פורת יוסף (שלופר) קמ

בהבערה חייב עיי"ש וא"כ ר' יוסי דס"ל בשבת (דף ע') דהבערה ללאו יצאת ע"כ דס"ל דמקלקל בהבערה פטור והשתא לפ"ז א"ש הא דפריך אביי לרבה דסובר דאין חילוק מלאכות ביו"ט מהך ברייתא דהמבשל ג"ה ביו"ט משום דהיה ק"ל לאביי בלא"ה אף אי יש חילוק מלאכות ביו"ט אעפ"כ אמאי חייב אהבערה הא קיי"ל דאמרינן מתוך ודחיקא ליה לאוקמא הברייתא כב"ש דהא קיי"ל דב"ש במקום ב"ה אינה משנה והאיך יסתום הברייתא כב"ש וכן לא מצי לאוקמא הברייתא כר"ע משום דאביי לשיטתו אזיל דס"ל בחולין (דף ק"א) דשבת חשיב קדים משום דקביעא וקיימי א"כ הא מוכרחין לומר לדידי' איפוך דר"ע אית לי' כולל כמבואר בתוס' שם בד"ה ואסור עיי"ש וא"כ הא לא מצינן לאוקמא הברייתא כר"ע דא"כ קשה דלחשיב נמי ג"ה של נבלה דלשיטת התוס' י"ל דס"ל דבב"ח מיקרי כולל וע"כ דאתא הברייתא כר' יוסי דס"ל ג"כ דל"א מתוך ולר' יוסי שפיר י"ל דלכך לא חשיב ג"ה של נבלה משום דס"ל דבכולל גרידא אין איסור חע"א רק בכולל על חמור וא"כ כיון דאתא הברייתא כר' יוסי ולר' יוסי הא מוכח דס"ל דמקלקל בהבערה פטור וא"כ לדידי' אם היה מבעיר ולא הי' מבשל היה פטור דהוי מקלקל וכל עיקר החיוב הוא מצד הבישול דע"י הבישול מתחייב שתים א"כ שפיר פריך אביי הא אין ח"מ ביו"ט והאיך מתחייב ע"י הבישול שתים: ואין להקשות לשיטת התוס' א"כ אמאי קאמר ר' יוחנן בביצה (דף י"ב) הנ"ל פוק תני לברא הבערה ובישול אינו משנה הא י"ל דאתי הך ברייתא כר' יוסי דס"ל דל"א מתוך ז"א דלר' יוחנן לשיטתו א"א לאוקמא כר' יוסי דגרסי' ביבמות (דף ל"ב) ת"ר בא עליה חייב עליה משום אשת אח ומשום אחות אשה דברי ר' יוסי כו' וסבר ר' יוסי איסור חע"א והתניא כיצד אמר ר' יוסי נידון בזיקה ראשונה כו' א"א ונעשית חמותו נידון בא"א ומשני מודה ר"י באיסור מוסיף תינח היכא דנשא חי ואח"כ נשא מת אלא נשא מת כו' מאי מוסיף איכא וכ"ת מיגו דמיתסר בשאר אחוותא האי איסור כולל הוא כו' אלא אמר רבא מעלה אני עליו כאילו עשה ב' ואינו חייב אלא אחת וכן כי אתא רבין אמר ר' יוחנן מעלה אני עליו כאלו עשה ב' ואינו חייב אלא אחת והנה התוס' שם בד"ה איסור כולל הקשו ודילמא ר"י א"ל כולל ותי' דקסבר דא"א ונעשית חמותו נמי איסור כולל הוא מיגו דאיתסר בשאר קרובות וקתני דנידון בא"א ומיהו לההוא לישנא דלקמן דס"ל דר"י לית ליה כולל צ"ל דא"א ונעשית חמותו לא חשיב כולל כיון שאינו משם אחד וא"כ לר' יוחנן דמשני דמעלה אני עליו כאילו עשה ב' אלמא דס"ל דא"א ונעשית חמותו נמי הוי כולל וא"כ הא מוכח דר' יוסי סובר דאין איסור חע"א אף בכולל בחמור דהא חמותו הוי חמור נגד איסור א"א דהבא על א"א הוי בחנק ומצד חמותו מחוייב שרפה בזה"ב ואעפ"כ ס"ל לר"י דנידון בזיקה הראשונה אלמא דס"ל דאין איסור חע"א אף בכולל בחמור ולכך לא מצי ר' יוחנן לשיטתו לאוקמא הברייתא דהמבשל ג"ה כר' יוסי דא"כ תקשה אמאי חייל איסור בב"ח על איסור גיד אבל לאביי י"ל דס"ל כר"ח וב"ק דכולל בשני שמות לא אמרינן א"כ שפיר י"ל דס"ל לר' יוסי דכולל גרידא אינו חל רק כולל בחמור וא"ש: יא ועי"ל בפשיטות דהא דקאמר ר' יוחנן הבערה ובישול אינה משנה הוא משום דלר' יוחנן לשיטתו דס"ל במכות (דף כ"א) דמחפה הוא זורע א"כ הא קשה קושיית הגמ' במכות שם ולילקי נמי משום זורע ביו"ט וע"כ דאין חילוק מלאכות ליו"ט א"כ הא א"א לחייב משום הבערה ובישול כיון דאין ח"מ ליו"ט ואת"ל משנה ב"ש היא וא"כ א"ש דלב"ש לשיטתו מוכח דיש ח"מ ביום טוב והוא דהנה הא דאמרינן אין חילוק מלאכות ליו"ט הוא רק אם נימא דילפינן חילוק מלאכות מהבערה דהבערה לחלק יצאת אם כן כיון דבהבערה כתיב לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת דווקא נתמעט יו"ט וכן אי ילפינן חילוק מלאכות מהקרא דועשה אחת מהנה כמבואר בשבת (דף ע') לא שייך זה ביו"ט דביו"ט אינו רק חיוב מלקות בזה"ב ולא שייך קרא דחטאת לגבי יו"ט אבל אי הוה ילפינן חילוק מלאכות מלימוד אחר שפיר, יש ללמוד מזה לענין חילוק מלאכות ביו"ט ג"כ דמאי שנא והנה בשבת (דף ט') הנ"ל דרצה הגמ' למילף חילוק מלאכות מהקרא דבחריש ובקציר תשבות ודחי דעדיין אני אומר על חרישה וקצירה חייב שתים ועל כולן אינו חייב אלא אחת ת"ל לא תבערו ומפרשי התוס' שם בד"ה ועל כולן דלכך לא מצינן למילף ח"מ מהקרא דבחריש וקציר תשבות משום דהוי שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין אם כן כל זה אי נימא דשני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין אבל אי נימא דמלמדין שפיר יכולין למילף ח"מ מהקרא דבחריש וקציר כו' ואיתא בקדושין (דף מ"ג) שמאי הזקן אומר משום חגי הנביא שולחיו חייב כו' מ"ט דשמאי הזקן קסבר שני כתובים הבאין כאחד מלמדין והוא ההוא לא דריש וא"כ א"ש די"ל דר' יוחנן סובר כהך תירוצא דשמאי ס"ל דשני כתובים הבאים כאחד מלמדין וא"כ הא יכולין למילף לדידיה חילוק מלאכות מבחריש וקציר תשבות א"כ הא לדידיה יש חילוק מלאכות אף ביו"ט כיון דמהקרא דבחריש וקציר ילפינן לה שוב אין לחלק בין שבת ליו"ט לענין ח"מ לכך קאמר ואת"ל משנה ב"ש היא דלדידיה ניחא הא דחייב אהבערה ובישול משום דלב"ש לשיטתו יש ח"מ ביו"ט ומעתה א"ש דלא מצינן לאוקמא הברייתא כר"ע דהא ר"ע סובר בפסחים (דף ה') דהבערה לחלק יצאת א"כ הא אין ח"מ ליו"ט א"כ תקשה אמאי חייב אהבערה ובישול לכך מוכרחין לאוקמא כב"ש וא"ש: מערכה כב א גרסינן בב"ק (דף ע"ג) אמר רבא עדים שהוכחשו ולבסוף הוזמו נהרגין דהכחשה תחלת הזמה היא כו' אמר רבא מנא אמינא לה דתני' מעידני באיש פלוני שסימא את עין עבדו והפיל את שינו שהרי הרב אומר כן ונמצאו זוממין משלמין דמי עין לעבד כו' מ"ל כגון דאתו בי תרי ואמרי הפיל את שינו וסימא את עינו דבעי מיתיב לי' הרב דמי עינו ואתו בי תרי מציעאי ואמרי עינו והדר שינו דלא בעי למיתב לי' אלא דמי שינו דקא מכחשי לי' קמאי למציעאי וקתני ונמצאו זוממין מציעאי משלמין דמי עין לעבד ש"מ הכחשה תחלת הזמה היא: והנה הש"ך בח"מ (סי' פ"ז סעי' ו') השיג על התה"ד שפסק דע"א המסייעו פוטרו משבועה אפי' משבועת שומרין ומודה במקצת ואפילו ע"א מכחישו וכ' הש"ך וכל דבריו לא נתחוורו אצלי אלא נראה דאוקי חד לבהדי חד וסילק עדותן כמאן דליתא וחייב ש"ד משום שבועות מודה במקצת או משום שבועת השומרין וכדומה. ועוד נראה דאפי' בתרי ותרי המכחישים זא"ז אמרינן סילק עדותן כמאן דליתא ואי הוה מתחייב ש"ד בלא עדותן כגון שבועת מודה במקצת וכדומה השתא נמי משתבע בזמן הסנהדרין עכ"ל ולכאורה היה נראה לי להוכיח מזה דלא כדברי הש"ך דאם נימא כדברי הש"ך קשה והוא: ב דהנה נחזי אנן לפי דברי הש"ך א"כ הא האדון חייב שבועה דהא קיי"ל בב"מ (דף ג') מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום ועדים מעידין שיש לו חמשים זוז נותן לו חמשים וישבע על השאר שלא תהא הודאת פיו גדולה מהעדאת עדים וכן פסקינן בח"מ (סי' ע"ה סעי' ד') וא"כ לפ"ז הא איכא כאן העדאת עדים דדמי שן בודאי חייב לו דהא העדים לא הכחישו א"ע אלא דהנהו אמרי דחייב לו דמי עין והנהו אמרי דמי שן, אבל דמי שן אף לפי דברי העדים שסימא את עינו הא יש בכלל מאתים מנה ולכה"פ דמי שן בודאי חייב לו וכה"ג אמרינן בסנהדרין (דף ל"א) אחד אומר חבית של יין ואחד אומר של שמן חייביה ר"א לשלומי לי חביתא: דחמרא מגו חביתא דמשחא כו' ועיי"ש דמוקים לה הגמ'