פורת יוסף (שלופר) קלז

תשתה אל תשתה והוא שתה חייב על כל אחת ואחת: והנ"ל ליישב דהגמרא פריך שפיר לרבה לשיטתו דגרסינן בשבת (דף ד') אמר רבה הא מני ר"ע הוא דאמר לא בעינן מקום ד' על ד' דתנן הזורק מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע ר"ע מחייב וחכמים פוטרים ר"ע סבר אמרינן קלוטה כמו שהונחה דמיא כו' למימרא דפשיטא לי' לרבה כו' הא ל"ק בתר דאיבעיא הדר פשטה לי' דסבר ר"ע קלוטה כמו שהונחה דמיא אלמא דס"ל לרבה דר"ע סובר קלוטה כמו שהונחה דמיא: והנ"ל להוכיח מזה דר"ע סובר דמלאכה שא"צ לגופה חייב דאל"כ עדיין תקשה אמאי מחייב ר"ע שתים הא אף א"נ דקלוטה כמו שהונחה דמי מ"מ הא האי הנחה שמונחת באויר אינה צריכה לו כלל דהא לא נשארה מונח באויר אלא דהלכה ונחה ברה"י וא"כ הא האי הנחה שמונחת באויר הוי מלאכה שא"צ לגופה אף דא"א שתנוח ברה"י בלי הנחה דאויר והוי פסיק רישא מ"מ הא לענין מלאכה שאינה צריכה לגופה אף דהוי פסיק רישא ג"כ פטור כדקיי"ל החופר גומא וא"צ אלא לעפרה פטור עליה אף דהוי פס"ר כיון דהאי מלאכה דחפירת גומא בעצם אינה צריכה לו אלא דחופר לצורך העפר מיקרי מלאכה שאצל"ג וכן מבואר בכסף משנה ברמב"ם (פ"א מה' שבת) שכתב מ"כ ההפרש שיש בין מלאכה שאצ"ל ובין פסיק רישא הוא דגבי פסיק רישא אינו מכוין למלאכה כל עיקר אלא שהוא נעשה בהכרח כגון שסגר פתח ביתו והיה שם צבי שהוא לא כיון לשמירת הצבי אלא שהמלאכה נעשית בהכרח אבל מלאכה שאצ"ל הוא מתכוין לגוף המלאכה אלא שאינו מתכוין לתכליתה וא"כ ה"נ כיון דהאי הנחה דאויר בעצם אינה צריכה לו כלל ואינו מכוין לתכליתה דלא זרק בכדי שתנוח באויר דהא לא נשארה מונח באויר רק שהלכה ונחה ע"ג קרקע א"כ הא הוי האי הנחה דאויר מלאכה שאצ"ל וע"כ דס"ל לר"ע דמלאכה שאצ"ל חייב וכן העיר בסברא זו הבשמים ראש: והנה בשבת (דף ק"ו) ברש"י בד"ה הא ר"י הא ר"ש מבואר דהאי פלוגתא אי מקלקל בהבערה חייב או לא תליא בפלוגתא דמלאכה שאנצ"ל דלר"י דסובר דמלאכה שאנצ"ל חייב לא מצינן למילף מהבערת ב"כ דמקלקל חייב משום דאף דלגבי העצים הוי מקלקל מ"מ הא מתקן לצורך המצוה אבל לר"ש דסובר דמלאכה שאינה צריכה לגופא פטור א"כ הא ליכא למימר דלכך חייב בהבערת ב"כ משום דהוי תיקון מצוה כיון דלענין עצם המלאכה דהבערה הוי מקלקל לענין העצים אף דמתקן לצורך המצוה הא הוי מלאכה שאנצ"ל וע"כ דמקלקל בהבערה חייב עיי"ש: וא"כ לפ"ז מיושב הא דפריך אביי לרבה מהברייתא דמבשל ג"ה ביו"ט משום דק"ל לאביי אף א"נ דיש חילוק מלאכות ביו"ט אעפ"כ אמאי חייב אהבערה הא קיי"ל דאמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך כדפריך הגמרא בביצה (דף י"ב) הנ"ל ודחיקא ליה לאוקמי הברייתא כב"ש דסובר דלא אמרינן מתוך דהא ב"ש במקום ב"ה אינה משנה והאיך יסתום הברייתא כב"ש וע"כ דאתיא הברייתא כר"ע דס"ל בפסחים (דף ה') דל"א מתוך וא"כ פריך שפיר הא אין חילוק מלאכות ביו"ט לרבה לשיטתו דסובר דר"ע סובר דמלאכה שאצל"ג חייב כנ"ל וא"כ כיון דס"ל דמלאכה שאצל"ג חייב א"כ לדידי' מקלקל בהבערה פטור א"כ תקשה אהבערה ובישול לא לחייב דאין חילוק מלאכות ביו"ט דא"ל דהכא הא הוי שני מלאכות גמורות דחייב על כל אחד בפ"ע אהבערה לחוד ובישול לחוד ז"א דהא לר"ע לשיטתו אם היה מבעיר ולא היה מבשל היה פטור דהוי מקלקל רק דהבישול גורם דלחייב על הבערתו דכיון דמבשל בו הרי הוא מתקן בהבערתו אצל הקדירה וא"כ כיון דהשני מלאכות דהבערה ובישול תליא בהדדי דהא אם היה מבעיר ולא היה מבשל היה פטור רק דע"י הבישול מתחייב שתים א"כ תקשה הא אין חילוק מלאכות ביו"ט והאיך מתחייב על ידי הבישול שתים: והשתא מיושב הגמ' דביצה הנ"ל דלכך קאמר ר' יוחנן פוק תני לברא ולא מוקים הברייתא כר"ע משום דר' יוחנן לשיטתו אזיל דס"ל במכות (דף כ"א) דמחפה חייב משום זורע וא"כ תקשה לדידיה כדפריך הגמ' על מתניתן דיש חורש תלם אחד דאמאי אינו חייב רק משום חורש ביו"ט ולילקי נמי משום זורע ביו"ט וע"כ צ"ל כמו דמשני רבה דאין חילוק מלאכות ביו"ט לכך קאמר שפיר דהבערה ובישול אינה משנה פי' דאיתחשב בתרתי הבערה ובישול דיו"ט זה אינה משנה בשום אופן דכיון דחשיב הבערה עכצ"ל דאתיא הברייתא כר"ע דל"ל מתוך א"כ תקשה אמאי חייב עוד אבישול דיו"ט כיון דלר"ע מקלקל בהבערה פטור א"כ הא אין חילוק מלאכות ביו"ט כנ"ל ואת"ל משנה ב"ש היא א"כ א"ש דלכך חייב שתים אהבערה ובישול משום דב"ש לשיטתו אזיל דס"ל דמלאכה שאצל"ג פטור עליה דהגמ' פריך לעיל (דף ח') אהא דקאמר ב"ש יחפור בדקר ויכסה והא קעביד גומא ומשני כדר"א דאר"א החופר גומא ואינו צריך אלא לעפרה פטור עליה וא"כ כיון דס"ל לב"ש דמלאכה שאצל"ג פטור עליה ע"כ דס"ל דמקלקל בהבערה חייב כנ"ל וא"כ ניחא הא דחייב אהבערה ובישול משום דהשני מלאכות אינו תליא בהדדי דאף אם הי' מבעיר ולא הי' מבשל ג"כ היה חייב כיון דמקלקל בהבערה חייב לכך חייב שתים אהבערה ובישול וא"ש: אמנם הך תירוצא על קושיית הפני יהושע הוא רק לשיטת רש"י בשבת (דף ק"ו) דפלוגתא דמקלקל בהבערה אי חייב תליא בפלוגתא דמלאכה שאצ"ל אבל לשיטת התוס' שם דלא תליא הנך פלוגתא בהדי הדדי הדרי קושיית הפנ"י לדוכתא מאי פריך אביי לרבה מהך ברייתא דהמבשל ג"ה הא י"ל דהך ברייתא סובר דמקלקל בהבערה חייב א"כ כיון דכ"א הוי מלאכה גמורה בפ"ע דהא חייב אף על הבערה בלא בישול לכך חייב שתים: ו והנ"ל ליישב אף לשיטת התוס' דגרסינן בפסחים (דף ה') אך ביום הראשון תשביתו מערב יו"ט או אינו אלא ביו"ט ת"ל כו' ר"ע אומר אינו צריך הרי הוא אומר אך ביום הראשון תשביתו וכתיב כל מלאכה ל"ת ומצינו להבערה שהוא אב מלאכה ר' יוסי אומר אינו צריך הרי הוא אומר אך ביום הראשון תשביתו אך חלק ואי ביו"ט עצמו מי שרי כו' אמר רבא ש"מ מדר"ע תלת ש"מ אין, ביעור חמץ אלא שרפה וש"מ הבערה לחלק יצאת וש"מ ל"א הואיל והותרה הבערה לצורך הותרה שלא לצורך ומפ' הריב"א אהא דקאמר ש"מ הבערה לחלק יצאת דלמ"ד הבערה ללאו יצאת אינו אסור ביו"ט כיון דאין שם מלאכה עלי' והקשה הצל"ח דלשיטת הריב"א תקשה אהא דקאמר ר' יוסי אינו צריך דממ"נ היכי גרסינן אי גרסינן ר' יוסי א"כ קשה אהא דקאמר ר' יוסי אינו צריך דמשמע דמודה להלימוד של ר"ע רק שא"צ דבלא"ה ידעינן דהוי תשביתו מעי"ט וכן מבואר בתו' נזיר (דף מ') בד"ה רבי עיי"ש הא לר' יוסי לשיטתו אין אנו יכולין למילף כלל מהלימוד דר"ע דהא ר' יוסי סובר בשבת (דף ע') דהבערה ללאו יצאת וא"כ הא לדידי' אינו אסורה ביו"ט ואי גרסינן ר' יוסי הגלילי א"כ תקשה הא ריה"ג סובר לקמן בפסחים (דף כ"ח) דחמץ בפסח מותר בהנאה א"כ הא יכול לבערו בפסח שיסיקנה תחת תבשילו בשלמא לפי שיטת המהרש"ל לקמן (דף כ"ג) דמחק הגלילי וגרס ר' יוסי ניחא אבל לשיטת המהרש"א שם תקשה ועיי"ש שהאריך בזה (ומה שתי' הצל"ח די"ל דר"ע וריה"ג על דברי ר' ישמעאל קיימי הוא דוחק גדול לענ"ד דמדקאי אחר דברי ר"ע משמע דאדר"ע קאי]: ולכאורה יש ליישב קושיית הצל"ח בפשיטות דהריב"א לשיטתו א"ש לפי מה דמבואר בתוס' שבת (דף כ"ד) דהקשו אהא דקאמר הגמ' דלכך אין מדליקין בשמן שרפה ביו"ט לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט וא"ת היכי ילפינן תרומה מקדשים דקדשים דין הוא שאין שריפתן דוחה יו"ט לפי שאין יכול להנות בשעת שרפה אבל תרומה טמאה שמותר להנות בשעת שרפה למה יאסר דלא גרע משמן חולין שמותר לשורפו ולהדליקו כו' ואומר ריב"א דודאי גרע דכיון שאסרה תורה כל הנאות רק הנאת שרפה