פורת יוסף (שלופר) קמג

כן ה"נ לענין מלקות דלא תענה ג"כ פטורין דהוי כמו פסולין שהעידו דמ"ש [ובמ"א הארכתי בפרט זה הרבה] וא"כ לא מהני מה שיעידו לאחר שנשבעו לכך ס"ל לב"ה דאין שליח נעשה עד: וא"כ לפ"ז לא תקשה מזה לרב די"ל דבקדושי שטר כ"ע מודים דשליח נעשה עד לכך דייק הגמרא ע"כ לא פליגי אלא בשלשה אבל בשנים דברי הכל לא וא"כ כיון דאף ב"ש ס"ל דבשנים לא הוו עדים א"כ ליכא למימר דהוא מטעם נוגע בעדות דהא ב"ש ס"ל דלא בעינן עדות שאי"ל וע"כ דטעמא דב"ש משום דאין שליח נעשה עד וא"כ אף ב"ה לא פליגי אלא משום דס"ל כולן שלוחים הם אבל בהא דאין שליח נעשה עד לא מצינו דפליגי דאפושי פלוגתא לא מפשינן וא"כ שפיר קשה מכאן לרב: ה אך באמת זה אינו דעדיין תקשה מהא דשבועות (דמ"ז) גבי חד מלוה וחד לוה ושני שטרות דגובה הפחות עפ"י אחד מהן והכי קיי"ל בח"מ (סי' ל"א סעי' ב') והא אין אנו יודעין ע"י מי דנין והוי עדות שא"א יכול להזימה ושיטת הש"ך בח"מ (סי' ל"ח) דאף בשטרות בעינן עדות שאי"ל (ועיין בתומים סי' ל"ד סעי' ט') וע"כ צ"ל לשיטת הש"ך דהא דבעינן עדות שאתה י"ל היינו שהעדים יעידו דבר ברור שבשעת העדאת העדות יהיה שייך בהו דין הזמה אבל בתרי ותרי אף דעתה לא מצינן לקיים בהם דין הזמה משום ספיקא מ"מ כל כת העידו דבר ברור שאם היינו דנין ע"פ עדותן היה שייך בהן דין הזמה והא דלא מקיימינן בהו דין הזמה משום דאין אנו יודעין אם דנין ע"פ עדותן ואין המניעה מכח גריעות העדות א"כ הא חד כת ודאי קושטא קא מסהדי ודנין עפ"י הך חד כת שהעידו בדבר ברור והא דאמרינן בסנהדרין (דף מ"א) מתוך שיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו היינו דלפ"ז הגם שאנו דנין על פיהם ליכא דבר ברור דיהא שייך בהו דין הזמה דיש להם לומר דבאו לדבר אחר משא"כ בזה דאם היינו יודעין שדנין ע"פ ממילא העידו בדבר ברור וליכא גריעותא בעדותן מיקרי עדות שאי"ל וא"כ לפ"ז הדרא קושייתי על הש"ך דאמאי כשיוזמו משלמין דמי עין לעבד הא כיון דהוי האדון מחוייב שבועה לשיטת הש"ך דהא לשיטת הש"ך הוכחתי דתרי ותרי מיקרי עדות שאי"ל וא"כ העבד יוצא לחירות והוה האדון מחוייב שבועה א"כ תקשה דאמאי משלמין הא יכולין לומר מי יימר דמשתבע האדון: ע"כ נלענ"ד לומר דזה הכלל דחלוק חיובא דע"ז מחיובא דכפירת עדות דאף דבכפירת העדות אמרינן כיון דמי יימר דמשתבע פטורין מקרבן שבועה זהו דווקא בכפירת העדות דחיובם מטעם דמזיק לחבירו וא"כ כיון דלא ברי הזיקא דמי יימר דמשתבע פטורין אבל בע"ז דחיובם לא הוי מטעם דזה הוי כאילו הם הזיקו לחבירו כדהוכיחו התוס' בריש מכות ד"ה ומה הסוקל אינו נסקל דחיובם לא הוי מטעם דהוי כאלו עשו הדבר בעצמם דהא אדם שסוקל את חבירו באבנים ומת היה נידון בזמן הסנהדרין בסייף ובע"ז אם העידו על אחד שחייב סקילה והוזמו חייבין סקילה וע"כ דחייבם התורה מכאשר זמם דכיון דרצו לסקול לחבריה חייבים כאשר זממו א"כ הכא נמי אף דמי יימר דמשתבע אעפ"כ כיון דהעדים זממו להפסידו להעבד דהא הם העידו שחייב רק דמי שן אף דבאמת הוי האדון מחוייב שבועה ומי יימר דמשתבע אעפ"כ כיון דהעדים רצו להפסידו לגמרי לכך חייבים רק דאם לא עשו בעדותן שום הפסד כיון דלא נתקבל עדותן כלל לא שייך לחייבם מכאשר זמם אבל בנ"ד כיון דנתקבל עדותן לענין דאם ישבע האדון מיפטר בזה שוב חייבין מטעם כאשר זמם אף במי יימר דמשתבע: והנ"ל להביא ראיה לזה מהא דפריך הגמ' בשבועות (דף ל"ב) אהא דתנן היה שתי כתי עדים כפרה הראשונה ואח"כ כפרה השניה שתיהן חייבים מפני שהעדות יכולה להתקיים בשתיהם ופריך שם בשלמא שני' תתחייב דכפרה לה ראשונה אלא ראשונה אמאי חייבת הא קיימא שניה (ודחיק הגמ' לשנויא דהב"ע כגון שהיתה שניה בשעת כפירת הראשונה קרובין בנשותיהן ונשותיהן גוססין כו' עי"ש] והשתא אי נימא דדמי חיובא דכפירת העדות לחיובא דע"ז א"כ תקשה מאי פריך הגמ' הא יכולין לשנוי' בכה"ג לפי מאי דאיתא בב"ב (דל"א) זה אומר של אבותי זה אומר של אבותי האי אייתי סהדי דאבהתי' היא ואכלה שני חזקה והאי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה אמר ר"נ אוקי אכילה לבהדי אכילה ואוקי ארעא בחזקת אבהתא והנה הבאתי לעיל שיטת הרמב"ם (בפ' כ"א מה' עדות) דהיכא דמהני עדותן לענין שיכול לתפוס והוזמו היו צריכין לשלם א"כ לפ"ז ה"ה בכפירת העדות היכא דכפרו בעדותן בגוונא שאם היו מעידין היה יכול לתפוס דחייבין קרבן דהא כיון דחייבין בע"ז אלמא דמיקרי ברי הזיקא מה שהזיקו בעדותן דיכול לתפוס ולא אמרינן דמי יימר דיתפוס כן הכי נמי בהיפוך היכא דע"י כפירתן הפסידו דאינו יכול לתפוס ג"כ חייבין קרבן שבועה ולא אמרינן דמי יימר דיתפוס: ונחקור עוד האיך הדין היכא דכפרו בעדותן בגוונא דאף אם לא העידו ג"כ יכול לתפוס רק אם העידו הי' בוודאי שלו אם חייבין ק"ש בכפירתן כיון דשיטת הרמב"ם דתפיסה הוי ברי הזיקא דוודאי יתפוס א"כ לפ"ז אפשר לומר דבכה"ג היו פטורין בכפירתן דלא הפסידו בכפירתן דהא יכול לתפוס והנ"ל דאף בזה חייבין בכפירתן דהא חזינן בע"ז היכא דהפסידו בעדותן בכה"ג והוזמו חייבין לשלם כדמוכח מהא דב"ק (דף ע"ג) הנ"ל דאם הוזמו העדים דאמרו סימא את עינו והפיל את שינו משלמין דמי עין לעבד והא לרבא מיירי הברייתא בתרי ותרי ובתרי ותרי ק"ל בח"מ (סי' מ"ו) דמהני תפיסה א"כ אמאי משלמין כשהוזמו הא לא הפסידו בעדותן כלל דהא העבד יכול לתפוס וע"כ כיון דהפסידו מחוב ברור ועשאוהו לספק מיקרי הזיק וחייבין א"כ ה"נ לענין חיוב ק"ש דכפירת העדות ג"כ חייבין דהא הפסידו מחוב ברור והשתא לפ"ז תקשה דנוקמא מתניתן בכה"ג דתובע מחבירו קרקע ויש לו ע"ז שני כתי עדים חדא מסהדי דאבהתא היא וחדא מסהדי דאכלה שני חזקה וחבירו הביא ג"כ שני כתי עדים דאכלה שני חזקה א"כ הכת הראשונה חייבין ק"ש בכפירתן דהא אם העידו היה בודאי שלו והשתא דלא העידו אף דהא קיימא שני' והוי תרי ותרי ומהני היה התפיסה מ"מ הא הפסידו בכפירתן דאם העידו היה בודאי שלו לכך חייבין כמו שביארתי דהיכא דהפסידו מחוב ברור ועשאוהו לספק היו חייבין והכת השני' חייבין דהא אם העידו הוי תרי ותרי והיה יכול לתפוס והשתא דלא העידו הפסידו דאינו יכול לתפוס לכך חייבין כמו שביארתי [ועי"ש במתני' בזה אחר זה הראשון חייב והשני' פטור] ולפ"ז קשה מאי פריך הגמ' הא יכולין לשנויא בכה"ג ואין לומר דקושיית הגמ' קאי לר' יוחנן דס"ל לקמן (דף ל"ד ודף ל"ז) דמשביע עדי קרקע לדברי הכל פטורין ז"א דהא משכחת לה שתובעו קרקע עם פירותיה העומדים לגזוז דהוי מטלטלין: ואין לומר דקושיית הגמ' קאי לחזקיה דס"ל בסנהדרין (דף פ"ז) דהילכתא כר"ע דדבר ולא חצי דבר א"כ ליכא לשנוי' בכה"ג דא"כ אמאי חייבין הראשונים ק"ש הא אף אם העידו לא מהני עדותן דהא הוי חצי דבר דבלא עדות הכת השניה שאכלה שני חזקה לא מהני האי עדות דאבהתא דאפילו אם היה דאבהתא אעפ"כ כיון דחבירו אכלה שני חזקה הוי שלו ולא מהני עדותן אלא דווקא כשהעידו הכת השני' דאכלה שני חזקה בזה אמרינן אוקי אכילה לבהדי אכילה ואוקי ארעא בחזקת אבהתא וא"כ הוי חצי דבר ולא מהני עדותן כלל אף אם העידו ואמאי חייבין ק"ש בכפירתן ז"א דהא מבואר בב"ק (דף ע') דמודה ר"ע בשנים אומרים קידש ושנים אומרים בעל דאע"ג דעידי ביאה צריכי לעידי קדושין כיון דעידי קדושין לא צריכי לעידי ביאה דבר קרינא ביה וא"כ ה"נ כיון דהכת השניה מהני עדותן לענין תפיסה אף בלא עדות הראשונה דאבהתא דבר קרינא ביה ועוד דא"כ מאי פריך הגמרא