פורת יוסף (שלופר) קמה

מהך ברייתא דמצינן לאוקמא בתרי ותרי אבל לרבה דסובר דתרי ותרי הוי ספיקא דאורייתא ולא מוקמינן אחזקה א"כ ה"נ בתרי ותרי ליתא לחיוב שבועה לכך פריך רבא שפיר דליכא למימר דמיירי בתרי ותרי דא"כ תקשה דאמאי נתנו לו בזמנו נשבע ונוטל הא בתרי ותרי ליתא לחיוב שבועה וא"כ א"ש דלכך דייק הגמ' מתיב רבא לסיוע לרבה דלרבה לשיטתו יש מכאן קושי' לאביי וסיוע לדידי' אבל לאביי לשיטתו לא קשה כלל: אך באמת זה אינו דא"כ תקשה מאי פריך הגמ' בשבועות (דף ל"ג) לרבה מהא דתנן חמורה ממנו שבועת הפקדון שחייבין על זדונה מכות כו' מדקאמר לוקה מכלל דאיכא עדים וקאמר על שגגתה אשם כו' והשתא מאי פריך הגמ' הא איתא בעירובין (דף ל"ה) רבה ור"י דאמרי תרווייהו הכא בשתי כתי עדים עסקינן אחת אומרת מבעו"י נטמאה ואחת אומרת משחשיכה ועיי"ש בפירש"י דבהא פליגי דר"י סבר אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי אחזקה קמייתא וכי אנחה טהורה הואי ור"מ סבר דבתרי ותרי לא מוקמינן אחזקה עיי"ש וכיון דלשיטת רבה פליגי בהא תנאי אי מוקמינן אחזקה בתרי ותרי וא"כ מאי פריך הגמ' הא י"ל דרבה לשיטתי' דס"ל אליבי' דהילכתא דבתרי ותרי לא מוקמינן אחזקה וא"כ ה"נ דבתרי ותרי ליתא לחיוב שבועה פריך שפיר הא הוי כפירות דברים בעלמא אבל האי מתניתן י"ל דאתי' כר"י דבתרי ותרי מוקמינן אחזקה וא"כ ה"נ בתרי ותרי איכא חיוב שבועה א"כ שפיר משכחת לה בתרי ותרי כצ"ל וע"כ דמוכח מזה דלא כהש"ך דבתרי ותרי ליכא לחיוב שבועה וא"ש: מערכה כג א בכריתות (ד' י"ג) במשנה יש אוכל אכילה א' וחייבין עליה ד' חטאות ואשם אחד טמא שאכל חלב והיה נותר מן המוקדשין ביוה"כ והקשו התוס' דאמאי לא קחשיב חמשה כגון נשבע שלא יאכלנה ואכלה וי"ל מידי דאיתא בשאלה לא קתני ומוקדשין דתני אע"ג דהוי בשאלה מ"מ השתא שנשחטו ונזרקו דמן כהלכתן ליתא בשאלה עכ"ל והנה הט"א בר"ה (דף כ"ח) כתב דמהני שאלה אע"פ שנשחטו ונזרקו דמן כהלכתן והוכיח דלא כהתוספות משבועות (דף כ"ד) דמשני התם כי קתני מילתא דליתא בשאלה מידי דאיתא בשאלה לא קתני ופריך הגמר' והרי הקדש ומשני בבכור דקדושתו מרחם והא קחשיב נותר ונותר נשחטו ונזרקו דמן כהלכתן ואפ"ה פריך הגמרא והרי הקדש אלמא דאף לאחר שחיטה וזריקה ישנו בשאלה ובישוב דברי התוספות יתבאר לקמן וא"כ לדעת הטורי אבן מהני שאלה בהקדש אפילו לאחר שחיטה וזריקה אבל לפי שיטת התוספות לא מהני שאלה בהקדש לאחר שחיטה וזריקה: ב ונראה לי להביא ראיה לשיטת התוספות דלא מהני שאלה לאחר שחיטה וזריקה מהא דפריך הגמרא ביבמות (דף פ"ב) על ר"ל דס"ל כל שדרכו לימנות שנינו מהא דתניא חתיכה של חטאת טמאה שנתערבה במאה חתיכות של חטאות טהורות כו' תעלה רבי יהודה אומר לא תעלה אבל חתיכה של חטאת טהורה שנתערבה במאה חתיכות של חולין טהורות ד"ה לא תעלה קתני מיהת רישא תעלה אר"ח כו' בנימוחה א"ה מ"ט דר"י ר"י לטעמי' דאמר מב"מ לא בטיל כו' ולר"ל מ"ש רישא ומ"ש סיפא כו' והשתא אם נימא דמהני שאלה בהקדש לאחר שחיטה וזריקה תקשה מאי פריך הגמרא לר"ל מ"ש רישא ומ"ש סיפא הא יכולין לשנויא דבאמת אף החכמים ס"ל דמב"מ לא בטיל והא דס"ל ברישא תעלה הוא משום דפליגי בפלוגתא אחרינא ולשיטתייהו אזלי דאיתא במנחות (דף כ"ג) אמר ר"ח נבלה בטילה בשחוטה שאי אפשר לשחוטה שתעשה נבלה ושחוטה אינו בטילה בנבלה שאפשר לנבלה שתעשה שחוטה דלכי מסרחה פרחה טומאתה ור"ח אמר כל שאפשר לו להיות כמוהו אינו בטל וכל שא"א לו להיות כמוהו בטל וא"כ הא י"ל דר"ל יסבור כר' חנינא דאזלינן בתר בטל וא"כ לפ"ז בחתיכת של חטאת טמאה שנתערבה במאה חתיכות של חטאות טהורות לא הוה מב"מ לר"ל משום דהא א"א להאיסור שיתהוה היתר דלא שייך לומר בזה לכי מסרחה משום דהא לר"ל ע"כ מוכרחין לאוקמא דמיירי הברייתא בנימוחה דהוי לח בלח [ועיין בתוספות שם ד"ה ר"י] וא"כ הא מבואר בתוספות מנחות (דף כ"ב) בד"ה מכאן ובזבחים (דף ע"ג) בתוספות ד"ה רבי יהודה דבמשקין לא שייך לומר לכי מסרחה משום דכי מסרחי אין שם משקה עליה וא"כ הא א"א להאי חתיכה של חטאת טמאה להתהוות היתר והוה מין בשאינו מינו וצריך להתבטל: אך י"ל דמ"מ הוה מב"מ משום דהא קיי"ל דיש שאלה בהקדש א"כ הא אפשר להאי חתיכת חטאת טמאה שיתהוה היתר משום דיכול לשאול על ההקדש של חטאת ויתהוה חולין וא"כ יהיה חולין טמאים דמותרין וכיון דמשכחת לה היתר על ידי שאלה מיקרי שפיר מב"מ ולא בטל (וכה"ג תירצו התוספות בזבחים ובמנחות הנ"ל א"נ אפי' נפל לחולין מתוקנין ובעודה לתרומה ביד בעלים דאפשר לאיתשולי עלי'] אך ז"א דהא עדיין א"א להתהוות היתר דאף אם ישאל על הקדישו אעפ"כ תהיה אסורה דהא כיון דע"י שאלה נעקר ההקדש מעיקרו א"כ הא איגלאי מילתא למפרע דחולין הוה והכניס חולין בעזרה וא"כ אסורה באכילה מצד חולין שנשחטו בעזרה ואע"ג דאמרינן במנחות (דף מ"ח) דפריק לי' בעזרה וחולין ממילא קא הוה היינו דווקא בפדיון משום שאין הפדיון חל רק מכאן ולהבא משא"כ בשאלה דנעקר ההקדש מעיקרו א"כ הא הוה חולין בעזרה אך זהו דווקא אם נימא דחולין שנשחטו בעזרה דאורייתא אבל א"נ דחולין שנשחטו בעזרה לאו דאור' א"כ הא אפשר להאי חתיכה דחטאת טמאה להתהוות היתר דישאל על הקדישו: והשתא א"ש הא דפליגי רבי יהודה וחכמים בחתיכה של חטאת טמאה משום דאזלי לשיטתייהו דאיתא בפסחים (דף כ"ב) אלא לרבי יהודה דאמר לדברים ככתבן הוא דאתא כל איסורין שבתורה מנ"ל דאסורין בהנאה נפקא לי' מלכלב תשליכון אותו כו' ור' מאיר אותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך לכלב חולין שנשחטו בעזרה ואידך חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא וא"כ א"ש דטעמי' דרבי יהודה דס"ל לא תעלה הוא משום דאזיל לשיטתו דס"ל דחולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא [ועיין בתוספ' פסחים הנ"ל דלר"י אף באכילה מותרין מדאורייתא] וא"כ הא אפשר להתהוות היתר ע"י שאלה לכך הוה מב"מ ולא בטל וחכמים דר"י דהיינו ר"מ (דסתם בר פלוגתא דר"י הוא ר"מ] אזיל לשיטתי' דס"ל דחולין שנשחטו בעזרה דאורייתא וא"כ הא א"א להתהוות היתר האי חתיכה של חטאת טמאה לכך תעלה משום דהוה מין בשאינו מינו: וא"כ כ"ז ברישא אבל בסיפא בחתיכה של חטאת טהורה שנתערבה במאה חתיכות של חולין טהורות הא י"ל דמיירי לענין אכילת כהן והנ"מ מהא דלא תעלה הוא דאסור לאוכלה להכהן בטומאת הגוף כיון דנתערב בה הקדש עד שיטבול וא"כ לענין אכילת כהן הא הוה היתר בהיתר דהא אפשר להאי חתיכה של חטאת טהורה שיתהוה היתר לאכילת כהן ע"י טבילה א"כ כיון דאפשר להתהוות היתר הוה מב"מ ואף חכמים מודים דלא תעלה [וכה"ג הקשה המהרש"ל ביש"ש אהא דקאמר הגמרא שם הא דר"א בדותא היא אי לכהן משרי שרי דלמה לא מוקי לה הגמרא בכהן ונ"מ לאוכלה בטומאת הגוף שיש לה מתירין כיון שיכול ליטהר ורצה להוכיח מזה דבכה"ג לא מיקרי יש לה מתירין כיון דאין לה מתירין אלא לו ולשאר כהנים גם עתה הוא מותר עיי"ש] ומאי פריך הגמרא לר"ל מ"ש רישא ומ"ש סיפא אע"כ דמוכח מזה דלאחר שחיטה וזריקה ליתא בשאלה א"כ א"ש דליכא למימר דטעמייהו דרבנן דס"ל ברישא תעלה הוא משום דאזלינן בתר בטל וא"כ לא הוי מב"מ כנ"ל דא"כ תקשה אמאי פליג ר"י וס"ל דלא תעלה (ודוחק לאוקמי דחכמים