פורת יוסף (שלופר) קלד

אלא עץ בעלמא מ"מ הא קיבל טעם מהחלב] אבל משום בישול בב"ח לא יהא חייב כיון דלא נתן טעם בהחלב וע"כ צ"ל דהברייתא סובר דיש בגידין בנותן טעם וא"כ א"ש דלא מצינן לאוקמא הברייתא כר"ע דא"כ תקשה דלחשיב ג"ה של נבלה: והשתא לפ"ז מיושב קושייתי הנ"ל לשיטת הרמב"ם דס"ל דבבישול לא אמרינן מתוך א"כ תקשה אמאי קאמר ר"י הבערה ובישול אינה משנה הא בבישול לא אמרינן מתוך לכו"ע אבל לפי מה שביארתי ניחא דהכי קאמר ר' יוחנן הבערה ובישול פי' דאיתחשב בתרתי חיוב הבערה וחיוב בישול דבב"ח זה אינה משנה בשום אופן דכיון דחשיב הברייתא הבערה שוב א"א למיחשב חיוב בישול דבב"ח משום דקשה אמאי חייב אהבערה דנימא מתוך וע"כ צ"ל דאתיא הברייתא כר"ע דס"ל דל"א מתוך וא"כ תקשה הא לר"ע לשיטתו דס"ל דגידין מטמאין משום נבלה וס"ל דאיסור חע"א בכולל א"כ קשה דלחשיב ג"ה של נבלה וא"ל דלר"ע לשיטתו דס"ל דטעם כעיקר דאורייתא א"כ הא ליכא כולל בב"ח וא"כ לא מצי למחשיב לאו דנבלה דא"כ יחסר אידך לאו דבב"ח דלא מצי לחול על נבלה דחמור ז"א דעל החלב שפיר מצי לחול איסור בב"ח משום דשיעור שלם הא חל על חצי שיעור וע"כ צ"ל דהברייתא סובר דאין בגידין בנו"ט וא"כ הא שוב ליכא כולל בב"ח ולכך לא מצי למחשיב ג"ה של נבלה כנ"ל וא"כ הא א"א למחשיב חיוב בישול בב"ח כיון דהברייתא סובר דאין בגידין בנו"ט א"כ הא אינו חייב על בישולו כיון דאין בהחלב טעם בשר ולאו דרך בישול בכה"ג ואת"ל משנה ב"ש הוא דס"ל דל"א מתוך וא"כ א"ש הא דנקט בישול בב"ח משום דהברייתא סובר דיש בגידין בנו"ט והא דלא נקט ג"ה של נבלה משום דהברייתא סובר דאין איסור חע"א בכולל גרידא רק בכולל בחמור וס"ל כריה"ג דאין בגידין משום טומאת נבלה לכך לא מצי למחשיב ג"ה של נבלה כמו שביארתי וא"ש ובזה ניחא לי מה שיש לדקדק דר"י אמר הבערה ובישול אינה משנה מתחיל בהבערה ובישול וסיים דנימא מתוך שהותרה הבערה לצורך ואמאי לא נקט ג"כ דנימא מתוך שהותרה בישול לצורך אבל לפי שיטת הרמב"ם ניחא דבאמת בבישול ל"א מתוך לכו"ע: מערכה כא א אך לכאורה יש לסתור דברינו אלה דאין לתרץ דלכך לא קחשיב ג"ה של נבלה משום דהברייתא לא ס"ל כולל גרידא דא"כ תקשה אמאי חייב משום בישול ביו"ט האיך אתי איסור בישול דיו"ט וחייל על איסור בב"ח דקדים דהא האיסור בישול דבב"ח הא חל עליו אף קודם יו"ט דא"ל דאיסור בישול דיו"ט חל בכולל מיגו דנאסר מצד יו"ט בשארי מלאכות נאסר ג"כ בבישול בב"ח כדאמרי' ביבמות (דף ל"ב) בשלמא זר מעיקרא שרי במלאכה ואסור בעבודה אתיא לה שבת מיגו דקא מיתסר במלאכה מיתסר נמי בעבודה ז"א דהא הברייתא סובר דאין איסור חע"א בכולל גרידא א"כ תקשה האיך חייל איסור בישול דיו"ט על בישול בב"ח דהא יו"ט לא הוי רק כולל גרידא דמאי חומר איכא ביו"ט נגד בב"ח: אך ז"א דשפיר מצינו חומר ביו"ט נגד בב"ח לפי מה דמבואר ברש"י, ותוס' בסנהדרין (דף ד') אהא דקאמר הגמ' בחלב אמו יכול בחלב אמר ר"א א"ק לא תבשל דרך בישול אסרה תורה אבל חלב אינו דרך בישול אלא טיגון אלמא דשיטת רש"י ותוס' דצלי אינו אסור מה"ת בבב"ח רק בישול ומצד איסור יו"ט נאסר אף בצליית בב"ח ג"כ והשתא הא הוי האיסור יו"ט לגבי איסור בב"ח איסור חמור דמצד איסור בב"ח לא היה אסור רק בבישול אבל בצלי הא מותר מה"ת ומצד איסור יו"ט נאסר אף בצלי וא"ל הא לפי מה דמבואר בנודע ביהודה (סי' ל"ה) דשיעור כגרוגרות הוא יותר מכזית עיי"ש שהאריך בזה וא"כ הא איכא חומר בב"ח מה שאינו ביו"ט דמצד בב"ח לוקין על בישולו בכזית ומחמת יו"ט אינו חייב רק עד שיבשל כגרוגרת: ב זה אינו דנ"ל להוכיח דלא כהנוב"י רק כשיטת המג"א (בסי' תפ"ו) דכזית הוא יותר מכגרוגרות דגרסינן בעירובין (דף ל') מתני' דלא כב"ש דתניא בש"א אין מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה ב"ה אומרים מערבין לנזיר ביון ולישראל בתרומה אמרו להן ב"ה לב"ש אי אתם מודים שמערבין לגדול ביו"כ אמרו להן אבל אמרו להן כשם שמערבין לגדול ביוה"כ כך מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה וב"ש התם איכא סעודה הראויה מבעוד יום הכא ליכא סעודה הראויה מבעוד יום: והנה הרי"ף בביצה (דף י"ב) כתב וקיי"ל דיו"ט צריך עירובי תחומין וא"צ עירובי חצירות אבל יוה"כ צריך עירובי חצירות ושיתופי מבואות כשבת דתניא אמרו להן ב"ה אי אתם מודים שמערבין לגדול ביוה"כ שמעינן מינה דבין ב"ש ובין ב"ה כולהו ס"ל דמערבין לגדול ביום הכפורים עירובי תחומין וחצירות כשבת עכ"ל ותמהו כל הראשונים על הרי"ף דמנ"ל להוכיח מהא דקאמר דמערבין לגדול ביוה"כ דיש עירוב והוצאה ליוה"כ דילמא קאי על עירובי תחומין אבל הוצאה מותר ביוה"כ כמו ביו"ט דאסור בתחומין ומותר בהוצאה: והנ"ל ליישב דהרי"ף הוכיח שפיר דע"כ הא דקאמר ב"ה לב"ש אי אתם מודים שמערבים לגדול ביוה"כ קאי על עירובי חצירות והוא דהנה לכאורה ק"ל אהא דפריך ב"ה לב"ש אי אתם מודים שמערבין לגדול ביוה"כ הא לפי מה דמבואר בחי' הרשב"א ביבמות (דף קי"ד) שהקשה למאי דהוכיח דמותר להאכיל לקטן איסור דרבנן בידים דא"כ אמאי אין מערבין בטבל דרבנן הא הוי סעודה ראויה לקטנים כמו דמערבין ביו"כ מהאי טעמא ותי' דשאני יוה"כ דהמאכל בעצמותו הותר אף לגדולים אלא דאיסורא דיומא קא גרים וכיון דאין האיסור בעצמותו של העירוב לכך אם חזי השתא לקטנים מערבין בו משא"כ בטבל דרבנן דמעולם לא חזי לגדול אין מערבין בו לגדול משום דחזי לקטנים עכ"ל : והשתא לפ"ז קשה מאי מקשו ב"ה לב"ש מהא דמערבין לגדול ביוה"כ הא י"ל שאני יוה"כ דהמאכל בעצמותו אינו נאסר עליו בזה הוא דמהני הא דחזי לאחריני משא"כ לנזיר ביין ולישראל בתרומה דהוי איסורי חפצא לפי שיטת הראשונים דכל איסורי תורה איסורי חפצא הם דהחפץ בעצמותו נתפס בהאיסור שאסרה תורה ועי' בר"ן בנדרים (דף י"ח) וכן נזירות הוא ג"כ דמי לנדר דהחפץ בעצמותו נתפס בהאיסור כדמוכח מהרא"ש בפ"ק דשבועות (סי' א') דכתב דמתפיס בשבועה לאו כמוציא שבועה מפיו דמי כגון שנשבע שלא לאכול בשר זה ואמר חבירו ואני כמוך אבל מתפיס בנדר נדר דתנן מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ושמע חבירו ואמר ואני הרי כולן נזירין עכ"ל אלמא דס"ל להרא"ש דנזירות דמי לנדר דהאיסור חל על החפץ וכיון דהמאכל בעצמותו אינו ראוי להמערב לכך לא מהני מה דחזי לאחרינא ואין מערבין בו כמו דחילק הרשב"א גופה בין שארי איסורי דרבנן ליוה"כ ומאי פריך ב"ה והוא קושיא אלימתא לכאורה לפי שיטת הרשב"א: לכך הוכוח הרי"ף מזה דפלוגתייהו דב"ש וב"ה הוא בעירובי חצירות וא"כ א"ש ומילתא חדתא קאמינא ונקדים תחילה מה דפסק הרא"ש בשבת (פ"כ) וכן מבואר בש"ע א"ח (סי' שכ"ו סעי' ז') דמותר לילך בר"ה אף דמטר יורד עליו ומעבירם ד' אמות בר"ה ולא הקפידו בזה לפי שמים מועטים הם כמש"כ הב"י והלבוש [ועי"ש בט"ז ס"ק ה'] וק"ל אף דקיי"ל בשבת (דף ע"ח) דהמוציא מים אינו חייב אלא בשיעור הוצאה כמו שפסק הרמב"ם (בה' שבת פרק י"ח) דשיעור הוצאות מים כדי לרחוץ פני המדוכה מ"מ הא קיי"ל דחצי שיעור אסור מה"ת ואף באיסורי שבת