פורת יוסף (שלופר) יד

דילפינן הא דפסח דוחה שבת וטומאה ממועדו דמשמע מועדו אפי' בשבת מועדו אפי' בטומאה וא"כ כיון דהאי איש איש לא קאי כלל להורות דפסח דוחה טומאה א"כ תקשה למה כתיב טמא לנפש דווקא וע"כ דשוחטין וזורקין על ט"ש והנה בתוס' לעיל (דף מ"ו) בד"ה מה מועדו כתבו דתנאי היא דאיכא דיליף לה ממשמעות דמועדו ואיכא דילפי לה מאיש איש עיי"ש אמנם מהתוס' במנחות (דף נ') בד"ה תעשה מבואר דאף אי דרשינן לה ממשמעות דמועדו אצטריך הך קרא דאיש איש למידריש מיני' דפסח דוחה טומאה [ועיין בצ"ק שכתב לבאר דברי התוס'] דמש"ה איצטריך גבי פסח תרי קראי משום דאי הוה כתיב חד קרא דבמועדו הוה מוקמינן אותו על דחיית טומאה בלחוד אבל שבת דהוי עשה ול"ת לא הוה ידעינן דאתי עשה דפסח ודחי לה לכך איצטריך קרא דאיש איש להורות דקאי האי במועדו לענין דחיית שבת דלענין טומאה לא איצטריך דהא נפקא לן מאיש איש א"כ לפי"ז שפיר איצטריך האי טמא לנפש להורות דציבור עבדי בטומאה לכך כתיב קרא טמא לנפש דווקא אמנם לכאורה ק"ל דל"ל קרא דפסח דוחה שבת הא בלא"ה ידעינן דאיתא בפסחים (דף נ"ט) רמי ליה ר"ס לר"פ כתיב לא ילין לבוקר זבח חג הפסח לבוקר הוא דלא ילין הא כל הלילה כולה ילין והכתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול ביו"ט ומשני הכא בי"ד שחל להיות בשבת עסקינן דחלבי שבת קרבין ביו"ט הרי דמוכח מזה דפסח דוחה שבת וא"כ ל"ל קרא דבמועדו להורות דפסח דוחה שבת: יז אך יש לומר דהנה בספר ז"ב הקשה מאי פריך הגמ' הא יש לומר דהאי לא ילין הכי פירושו לא ילין למטה מן המזבח זבח חג הפסח עד בוקר רק דאתה יכול להעלות על המזבח עד הבוקר דמעלה ומלינה בראשו של מזבח ולא נפסלו אבל אם לנו למטה עד הבוקר נפסלו ושוב לא יעלו כלל וע"כ צ"ל דקושיית הגמ' קאי להך מ"ד דלינה פוסלת בראשו של מזבח א"כ ליכא לפרש הכי אבל להך מ"ד דסובר דאין לינה פוסלת בראשו של מזבח א"כ לדידי' באמת י"ל כתי' הז"ב. והשתא א"ש דהך מ"ד דסובר דאין שוחטין וזורקין על ט"ש יסבור דאין לינה פוסלת בראשו של מזבח וא"כ א"ש הא דאיצטריך הקרא דבמועדו להורות דפסח דוחה שבת וא"כ מוכח דר' יהושע סובר דאין לינה פוסלת בראשו של מזבח א"כ ע"כ סובר, דאו"פ של ע"ש אינו רשאי להקטירם בשבת וע"כ דקאי האי במושבותיכם להורות דשריפת ב"כ אינה דוחה שבת א"כ מוכח דבאיסור מוסיף אין אחע"א כנ"ל וא"כ מוכח דבע"ח נדחין כנ"ל וא"כ מוכח מהא דקרבנו ולא הגזול דיאוש אינה קונה דליכא לתרץ דמשכחת לה בגזל בהמה, שהקדיש חצי' כיון דבע"ח נדחין וכיון דיאוש אינה קונה א"כ לדידן דקיי"ל דאין ברירה מוכרחין לסבור כר' יוחנן דאחין שחלקו מחזירין זה לזה ביובל כנ"ל וא"כ מוכח דקנין פירות כקנין הגוף דמי ולא בעינן ת"כ וא"כ א"ש הא דשאלו אנשי אלכסנדריא מר' יהושע הך שאלה הזב והזבה כו' על המעשה שאירע להם שבשעת כניסתן לחופה היו באים אחרים וחוטפים אותן ורצו לעשות בניהם ממזרים רק דהקדושין היה על תנאי וכיון דלא נתקיים התנאי לא הוי קדושין אך אם נימא דבעינן ת"כ נסתרה היתר זה כנ"ל לכך שאלו זאת מר' יהושע דמזה מוכח דלא בעינן ת"כ א"כ לא הוי בניהם ממזרים וזרעם קדוש יאמר להם ודו"ק: מערכה ב א אך עדיין י"ל דיאוש קונה ואפ"ה איצטריך קרא דקרבנו ולא הגזול משום דמשכחת לה אף אי נימא דיאוש קונה אפ"ה יהא פסול גזול משום מצוה הבאה בעבירה והוא דהנה מבואר בר"ן בגיטין (דף פ"ד) אהא דקאמר הגמ' המגרש את אשתו על מנת שלא תנשא לפלוני והלכה ונשאת דהגט בטל ובניה ממזרים והקשה וא"ת והאיך יהא הגט בטל והרי אם נשאת לזה שנאסרה עליו נמצא גט בטל ואין קדושין תופסין בה ואי אפשר שתנשא ותי' כיון שאי אפשר להתבטל הגט אלא מחמת חלות הנשואין הרי הוא כאלו אמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא שאם תנשא לפלוני הרי את אשתי עד שעת נישואין ומשעת נשואין ואילך אלא שבשעת נשואין אי את אשתי אע"ג דמסקינן לקמן בהיום אי את אשתי ולמחר את אשתי דכיון דפסקה פסקה הנ"מ היכא דיום א' פסקה לגמרי אבל הכא לא פסקה אלא לענין שאפשר לנשואי אותו פלוני לחול עכ"ל: והנה נחקור לפי"ז האיך הדין בהקדש בכה"ג אם הקדיש בהמתו מעכשיו ע"מ שיתננה אח"כ מתנה לשמעון אי נימא דיכול להקנותו לפלוני אף דכי נתקיים התנאי א"כ הא איגלאי מילתא למפרע דהיתה שייכה להקדש מעכשיו והאיך יכול להקנותה אח"כ הא אין אדם מקנה דבר שאינו שלו אעפ"כ יכול לשייר מקום שיהא יכול להקנותה משום דהוי כאלו אמר הרי היא הקדש עד שעת הנתינה ומנתינה ואילך רק דבשעה שיתן לפלוני יהא חולין דאף דקיי"ל בנדרים (דף כ"ט) דאם אמר שור זה עולה ל' יום ולאחר שלשים יום חולין דהוי עולה אף לאחר ל' יום דכיון דחל עלה קדושה שעה אחת תו לא פקע אעפ"כ זהו דוקא היכא דפקע לגמרי אבל היכא דלא פקע לגמרי רק דשייר מקום שיהא יכול להקנותו לפלוני ואח"כ יהי' הקדש מהני כמו דאמרינן גבי קדושין דאם שייר מקום שיהא חל עלה קדושי פלוני ואח"כ תהי' א"א כבתחלה מהני אף דקיי"ל בנדרים (דף כ"ט) דאם אמר לאשה היום את אשתי ולמחר אי את אשתי לא נפקא בלא גט דכיון דחל עלה קדושין שעה אחת תו לא פקע אעפ"כ בזה כיון דלא פקע לגמרי מהני. כן ה"נ בהקדש ג"כ או דהקדש חלוק מקדושי אשה ובהקדש לא מהני שיור: והנ"ל דאף בהקדש גם כן מהני שיור דאינו חלוק מקדושי אשה לפי מה דמבואר בתוס' קדושין (דף ז') ד"ה ונפשטו דהקשו אהא דפריך הגמ' לרבא דסובר דהמקדש חצי אשה אינה מקודשת ונפשטו לה קידושי בכולה מי לא תניא האומר רגלה של זו עולה כולה עולה כו' והקשו התוס' תימא דבריש תמורה (דף י"א) יליף רגלה של זו עולה ובדבר שהנשמה תלויה בו מקרא כו' וגבי אשה לא כתיב קרא וא"כ מאי פריך הא לא דמי להדדי ונראה שלכך דקדק רש"י ופירש דהא מקודשת בלשון הקדש קאמר לה וכדאמר בריש פירקן דאסר לה אכ"ע כהקדש שאדם עושה אותה כהקדש לפיכך יש להיות דינה כהקדש כו' עיי"ש. אלמא דהגמ' משווה קדושי אשה להקדש וא"כ כיון דמהני שיור בקדושי אשה ה"נ מהני בהקדש: ועוד הא מבואר בר"ן בנדרים (דף כ"ט) אהא דקאמר אביי וקדושת הגוף לא פקע בכדי והא תניא שור זה עולה כל שלשים יום ולאחר שלשים יום שלמים כל ל' יום עולה לאחר ל' יום שלמים כו' ומפ' הר"ן דאפשר דנהי דס"ל לאביי דאפי' קדושת הגוף פקע בכדי אעפ"כ באומר לאשה היום את אשתי ולמחר אי את אשתי מודה דלמחר לא נפקא בלא גט וה"ט משום דכל קנין שאינה עולמית קנין פירות בלחוד מקרי הלכך גבי הקדש כיון דודאי חייל עלי' הקדש דמים שאינה עולמית בדין הוא דתחול קדושת הגוף לזמן ידוע בלבד אבל באשה כיון דאי לא הוי אשתו לעולם לא קני בה קנין הגוף וקנין דמים באשה לא אשכחן א"א שתהי' אשתו לזמן ידוע בלבד שכל כיוצא בזה אינו קנין הגוף עכ"ל אלמא אף דבקדושי אשה לא מהני שיור זמן שתהא אשתו עד שעת פלוני ואח"כ לא תהי' אשתו אעפ"כ ס"ל להר"ן דאם לא פסק לגמרי רק ששייר מקום שיהא יכול לחול עלה קדושי פלוני מהני א"כ מכש"כ בהקדש דמצינו הקדש לזמן בקדושת דמים א"כ אף דקיי"ל דקדושת הגוף לא פקע בכדי אעפ"כ אם לא פסק לגמרי רק ששייר מקום שיהא יכול להקנותו לפלוני מהני: ב אמנם באמת נ"ל דלא דמי קנין ממון לקנין קדושין דהא דס"ל להר"ן דיכול לשייר מקום שיהא