פורת יוסף (שלופר) קלב

שוב י"ל דאתיא הברייתא כב"ה דאמרינן מתוך לכך לא חשיב הבערה: והשתא מיושב הא דהקשו התוס' דליתני ג"ה של נבלה דווקא בתר דמשני הגמ' דאפיק הבערה ולא מקודם דקודם דמשני הגמ' אפיק הבערה ליכא קושי' דלחשיב ג"ה של נבלה משום דהא קשה אמאי לוקה אהבערה דנימא מתוך וע"כ צ"ל דאתיא הברייתא כב"ש דס"ל דל"א מתוך וא"כ לב"ש לשיטתו א"ש דלכך לא חשיב ג"ה של נבלה משום דבכולל גרידא אין איסור חע"א רק בכולל בחמור ואין לומר הא להך צד איבעי דג"ה אינו נוהג בעוף אף היכא דאית ליה כף א"כ הא הוי נבלה ג"כ חמור לגבי ג"ה דהותרה מכללה מ"מ לא פסיקא להו להקשות משום די"ל כהך צד איבעי דהיכא דא"ל כף אסור א"כ לא הוי הותרה מכללה וא"ל דא"כ תקשה דלחשיב ג"ה של נבלה דעוף דבזה חל עלה איסור נבלה משום דאיתוסף ענין טומאה ז"א דב"ש לשיטתו אזיל דס"ל דבשר עוף בחלב דרבנן וא"כ א"א למיחשב ג"ה דעוף דא"כ יחסר אידך תרתי לאוין דאכילת בב"ח ובישול בב"ח אבל השתא דמשני הגמ' דאפיק הבערה א"כ ע"כ צ"ל דאתיא הברייתא כב"ה א"כ תקשה הא לב"ה לשיטתו דס"ל דבשר עוף בחלב אסור מה"ת א"כ לחשוב ג"ה של נבלה דלדידי' תקשה ממנפ"ש בין אם נימא דג"ה נוהג בעוף היכא דא"ל כף ובין אם נימא דאינו נוהג כנ"ל וא"ש: והא דאמרינן בפסחים (דף כ"ג) ור"ש דאסר איכא למיפרך מה לחלב שכן הותר מכללו אצל חיה תאמר בגיד שלא הותר מכללו אצל חיה הא גיד הותר מכללו אצל עוף י"ל דהגמ' קאי להך צד איבעיא דג"ה נוהג בעוף היכא דא"ל כף א"כ לא הותר כלל גיד אצל עוף כנ"ל ואין לומר דא"כ נפשוט מר"ש דסובר דג"ה אסור בהנאה דבודאי ג"ה נוהג בעוף היכא דא"ל כף דאל"כ ה"ל ללמוד ק"ו מחלב דגיד מותר בהנאה דליכא למימר מה לחלב שכן הותר מכללו הא גיד נמי הותר מכללו בעוף ז"א דאעפ"כ חשיב גיד חמור דחלב הותר מכללו אצל חיה ועוף וג"ה לא הותר אלא בשל עוף: אמנם באמת ז"א דלשיטת התוס' לא מיקרי זה הותר מכללו מה שאינו נוהג ג"ה בעוף דהתוס' בחולין דף קט"ו) בד"ה כלאי הכרם הקשו הא י"ל מה לכולהו שכן לא הותרו מכללן תאמר בבשר בחלב שהותר מכללו אצל בהמה טמאה וחלב בהמה טמאה וטובא דאמר לעיל וי"ל דאין זה קרוי הותר מכללו דדוקא חלב דכתיב כל חלב דמשמע אפי' דחיה והדר שרא דחיה זה חשיב הותר מכללו אבל בבב"ח לא כתיב כל עכ"ל וא"כ לפ"ז הא ג"ה ג"כ לא מיקרי הותר מכללו במה שאינו נוהג בעוף כיון דגבי ג"ה לא כתיב כל ובאמת התוס' לשיטתייהו מוכרחין לומר דזה לא מיקרי הותר מכללו דאל"כ תקשה אהא דאמר רבא בחולין (דף ק"א) הנ"ל דלכך ס"ל להחכמים דאיסור נבלה אינו חל על איסור גיד ואיסור עולה ושור הנסקל חל על איסור גיד משום דנבלה הוי רק כולל גרידא ועולה ושור הנסקל הוי כולל בחמור והשתא תקשה הא יכולין לפשוט מזה דג"ה נוהג בעוף היכא דא"ל כף דאל"כ הא הוי איסור נבלה על איסור גיד ג"כ איסור חמור דגיד הותר מכללו בעוף מה שא"כ בנבלה דלא הותר מכללו וע"כ דזה לא מיקרי הותר מכללו: אמנם זהו רק לשיטת התוס' שם בחולין (דף ק"א) הנ"ל דאיסור הנאה דמוקדשין לא הוי רק איסור חמור אבל לשיטת הרמב"ם בפי' המשניות בכריתות (דף י"ג) דאיסור הנאה דמוקדשין הוי איסור מוסיף וכן בשור הנסקל האריך להוכיח מו"ח הגאון בנחלת יהושע (סי' י') דבשור הנסקל מיחשב האיסור הנאה לאיסור מוסיף כיון דאין איסור הנאה תלוי באכילה דאפי' העור אסור בהנאה עיי"ש שהאריך בזה וא"כ הא שפיר י"ל דזה מיקרי נמי הותר מכללו מה שאינו נוהג ג"ה בעוף רק דהחכמים ס"ל דבעינן דווקא איסורי הנאה דהוי איסור מוסיף והארכתי בזה בחי' הרבה ואכ"מ: ז וא"כ לפ"ז מיושב הא דהקשינו אהא דקאמר ר' יוחנן פוק תני לברא הבערה ובישול אינה משנה ולא מוקים הברייתא כר"ע דל"ל מתוך משום דלר"ע לשיטתו תקשה דלחשיב ג"ה של נבלה כמו שביארתי לכך מוכרח לאוקמי כב"ש וב"ש י"ל דסובר כריה"ג דאין בגידין משום טומאת נבלה לכך לא חשיב ג"ה של נבלה ועוד דלר' יוחנן לשיטתו א"א לאוקמא הך ברייתא כר"ע דגרסינן בחולין (דף ק"א) וריה"ג ל"ל איסור כולל והתנן שבת ויוה"כ שגג ועשה מלאכה מנין שחייב ע"ז בפ"ע וע"ז בפ"ע ת"ל שבת היא יוה"כ היא דברי ריה"ג רע"א אינו חייב אלא אחת שלח רבין משום דר"י בר"ח כך הצעה של משנה ואיפוך שלח ר"י משום ר' יוחנן לדברי ריה"ג למאי דאפכן הזיד בשבת ושגג ביוה"כ פטור כו' נמצא מבואר דר' יוחנן ס"ל דאמרינן איפוך ור"ע מחייב שתים א"כ מוכח דר"ע סובר דאיסור חל על איסור בכולל וא"כ הא לר' יוחנן לשיטתו ליכא לאוקמא הברייתא כר"ע דכיון דר"ע סובר כולל א"כ תקשה דליתני ג"ה של נבלה: אמנם עדיין תקשה הא עדיין י"ל דאתיא הברייתא כר"ע והא דלא תני ג"ה של נבלה דא"כ אינו יוכל לחשוב אידך לאו דאכילת בב"ח והוא דהא א"נ דאתיא כר"ע א"כ תקשה הא לר"ע לשיטתו דסובר בפסחים (דף מ"ג) דטעם כעיקר דאורייתא א"כ האיך חייל איסור בב"ח על איסור גיד דקדים דא"ל דבב"ח הוי איסור כולל דמיגו דחל איסור בב"ח על החלב חל נמי אגיד ז"א דהא לר"ע דסובר דטעם כעיקר דאורייתא א"כ גם על החלב אינו יכול לחול איסור בב"ח דכיון דטעם כעיקר מדאורייתא ונאסר החלב משום גיד שוב לא מצי לחול עלה איסור בב"ח ול"ל דלענין החלב הא הוי איסור בת. אחת דמיד שקיבלה טעם מהגיד חלין על החלב שני האיסורין דגיד ובב"ח בב"א ז"א דמצד בב"ח אינו נאסר רק עד שיתבשל כמאכל בן דרוסאי כמבואר בחולין (דף ק"ח) באיזה בישול אמרו בבישול שאחרים אוכלים אותו מחמת בישולו וכתבו הפוסקים דהיינו שנתבשל כמאכל בן דרוסאי אבל מקודם לכן מותרת באכילה מדאורייתא דדרך בישול אסרה רחמנא ומחמת איסור גיד נאסרה מיד כשקיבלה טעם מתחלת הבישול אף קודם שנתבשל כמאכל בן דרוסאי וא"כ כיון דכבר נאסרה החלב משום גיד קודם שחל עלה איסור בב"ח תו לא מצי לחול עלה איסור בב"ח וא"כ כיון דבב"ח לא הוי כולל לר"ע א"כ תקשה האיך חייל איסור בב"ח על איסור גיד [ואין לומר דבב"ח על גיד הוי איסור מוסיף שניתוסף מצד איסור בב"ח איסור הנאה דמקודם לכן היתה מותרת בהנאה דג"ה מותר בהנאה ז"א דהא מבואר ברמב"ם בפי' המשניות לכריתות (דף י"ג) דאיסור הנאה דבב"ח לא מיקרי איסור מוסיף עיי"ש וכן מבואר בתוס' חולין (דף ק"א) בד"ה איסור עיי"ש וע' בפ"מ בפתיחה לה' בב"ח שהאריך בזה] וע"כ צ"ל ד ברייתא ס"ל דאיסור חל ע"א אף בלא כולל [ועי' בחולין דף ק"ו דפריך הגמ' הני הא אפקינהו לכדשמואל רבי עקיבא אחע"א ועי' בתוס' חולין (דף ק"א) בד"ה רבי עקיבא עיי"ש] וא"כ הא י"ל דהברייתא סובר דאין איסור חל על איסור רק בחמור על קל ולא באיסורין שוין והא דחייל איסור בב"ח על גיד הוא משום דבב"ח הוי איסור חמור שכן אסור בהנאה וא"כ א"ש הא דלא חשיב ג"ה של נבלה משום דא"כ לא יהא מצי לחול עלה איסור בב"ח דל"ל דבב"ח הוי איסור חמור שכן אסורה בהנאה ז"א דהא נגד החומרא דאיכא בבב"ח שאסורה בהנאה איכא חומר בנבלה שכן מטמא כמבואר בחולין (דף ק"א) דפריך הגמ' לריה"ג נהי דאיסור כולל ל"ל באיסור קל יבוא איסור חמור ויחול על איסור קל ומאי ניהו טומאת הגוף שהרי טומאת הגוף בכרת אמר ר"א מאן לימא לן דטומאת הגוף חמורה דילמא טומאת בשר חמורה דל"ל טהרה במקוה אלמא דכיון דנגד החומר דטומאת הגוף