פורת יוסף (שלופר) קמח

מעיקרו לא חל עליו קדושת הגוף ולא הוי אלא כמקדיש עצים ואבנים בלבד דהוי ליה קדשי בדק הבית דאינו חייב באחריותן לר"ל וכן הקשה הפנ"י עיי"ש שנדחק בתירוצו אבל לפי הנ"ל ניחא דהתוס' בפסחים (דף מ"ו) הקשו אהא דקאמר הגמ' דטעמא דר"א דסובר דעובר בב"י משום דאמרינן הואיל ואי בעי מיתשיל עלה ממוניה הוא והקשו דא"כ היכי אמרינן לעיל (דף ה') אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה הא של גבוה נמי חשיב כשלו הואיל אי בעי מיתשיל עליה עיי"ש מה שתירצו: והנה לעיל [מערכה ט' אות ט'] ביארתי ליישב קושיית התוס' דזה הכלל דלא אמרינן הואיל לענין ממון רק היכא שלא יצא הדבר מרשות הבעלים לגמרי כגון בחלה דס"ל לר"א דאמרי' הואיל ואיבעי מיתשיל עלה ממוניה הוא משום דעדיין לא יצא הדבר מרשותו דהא בידו לתנו לכל כהן שירצה והוי עדיין בעלים על הדבר בזה אמרינן הואיל אבל בהקדש כיון דיצא הדבר מרשות הבעלים לגמרי לא אמרינן הואיל עיי"ש שהארכתי בזה א"כ לפ"ז א"ש די"ל דר"ל מפרש טעמא דר"ש דקדשים שחייב באחריותן משלם ד' וה' דאין הטעם משום דכיון דחייבים הבעלים באחריות גניבה א"כ כשגנב מפסיד להבעלים לכך משלם ד' וה' אלא דהטעם הוא משום דר"ש ס"ל כר"א דאמרינן הואיל ואי בעי איתשיל עלה ממוניה הוא וא"כ תקשה אמאי בגנב מן ההקדש פטור מלשלם להבעלים נימא הואיל ויכול לשאול על הקדישו ממוניה הוא והוי כמו שגנבו ממון בעלים דחייבים היו לשלם אך בהקדש כיון דיצא מרשותו לגמרי לא חשיב כשלו מחמת שיכול לשאול על הקדישו וא"כ א"ש דזה הוא דוקא בקדשים שאינו חייב באחריותן אבל בקדשים שחייב באחריותן אף דבקדשי בד"ה אינו חייב באחריות דגניבה ואבידה אעפ"כ הא מבואר בחולין שם דאם מת השור הי' חייב לשלם א"כ כיון דכח המקדיש מעורב בה לענין חיוב אחריות דמיתה לא מיקרי יצא מרשותו לגמרי כמו דלא מיקרי שינוי רשות בלוקח מן הגזלן באחריות כנ"ל וא"כ שוב אמרינן בזה הואיל ואי בעי איתשיל עלה ממוניה הוא לכך חייב הגנב לשלם ד' וה' דהוי כמו שגנב ממון בעלים דחייב לשלם וא"ש טעמא דר"ש לר"ל: ז הרי דמוכח מזה דקדשים שחייב באחריותן לא מיקרי יצא מרשותו א"כ א"ש הא דהקשיתי מפסחים (דף ע"ו) דמוכח דמהני שאלה בהקדש אף לאחר שחיטה וזריקה די"ל דהא דמבואר בתוס' דלא מהני שאלה בהקדש הוא דוקא בכל המוקדשין אבל בקרבן פסח כיון דאף לאחר שחיטה וזריקה אם יפסול הפסח מחוייב להביא קרבן אחר כיון דכל עיקרו לא בא אלא לאכילה לא יצא מרשות הבעלים כיון דנצרך ליה לאכילה ומהני בזה שאלה אף לאחר שחיטה וזריקה ובזה ניחא לי הא דפריך הגמ' במכות (דף כ"ב) על הא דמשני מידי דאיתא בשאלה לא קתני ופריך והרי הקדש והשתא א"נ דלא מהני שאלה בהקדש לאחר דאתי ליד גזבר א"כ מאי פריך הגמ' נוקמא דמיירי מתני' בהקדש דאתי ליד גזבר דשוב ליתא בשאלה וע"כ דמהני שאלה בהקדש אף לאחר דאתי ליד גזבר אבל לפי הנ"ל ניחא דהגמ' פריך שפיר משום דמתני' סתמא קתני משמע דמיירי בכל הקדש אף בקדשים שחייב באחריותן ובקדשים שחי באחריותן מהני שאלה אף באתא ליד גזבר ובזה ניחא הא דדקדקו התוס' בכריתות הנ"ל דמוקדשין לאחר שחיטה וזריקה ליתא בשאלה ולכאורה אמאי כתבו לאחר שחיטה וזריקה הא לאחר שחיטה לחוד ג"כ ליתא בשאלה לפי שיטת התוס' דאל"כ קשה מאי מקשה הגמ' בכריתות שם וניתני ה' חטאות ונוקמא כגון דאכל כזית פיגול והשתא האיך מצי למיתני פיגול הא אם מיירי שפיגל א"כ הא לא נזרק דמו כהילכתו ומהני שאלה ומידי דאיתא בשאלה לא קתני וע"כ דלא מהני שאלה אף לאחר שחיטה לחוד ג"כ וא"כ למאי כתבו התוס' לאחר שחיטה וזריקה ליתא בשאלה אבל לפי הנ"ל ניחא דהא דכתבו דוקא לאחר שחיטה וזריקה הוא להשוות כל מיני מוקדשין דאפילו קדשי מזבח שחייב באחריותן רק כיון דנשחטו ונזרקו דמן כהילכתן דכבר יצא ידי חובתו ואינו חייב עוד באחריותן ליתנייהו בשאלה משא"כ בנשחטו בלבד כיון דלא יצא ידי חובתו עדיין דהא אם נגנב ונאבד או נפסל הקרבן אחר שחיטה אכתי חייב להביא קרבן אחר כמו שכתב הרמב"ם (בפ' י"ד מה' מעה"ק) שהנודר אם הפריש קרבנו ונאבד או נגנב חייב עד שיקריב כמו שנדר וכתב המ"ל שם דקדק רבינו לומר עד שיקריב כמו שנדר לומר שאפילו הביאן ליד כהן כל זמן שלא הקריב כמו שנדר לא יצא ידי חובת נדרו עי"ש לכך מהני שאלה לאחר שחיטה בקדשים שחייב באחריותן אבל בקדשים שאינו חייב באחריותן בזה לא מהני שאלה אף לאחר שחיטה לחוד ג"כ דכיון דנשחטו בעזרה דאתא לרשות גבוה לא מהני שאלה א"כ א"ש הא דפריך הגמ' וליתני ה' חטאות כגון דאכל כזית פיגול דליתני ה' חטאות ובקדשים שאינו חייב באחריותן דבזה לא מהני שאלה אף לאחר שחיטה לחוד ג"כ: מערכה כד א ועתה נבאר בישוב קושיית הטורי אבן שהקשה על התוס' משבועות (דף כ"ד) הנ"ל דפריך הגמ' והרי הקדש אלמא דיש שאלה בהקדש לאחר שחיטה וזריקה והנה האחרונים תירצו דהגמ' פריך שפיר משום דהסוגיא דשבועות קאי לרבא ורבא הא ס"ל בשבועות (דף כ"ז) דאם אכלה כולה אין נשאלין עליה וא"כ תקשה הא משכחת אף בשבועה דליתא בשאלה כגון שנשבע שלא יאכל תמרים וחלב ואכלם וע"כ דלא חשיב שבועה כיון דמעיקרא איתא בשאלה לכך פריך שפיר והרי הקדש דג"כ מעיקרא הי' איתא בשאלה והתוס' בכריתות אזלי לפי מאי דקיי"ל כאמימר דאכלה כולה נשאלין עלי' שפיר י"ל דלא חשיב מה דעתה איתא בשאל' דהיינו שבועה אבל קדשים הא השתא לאחר זריק' ליתא בשאלה והנ"ל דבזה יתיישב מה שיש לדקדק דלמאי האריך הגמ' בהקושי' דמקשה על רבא מהא דתנן יש אוכל אכילה א' להביא סיומא דמתני' דר"מ אומר אם הי' שבת והוציאה בפיו חייב כיון דלענין הקושי' על רבא די מרישא דמתני' דלא חשיב רק ד' חטאות ולרבא משכחת חמש אבל לפי הנ"ל ניחא דלכאורה עדיין קשה מאי פריך הגמ' לרבא הא איתא בכריתות (דף י"ד) וניתני ה' חטאות ונוקמא כגון דאכל כזית פיגול ומשני בחדא בהמה קא מיירי בשתי בהמות לא קא מיירי ונותר ופיגול בחדא בהמה לא משכחת לה אלמא לא משכחת לה כגון שהעלה אבר פיגול כו' אלא בזית אחד קא מיירי בשני זיתים לא קא מיירי ולא והקתני יוה"כ וביוה"כ בככותבת הוא דמחייב ובכותבת איתא שני זיתים אר"ז כגון שאכל כוליא בחלבה ר"פ אמר כגון דמלייה בתמרי ר"א ב"א מתני ה' חטאות ומתרץ לה כגון דאכל כזית פיגול וניתני שש חטאות ונוקמא כגון דאכל כזית דם בחדא אכילה קמיירי בשתי אכילות לא קמיירי ושיערו חכמים דאין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים וא"כ מאי מקשה הגמ' דילמא רבא סובר כר"א ב"א דחשיב פיגול ותו לא יכול למיחשיב גם שבועה דכיון דלא אכל התמרים עדיין איתא בשאלה משום התמרים דא"ל דאכל גם התמרים דהא אין בית הבליעה מחזיק יותר מב' זיתים ובחדא אכילה קמיירי כו' ומאי פריך הגמ' בשלמא לפי גירסתינו ביומא (דף ע"ט) דגרסינן אמר רבא ככותבת הגסה שאמרו יתירה מכביצה א"כ א"ש דהגמ' פריך שפיר לרבא לשיטתו דס"ל דככותבת הוא יותר מכביצה א"כ ל"ל דרבא ס"ל כר"א ב"א דתני ה' חטאות וכגון דאכל כזית פיגול דא"כ תקשה דלחשיב נמי דם דלרבא לשיטתו ליכא לשנויי דבאכילה אחת קמיירי דא"כ האיך חשיב במתניתין יוה"כ הא חיוב יוה"כ הוא בככותבת הגסה דהוי יתירה יותר מכביצה ואין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים וא"כ לא משכחת לה בחדא אכילה וע"כ דרבא לא ס"ל כר"א ב"א א"כ פריך הגמ' שפיר אבל לפי נ"א דגרסי שם רבה תקשה ולכאורה הי' נ"ל ליישב