יש דהדור מי רגלים למקור ואייתי דם לכך טמאה לר"מ: ולכאורה דברי הר"ן תמוהים בתרתי חדא דהא איתא לעיל (דף י"ד) ואמר ר"ז כשטימא רבי כר"מ כו' דתניא האשה שהיתה עושה צרכיה כו' ר"מ אומר אם עומדת טמאה א"ל ר"א לר"ז והא אריב"ח כשטימא ר"מ לא טימא אלא משום כתם ואילו רבי משום נדה קאמר א"ל אנן הכי קאמרינן כי איתמר ההיא משום נדה איתמר אלמא דר"מ מטמא ודאי משום נדה ואילו לשיטת הר"ן אינו אלא טמא מספק לר"מ ועוד דא"כ אמאי פליג ר' יוסי וס"ל דבין כך ובין כך טהורה הא מבואר ביבמות (דף ס"ז) דר' יוסי ס"ל דבת ישראל שנשאת לכהן והניחה מעוברת ויש לו בנים לא יאכלו עבדיה בתרומה מפני חלקו של עובר ורשב"י ס"ל דיש לה בנים יאכלו ואמרינן התם הטעם דסמוך מיעוטא דמפילות למחצה נקיבות א"כ מוכח דר' יוסי ס"ל דחיישינן למיעוטא וא"כ במאי פליגי ר"מ ור"י [בשלמא בלא שיטת הר"ן י"ל בפשיטות דר"מ ס"ל דעומדת טמאה משום דרוב דמים מן המקור ותלינן דבודאי בא מן המקור לכך טמאה ודאי אמנם לשיטת הר"ן תקשה]: י אבל לפי הנ"ל ניחא די"ל דר"מ ור"י פליגי בפלוגתא אחרינא ולשיטתייהו אזלי דהנה לכאורה קשה לי האיך משכחת ס' נדה לפי מה שהוכחתי דאם נתהוה נדבר א' ספק וודאי הודאי מכריע את הספק א"כ תקשה האיך משכחת ספק נדה הא כיון דבהאי ספיקא אם ראתה דם הוי ספיקא אם אסורה משום נדה או לא וגם אם היא טמאה משום נדה וא"כ כיון דלענין טומאה קיי"ל דס' טומאה ברה"י ספיקו טמא ודאי ומחזקינן שהדם בא מן המקור א"כ אף לענין איסור נדה ג"כ תהיה אסורה משום נדה דכיון דלענין טומאה מחזקינן שהדם בא מן המקור א"כ ממילא הודאי מכריע את הס' דנדה ותהיה אסורה משום נדה ג"כ אמנם ז"א לפי מה דמבואר בתוס' לעיל (דף י"ז) ד"ה ואין שורפין עליו את התרומה תימא כיון דהוי ס' טומאה וברה"ר טהור, ודאי וברה"י טמא ודאי ושורפין וי"ל דמסוטה לא ילפי' טומאה דאתי ע"י ראיית גופה לכן בכל מקום ספק וא"כ א"ש דבס' נדה אף לענין טומאה הוי ספק משום דהוי טומאה דאתי על ידי ראיה ולא ילפינן מסוטה: אמנם עדיין תקשה לפי מה דאיתא בנדה (דף מ"א) אמר ר' יוחנן מקור שהזיע כשתי טיפי מרגליות טמאה כו' אלא לטומאת ערב משום דס"ל כרשב"ג דמקור מקומו טמא לכך טמאה האשה משום הדם שנגע בבשרה דהוי אב הטומאה וא"כ עדיין תקשה נהי דספק דאתי' ע"י ראיה לא ילפינן מסוטה והוי טמאה רק מס' אעפ"כ הא לא שייך רק לענין הטומאה שאנו רוצים לטמאה מטעם רואה אבל מ"מ הא יש כאן עוד טומאה אחרת מחמת הדם שבא מן המקור והוי אב הטומאה ומטמא להאשה במגע ביציאתה לחוץ וא"כ כיון דלענין טומאה דאתיא ע"י מגע ילפינן מסוטה וברה"י טמאה ודאי א"כ עדיין תקשה הא כשמספקא לן לענין טומאת ערב אם היא טמאה משום מגע או לא מחזיקינן שהדם בא מן המקור וטמאה טומאת מגע א"כ ממילא הוודאי דטומאה יכריע הספק דאיסור נדה ותהיה אסורה משום נדה ג"כ: והנ"ל ליישב דאיתא במנחות (דף כ"ד) בעי רבא עשרון שחלקו ונטמא אחד מהן והניחו בביסא וחזר טבול יום ונגע באותו טמא מהו מי אמרינן שבע ליה טומאה או לא כו' ומסקנת הגמ' דטומאה חמורה על טומאה קלה בוודאי חיילא וכן טומאה בבת אחת שתיהם חלין אבל קלה על חמורה לכ"ע אין טומאה חלה על טומאה ועי' במ"ל (פ"ב מה' אבות הטומאה) שהאריך בזה עיי"ש ואיתא בנדה (דף מ"ב) איבעיא להו אותו מקום של אשה בלוע הוי או בית הסתרים הוי למאי נ"מ כגון שתחבה לה חבירתה כזית נבלה א"א בלוע הוי טומאה בלועה לא מטמאה וא"א בית הסתרים הוי נהי דבמגע לא מטמאה במשא מיהו מטמא כו' רבא אמר בית הסתרים הוי עיי"ש וא"כ אתי שפיר דלא שייך לומר דהוודאי דטומאת מגע יכריע את הספק דאיסור נדה דהא אין כאן מקום לחול טומאת מגע כלל דהא קיי"ל כל הנשים מטמאין בבית החיצון וא"כ מיד כשבא הדם לבית החיצון נטמאת משום טומאת ראיה ואז אינה טמאה משום טומאת מגע דהא אותו מקום בית הסתרים הוי ובית הסתרים במגע לא מטמא ואימתי נטמאה משום טומאת מגע הוא רק כשיוצא הדם לחוץ דאז נוגע בבשרה וא"כ הא אין טומאה קלה דטומאת מגע דהוי טומאת ערב מצי חיילא על טומאת ראיה שבא מקודם דקלה על חמורה לא חייל לכ"ע בזה א"ז וא"כ אין כאן איסור טומאת מגע כלל דאין לה מקום לחול וא"כ לא שייך לומר דטומאת מגע יכריע את הספק דאיסור נדה דהא אם נחזיק דטמאה טומאת מגע משום דהדם בא מן המקור א"כ הא ממילא אין כאן טומאת מגע משום דכיון דהדם בא מן המקור א"כ הא נטמאה טומאת ראיה מקודם ואין טומאה חל על טומאה וכיון דלא ילפינן ספק טומאת ראיה מסוטה גם טומאת ערב אינה טמאה וודאית ברה"י: יא אמנם זהו רק אם נימא דטומאת בית הסתרים אינו מטמא אבל אם נימא דטומאת בית הסתרים מטמא א"כ הא תיכף כשיצא הדם לבית החיצון נטמאה טומאת מגע מהדם מה שנוגע בבשרה וא"כ באין כאחת הטומאת ראיה והטומאת מגע דמיד כשבא לבית החיצון דנטמאה משום טומאת ראיה נטמאה ג"כ משום טומאת מגע ובבת אחת הא חל אף קלה על חמורה כמבואר במנחות הנ"ל [ועי' בתוס' נדה (דף מ"ב) בד"ה ואמאי ויש להאריך בזה ואכ"מ] וא"כ א"ש די"ל דר' מאיר ור' יוסי דפליגי באשה שהיתה עושה צרכיה וראתה דם דר"מ אומר דעומדת טמאה ור"י סובר דעומדת טהורה לשיטתייהו אזלי דאיתא בחולין (דף ע"ב) שחט את אמו ואח"כ חתכו הבשר מגע נבלה דברי ר' מאיר כו' ופריך הגמ' אמאי טומאת בית הסתרים היא וטומאת בית הסתרים לא מטמא לימא ר"מ לטעמיה דתנן שלשה על שלשה שנחלק טהור מן המדרס אבל טמא מגע מדרס דברי ר"מ ותניא אמר ר' יוסי וכי באיזה מדרס נגע זה כו' עיי"ש אלמא דפליגי ר"מ ור"י דר"מ סובר דטומאת בית הסתרים מטמא ור"י סוגר דטומאת בית הסתרים לא מטמא: וא"כ א"ש דבאמת כ"ע מודים דבעומדת אינה אלא ספק דילמא הדור מי רגלים למקור ואייתי דם רק דר"מ לשיטתו אזיל דס"ל דטומאת בית הסתרים מטמא וא"כ כיון דמספקא לן בין לענין איסור נדה ובין לענין טומאת מגע אם הדם בא מן המקור וטמאי טומאת מגע או דבא מן הצדדים וטהורה וא"כ כיון דלענין טומאת מגע מחזיקינן שהדם בא מן המקור דהא קי"ל ספק טומאה ברה"י ספיקא טמא וודאי לכך הוודאי מריע הספק דאיסור נדה ג"כ ואסורה משום נדה ג"כ כיון דטומאת בית הסתרים מטמא א"כ הא חל טומאו מגע ג"כ משום דהוי איסור בת אחת כנ"ל אבל ר"י לשיטתו דס"ל דטומאת בית הסתרים אינו מטמא א"כ הא אין כאן טומאת מגע כלל משום דאינו חל על טומאת ראה דקודם לכך ס"ל דעומדת טהורה משום נדה משום ראינו אלא ספק ויסבור הר"ן כשיטת הר"ח בנדה (דף י"ד) דר' יוסי מטמא משום כתם עיי"ש וא"כ א"ש דאף דר' יוסי ג"כ חייש למיעוטא אעפ"כ פליג על ר"מ משום ולשיטתו אזיל דס"ל דטומאת בית הסתרים אינו מטמא והא דפי' הר"ן דטעמא דר"מ משום דחייש למיעוטא משום דאי לא היה חייש למיעוטא א"כ אף א"נ דלענין טומאה לא אזלינן בתר רובא וטמאה ודאי אעפ"כ אינו יכול להכריע הס' דטומאה הס' דאיסור דהא כיון דאזלינן בתר רובא א"כ הוי ודאי לענין איסור דהדם