פורת יוסף (שלופר) קנ

קתני ולכאורה ק"ל מאי משני רבינא הא עדיין תקשה אף דאי אפשר לחשוב איסור שבועה מ"מ קשה דליחשיב במתני' קונם כגון שאמר קונם שלא אוכל תמרים וחלב דחייל בכולל דבזה ליכא לשנויי דלא קתני מידי דחייל אמידי דלאו בר מששא דהא נדרים אין חלין אלא על דבר שיש בו ממש כמבואר בשבועות שם ת"ר חומר בשבועות מבנדרים שהשבועות חלין על דבר שאין בו ממש משא"כ בנדרים והנ"ל ליישב דלרבינא לשיטתו לא קשה כלל דליחשיב קונם והוא דהא לכאורה יש לדקדק דלמאי האריך הגמ' בהקושי' דמקשה על רבא מהא דתנן יש אוכל אכילה א' להביא סיומא דמתניתין דר"מ אומר אם היה שבת והוציאה בפיו חייב וליישב זאת נראה עפ"י מה דהקשו התוס' אהא דפריך הגמ' דליחשיב נמי שבועה שלא אוכל תמרים וחלב הא מבואר בתוס' יבמות (דף ל"ג) בד"ה א"ר יוסי דכולל בקל על חמור אינו חל וא"כ ניחא הא דלא חשיב שבועה משום דשבועה אינו יכול לחול על איסור חלב בכולל משום דהוי קל על חמור דשבועה הוי קל לגבי חלב דעל חלב חייב כרת ועל שבועה אינו אלא בלאו ותירצו דאעפ"כ איכא ג"כ קולא בחלב מה שאינו בשבועה דחלב הותר מכללו אצל חיה משא"כ בשבועה דלא הותרה מכללה וא"כ כיון דאיכא חומר בכל אחד מה שאינו בחבירו מיקרו שוין: אמנם עדיין תקשה מאי פריך הגמ' הא איתא בפסחים (דף כ"ג) וריה"ג אשכחן חלב דשרי' רחמנא אלא גיד נימא דאסור ומשני מייתי לה בק"ו מחלב ומה חלב שענש כרת מותר בהנאה גיד לא כש"כ ור"ש מה לחלב שכן הותר מכללו אצל חיה כו' וריה"ג אנן בבהמה קאמרינן ובבהמה מיהת לא אישתרי וא"כ קשה מאי פריך הגמרא דליתני נמי שבועה הא יש לומר דהך מתניתין ס"ל כריה"ג דחלב לא הוי הותר מכללו וא"כ א"ש הא דלא חשיב שבועה משום דשבועה אינו יכול לחול על חלב דהוי קל על חמור אמנם י"ל דהגמ' פריך שפיר דע"כ צ"ל דהחכמים ס"ל דחלב מיקרי הותר מכללו דאל"כ תקשה האיך חל איסור מעילה על חלב שהרי מיד משנולדה נאסר חלבה אקדשיה מיגו דחייל על בשרה חייל נמי על חלבה כמבואר ברש"י והא קיי"ל הזיד במעילה באזהרה וא"כ הא הוי איסור מעילה על חלב קל על חמור ואמאי חל [ואיסור הנאה דהקדש ל"מ חמור אי נימא דמעילה בפרוטה ור"מ יסבור כן דיתיישב ק' הקצו' דמשכחת לה דאכל חצי זית והוי פרוטה] וע"כ דחלב הוי. הותר מכללו אך עדיין תקשה מאי פריך הגמ' הא י"ל דהחכמים ס"ל כרי"ה דחלב לא מיקרי הותר מכללו והא דחייל איסור מעילה על איסור חלב הוא משום דמשכחת לה בולדות קדשים דתיכף משנולדה הוי קדושה ונאסר חלבה א"כ הוי איסור ב"א לכך חייל אבל באמת בכולל לא חל כנ"ל: אך י"ל דהגמ' פריך שפיר דאיתא בחולין (דף ע"ה) איכא דאמרי כל היכא דלא כלו לו חדשיו לא כלום כי פליגי היכא דהושיט ידו למעי בהמה ותלש חלב של בן ט' חי ואכלו ר"י אמר חלבו כחלב בהמה חדשים גרמי ר"ל אמר חלבו כחלב חיה חדשים ואוירא גרמי וביבמות (דף ל"ו) איתא אמר רבא הילכתא בכל מקום כר' יוחנן לגבי ר"ל לבר מהנהו תלת כו' וא"כ אתא שפיר הא דפריך הגמרא דליחשיב נמי שבועה משום דלרבא לשיטתו דסובר כר' יוחנן ליכא לאוקמא דמיירי בולדות קדשים דעדיין תקשה ממ"נ האיך ס"ל לחכמים דמתניתין אי ס"ל דולדות קדשים במעי אמן הם קדושין א"כ קשה דהאיך חל איסור חלב על איסור מעילה הא איסור מעילה קדים דאיסור חלב אינו חל עד שיהיה בן ט' חדשים ואיסור מעילה חייל תיכף משנוצרה הבהמה ואי ס"ל דולדות קדשים בהוייתן הם קדושים א"כ קשה דהאיך חל איסור מעילה על חלב הא חלב קדים דהתולש חלב מבן ט' חי ואכלו חייב ואיסור מעילה אינו חייל עד שיולד אמנם עדיין תקשה מאי פריך הגמ' לפי מה דמבואר ברשב"א בחולין (דף צ') דהקשה אהא דאמרינן לקמן (דף ק"ג) דאכל חלב מן החי ומן הטרפה ר"י אומר חייב שלש ואוקמינן בשנטרפה עם יציאת רובה דאיסור חלב ואיסור טרפה בהדדי קאתו ואע"ג דשמעינן לר"י דאמר דקודם שנולד חלה עליו איסור חלב דחדשים גרמי אלא ע"כ צ"ל משום דאיסור חלב דהשליל תלוי ועומד שמא תשחט האם ויהיה לה היתר בשחיטה ועד שיולד לא חשבינן ליה איסור חל עליה עכ"ל עיי"ש וא"כ לפ"ז לסברת הרשב"א א"ש דנוכל לומר דת"ק ס"ל דולדות קדשים בהוייתן הם קדושים ואעפ"כ חשיב איסור בת אחת משום דאיסור חלב גם כן אינו חל עד שיולד משום דיש לו היתר בשחיטה וא"כ הוי ב"א וחייל אבל באמת ע"י כולל אינו יכול לחול משום דהוי קל על חמור דמתניתן סובר כריה"ג דחלב לא הוי הותר מכללו וא"כ א"ש הא דלא חשיב שבועה משום דאינו יכול לחול על איסור חלב דחמור: אמנם י"ל דהגמ' פריך שפיר דאיתא בחולין (דף צ"ב) ונוהג בשליל אמר שמואל וחלבו מותר לדברי הכל ופריך הגמ' חלבו דמאי אילימא דשליל והא מיפלג פליגי בי' דתניא ונוהג בשליל וחלבו אסור דברי ר"מ ר' יהודה אומר אינו נוהג בשליל וחלבו מותר ואמר ר"א אמר ר"א מחלוקת בבן ט' חי והלך ר"מ לשיטתו ור' יהודה לשיטתו אלא חלבו דגיד כו' נמצא מבואר דר"מ סובר דחלב דבן ט' חי אינו ניתר בשחיטת אמו וא"כ א"ש דקושיית הגמ' הוא מר"מ דמדקאמר ר"מ אף אם היה שבת והוציאה בפיו חייב משמע דבאינך מודה להת"ק דחייב בכל הארבע חטאות ואשם אחד רק דמוסיף שבת: והשתא תקשה הא לר"מ לשיטתו דסובר דחלבו דבן ט' חי אינו ניתר בשחיטת אמו ה"ל להוסיף ג"כ שבועה כגון שאמר שבועה שלא אוכל תמרים וחלב דליכא לשנויא דר"מ סובר כריה"ג דחלב לא מיקרי הותר מכללו לכך אינו חל שבועה על חלב משום דהוי קל על חמור דא"כ תקשה האיך חל איסור מעילה על איסור חלב דקדים דל"ל דמשכחת לה בולדות קדשים דהא, לדידיה תקשה ממ"נ כנ"ל כיון דסובר דחלבו דבן ט' חי אינו ניתר ע"י שחיטת אמו והשתא א"ש דלכך הביא הגמ' בהקושיא על רבא הך סיומא דמתני' דר"מ אומר אם היה שבת כו' משום דמהחכמים דמתני' ליכא קושיא דליחשיב נמי שבועה דהא החכמים דר"מ הוא מהסתם ר' יהודה ואם כן לר"י לשיטתו א"ש די"ל דלכך לא חשיב שבועה משום דסובר כריה"ג דחלב לא הוי הותר מכללו והא דחייל איסור מעילה על איסור חלב דקדים הוא משום דמיירי בולדות קדשים דלר"י לשיטתו דסובר דחלבו של בן ט' חי ניתר בשחיטת אמו הוי איסור בת אחת וחייל אבל לר"מ לשיטתו דסובר דחלבו של בן ט' חי אינו ניתר בשחיטת אמו פריך שפיר: ד וא"כ לפ"ז מיושב קושייתי הנ"ל אהא דמשני רבינא דלכך לא קתני שבועה משום דחייל אמידי דלית ביה מששא דעדיין תקשה דליתני קונם שלא אוכל תמרים וחלב דבזה ליכא לשנויי דלא קתני מידי דחייל אמידי דלית ביה מששא דהא קונם אינו חל אלא על דבר שיש בו ממש אבל לפי מה שביארתי דכל עיקר הקושיא הוא רק מהא דהוסיף ר"מ שבת ולא הוסיף שבועה ג"כ א"כ א"ש דרבינא לשיטתו אזיל דאיתא לעיל בשבועות (דף כ"ב) רבינא אמר כי אמר ר"פ לענין מלקות כי תניא ההיא לענין קרבן דבעינן שוה פרוטה למימרא דסברי רבנן יש מעילה בקונמות והתניא ככר זו עלי הקדש הרי הוא מעל וחבירו לא מעל דברי ר' מאיר וחכמים אומרים בין הוא בין חבירו לא מעל לפי שאין מעילה בקונמות ומשני הגמרא איפוך והנה הא דאמרינן איפוך הוא דווקא אליבא דרבינא כמבואר בתוס' שם ד"ה רבינא וא"כ א"ש הא דלא חשיב קונם בין להחכמים ובין לר"מ דלכל חד וחד לשיטתו ניחא דלהחכמים לא קשה דליחשיב עוד קונם אף לרבינא דס"ל דחכמים דר"מ ס"ל דיש מעילה בקונמות משום דר"י לשיטתו אזיל דס"ל דחלבו של שליל אינו ניתר בשחיטת אמו אם כן לדידיה בלא"ה ניחא די"ל דסובר כריה"ג דחלב לא מיקרי הותר מכללו וא"כ א"ש הא דלא חשיב איסור קונם ושבועה משום דקונם אינו יכול לחול על איסור חלב דקדים בכולל משום