פורת יוסף (שלופר) קלח

א"כ הבערה זו אינה לצורך הנאתו אלא לשם מצות שרפה אלא שהתורה לא הקפידה שיהנה ממנה בשעת ביעורה ולהכי לא דחיא יו"ט כו' עיי"ש וא"כ א"ש דאף דריה"ג סובר דחמץ בפסח מותר בהנאה אעפ"כ הא מדקאמר ריה"ג א"צ משמע דס"ל כר"ע דאין ביעור חמץ אלא שרפה וכיון דאסרה תורה בחמץ כל הנאות רק הנאות שרפה א"כ הא ההבערה אינו לצורך הנאתו רק לשם מצות תשביתו לכך אסורה ביו"ט מידי דהוה אשמן שרפה דאסור לבער ביו"ט מדאורייתא לשיטת הריב"א: אך ז"א דהא עדיין תקשה היכי מצינן למיגרס ריה"ג הא הגמ' קאמר ש"מ מדר"ע דאין ביעור חמץ אלא שרפה ולריה"ג הא צריך להיות השבתתו בכל דבר דהא הא דאין ביעור חמץ אלא שרפה יליף הגמ' לקמן (דף כ"ח) בק"ו מנותר ומה נותר שאינו בב"י וב"י טעון שרפה חמץ שישנו בב"י לא כ"ש שטעון שרפה ולריה"ג הא איכא למיפרך מה לנותר דחמור שכן אסורה בהנאה לכך החמירה תורה דבשרפה משא"כ בחמץ דקיל דמותר בהנאה ולכך השבתתו בכל דבר א"כ כיון דלריה"ג ל"ל ילפותא דחשביתו הוא דוקא שרפה א"כ הא שפיר יכול לאוקמא תשביתו ביו"ט ויבערנו בדבר אחר שיאכילנו לכלבים או ישליכנו לים: ז והנ"ל ליישב דהנה הפנ"י מקשה אהא דקאמר רבא ש"מ אין ביעור חמץ אלא שרפה הא לפי מה דמבואר ברש"י ביצה (דף כ"ז) בד"ה ועל החלה שנטמאה כו' ובהסקה או לתתנה לכלבו אסור דאין מבערין קדשים טמאים מן העולם ביו"ט ואפי' ע"י אכילת בהמה משום דרחמנא אחשביה להבערתן הילכך מלאכה היא א"כ לפ"ז מנ"ל לרבא דר"ע סובר דאין ביעור חמץ אלא שרפה הא אף אי נימא דהשבתתו בכל דבר אעפ"כ אסור ליתן לכלבו או להשליכו לים ביו"ט משום דכיון דמקיים בזה מצות השבתה אחשביה רחמנא להבערתן והוי מלאכה: והנ"ל ליישב קושיית הפנ"י ומלתא חדתא קאמינא דאף ל שיטת רש"י דהיכי דרחמנא אחשביה להבערתו הוי מלאכה אעפ"כ הוא רק לענין הלאו דלא תעשה כל מלאכה אבל לא לענין העשה דשבת שבתון והוא דבשלמא לענין הל"ת דל"ת כל מלאכה שפיר י"ל אף דהמלאכה בעצמותה אין בה טורח אעפ"כ הא הל"ת דלא תעשה כל מלאכה אינה תלוי בשביתת הגוף דהפועל רק דתלוי בשם הפעולה דמה שהוא בשם מלאכה חל עליו הל"ת דלא תעשה כל מלאכה א"כ הכא נמי אף דבהך עשייה אין בה טורח אעפ"כ כיון דמקיים בה מצוה חל על הפעולה שם מלאכה דרחמנא אחשביה והוי בכלל הל"ת דל"ת כל מלאכה אבל לענין העשה דשבת שבתון דאינו תלוי בשם הפעולה רק דתלוי בשביתת הגוף דהפועל א"כ הא לענין שביתת הגוף דהפועל לא שייך לחלק בין אם יש בהך עשייה מצוה או לא דכיון דהמלאכה בעצמותה אין בה טורח הרי הגוף שובת באמת ומאי נ"מ אם מקיים בזה מצוה או לא: ומעתה א"ש דהא לכאורה קשה דמנ"ל לר"ע להוכיח דתשביתו הוא מעיו"ט דילמא הוא ביו"ט ואף דיו"ט אסור בעשיית מלאכה אעפ"כ שרי לבער משום דאתי עשה דתשביתו ודוחה לל"ת דיו"ט אך ז"א דהא אנן קיי"ל דשבת שבתון הוי עשה ואין עשה דוחה ל"ת ועשה וא"כ הא שפיר מוכיח רבא דר"ע סובר דאין ביעור חמץ אלא שרפה דל"ל דהשבתתו בכל דבר והא דאסר לבער ביו"ט הוא משום דרחמנא אחשביה להבערתו דהא כיון דבזה ליכא העשה דשבת שבתון כמו שביארתי א"כ הא שוב הדרא. קושייתי דמנ"ל לר"ע דתשביתו הוא מעיו"ט הא אף אי תשביתו הוא ביו"ט אעפ"כ שרי לבער משום דאתי עשה ודוחה לל"ת וע"כ דאין ביעור חמץ אלא שרפה וא"כ א"ש דאין עשה דוחה ל"ת ועשה: אך עדיין קשה לפי מה דגרסינן בפסחים (דף מ"ב) קתני צלי דומיא דנא מה נא בלאו אף צלי בלאו האי לאו הבא מכלל עשה הוא אמר רב חסדא הא מני ר' יהודה היא דתניא שור ושה שרוע וקלוט נדבה תעשה אותו אותו אתה מתפיס לבדק הבית ואי אתה מתפיס תמימים לבד"ה אין לי אלא בעשה בל"ת מנין ת"ל וידבר ד' אל משה לאמר לימד על כל הפרשה כולה שיהא בל"ת דברי ר' יהודה ומפ' רש"י בד"ה וידבר ד' בתחלת הפרשה כתיב נמצא דכל היכא דכתיב לאמר בתחלת הפרשה הוא בל"ת ובפרשת בא בתחלת פרשת יו"ט כתיב ג"כ לאמר וכתיב בהאי פרשה כל מלאכת עבודה ל"ת נמצא הוכפל במלאכת יו"ט שני לאוין ובספר הכריתות לשון למודים (שער ג' סי' קס"ד) מבואר דאין עשה דוחה לתרי לאוין: והשתא תקשה מנ"ל לרבא להוכיח דר"ע סובר דאין ביעור חמץ אלא שרפה הא לעולם י"ל דר"ע סובר דהשבתתו בכל דבר והא דלא אתי עשה דתשביתו ודחי לל"ת דיו"ט הוא משום דר"ע סובר כר' יהודה דכל היכא דכתיב לאמר הוי לאו וא"כ הא איכא ביו"ט שני לאוין לכך לא מצי לדחות העשה דתשביתו לתרי לאוי דיו"ט: ח והנ"ל ליישב דלרבא לשיטתו יש להוכיח דר"ע לא ס"ל כר"י דלאמר הוי לאו דגרסינן בשבת (דף קל"ג) אמר מר יו"ט אינו דוחה אלא בזמנה בלבד מנה"מ רבא אמר אמר א"ק הוא לבדו יעשה לכם הוא ולא מכשירין לבדו ולא מילה שלא בזמנה דאתיא מק"ו ר"א אמר שבת שבתון עשה וה"ל יו"ט עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה וק"ל מאי משני ר"א דהא לכאורה צריכין להבין בשינויא דר"א או דלא משני כלום או דלא קשה כלום דהא לכאורה קשה מאי פריך הגמ' גבי מילה שלא בזמנה דניתי עשה וידחה ל"ת הא אנן קיי"ל כר"ל דכל מקום שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב וא"כ ה"נ גבי מילה שלא בזמנה כיון דלא הוי זמנה קבוע לכך לא אתי עשה ודחי לל"ת משום דאפשר לקיים שניהם דיכול להמתין עד לאחר יו"ט ול"ל לר"א לשנויי משום דהוי עשה ול"ת הא אף אי לא הוי אלא ל"ת לחוד ג"כ לא דחי וע"כ צ"ל דס"ל להגמ' כיון דאנן קיי"ל דשיהוי מצוה לא משהינן כמו דאמרינן ביבמות (דף מ"ז) קיבל מלין אותו מיד מ"ט שיהוי מצוה לא משהינן וכן מבואר ביבמות (דף ל"ט) לא מיקרי אפשר לקיים שניהם מצד דיכול להמתין עד למחר כיון דלכתחלה מצותו שימולו היום שלא להשהות המצוה כמו דאמרינן ביבמות (דף כ"א) לענין אלמנה מן הנשואין דאתי עשה ודחי ל"ת אף דאפשר בחליצה משום דחליצה במקום יבום לאו מצוה היא אלמא אף דחליצה הוי ג"כ מצוה כמו שהארכתי בזה במ"א וכן הוכיח מו"ח הגאון בס' עמק יהושע (סי' כ"ג) בראיות ברורות עיי"ש שהאריך בזה אעפ"כ כיון דלכתחלה מצותו ביבום לא מיקרי אפשר לקיים שניהם דלא מחשיב אפשר לקיים שניהם רק כשיכול לקיים המצוה בכל פרטיה בלי דחיית הלא תעשה כמו בדחיית הלא תעשה אבל כשיגרע פרט אחד אם יקיים המצוה בלי דחיית הל"ת שוב לא מיקרי אפשר לקיים שניהם ואתי עשה ודחי לה ה"נ כיון דלכתחילה המצוה למול אותו היום משום דחביבה מצוה בשעתה לא מיקרי אפשר לקיים שניהם ואתי עשה ודחי לה: והשתא מאי משני ר"א דלכך אינו דוחה יו"ט מילה שלא בזמנה משום דהוי עשה ול"ת דא"כ תקשה במילה בצרעת אמאי דחי אותה מילה שלא בזמנה הא בקציצת צרעת איכא ג"כ עשה ול"ת דהשמר ל"ת הוא ולעשות ככל אשר יורו הוא עשה כמבואר בשבת (דף קל"ב) כמו שהקשה המהרש"א וא"ל כתירוצו דיו"ט שאני משום דאפשר להמתין עד למחר דהא הוכחתי דזה לא מיקרי אפשר לקיים שניהם דאל"כ לא הוי מקשה מידי וע"כ צ"ל דסברת ר"א כך הוא דבשלמא לענין דחיית הל"ת שפיר י"ל דאף דיכול להמתין עד למחר אעפ"כ כיון דלכתחלה מצותו היום מחשיב זמנה קבוע דהא כל עיקר הא דילפינן דעשה דוחה ל"ת הוא מכלאים בציצית ובכלאים בציצית גופה הא אפשר לקיים שניהם דיכול ללבוש בגד צמר ויעשה חוטין של צמר כמו שהקשו התוס' בכתובות (דף מ') בד"ה כגון ותי' דכיון דרוצה ללבוש בגד פשתן