פורת יוסף (שלופר) קלג

שהוא בכרת איכא חומר בטומאת בשר דאין לה טהרה במקוה לא חשיב טומאת הגוף לאיסור חמור א"כ ה"נ כיון דנגד החומר דבב"ח איכא חומר בנבלה מה שאינו בבב"ח לא חשובה בב"ח לאיסור חמור ואינה יכול לחול על נבלה לכך לא חשיב ג"ה של נבלה משום דא"כ יחסר אידך לאו דבב"ח וא"כ עדיין הקושיא במקומה עומדת דאמאי קאמר ליה ר"י פוק תני לברא הא מצינן לאוקמי הברייתא כר"ע: ח אך זה אינו דאף לר"ע דס"ל דטעם כעיקר דאורייתא אעפ"כ שפיר מצי לחול איסור בב"ח על החלב לפי מה דמבואר בתוס' שבועות (דף כ"ג) הנ"ל בד"ה דמוקי דאם נשבע שלא יאכל חצי זית נבלה חל השבועה משום דכיון דמנבלה לא הוי אלא חצי שיעור ולגבי שבועה מיחשב שיעור שלם חל האיסור שבועה דהוי שיעור שלם על נבלה דלא הוי אלא ח"ש וכן פסק הרמב"ם (בפ"ה מה' שבועות ה"ח) ושיטת הר"ח כהן מובא ברא"ש בחולין (דצ"ט) לענין טעם כעיקר דאף דטעם כעיקר דאורייתא אעפ"כ אין ההיתר נהפך להיות איסור לחייב על כזית מן התערובות רק אם האיסור מעורב בכדי אכילת פרס אז לוקין על כל כזית וכזית אבל אם מעורב כזית איסור ביותר מכדי אכילת פרס אין בו רק איסור דאורייתא כחצי שיעור ושיטת הר"ח הוא השיטה המחוורת מה שהסכימו לזה רוב הפוסקים כמבואר בטור ובב"י (בסי' צ"ח) באורך עיי"ש: ושיטת הרמב"ם הוא דאף אי יש כזית בכדי אכילת פרס ג"כ אין ההיתר נהפך להיות איסור כמבואר ברמב"ם (פ' ט"ו מה' מ"א) חלב הכליות שנפל לתוך הגריסין ונמוח הכל טועמין את הגריסין אם לא נמצא בהם טעם חלב הרי אלו מותרים ואם נמצא בהם טעם חלב והיה בהם ממשו הרי אלו אסורין מן התורה נמצא בהם טעמו ולא היה ממשו הרי אסורין מד"ס כיצד הוא ממשו כגון שהיה מן החלב כזית בכל ג' ביצים מן התערובות אם אכל מן הגריסין האלו כג' ביצים הואיל ויש בהם כזית מן החלב לוקה כו' עכ"ל: אלמא דס"ל להרמב"ם דאף אם יש בהתערובות כזית בכדי אכילת פרס ג"כ אינו חייב על אכילת כזית רק עד שיאכל כל הג' ביצים (וכבר האריכו האחרונים בשיטת הרמב"ם הרבה ואכ"מ] וא"כ לפ"ז הא שפיר משכחת לה כולל בבב"ח אף לר"ע כגון שבישל הגיד ביותר מארבעה ביצים חלב דבכה"ג שפיר מצי לחול איסור בב"ח על החלב אף דנאסרה מקודם מחמת שקיבלה טעם מהגיד משום דמצד האיסור שנאסרה מקודם לא היה על החלב אף אם אכלה כולה רק איסור חצי שיעור דקיל כיון דאין בהחלב מהטעם שקיבלה מהגיד כזית בכדי אכילת פרס אבל השתא כשבישלה כמאכל בן דרוסאי ונתהוה בב"ח הא נעשה החלב גופה של איסור דנהפך ההיתר להיות איסור ולוקין אף אם אכל כזית ממנה כמבואר בחולין (דף ק"ח) דאם אכל חצי זית בשר וחצי זית חלב מצטרפין וא"כ שפיר מצי לחול איסור בב"ח על החלב משום דשיעור שלם הא חל על חצי: שיעור לכך לא מוקים ר' יוחנן הברייתא כר"ע משום דלר' יוחנן לשיטתו דסובר דר"ע אית ליה איסור כולל א"כ תקשה דליתני ג"ה של נבלה אמנם עדיין תקשה הא מצינן לאוקמי הברייתא כר"ע והא דלא מחשיב ג"ה של נבלה משום דא"א לחול איסור בב"ח על איסור נבלה וא"ל הא איסור בב"ח הוי איסור כולל יש לומר דהברייתא סובר כמ"ד דאין בגידין בנותן טעם והא דחייב על אכילתו משום אוכל בב"ח אף דלאו אוכל הוא: ט י"ל לפי מה דמבואר בכו"פ (סי' ס"ה) ליישב ד' הרמב"ם דפסק (בה' מ"א פ"ח ה"ו) האוכל ג"ה של נבלה חייב שתים אף דפסק דאין בגידין בנו"ט ותירץ דאף אי אין בגידין בנו"ט אעפ"כ כיון דאחשביה רחמנא לאכילתו לענין גיד הוי אכילה ג"כ לענין נבלה דא"א לעשות שני הפכים בנושא אחד עיי"ש שהאריך בזה וא"כ ה"נ אף אי אין בגידין בנו"ט אעפ"כ חייב על אכילתו משום בב"ח דכיון דאחשביה רחמנא לאכילה לענין גיד הוי ג"כ אכילה לענין בב"ח אמנם זהו רק לענין הגיד אבל על החלב הא אינו חל כלל איסור בב"ח כיון דאין בגידין בנו"ט ואין בהחלב טעם בשר וא"כ הא לפ"ז בנידון דידן לא הוי האיסור בב"ח איסור כולל כיון דאף מחמת האיסור בב"ח גם כן אינו נאסר החלב וא"כ תקשה דהאיך חייל איסור בב"ח על איסור גיד וע"כ צ"ל דהברייתא סובר דאחע"א בחמור על קל וא"כ הא ליכא למחשיב ג"ה של נבלה משום דנגד החומר דאיכא בבב"ח דאסור בהנאה איכא חומר בנבלה שכן מטמא וא"ל הא מה דאמרינן דיש בגידין משום טומאת נבלה הוא רק א"נ דיש בגידין בנו"ט אבל א"נ דאין בגידין בנו"ט הא אינו מטמאין משום נבלה כלל כמבואר בר"פ העור והרוטב הגידין והקרנים והטלפים מצטרפין לטמא טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבלות וכיון דאינו מטמא משום נבלה אף דגם נבלה דמטמא מיקרי חמור מ"מ הא הך חומר דאיכא בבב"ח דאסור בהנאה הוי על גיד זה עצמו דנאסר בהנאה אבל החומר דאיכא בנבלה אינו בחתיכה זו כיון דאין בגידין משום טומאת נבלה שפיר מחשיב איסור בב"ח לאיסור חמור לגבי נבלה כמו שהוכחתי לעיל מג"ה של עולה ז"א דהנה הגמ' פריך בפסחים (דף כ"ב) והרי ג"ה דרחמנא אמר ע"כ לא יאכלו בנ"י את ג"ה ותנן שולח אדם ירך לעו"ג וג"ה בתוכו ומשני קסבר ר"א כשהותרה נבלה היא וחלבה וגידה הותרה הניחא למ"ד יש בגידין בנותן טעם אלא למ"ד אין בגידין בנותן טעם מאי איכא למימר מאן שמעת ליה דאמר אין בגידין בנו"ט ר"ש ר"ש ה"נ דאוסר בהנאה כו' אלמא דלמ"ד דאין בגידין בנו"ט מוכרחין לומר דג"ה אסור בהנאה וא"כ הא ניחא דלכך לא חשיב ג"ה של נבלה משום דהא השתא דקיימינן דהברייתא סובר דאין בגידין בנו"ט א"כ תקשה דאמאי חייל איסור בב"ח על גיד דהא לא איתוסף מצד האיסור דבב"ח שום חומרא על הגיד כיון דמעיקרא קודם שנתבשל הגיד בחלב היה הגיד ג"כ אסור בהנאה וע"כ צ"ל דהברייתא סובר דאיסור חע"א אף באיסורים שוין א"כ הא שוב א"א למיחשב ג"ה של נבלה משום דלגבי הך גיד דהוי נבלה הוי האיסור בב"ח איסור קל דהגיד הוא אסור בהנאה ויש לו החומר שכן מטמא במקום אחר אבל בב"ח אינו מטמא וא"כ הא הוי קל על חמור ובקל על חמור לכ"ע אין איסור חע"א לכך לא מחשיב ג"ה של נבלה משום דא"כ יחסר אידך לאו דבב"ח: י והנ"ל ליישב לפי מה דמבואר בכו"פ בריש (סי' פ"ז) ליישב קושיית הכנה"ג דל"ל קרא דלא תבשל לאסור בב"ח באכילה ובהנאה תיפוק ליה מלא תאכל כל תועבה ותי' לפי מה דמבואר בחולין (דף ק"ח) דלכך בעינן בב"ח נ"ט משום דדרך בישול אסרה תורה ופי' רש"י דגלי קרא דבעינן טעמא מדלא אסרה תורה אלא דרך בישול שאסרה הכתוב להתבשל בחלב כו' ש"מ דלכך הקפיד התורה אבישול כדי שיתן טעם אבל אבישול בלי נתינת טעם אין כאן בישול ולפ"ז אם בישל כזית בשר בשבעים ביצים חלב דאין בהחלב טעם בשר אין כאן לאו דלא תבשל דלא אסרה תורה רק בדרך בישול וא"כ היה הבשר מותר משום ל"ת כ"ת דלא נעשה תועבה בבישול ובאמת הבשר אסור דהא נתבשל בחלב הרבה ולכך איצטריך קרא דלא תבשל אף דלא נעשה תועבה בהבישול עכ"ל: הרי דהגיד לנו הכו"פ חדשות דאם בישל כזית בשר בע' ביצים חלב אף דאין כאן לאו דבישול משום דאין הבשר נותן טעם בהחלב אבל מ"מ הבשר אסור באכילה משום בב"ח כיון דהחלב נותן טעם בהבשר הא הוי הבשר בשר בחלב גמור [אף דדחה הכו"פ זה הוא מטעם אחר אבל בעיקר סברתו לא הדר ובמ"א הארכתי להוכיח כדבריו וא"כ לפ"ז א"ש דל"ל דהברייתא סובר דאין בגידין בנותן טעם דא"כ תקשה דאמאי חייב על בישולו משום בב"ח הא ליכא בהחלב טעם בשר כלל כיון דאין בגידין בנו"ט ואין נותן הבשר טעם בהחלב דאף דעל אכילתו שפיר חייב משום בב"ח כיון דהחלב הוא נותן טעם בהגיד [דלא יהא