פורת יוסף (שלופר) קנב

אע"ג דהוי בשאלה מ"מ לאחר שנשחטו ונזרקו דמן כהילכתן ליתא בשאלה והנ"ל לומר בזה כלל חדש דאף לשיטת התוס' דלאחר שחיטה וזריקה ליתא בשאלה אעפ"כ בקדשים קלים דממון בעלים הם ישנן בשאלה אף לאחר שחיטה וזריקה והוא לפי מה שביארתי במ"א להסביר סברת התוס' דלכך לאחר שחיטה וזריקה ליתא בשאלה לפי מה דמבואר בתוס' פסחים (דף מ"ה) בד"ה הואיל דבקדשי בדק הבית לא מהני שאלה בתר דאתא ליד גזבר וצריכין להבין במאי אלוק קודם דאתא ליד גזבר מלבתר דאתא ליד גזבר והנ"ל דסברתם כך הוא דלא מהני שאלה בהקדש רק היכא דהדבר לא יצא עדיין מרשות המקדיש לגמרי אם כן כיון דאיכא להמקדיש בהדבר הנקדש עוד זכות ממון ולא נכנסה לגמרי לרשות גבוה שוב יכול לשאול על הקדישו שיתהוה חולין אבל היכא דהדבר יצא מרשות הבעלים לגמרי וכלתה כח המקדיש מהדבר הנקדש ונכנסה לגמרי לרשות גבוה שוב אינו יכול לשאול על הקדישו לעקור זכות גבוה מהחפץ: ומעתה א"ש לפי מה דמבוא' בתוס' ערכין (דל"ב) דהקשו אהא דפי' רש"י אהא דקאמר הגמ' קדשי בד"ה שהקדיש לקדשי מזבח לא עשה כלום ומפ' רש"י דלא שייך טובת הנאה בקדשי בד"ה ולא נהירא למורי האי טעמא דאטו מי לא שייך ביה לומר כמה אדם רוצה ליתן לב"ה אע"פ שאינו רשאי כמו בקדשי מזבח כו' עיי"ש אלמא דס"ל להתוס' דאף בקדשי בד"ה שייך בהו טובת הנאה ומעתה לפי מה שביארתי לעיל [מערכה ט' אות ט'] דאף א"נ דטובת הנאה אינה ממון אעפ"כ עדיין לא יצא מרשות בעלים וכח הבעלים מעורב בו א"כ א"ש דקודם דאתא ליד גזבר כיון דיש לו בה זכות טובת הנאה ולא כלתה לגמרי כח המקדיש לכך מהני שאלה משא"כ בתר דאתא ליד גזבר דשוב אין לו בה טובת הנאה וכלתה כח המקדיש לגמרי לכך ליתנייהו בשאלה ומעתה א"ש הא דלא מהני שאלה בהקדש לאחר שחיטה וזריקה לפי מה דמבואר בב"ק (דף ע"ו) בשלמא אטביחה לא לחייב דכי קא טבח דהקדש קא טבח אלא אהקדש ליחייב מה לי מכרו להדיוט ומה לי מכרו לשמים ומשני דהתם מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן וע"כ לא הוי מכירה אלמא דקדשי מזבח לא מחשיב יצא מרשות הבעלים משום דהא איכא להבעלים בהו זכות כפרה א"כ כ"ז קודם שחיטה וזריקה אבל לאחר שחיטה וזריקה דכבר נתכפר בהזריקה שוב כלה כח המקדיש מהקרבן ויצא מרשותו לגמרי לכך לא מהני בהו שאלה כמו דלא מהני שאלה בקדשי בד"ה היכא דאתא ליד גזבר וא"כ הא זהו דווקא בכל מוקדשין אבל בקדשים קלים כיון דממון בעלים הוא ואף לאחר שחיטה וזריקה עודנה שייך הבשר להבעלים כמבואר בתוס' ב"ק (דף י"ב) דהא דאמרינן דלאחר שחיטה אפי' ריה"ג מודה דכי קא זכו משולחן גבוה קא זכו הוא רק בחלק הכהנים אבל בחלק הבעלים הוי ממון בעלים אפי' לאחר שחיטה וא"כ כיון דבקדשים קלים אף לאחר שחיטה וזריקה יש להבעלים זכות בה ולא יצא מרשות הבעלים שוב מהני בהו שאלה אף לאחר שחיטה וזריקה: ומעתה א"ש דהגמ' פריך שפיר דהא קשה אמאי לא תני שבועה שלא אוכל תמרים וחלב וע"כ צ"ל דמילתא דאיתא בשאלה לא קתני א"כ תקשה הא הקדש איתנייהו בשאלה וע"כ צריכין לומר דלאחר שחיטה וזריקה ליתא בשאלה ע"כ צריכין לומר דמיירי בקדשי קדשים דהא בשלמים איתנייהו בשאלה א"כ שפיר פריך הגמ' והרי פיגול ודחיקא לי' לאוקמא בבכור דוקא דהא מתני' סתמא קתני והשתא א"ש דהגמ' פריך שפיר בשבועות והרי הקדש משום דקשה להו אמאי לא תני פיגול ודחיקא להו תירוצא דהגמ' בכריתות הנ"ל וע"כ צ"ל דמיירי בקדשים קלים א"כ תקשה הא בשלמים מהני שאלה אף לאחר שחיטה וזריקה לכך משני בבכור ויש אתי בזה פלפול עצום ואכ"מ: מערכה כה א המחנה אפרים בהל' שבועות (סימן ח') נסתפק בזה במי שנשבע להיות שותף לחבירו שנה אחת ואח"כ נשבע לאחר להיות שותף עמו שתי שנים אם חל השבועה השני' להיות שותף עמו אחר עבור השנה. והאריך להוכיח דלא אמרינן בכה"ג נדר שהותר מקצתו הותר כולו כיון דלא מצא מקום לחול על המקצת א"כ על מה שחל השבועה לא הותרה כלל עיי"ש: והנ"ל להוכיח דלא כהמ"א מהא דאיתא בשבועות (דף כ"ג) שבועה שלא אוכל ואכל נבלות וטרפות חייב כו' ופריך הגמרא אמאי הא הוי מושבע ועומד מהר סיני רב ושמואל ור"י דאמרי בכולל דברים המותרין עם דברים האסורין ור"ל אמר אי אתה מוצא אלא במפרש חצי שיעור כו' ר"ל מ"ט לא אמר כר"י אמר לך כי אמרינן איסור כולל באיסור הבא מאיליו באיסור הבא ע"י עצמו לא אמרינן וק"ל לר"ל דס"ל דכולל הבא ע"י עצמו לא אמרינן א"כ תקשה הא דתנן במכות (דף כ"ב) יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה לאוין כו' וקחשיב שם כהן ונזיר אבית הטומאה והנה לכאורה תקשה הא קיי"ל דאין איסור חל על איסור וא"כ האיך חל איסור טומאת נזיר על טומאת כהן דקדים וע"כ צריכין לומר דלכך חל איסור נזיר על איסור כהן משום דאיסור נזיר הוה איסור כולל דכולל יין ותגלחת וגם הא כולל טומאת קרובים שהכהן מותר לטמא להן ומצד נזירות אסור וא"כ תקשה לר"ל דס"ל דכולל הבא ע"י עצמו לא אמרינן האיך חל איסור נזיר על איסור כהן דליכא למימר דחל בכולל דהא הוי כולל הבא ע"י עצמו דהוא עצמו קיבל עליו נזירות וא"כ אמאי חייב שתים וא"ל דמשכחת לה כשהדירו אביו בנזיר דקיי"ל האב מדיר את בנו בנזיר וא"כ משכחת לה דבאים כאחת כהן ונזיר [ועיין בירושלמי פ"ק דנזיר הגע עצמך שהקדישו אביו מרחם] ז"א דהא לר"ל קיימינן ור"ל הא ס"ל בנזיר (דף כ"ט) דהא דהאיש מדיר את בנו בנזיר הוא רק מדרבנן כדי לחנכו במצות: ב אלא ע"כ דאמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו אף אם לא מצא מקום לחול על המקצת וא"כ א"ש די"ל דטעמא דר"ל דס"ל דכולל הבא ע"י עצמו לא אמרינן הוא משום דכולל לא שייך אלא היכא דהאיסור חל על ההיתר בודאי אפילו אם לא יהיה חל על האיסור לכן אמרינן כיון דהאיסור חל על ההיתר דבזה אינו מנוע מלחול לכך חל נמי על האיסור אבל באיסור הבא ע"י עצמו כגון שבועה שלא אוכל נבלות וכשרות לא שייך לומר כולל דהא אם נימא דאינו חל השבועה על הנבלות גם על הכשרות אינו חל דהוה נדר שבטלה מקצתו בטלה כולו וא"כ לא שייך לומר דיחול על האיסור מיגו דחל על ההיתר דהא יכולין לתפוס צד השני לומר בהיפוך מיגו דלא חל על האיסור גם על ההיתר לא חל דהוה נדר שבטלה מקצתה בטלה כולו וא"כ לא שייך בזה כולל והשתא לפ"ז א"ש דבנזירות חל בכולל אפי' לר"ל לפי מה דאיתא בנזיר (דף ג') הריני נזיר מן החרצנים ומן הזגים כו' ה"ז נזיר כו' ועיין לקמן (ד' י"א) הריני נזיר ע"מ שאטמא למתים ה"ז נזיר אלמא דס"ל להחכמים דילפינן מקרא דמיין ושכר יזיר דאפילו אם לא קיבל אלא מחד מנהון הוי נזיר וא"כ שפיר משכחת לה להאי נזיר דמתני' בכהן שקיבל עליו נזירות ע"מ שיהא מותר מצד נזירות ליטמא למתים וכיון דקיי"ל אפי' בחד מנהון הוי נזיר חל הנזירות על איסור כהן דקדים בכולל דיין דבזה ל"ל בהיפוך מיגו דלא חל האיסור נזירות על טומאת כהן דקדים הוה נדר שהותר מקצתה הותר כולו והותר ג"כ האיסור דיין ז"א דהא הטעם דנדר שהותר מקצתו הותר כולו מבואר בר"ן בנדרים (דף ס"ו) משום דבעינן ככל היוצא מפיו יעשה עיי"ש וא"כ זה לא שייך היכא דאמר הריני נזיר ע"מ שאטמא למתים דבזה אף אם לא יחול האיסור נזירות על טומאת כהן אעפ"כ לא יבטל בזה האיסור דיין דהוה ככל היוצא מפיו וא"כ כיון דלא שייך בזה נדר שהותר