פורת יוסף (שלופר) קנז

אסורה משום אבמה"ח דהא בחייה אינו חל כלל עלה איסור טרפה דאין איסור טרפה יכול לחול על איסור אבמה"ח דקדים וכל עיקר הנ"מ מהספק הוא רק אם אסורה משום איסור טרפה לאחר שחיטה כשיופקע ממנה האיסור דאבמה"ח א"כ ל"ש לומר דנעמיד אותה אחזקת איסור דאבמה"ח כיון דהס' הוא רק על העת שיופקע ממנה האיסור דאבמה"ח אם אסורה אז משום טרפה א"כ שוב מוקמינן אותה אחזקת כשרות דהיתה עומדת דכשישחוט הבהמה תהיה מותרת באכילה אבל אם נימא דבהמה בחייה לאו לאברים עומדת א"כ כיון דשייך לדון מחיים דבהמה ג"כ אם היא אסורה משום טרפה ומחיים דבהמה הא איכא חזקת איסור אבמה"ח מחזקינן דבודאי אסורה משום טרפה ג"כ א"כ ממילא שוב אסירה אף לאחר שחיטה כשפקע ממנה איסור אבמה"ח כיון דכבר החזקנו אותה בחזקת טרפה בעוד הבהמה בחייה: והשתא מיושב קושייתי הנ"ל דלכך לא משני הגמרא אהא דעגל שנולד ביו"ט דמיירי בהפריס ע"ג קרקע משום דא"כ תקשה אמאי מותר לשוחטו ביו"ט הא צריך, בדיקה וצריכין לחוש דילמא יהיה טרפה וא"ל הא אין אנו צריכין לחוש מדאורייתא שמא ימצא טרפה משום דמוקמינן אותו בחזקת כשרות ועיין במ"א (סי' תצ"ח ס"ק ט"ו) דס"ל דאף בעגל שנולד ביו"ט שייך ג"כ לאוקמי בחזקת כשרות מכח דרוב בהמות כשרות הן והוי חזקה דאתיא מכח רובא ז"א דהא הכא אם נימא דבית הרחם יש בו משום ריסוק אברים א"כ הא מיד כשנולד ויצא רובו חל עליה איסור טרפה משום ריסוק אברים א"כ אף אם נימא דבהמה בחייה לאברים עומדת אעפ"כ הא חל בזה איסור טרפה על איסור אבמה"ח משום דהוי איסור בת אחת דמיד כשיצא רובו חיילי תרווייהו איסור טרפה ואיסור אבמה"ח כהדדי וכן מבואר לקמן (דף ק"ג) והכא בנטרפה עם יציאת רובא קמיפלגי מ"ס בהמה בחייה לאברים עומדת ואיסור טרפה ואיסור אבמה"ח בהדדי קאתי עיי"ש ובאיסור ב"א קיי"ל דאיסור חע"א א"כ ל"ש לאוקמא בזה בחזקת כשרות משום דכיון דחל עלה איסור טרפה מחיים שוב מחזקינן מאיסור אבמה"ח לאיסור טרפה וא"כ תקשה אמאי מותר לשוחטו ביו"ט הא צריכין לחוש מדאורייתא שמא ימצא טרפה לכך משני הגמרא ביוצא דופן: אבל בהך ברייתא דושוין שאם נולד הוא ומומו עמו שפיר משני הגמרא בהפריס ע"ג קרקע דהאי ושוין קאי על הא דתני ברישא נולד בו מום ביו"ט ר"ש אומר אין זה מן המוכן וע"ז אומר ושוין שאם נולד הוא ומומו עמו שזה מן המוכן וא"כ האי ושוין קאי על דברי ר"ש אף דס"ל לר"ש דאם נולד מום ביו"ט דאין זה מן המוכן אפ"ה בנולד הוא ומומו עמו מודה שזה מן המוכן וא"כ כיון דקאי לר"ש א"ש דהא מבואר ביבמות (דף ל"ג) דבר קפרא סובר דלר"ש אין איסור חע"א אפי' באיסור ב"א ואף דביבמות (דף ל"ג) פריך הגמרא זר ששימש בשבת ובע"מ ששימש בטומאה ר"י אומר חייב שתים ר"ש אומר אינו חייב אלא אחת ואילו מליקה שיירה למאן שייריה אלימא לר"י השתא באיסור כולל מחייב באיסור ב"א מבעיא אלא לאו לר"ש ותיובתא דבר קפרא הרי דמוכח מזה דר"ש סובר איסור ב"א ז"א דהנה המחנה לוי הקשה דה"ל להגמ' למיפרך האי קושיא לר"ח ללישנא קמא דמוקים דפליגי באיסור ב"א ואליבא דר"י אבל לר"ש אינו חייב בב"א א"כ תקשה דאמאי שייר מליקה והנ"ל דלכאורה קשה מאי פריך הגמרא ואילו מליקה שייריה למאן אלימא לר"י השתא באיסור כולל מחייב בב"א מבעיא הא איתא ביומא (דף ל"ו) ועל עולה עון לקט כו' ר"ע אומר אין עולה באה אלא על עשה ועל לאו שניתק לעשה במאי קמיפלגי אר"י בלאו דנבלה קמפלגי ר"ע סבר לאו מעלי' הוא ורי"ה סבר לאו לאו מעלי' הוא וא"כ לפ"ז מאי פריך הגמרא נימא דלכך שייר ר"י מליקה דסובר כריה"ג דנבלה הוי לאו הנל"ע ואין לוקין עליו לכך שייר מליקה דאינו חייב שתים דהא אין לוקין על לאו דנבלה לכך לא קחשיב אך יש לומר דקושיית הגמרא שפיר דאיתא בתוספות שם ד"ה לאו דעל לאו דטרפה ס"ל לריה"ג נמי דלוקין עליו דהוי לאו מעליא וכיצד סדר מליקה חותך שדרה מפרקת עד שמגיע לסימנים ועי' ברמב"ם (פ"ו מהל' מעה"ק הל' כ"ג) וא"כ מכי תבר לי' שדרה ומפרקת הוי ליה טרפה ואיכא במליקה לאו דטרפה ג"כ א"כ ה"ל למיתני זר שאכל מליקה ג"כ דחייב שתים אף דסובר כריה"ג דלאו דנבלה הוי נל"ע אעפ"כ חייב שתים משום טרפה ומשום זרות ואין להקשות דאם כן אמאי קתני זר שאכל מליקה ר"ח אומר חייב שתים הא איכא שלש משום טרפה ונבלה דמכי תבר שדרה ומפרקת הוי טרפה ואם כן איכא במליקה תרי לאוי לאו דנבלה וטרפה וא"ל כיון דטרפה ג"כ משום נטילת חיותה היא וע"כ הוי בכלל נבלה ולא חייב אלא חדא ז"א דהא כתבו התו' בחולין (דף ל"ב) ד"ה ורמינהו דהיכא דהוי טרפה ונתנבלה אחר כך חייב משום טרפה ומשום נבלה וכן הקשה החמדת שלמה ביו"ד (סי' י"ב) ונשאר בצ"ע: אך יש לומר דאיתא בחולין (דף כ') אמרי בני ר' חייא מצות מליקה מחזיר סימנים לאחורי העורף ומולק א"ד מחזיר דוקא וא"ד אף מחזיר א"כ א"ש דבני ר"ח מסתברא דס"ל כר"ח אם כן להאי לישנא דר"ח סבר מחזיר דוקא אם כן ליכא במליקה משום טרפה דהא הוא מחזיר סימנים לאחורי העורף ואפי' א"נ דאף מחזיר מ"מ לא פסיקא לי' למיתני חייב שלש דהא זהו דוקא אם לא החזיר אבל אם החזיר אין כאן טרפה ואם כן לא פסיקא ליה למיתני חייב שלש דמשמע לעולם והא בהחזיר אין כאן לאו דטרפה והשתא לפ"ז א"ש דעל ר"ח ליכא קושי' דאמאי שייר מליקה דיש לומר דר"י סבר דאין לוקין על לאו של נבלה וא"ל דהא מ"מ הוי טרפה ז"א דר"ח לשיטתי' אזיל דאמרי בני ר"ח מצות מליקה מחזיר סימנים כו' ואיכא לישנא דמחזיר דוקא וא"כ ליכא במליקה לאו דטרפה ואפי' א"נ דאף מחזיר מ"מ לא פסיקא לי' לר"י למיתני חייב שתים בזר שאכל מליקה דומיא דאינך דהא זהו דוקא בלא החזיר אבל בהחזיר אין כאן טרפה וא"כ כיון דלא הוי בכל גווני דמשכחת לה לפעמים דאינו חייב אלא אחת לכך לא קחשיב דלא הוי דומיא דאינך דהנהו לעולם חייב שתים בזר ששימש בשבת ובע"מ ששימש בטומאה א"כ לר"ח ליכא קושיא דר"ח לשיטתי' אזיל ובפרט דהוכחתי דע"כ ר"ח מוכרח לסבור כבני ר"ח דאל"כ ה"ל למחשיב שלש כנ"ל אך זהו דוקא לר"ח אבל אנן דקי"ל דלא כר"ח דאית' בחולין (דף כ') הנ"ל אר"י יקבלו הרובין את תשובתן דקתני נמצא כשר בשחיטה פסול במליקה כשר במליקה פסול בשחיטה למעוטי מאי לאו למעוטי מחזיר סימנים לאחורי העורף דלא אר"י למעוטי מוליך ומביא הניחא למ"ד מוליך ומביא במליקה פסול אלא למ"ד כשר מאי איכא למימר בני ר"ח סברי לה כמ"ד מוליד ומביא במליקה פסול והנה הרמב"ם (פ"ו מהל' מעה"ק) הנ"ל פסק דמוליך ומביא במליקה כשר וא"כ לפ"ז מחזיר סימנים לאחורי העורף פסול לכך פריך הגמרא שפיר תיובתא דבר קפרא דהא אנן קיי"ל דמחזיר סימנים פסול וא"כ במליקה לעולם הוי לאו דטרפה וא"כ תקשה למאן שייריה: וא"כ א"ש דשפיר דחי הגמרא הב"ע שהפריס ע"ג קרקע די"ל דהכא קאי הגמרא בשיטת ר"ח דאף מחזיר סימנים לאחורי העורף וא"כ עדיין י"ל דר"ש ס"ל דאף באיסור ב"א אינו חל והא דשייר מליקה הוא משום דס"ל דנבלה הוי לאו הנל"ע וטרפה לא הוי משום דמשכחת לה שהחזיר הסימנים והנה בתוספות שם ד"ה אמר ר"י כו' מבואר דמאן דס"ל דבאיסור ב"א אין אחע"א אינו חל רק האיסור החמור בלחוד וא"כ לר"ש אף אם נימא דבית הרחם יש בו משום ריסוק אברים והוי איסור ב"א אפ"ה אינו חל האיסור טרפה רק האיסור אבמה"ח בלחוד דחמור שכן נוהג איסורו בב"נ כמבואר בחולין (דף ק"ב), ואינו חל האיסור טרפה רק לאחר שחיטה כשיופקע האיסור אבמה"ח א"כ בכה"ג אין מחזיקין מאיסור לאיסור לכך מותר לשוחטה ביו"ט אף דקיימא לן הלכה צריכה בדיקה משום דאין צריכין לחוש מדאור' דילמא ימצא טרפה משום דמוקמינן אותה בחזקת כשרות: