פורת יוסף (שלופר) קלה

ג"כ אסור ח"ש מה"ת כדמוכח משבת (דף ע"ד) דפריך ר"י וכי מותר לאפות פחות מכשיעור ומפ' רש"י נהי דחיוב חטאת ליכא איסורא מיהא איכא דקיי"ל חצי שיעור אסור מה"ת עכ"ל א"כ הא הוי איסור תורה אף במים מועטים וזה אסור אף באינו מכוין היכא דהוי פסיק רישא: והנ"ל ליישב לפי מה דהעלה החכ"צ בתשובה (סי' פ"ו) דחצי שיעור אינו אסור רק באכילה אבל לא בבל יראה והטעם הוא משום דבאמת אין אכילה פחותה מכזית אלא כיון שאכלו אחשביה באכילתו אף לפחות מכזית אבל לענין בל יראה לא שייך חשיבות במה שמניח החמץ בביתו כיון דלא עשה מעשה עיי"ש שהאריך בזה וכן הסכימו כל האחרונים וא"כ כיון דכל עיקר האיסור דח"ש הוא משום דאחשביה א"כ הא אימתי שייך לומר אחשביה רק אם מכוין לעשות הדבר בזה אחשביה בעשייתו אבל אם אינו מכוין לעשות הדבר רק דנעשה ממילא הא לא שייך בזה אחשביה וא"כ א"ש דזהו כונת הרא"ש שכ' דבמים מועטין לא גזרו כיון דכל עיקר האיסור דח"ש הוא משום אחשביה וא"כ הכא דאינו מכוין לנשיאת המים ולא ניחא ליה בזה אין בו איסור תורה כלל ואף דמ"מ מדרבנן אסור אף היכא דלא אחשביה כמו בבל יראה מ"מ הכא דהוי תרתי דרבנן דאין בו שיעור וגם נושאם כלאחר יד לא גזרו: ונקדים עוד מה שכ' הריטב"א במכות (דף י"ז) בשם בקרים הר"מ אהא דקאמר ר"ש כ"ש למכות בזה"ב ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן דהטעם הוא משום דלמלקות כיון דאכל במזיד אחשביה באכילתו לכך חייב אף בכ"ש אבל קרבן שהוא על אכילת שוגג כיון דלא אחשביה באכילתו דהא אם היה יודע שהוא איסור לא היה אוכלו לכך בעינן כזית עכ"ל: ומעתה נ"ל לדון דחצי שיעור אינו מיקרי רק איסור גברא כיון דביארתי דכל עיקר האיסור דח"ש הוא משום דאחשביה א"כ הא על החפץ בעצמותו אינו חל עליו שום איסור דהא אם היה אוכלו בשוגג במקום דלא שייך לומר דאחשביה באכילתו כמ"ש הריטב"א לא עבר שום איסור כלל והתירא קא אכיל דמדאורייתא לא הוי אכילה פחותה מכזית רק דאם אוכלו במזיד אמרינן דאחשביה באכילתו א"כ הא כל עיקר האיסור דחצי שיעור הוא רק מצד הגברא דהוא עושה זה לאיסור במה דאחשביה באכילתו אבל לא מצד החפץ דהחצי שיעור כמו שהוא הא אין בו איסור תורה כלל דלא הוי אכילה וכל עיקר האיסור הוא רק משום דאיהו אחשביה א"כ הוי כמו איסור שבועה דהוא רק איסור גברא ולא חפצא: והשתא לפ"ז מיושב הא דפריך ב"ה לב"ש מהא דמערבין ביוה"כ לפי מה דאיתא לקמן בעירובין (דף פ') וכן פסק הרמב"ם (בפ"א מה' עירובין ה"ט) דשיעור עירובי חצירות הוא בכגרוגרות ובמג"א (סי' תפ"ו) מבואר דשיעור כגרוגרות הוא פחות מכזית וא"כ כיון דס"ל לב"ש דאין מערבין לישראל בתרומה אף בעירובי חצירות דלא בעינן רק כגרוגרות דהוא פחות מכזית ולא הוי אלא חצי שיעור אלמא דס"ל לב"ש דאף בחצי שיעור דלא הוי אלא איסור גברא ג"כ לא מהני מה דחזי לאחרינא א"כ אמאי מערבין לגדול ביוה"כ דאין לחלק דשאני יוה"כ דלא הוי אלא איסור גברא כיון דאף בעירובי חצירות דלא הוי התרומה אלא איסור גברא ג"כ לא מהני מה דחזי לאחרינא וא"כ הא מוכח דפלוגתייהו דב"ש וב"ה הוא בעירובי חצירות דא"נ דפלוגתייהו הוא בעירובי תחומין א"כ מאי פריך ב"ה מיוה"כ הא בעירובי תחומין בעינן מזון שתי סעודות כמבואר בעירובין (דף פ"ב) וא"כ הא הוי התרומה שיעור שלם וא"כ הא יש לחלק כנ"ל וע"כ דבעירובי חצירות הוא פלוגתייהו: וא"כ לפ"ז מיושב הא דהוכיח הרי"ף מהא דמערבין לגדול ביוה"כ דיש עירוב והוצאה ליוה"כ דע"כ צ"ל דקאי על עירובי חצירות דל"ל דפירכת ב"ה הוא מהא דמערבין עירובי תחומין ביוה"כ הא יש לחלק דשאני עירובי חצירות דבעינן פת דווקא ולא במידי אחרינא כמבואר בעירובין (דף ע"א) אלמא דבעירובי חצירות לא סגי במה שהוא דבר מאכל רק דבעינן דבר חשוב דווקא בזה הוא דלא מהני מה דחזי לאחרינא דאף דמיקרי אוכל מצד דחזי לאחרינא אעפ"כ כיון דלדידי' לא חזי לא הוה דבר חשוב משא"כ בעירובי תחומין דיכול לערב בכל מילי רק שיהא דבר מאכל לכך אף דלא חזי לדידיה אעפ"כ כיון דחזי לאחרינא מיקרי אוכל ומערבין בו כיון דלא בעינן דבר חשוב ומאי פריך ב"ה וע"כ דיש עירוב והוצאה ליוה"כ וא"כ שפיר פריך ב"ה מעירובי חצירות על עירובי חצירות וא"ש [וא"ל דא"כ אמאי קאמר הגמ' מתני' דלא כב"ש הא מתני' בע"ת מיירי כמבואר בתוס' ריש פ' בכל מערבין ופלוגתייהו דב"ש וב"ה הוא בע"ח וא"כ הא יש לחלק כנ"ל דרק בע"ח ס"ל לב"ש דלא מהני מה דחזי לאחרינא אבל בע"ת אף ב"ש מודה דמהני מה דחזי לאחרינא י"ל דס"ל להגמ' מדנקטי ב"ש סתם אין מערבין משמע דקאי בין בחצירות ובין בתחומין] ולר"ל דסובר דח"ש מותר מה"ת ואינו אסור אלא מדרבנן ג"כ יש ליישב כן דאף דמוכח מהרשב"א דסובר דאיסורי דרבנן ג"כ הוי איסור חפצא דאל"כ אמאי אין מערבין בטבל אעפ"כ יש לומר לענין ח"ש דהא דאסרו רבנן הוא ג"כ מטעם אחשביה ולא הוי רק איסור גברא: ג ובדברינו יתיישב הא דהקשה הגרע"א בדו"ח בעירובין (דף ל) אהל דקאמר הגמ' סומכוס אומר בחולין ואילו לנזיר ביין לא פליג מ"ט אפשר דמיתשיל אנזירותיה א"ה תרומה נמי אפשר דמיתשיל עליה אי מיתשיל עלה הדרא לטיבלה ולפרוש עלה מיני' וביה דלית בה שיעורא ומאי פסקא אלא סומכוס סבר לה כרבנן דאמרו כל דבר שהוא משום שבות גזרו עליו בין השמשות והקשה הגרע"א דמאי משני הגמ' דאכתי נשאר לסומכוס קושיית ב"ה אי אתם מודים שמערבין לגדול ביוה"כ דלסומכוס ליכא לשנויי כדמשני ב"ש התם סעודה הראויה מבעוד יום דהא הכא גבי תרומה נמי הוי סעודה הראויה מבעוד יום דאי בעי מיתשיל עלה ומפריש מיני' וביה תרומה אחרת ודוחק לומר דצריך ראויה מבעוד יום דוקא בלא שאלה דמה סברא יש לחלק ונשאר בצ"ע: אבל לפי מה שביארתי ניחא לפי' מה דמבואר בתוס' ריש פרק בכל מערבין דהך מתניתן בתחומין איירי וא"כ א"ש דלסומכוס אין אנו צריכין לתירוצא דב"ש דשאני יוה"כ משום דהוה סעודה הראויה מבעו"י דלדידי' בלא"ה ניחא דהא דמערבין ביוה"כ הוא משום דיוה"כ הוי רק איסור גברא בזה הוא דמהני מה דחזי לאחרינא אבל בתרומה דהוי איסור חפצא כיון דבתחומין מיירי דבעינן מזון שתי סעודות דהוי איסור חפצא לא מהני מה דחזי לאחרינא לכך אין מערבין בתרומה אף דהוי סעודה הראויה מבעוד יום: אמנם לכאורה עדיין תקשה דלפ"ז מאי פריך הגמרא בפסחים(דף מ"ז) לרבה דס"ל דאמרינן הואיל מהך ברייתא דהמבשל ג"ה כו' ואי אמרינן הואיל אהבערה לא לחייב הואיל וחזי לצורכו הא הך ברייתא ע"כ אתיא כב"ש דל"ל מתוך ולב"ש לשיטתייהו הא ניחא דלב"ש מוכח דלית להו הואיל דאל"כ תקשה אמאי ס"ל דאין מערבין לישראל בתרומה הא חזי ליה משום הואיל דאיבעי מיתשיל עלויה ומפריש עלה מיניה וביה בשלמא הא דאין מערבין לנזיר ביין הוא משום דב"ש לשיטתייהו אזלי דס"ל דאין שאלה בנזירות כמו דאמרי' בנזיר (דף ט') וב"ש לטעמייהו דאמרי אין שאלה בהקדש אין שאלה בנזירות וליכא הואיל אבל בתרומה הא יש שאלה אף לב"ש והראי' דהא רבי אליעזר סובר ג"כ בערכין (דף כ"ג) דאין שאלה בהקדש ואעפ"כ ס"ל בפסחים (דף מ"ו) דחלה חשיב ממוניה משום הואיל ואי בעי מיתשיל עלה אלמא אף דאין שאלה בהקדש אעפ"כ בתרומה יש שאלה וא"כ אמאי אין מערבין