פורת יוסף (שלופר) קלו

לישראל בתרומה דלב"ש ליכא לשנויי כדמשני הגמ' לסומכוס דס"ל כרבנן דכל דבר שהוא משום שבות גזרו עליו בין השמשות דאכתי תקשה מאי שנא מיוה"כ דהא הכא גבי תרומה נמי הוי סעודה הראויה מבעוד יום דאי בעי מיתשיל עלה כקושיית הגרע"א דלב"ש הא נסתרה תירוצ' כיון דאף בעירובי חצירות דהוי רק איסור גברא נמי ס"ל דאין מערבין בתרומה וע"כ צ"ל דב"ש ל"ל הואיל וא"כ מאי פריך הגמרא אהבערה לא לחייב הא לב"ש לשיטתייהו ל"א הואיל אף היכא דהוי בידו וכ"ש הך הואיל דמיקלעי לי' אורחים דלא הוי בידו: זה אינו דלב"ש לשיטתייהו בודאי לא מהני שאלה בתרומה לפי מה דמבואר בתוס' נזיר (דף ט') אהא דקאמר הגמרא וב"ש לטעמייהו דאמרי אין שאלה בהקדש אין שאלה בנזירות וכתבו משום דנזירות הוי כהקדש דכתיב קדוש יהיה אם כן ה"ה בתרומה דכתיב גביה ג"כ קודש כמש"כ התוס' בשבת (דף כ"ה) דלכך תרומה טמאה בשרפה משום דכתיב גביה קודש ג"כ לא מהני שאלה והא דס"ל לר"א דמהני שאלה בתרומה הוא משום דר"א לשיטתו אזיל דס"ל בחגיגה (דף י') ר"א אומר כי יפליא כי יפליא שני פעמים אחד הפלאה לאיסור ואחד הפלאה להיתר הרי מבואר דר"א סובר דיש שאלה בנזירות וכן הוכיח מזה הט"א עיי"ש אלמא אף דר"א סובר דאין שאלה בהקדש אעפ"כ בנזירות יש שאלה לדידיה ולא ס"ל כיון דכתיב קדוש גבי נזירות הוי כהקדש א"כ ה"ה בתרומה ג"כ מהני שאלה לדידיה אבל לב"ש דס"ל דאין שאלה בנזירות ה"ה דאף בתרומה ג"כ אין שאלה לדידהו [ועי' ברשב"ם בב"ב (דף ק"כ) בד"ה שיש שאלה בהקדש כו' וה"ה להקדש במוצא שפתיו כגון תרומות ומעשרות דאי בעי מיתשיל עלייהו וחוזרים לטיבלן משמע דלב"ש אין שאלה בתרומה] וליכא הואיל לכך אין מערבין בתרומה ולפי מה דמבואר ברש"י פסחים (דף מ"ח) בד"ה אבל הכא בלא"ה יש ליישב ויש להאריך בזה ואכ"מ]: ד והנ"ל להוכיח דגם שיטת רש"י כן הוא דאיתא בפסחים (דף כ"ג) והרי תרומה דרחמנא אמר וכל זר לא יאכל קודש ותנן מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה ומפ' רש"י מערבין לנזיר ע"ת ביין אע"פ שסעודה שאינה ראויה לו היא הואיל ואי בעי מיתשיל על נזירותיה שריא ליה לכך מערבין וכן לישראל בתרומה דאי בעי מיתשיל עלה והדרא לטיבלה והדר מפריש עלה מיניה וביה עכ"ל: ולכאורה דברי רש"י תמוהים כמו שתמה ע"ז הגרע"א דהא בעירובין (דף ל') הנ"ל מוכח דהטעם דמערבין הוא משום דחזי לאחרינא וכן מבואר בעירובין (דף כ"ח) דמשני הגמ' על הא דפריך דהאיך מערבין בגודגדניות הא הוי סעודה שאינה ראויה לחשוכי בנים ומשני כיון דחזי למרובי בנים מערבין ביה מי לא תנן מערבין לנזיר ביין כו' הרי דטעמא דנזיר ותרומה הוא משום דחזי לאחרינא וא"ל דס"ל לרש"י דלמה דמסקינן בעירובין (דף ל') הנ"ל דטעמא דסומכוס דאין מערבין לישראל בתרומה משום דאית ליה כל דבר שהוא משום שבות גזרו עליו בהש"מ א"כ י"ל דטעמא דת"ק דקסבר מערבין משום דאית ליה כרבי דכל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בהש"מ וההיא דעירובין (דף כ"ח) הוא רק לפי הס"ד דלא שייך הואיל בתרומה ז"א דהא מה דהכריח להגמ' דטעמא דסומכוס הוא משום דס"ל דכל דבר שהוא משום שבות גזרו עליו בהש"מ הוא משום הך קושיא דלתשיל עלה והדר יפריש מיניה וביה ולא בעי לאוקמא בשיעור מצומצם דאי יפריש מינה בציר ליה שיעוריה משום קושיית הגמרא מאי פסקא דהא מדאמר סתמא לישראל בחולין משמע דבתרומה לא אף בעירוב יותר מכשיעור ב' סעודות וא"כ מה"ט גופיה א"א לומר דטעמא דת"ק משום הואיל דתקשה להיפוך מאי פסקא דהא סתמא קתני מערבין בתרומה אף אם עירב בשיעור מצומצם דליכא למימר הואיל ומיתשיל ויפריש מיניה וביה אע"כ דטעמא משום דחזי לאחרינא: ה אבל לפי מה שביארתי ניחא דיש לומר דס"ל לרש"י דל"ל דטעמא דמתניתן דלכך מערבין לישראל בתרומה משום דחזי לאחרינא כיון דכל עיקר הא דמהני מה דחזי לאחרינא ילפינן מהא דמערבין ביוה"כ משום דחזיא לקטנים א"כ הא לא מצינן למילף דמהני מה דחזי לאחרינא רק באיסור גברא כמו ביוה"כ אבל לא באיסור חפצא והכא הא בע"ת מיירי דבעינן מזון שתי סעודות דהוי איסור חפצא [ודוחק לעשות פלוגתא רחוקם לומר דמתני' ס"ל דאף באיסור חפצא ג"כ מהני מה דחזי לאחרינא] וכן ה"ט דאי בעי מיתשיל עלה ג"כ ל"ל דתקשה בהיפוך מאי פסקא הא סתמא קתני אף בעירב בשיעור מצומצם דאי יפריש מיניה וביה יפחות ליה שיעוריה לכך ס"ל לרש"י להרכיב שני הטעמים יחד משום דהא אנן קיי"ל דשיעור תרומה הוא אחד מחמשים במדה בינונית וא"כ מזון ב' סעודות טבל דהוי ששה ביצים אם יפריש ממנה תרומה אחד מחמשים הא הוי התרומה פחות מכזית דהוה חצי שיעור: וא"כ א"ש דלכך מערבין בתרומה אף דהוה מזון שתי סעודות דהוה איסור חפצא ובזה הא לא מהני מה דחזי לאחרינא משום דאי בעי מיתשיל על תרומתו ויפריש עלה תרומה מיני' ובי' דבזה הא ליכא בהתרומה שמפריש מהטבל רק חצי שיעור דהוא איסור גברא ובאיסור גברא הא שוב מהני מה דחזי לאחרינא לכך מערבין בה משום דאי בעי, מיתשיל עלה ויתעקר מהתרומה האיסור חפצא ויתהוה איסור גברא וא"כ. ניחא הכל דשפיר מוכיח הגמ' מהא דמערבין לישראל בתרומה דמהני מה דחזי לאחרינא ואעפ"כ צריכים ג"כ לטעמא דרש"י משום דאי בעי מיתשיל כנ"ל ליישב שיטת רש"י [והארכתי בזה בחי' עוד ליישב שיטת רש"י בשבועות (דף כ') דנדרים חלין בקיום מצוה ובהא דשבועה שלא אוכל מערבין לו בה ואכ"מ] הרי דהוכחתי מהרי"ף ורש"י ורשב"א דגרוגרות הוא פחות מכזית וא"כ הא ליכא בבישול דבב"ח שום חומר נגד יו"ט לכך חל עלה איסור בישול דיו"ט: ה אך אף דדברינו אלה עולה נכון בישוב שיטת הרי"ף כמו שביארתי במ"א דס"ל בזה ג"כ כשיטת הרמב"ם דל"א מתוך רק בהוצאה והבערה אבל הרמב"ם אינו מתורץ בדברינו דהא מבואר ברמב"ם (פ"ט מה' מ"א ה"ו) אבל המבשל בשר מתה בחלב לוקה על בישולו ואינו לוקה על אכילתו משום בב"ח שאין איסור בב"ח חל על נבלה שאין כאן לא איסור כולל ולא איסור מוסיף כו' עכ"ל אלמא דס"ל להרמב"ם כיון דהא דאסור הבשר הוא רק מצד טעם החלב הבלוע בו ואיסור החלב הוא רק מצד טעם הבשר הבלוע בו הוה ב' ענינים ולא מיקרי כולל וא"כ הא לשיטת הרמב"ם שפיר מצינן לאוקמא הברייתא כר"ע והא דלא חשיב ג"ם של נבלה הוא משום דהברייתא סובר דאין איסור חע"א רק בחמור על קל וא"כ הא דחל בב"ח על גיד אף דלא הוי כולל הוא משום דבב"ח אסור בהנאה והוי חמור א"כ הא לא מצי למיחשב ג"ה של נבלה משום דכיון דאיתא בנבלה חומר שכן מטמאה לא יהא מצי לחול עלה בב"ח ועיי' בכו"פ (סימן פ"ז ס"ק ו'): לזה נ"ל ליישב באופן אחר דגרסינן במכות (דף כ"א) א"ל עולא לר"נ ולילקי נמי משום זורע ביו"ט אמר רבה יש חילוק מלאכות בשבת ואין חילוק מלאכות ביו"ט איתביה אביי ואין חילוק מלאכות ביו"ט והתנן המבשל גיד בחלב ביו"ט ואכלו לוקה חמש לוקה משום אוכל גיד ולוקה משום מבשל ביו"ט שלא לצורך כו' ולוקה משום הבערה ואם איתא משום הבערה לא מחייב דהא איחייב לי' משום בישולו ומשני אפיק הבערה ועייל עצי הקדש: והקשה הפני יהושע בפסחים (דף מ"ח) דמאי פריך הגמרא לרבה מהך ברייתא הא י"ל דהא דס"ל לרבה דאין ח"מ ליו"ט היינו דווקא בעשה מלאכה אחת שחייבין עליה משום ב' שמות כגון במחפה שיהא חייב עליו משום חורש ומשום זורע בזה ס"ל לרבה דאין מ"מ ביו"ט משא"כ בעושה שני מלאכות גמורות כגון הבערה ובישול שהן ע"י שני התראות כיון דכ"א הוי מלאכה גמורה בפ"ע וע"י התראות מחולקות בזה י"ל דאף רבה מודה דחייב שתים כדאיתא שם במכות (דף כ"א) נזיר שאמרו לו אל