פורת יוסף (שלופר) קנד

וחמור איירי בפטר חמור ואסור בהנאה כר' יהודה והתוס' השיגו עליו ומפרשי דקחשיב כלאי הכרם בתרתי דזרע חטה ושעורה וחרצן וא"כ הוי כלאי זרעים וכלאי הכרס ולכאורה דברי רש"י תמוהים לפי מה שביארתי לעיל דלהמסקנא דמשני הגמרא דהאי תנא כולל לית לי' א"כ תקשה דהאיך חל איסור נזירות על איסור כהונה דקדים וע"כ צ"ל דמתניתין אתי' כר"ש דס"ל דאם נזיר מחד מנהון לא הוי נזיר וא"כ האי מיין ושכר יזיר קאי להורות דבנזירות איסור חל על איסור א"כ תקשה דהא איתא בבכורות (דף ט') דר"ש ס"ל דפטר חמור מותר בהנאה [ועדופא הי' לרש"י לפרש כפי' התוספות דקחשיב כלאי הכרם בתרתי דזה אתי שפיר אף לרבי שמעון]: והנ"ל ליישב דהנה הטו"א בר"ה (דף ד') הקשה אהא דקחשיב במתניתין שמונה לאוין הא בנזיר איכא ג"כ לאו דבל יחל ובל תאחר כמבואר בנדרים (דף ג') ומה נדרים עובר בבל יחל ובבל תאחר אף נזירות עובר בבל יחל ובל תאחר וא"כ הוי עשרה לאוין אך על בל תאחר תירץ כיון דמשכחת בנזיר שנטמא דאין עובר על בל תאחר כגון אם נטמא במת בו ביום קודם שחרש אבית הטומאה דשוב אינו מאחר לנזירות דטהרה ע"י הטומאה דחרישה זו שהרי שניהן כלין ביום אחד הלכך לא קחשיב לה במנין הלאוין אבל מבל יחל קשה דליחשיב לה במנין הלאוין: והנ"ל ליישב ואימא מילתא חדתא לפי מה דאיתא בנזיר (דף ג') הריני נזיר מן היין או מן התגלחת כו' ה"ז נזיר וכן איתא (שם דף י"א) אמר הריני נזיר ע"מ שאהי' שותה יין ומטמא למתים ה"ז נזיר ואסור בכולן כו' ופריך הגמ' ולפלוג נמי ר"ש ברישא הא אמר ריב"ל חלוק הי' ר"ש אף בראשונה דהאי על מנת הוא חוץ עיי"ש והשתא נ"ל דהא דאמרינן דנזיר שטימא א"ע במזיד עובר משום בל יחל דברו היינו דווקא בסתם נזיר שקבל על עצמו נזירות. אבל היכא דאמר מפורש הריני נזיר מן היין חוץ מלטמא למתים א"כ כשטימא א"ע לא שייך בזה בל יחל דברו דהא הוא קבל על עצמו חוץ מלטמא למתים אלא דלכך אסור לטמא למתים משום דכיון שקיבל על עצמו נזירות מן היין אסרה עליו התורה בטומאה למתים כמו שאסרה עליו חלב ודם ועיין במהרי"ט בתשובה (סימן נ"ג) וא"כ כיון דאינו אסור בטומאה למתים מחמת נדרו אלא דהתורה קבעה עליו חובה לאוסרו בכל דיני נזירות א"כ לא שייך בזה בל יחל דיבורו והשתא א"ש דלכך לא קתני הלאו דבל יחל כיון דמשכחת בנזיר שנטמא דאין עובר בבל יחל כגון היכא דקיבל עליו נזירות חוץ מלטמא למתים הלכך לא קחשיב לה במלי הלאוין כמו שתירץ הטו"א על קושייתו מבל תאחר כן נ"ל ליישב קושיית הטו"א: ה וא"כ לפ"ז מיושב פרש"י דפי' דחמור איירי בפ"ח דלפי מה שביארתי דלכך לא קחשיב לאו דבל יחל משום דמשכחת לה בנזיר שנטמא דאין עובר בבל יחל כגון בשקבל נזירות מן היין חוץ מטומאה למתים כנ"ל א"כ כ"ז הוא דווקא לרבנן דס"ל דנזיר מחד מנהון הוי נזיר אבל לר"ש דס"ל דלא הוי נזיר עד שיזיר מכולן א"כ לא משכחת לה דליהוי נזיר ואינו עובר בבל יחל דהא היכא דקבל נזירות חוץ מטומאה למתים לא הוי נזיר כלל א"כ לפי המסקנא דמשני הגמרא האי תנא כולל ל"ל וא"כ תקשה דהאיך חל איסור נזירות על איסור כהונה וע"כ דאתיא כר"ש דס"ל דנזיר מחד מנהון לא הוי נזיר וקאי האי קרא דמיין ושכר יזיר להורות דבנזירות איסור חל על איסור וא"כ כיון דאתי' כר"ש קשה דליחשיב נמי במנין הלאוין הלאו דבל יחל לכך מפרש רש"י דחמור איירי בפ"ח וא"כ ניחא דלפי המסקנא דאתיא כר"ש ור"ש הא ס"ל בבכורות (דף ט') דפ"ח מותר בהנאה א"כ בצרי לה חדא דא"א למחשיב חמור במנין הלאוין לדידיה רק דלר"ש דס"ל דנזיר מחד מנהון לא הוי נזיר א"כ לדידי' איכא לאו דבל יחל כמו שביארתי וא"כ לדידי' חשבינן נזיר בתרתי לאו דנזיר ולאו דבל יחל ובהא דבצרי לדידי' הלאו דפ"ח עיילינן לדידי' הלאו דבל יחל אבל לפי מאי דס"ד דהאי תנא אית לי' כולל וכיון דס"ל כולל ע"כ מוכרח דלא כר"ש דאפי' נזיר מחד מנהון הוי נזיר דהא לא איצטריך האי קרא דמיין ושכר להורות דאם נשבע שלא לשתות ושוב נדר בנזיר דחייב שתים דהא בלא"ה ידעינן דחייב דהא איסור נזיר הוה כולל וע"כ דקאי להורות דבחד מנהון הוי נזיר וא"כ ליכא למחשיב הלאו דבל יחל הלכך חשבינן לדידהו אמור בפ"ח כן נ"ל ליישב פירש"י: וא"כ לפ"ז כיון שהוכחתי דהיכא דקבל נזירות פ"מ שיהא שותה יין ומטמא למתים אף דהוה נזיר בכולן אעפ"כ לא שייך לומר דאסור בהן מצד קבלתו אלא כיון דקבל עליו תואר נזירות ממילא אסרה עליו התורה. בהנך ג' דברים שאסורין בנזיר כמו שאסרה התורה כמה איסורין על קדושת כהן וא"כ לפ"ז מיושב קושייתי הנ"ל דלר"ל דס"ל דכולל ע"י עצמו לא אמרינן תקשה דהאיך חל איסור נזירות על איסור כהונה דקדים הא הוי כולל הבא ע"י עצמו והשתא ניחא דמשכחת לה בכהן שקבל עליו נזירות ע"מ שיהא שותה יין ומטמא למתים מצד נזירותו וא"כ אף דהוה נזיר בכולן אעפ"כ כיון דאין זה מצד קבלתו אלא דהתורה אסרו בהן אף דע"י עצמו באו לו לפי שקבל על עצמו תורת נזיר מ"מ במה שאמר הריני נזיר לא קבל על עצמו שום איסור אלא תואר נזיר והתורה הטילה עליו לאסור אותו בהנך ג' דברים שאסורין בנזיר לכך מיקרי איסור הבא מאיליו ושפיר חל בכולל אף לר"ל ואתיא מתניתין כרבנן וראיתי במהרי"ט בתשובה (סי' נ"ג) שהאריך להוכיח דנזירות לאו איסור גברא הוא כשבועה ולאו איסור חפצא כנדרים אלא איסור תורה דרמי רחמנא על הנזיר בהנך ג' דברים האסורים בנזיר והוא ענין תואר נזיר שהוא קדוש ואסרה תורה על תואר נזיר הנך ג' מינין כמו שאסרה תורה כמה איסורין על קדושת כהן עיי"ש. ולי נראה כמו שביארתי דהיכא דקבל נזירות בסתם בזה אסור מצד נדרו אבל היכא דפירש ע"מ שיהא שותה יין בזה אינו אסור רק מצד דהתורה אסרה עליו ובמ"א הארכתי להוכיח דלא כדבריו:. וא"כ לפ"ז נסתרה ראייתי הנ"ל דאין אנו מוכרחין לומר דטעמא דר"ל דס"ל דכולל הבא ע"י עצמו לא אמרינן משום דיכולין לומר בהיפוך מיגו דלא חל אנבלות גם על הכשרות לא חל והוה נדר שבטלה מקצתו כו' די"ל כפשוטו דטעמא דר"ל הוא משום דאיסור הבא ע"י עצמו קיל לכך אינו חל אף בכולל ולא תקשה דא"כ האיך חל נזירות על כהונה די"ל דס"ל דנזירות לא מיקרי איסור הבא מחמת עצמו כמו שביארתי אך באמת נ"ל דטעמא דר"ל הוא משום די"ל בהיפוך והוה נדר שבטלה מקצתו דבזה יתיישב קושיית התוס' בשבועות (שם) ד"ה באיסור דהקשו הא איתא בהדיא במשנה דמייתי לקמן יש אוכל אכילה אחת כו' וקחשיב מוקדשין אע"ג דאיסור הבא מעצמו הוא כו' עיי"ש אבל אם נימא דטעמא דר"ל משום די"ל בהיפוך והוה נדר שבטלה מקצתו ניחא דכ"ז הוא דווקא בשבועות ונדרים דשייך בהו נדר שבטלה מקצתו בטלה כולו אבל במוקדשין דלא שייך בהו כיון דבטלה מקצתו בטלה כולו והראי' דהא איתא במנחות (דף ע"ח) ובעירובין (דף ל') תודה שנשחטה על שמונים חלות חזקי' אמר קדשו ארבעים מתוך שמונים כו' אלמא אף שהקדיש כל השמונים חלות לא אמרינן כיון דבטלה מקצתה דלא קדשו כל השמונים בטלה כולה ולא יחול ההקדש אף על הארבעים מתוך השמונים וא"כ כיון דבהקדש לא שייך כיון דבעלה מקצתה כו' לכך ניחא הא דחל הקדש בכולל אף לר"ל משום דאפי' אם נימא דלא חל ההקדש על החלב מ"מ על הבשר בוודאי חל וא"כ שוב חל על החלב ג"כ בכולל דבשר: ו ועוד נראה לי להוכיח דלא כהמחנה אפרים מהא דגרסינן בכתובות (דף ס') ת"ר מינקת שמת בעלה בתוך עשרים וארבעה חודש ה"ז לא תתארס ולא תנשא עד כ"ד חודש דברי ר"מ ור"י מתיר בשמונה עשר