פורת יוסף (שלופר) קמו

ור"י יפלגו בפלוגתא דרב חסדא ור"ח אי אזלינן בתר בטל או בתר מבעל] וע"כ דלר"ל אזלינן בתר מבטל א"כ א"ש דהא האי חתיכות של חטאות טהורות ג"כ אפשר שיתהוו טמאות לכך ס"ל לר"י דלא תעלה וא"כ שפיר פריך הגמ' לר"ל מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמנם באמת יש לחלק דדוקא במשקין כתבו התוספות במנחות (דף כ"ב) הנ"ל דלא שייך לומר לכי מסרחי משום דכי מסרחי אין שם משקה עליה אבל בחתיכת בשר שנתבשלה עד שנימוחה י"ל דשמה עליה לכי מסרחי וצ"ע]: ג והנ"ל להביא ראי' להך סברא דכיון דיכול להתהוות היתר ע"י שאלה מיקרי מצד זה מב"מ [אף דמצד הסברא יש לחלק דדווקא בהא דלכי מסרחי שייך לומר דאפשר האיסור להתהוות היתר משום דהא האי איסור גופה דנבלה לכי מסרחי יתהוה היתר לכך הוה שפיר מב"מ משום דעצם האיסור יכול להתהוות היתר אבל בהא דחתיכה של חטאת טמאה הא האיסור דהקדש אינו יכול להתהוות היתר ואף דיכול לשאול עלי' הא בשאלה לא נפקע האיסור דהקדש מכאן ולהבא אלא דאיגלאי מילתא למפרע דחולין הוה וא"כ הא עצם האיסור דהקדש אינו יכול להתהוות היתר] דאיתא בתמורה (דף ל"ד) רמי לי' טבי לר"נ תנן שער הנזיר יקבר ורמינהו האורג מלא הסיט מצמר בכור כו' משער נזיר ופטר חמור בשק ידלק השק א"ל כאן בנזיר טמא כאן בנזיר טהור א"ל שנית נזיר אנזיר פטר חמור אפטר חמור קשיא אישתיק כו' רבי אלעזר אמר כאן בנזיר טהור כאן בנזיר טמא כו' ולכאורה דברי רבי אלעזר תמוהים דמשני אנזיר והעיקר הקושי' דהוא מפטר חמור לא משני מידי ומה שפי' רש"י דעל פ"ח לקמן משני ומוקים לה כר"י הוא תמוה דהא אם באנו לתירוץ זה שוב אינו צריך לחלק בין נזיר טמא לנזיר טהור רק דיתרץ רבי יהודא היא דמתיר לשרוף את הנקברים: אבל לפי הנ"ל ניחא דהנה הגמרא פריך וליבטל שק ברובא אמר ר"פ בציפורתא והרמב"ם (בה' פ"ח) השמיט האי תירוצא דמיירי בציפורתא ותירץ המ"ל (בפ"א מה' מטמא מו"מ הל' י"ד) לפי מאי דמבואר בבכורות (דף כ"ג) אהא דנבלה בטילה בשחוטה דאמר ר"י בר"ח טהור מלטמא במגע ומטמא במשא וא"כ לא קשה כלל דליבטל ברובא משום דבזה לא שייך ביטול דדמי לטומאת משא דהא כיון דבבת אחת נהנה מן הבגד והא דתירץ הגמ' בציפורתא הוא להנך אמוראי דפליגי על ר"י בר"ח אבל לדידן דקיי"ל כר"י בר"ח בלא"ה ניחא עיי"ש: והשתא א"ש דלכך משני ר"א רק אנזיר משום דאפטר חמור לא קשיא מידי לדידי' די"ל דר"א סובר כתירץ המ"ל דלכך אינו בעל ברובא משום דדמי לטומאת משא דהא נהנה בב"א מן הבגד וא"כ לפ"ז י"ל קושיית הגמ' דלכך ידלק השק משום דהא הטעם דכל הנקברין לא ישרפו משום דחיישינן דילמא אתי להנות מאפרן וא"כ בהך דהאורג שער נזיר בשק לא שייך הך חששא דילמא אתי להנות מאפרן משום דאי ישרף יבטול ברובא האפר של איסור באפר של היתר דדווקא כשהוא בעין שייך לומר דנהנה מכל הבגד בב"א אבל לענין האפר לא שייך זה א"כ מותר להנות מאפרן דבטל ברובא לכך ידליק וכן הקשה הכו"פ (בסי' פ"ז): אך י"ל דהגמרא פריך שפיר דאיתא בבכורות (דף ט') פטר חמור אסור בהנאה דברי רבי יהודה ור"ש מתיר ולקמן (דף י') איתא ר"י ואיתימא ר' אלעזר אמר עדיין הוא מחלוקת נמצא דלר' אלעזר לשיטתי' דס"ל דר"ש מתיר פ"ח בהנאה אף לאחר עריפה וא"כ ע"כ הך מתניתין דקתני דהאורג פ"ח בשק ידלק השק ע"כ דאתיא כר' יהודה דס"ל דפ"ח אסור בהנאה וא"כ כיון דהך מתניתין ר' יהודה היא ור"י הא סובר דמב"מ במשהו א"כ לא בטל האפר של איסור באפר של היתר והדרא קושיא לדוכתא אמאי ידליק השק דילמא אתי להנות מאפרו [ודחיקא לי' להגמרא לאוקמא הך מתניתין בתרי תנאי דלענין פ"ח יסבור כר"י ולענין מב"מ לא יסבור כר"י] וליכא למימר דביבש ביבש מודה ר' יהודה דמב"מ בטל ז"א דאפר באפר הוה לח בלח ולפ"ז א"ש דלכך לא משני ר"א אפטר חמור משום די"ל דסובר כר' חנינא במנחות (דף כ"ג) דכל שאפשר לו להיות כמוהו לא בטל וכל שא"א להיות כמוהו בטל וא"כ הא הוה האפר של איסור מין בשאינו מינו עם האפר של היתר משום דהא א"א להאפר של איסור להתהוות היתר דלא שייך בזה לכי מסרחי וא"כ כיון דהוה מבשא"מ ומבשא"מ היכא דליכא טעמא בטל ברוב מדאורייתא לכך ידליק אף לר' יהודה משום דהא האפר בטל ברוב אבל בהא דשער נזיר שפיר קשה לי' אמאי ידליק השק דהא קיי"ל דיש שאלה בנזירות וא"כ השער נזיר הוה מב"מ משום דאפשר להתהוות היתר דהא אם ישאל על נזירותו איגלאי מילתא דלאו נזיר הוא והשער מותר וא"כ כיון דהוה מב"מ תקשה אמאי ידלק דהא אף אם ישרף ג"כ אסור האפר לכך משני כאן בנזיר טהור כאן בנזיר טמא אבל מפ"ח לא קשה מידי כנ"ל: הרי דמוכח מזה דאף דהשער נזיר אין להם היתר רק ע"י שאלה אעפ"כ מיקרי מצד זה מב"מ [וא"ל כיון שביארתי דלכך משני ר"א כאן בנזיר טהור כו' משום דע"כ הך מתניתין ר"י הוא אם כן תקשה דל"ל לשנויא כאן בנזיר טהור הא בפשיטות ניחא כיון דר"י מתיר לשרוף את הנקברים לכך ידליק והנ"ל דר"א סובר דטעמיה דר"י דמתיר לשרוף את הנקברים ולא חייש דילמא אתי להנות מאפרן הוא משום דהא דאפרן אסור הוא רק מדרבנן דהא קיי"ל נותן טעם לפגם מותר וכן מבואר בכו"פ (סימן פ"ז) לכך לא חייש ר"י דילמא אתי להנות מאפרן משום דהוי גזירה לגזירה דאף אם יהנה מהאפר אינו אסור רק מדרבנן אם כן כ"ז במידי דאכילה אבל בשער נזיר ופ"ח דלא שייך בהו נט"ל בזה אף ר"י מודה דאסור לשרוף את הנקברין ולא פליג ר"י אהא לכך הוכרח לשנויא כאן בנזיר טהור כו' ויש עוד להאריך בזה ואכ"מ]: וא"ל הא אף פ"ח נמי יש לה היתר ע"י פדייה ז"א דנ"ל ברור דפדייה לא מהני רק בדבר שמחובר לחמור אבל להשער שנתלש מהחמור ע"ז לא מהני הפדייה כיון דהוא נפרד מהחמור והפדייה אינו מתיר רק מכאן ולהבא מזמן הפדייה ואילך אבל לא להשער שנתלש מקודם הפדייה בשלמא בשאלה כיון דעוקר הנזירות מעיקרו ואיגלאי מילתא דלאו נזיר הוא לכך השער מותר אבל בפדייה כיון דאינו מתיר אלא מכאן ולהבא משעת הפדייה ואילך א"כ השער דנתלש מקודם לכן דאין הפדייה חל עליהן אסורין ועוד י"ל לפי מה דמבואר בבכורות (דף כ"ה) דשער בע"מ שנשר והניחו בחלון ואח"כ שחטו דחכמים אוסרין וכן פסק הרמב"ם (בפ"ג מה' בכורות) משום דחיישינן לתקלה א"כ ה"נ בנידון דידן אפי' אם יפדה הבכור גם כן אסור השער שנשר מקודם לכן משום דחיישינן לתקלה הרי דמוכח מזה דאף דהשער נזיר אין להם היתר רק ע"י שאלה אעפ"כ מיקרי מצד זה מב"מ וא"כ שפיר הוכחתי מהא דפריך הגמ' לר"ל מ"ש רישא ומ"ש סיפא דלאחר שחיטה וזריקה ליתא בשאלה: ד ובזה נ"ל לבאר הא דפריך הגמ' דווקא לר"ל מ"ש רישא ומ"ש סיפא ולא לר"י ומה שפירש רש"י משום דבחתיכות טהורות שנתערבה בשל חולין כיון דאיכא הפסד מועט לא בטל הוא דחוק דהא ר"י סובר אף בעיגול של תרומה שנתערבה בשל חולין דבטל אף דליכא אלא הפסד מועט אבל לפי הנ"ל ניחא דהא עדיין תקשה מאי פריך הגמרא לר"ל מ"ש רישא ומ"ש סיפא הא יכולין לומר דבאמת כ"ע ס"ל דמב"מ לא בטל אלא דס"ל כר' חנינא דאזלינן בתר בטל וא"כ הא דנבלה בשחוטה הוה מב"מ משום דלכי מסרחי יהיה היתר וא"כ כ"ז אם נימא דנט"ל מותר אבל א"נ דנותן טעם לפגם אסור א"כ לדידי' מוקי' האי קרא דנבלה שאינו ראוי' לגר אינו קרוי' נבלה דווקא בסרוחה מעיקרא אבל בנסרחה לאחר מכאן אסור כמבואר בע"ז (דף ס"ח) א"כ לדידי' לא שייך לומר לכי מסרחי דאפי' אם תסרח ג"כ אסור והשתא א"ש דלכך ס"ל לחכמים ברישא דתעלה משום דהא